רש"י על כתובות ק״ה ב:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על כתובות ק״ה ע״ב:ה׳ רש"י על כתובות ק״ה ע״ב:ט׳ »

1 כתובות פתח ↗

אָמַר רָבָא, מֵרֵישׁ הֲוָה אָמֵינָא: הָנֵי בְּנֵי מָחוֹזָא כּוּלְּהוּ רָחֲמוּ לִי. כֵּיוָן דַּהֲוַאי דַּיָּינָא, אָמֵינָא: מִינַּיְיהוּ סָנוּ לִי וּמִינַּיְיהוּ רָחֲמוּ לִי. כֵּיוָן דַּחֲזַאי דְּמַאן דְּמִיחַיַּיב לֵיהּ הָאִידָּנָא קָא זָכֵי לִמְחַר, אָמֵינָא: אִם מִרְחָם — כּוּלְּהוּ רָחֲמוּ לִי, אִי מִסְנוֹ — כּוּלְּהוּ סָנוּ לִי.

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

703 מפרשי המשנה הסבירו ששנאה זו תהיה קיימת גם אם בעל הדין נתחייב כדין, שרש"י כתב: "פורק ממנו איבה - שלא ישנא אותו החייב". וכן הרבינו יונה כתב: "היוצא מבית דין חייב ישנא את הדיינים". והרע"ב כתב: "פורק ממנו איבה - שהיוצא מבית דין חייב שונא לדיין, שאומר בלבו לא הפך בזכותי". וכן מבואר בכתובות קה: שמי שיוצא זכאי אוהב את הדיין, ומי שיוצא חייב שונא את הדיין ראה רש"י שם ד"ה מינייהו מפי בני הבה"ח חנוך דוב שליט"א. אך המהר"ל מבאר שיש לחוש לאיבה זאת רק כאשר "מוציא הדיין ממון שלא כדין, ובעל דין בשביל כך נעשה שונא לדיין". וראה למעלה פ"ב הערה 763 שנתבאר שם שמצוי הוא שהמפסיד בדין תורה מתרעם על הדיין, ומדוע כאן נאיד מזה, ופירש שמדובר באיבה שנובעת מהוצאת ממון שנעשתה שלא כדין. ונראה שאע"פ שבעל הדין היוצא חייב ישנא את הדיין ממה נפשך, מ"מ הסתירה לעמוד השלום היא רק כאשר שנאתו כלפי הדיין היא משום שהוצאת הממון נעשתה שלא כדין. אך אם הדבר נעשה כדין, ורק בעל הדין מסרב להפסיד, הרי שנאתו לדיין היא שנאת חנם הנטולת כל בסיס, ואין היא סותרת לעמוד השלום. וכן כתב בנתיב השלום פ"ג א, רכז., וז"ל: "לא בכל מקום המחלוקת היא מגונה, כי הריב טוב עם הרשעים ועוזבי התורה... אז יש לו להתגרות ברשע". זאת ועוד, שלמעלה פ"א מי"ח תכא: כתב: "כי השלום הוא כאשר כל אחד ואחד עומד מבלי שיכנס האחד לגבול האחר", ושם הערה 1571. אם כן, כאשר מוציא ממון מאחד לשני כדין, אין לך עשיית שלום גדול מזה, ושנאתו של בעל הדין שהפסיד אינה מעררת זאת. לכך האופן היחיד ששנאת בעל הדין תהיה הפך השלום הוא בממון שהוצא ממנו שלא כדין. מה שאין כן שאר מפרשי המשנה, שלא העמידו שה"איבה" שהוזכרה במשנה היא להפך מעמוד השלום, לכך הם נקטו שאיירי בכל שנאת בעל הדין שהפסיד, אפילו אם הפסיד כדין. ואודות שהמשפט הוא שלום, כן מבואר בגמרא סנהדרין ז., שאמרו שם "ההוא מבי דינא שקל גלימא "מי שנטלו בית דין טליתו לפורעה לאחר" רש"י שם, ליזמר זמר וליזיל באורחא "הואיל ודין אמת דנו, לא הפסיד כלום, אלא גזילה הוציאו מידו" רש"י שם. אמר ליה שמואל לרב יהודה, קרא כתיב שמות יח, כג 'וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום'" "ביתרו כתיב, ומשמע לא שנא זכאי ולא שנא חייב, כולן במשמע" רש"י שם". הרי שפסיקת הדין היא עשיית שלום גם למי שיצא חייב שמעתי מידי"נ הרה"ג ר' הדר מרגולין שליט"א, וראה להלן הערה 765. וכן כתב הרבינו בחיי בכד הקמח, ערך גאולה, וז"ל: "בא וראה כמה גדול כח המשפט, שאם אין משפט בעולם, אין שלום בעולם, שנאמר זכריה ח, טז 'אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם'... ומפני שהמשפט הוא סבת השלום, מצינו ביתרו כשנתן עצה למשה על דבר המשפט שהזכיר בה שלום, הוא שאמר 'אם את הדבר הזה תעשה וגו' על מקומו יבא בשלום'". אמנם קודם לכן אמרו סנהדרין ו: "במקום שיש משפט אין שלום, ובמקום שיש שלום אין משפט, אלא איזהו משפט שיש בו שלום הוי אומר זה ביצוע "פשרה" רש"י שם ו.". ומכך משמע שאין שלום בעשיית משפט מפי בני הבה"ח משה יונה שליט"א. והרד"ק זכריה ח, טז הביא את שתי הגמרות כשתי דעות, שכתב שם: "ומשפט שלום - כי אם תשפטו צדק, יהיה שלום בין בעלי הדינין. כמו שאמרו רז"ל במשל בני אדם דשקלי גלימיה מבית דינא, זמיר ואזיל באורחא. והם הביאו פסוק על זה המשל 'גם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום', 'כל העם' אפילו המתחייב בדין. ורז"ל פירשו 'ומשפט שלום' על הפשרה, שאמר איזה משפט שיש בו שלום, הוי אומר זה בצוע".

3 כתובות פתח ↗

7 בני מחוזא - עירו של רבא:

8 מינייהו - מקצתם אוהבים אותי אותם שזכיתי:

9 אם מרחם - אם אוהבים נעשו כולם אוהביי:

« רש"י על כתובות ק״ה ע״ב:ה׳ רש"י על כתובות ק״ה ע״ב:ט׳ »