רש"י על מנחות כ״ט ב:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על מנחות כ״ט ע״ב:א׳ רש"י על מנחות כ״ט ע״ב:ג׳ »

1 רש"ש על מנחות פתח ↗

רש"י ד"ה וי"ו דויהרג. אירע במקום נקב. מדלא פי' כן בהא דאיפסקא ליה כרעא דה"י דלעיל. נ"ל דס"ל כהא דפסק השו"ע סי' ל"ב סט"ז דכשנכתב בכשרות ואח"כ נפסק בנקב אע"ג שעתה אינו מוקף גויל כשר. וכ"מ לי ממה שפי' לעיל ד"ה שאין גויל מוקף לה. שמדובקת באות אחרת כו' כלומר כו' אות אחת. דלכאורה תמוה דבכה"ג הב' אותיות המודבקות אינן מוקפות גויל. אבל לפמש"כ א"ש. לפי דהראשונה נכתבה בכשרות ושוב אינה נפסלת בדיבוק השניה לה. ולכן לעיל בעובדא דה"י דאף דנשתייר למעלה מן הנקב כשיעור אות קטנה מ"מ הרי שם במקום הנקב אינו מוקף גויל. וע"כ צ"ל דלהכי כשר דמיירי דהנקב נעשה אחר כתיבתו לזאת לא פירש שם מאומה והניח הדבר כפשטות לשון דאיפסקא דמשמעו דנפסק אח"כ. משא"כ הכא דכיון דינוקא קוראהו וי"ו והיינו מפני שהוא מצרף את שלמטה מן הנקב לדמעלה דאין הנקב מפרידו ולכן חשבינן ליה להנקב כמי שאינו ודמי להא דאיתא שם סעיף י"ג. ולכן פי' אירע במקום נקב ור"ל דאף שהיה הנקב כבר קודם הכתיבה כשר. וזה דלא כהט"ז שם ס"ק יו"ד. ואף שהוא נגד משמעות קצת פוסקים שהביא הט"ז שם בס"ק הקודם. מ"מ שיטת רש"י נלע"ד כמש"כ:

2 מנחות פתח ↗

רָאמֵי בַּר תַּמְרֵי, דְּהוּא חֲמוּהּ דְּרָמֵי בַּר דִּיקּוּלֵי, אִיפְּסִיקָא לֵיהּ כַּרְעָא דְּוָי״ו דְּ״וַיַהֲרֹג״ בְּנִיקְבָּא, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי זֵירָא. אֲמַר לֵיהּ: זִיל אַיְיתִי יָנוֹקָא דְּלָא חַכִּים וְלָא טִפֵּשׁ – אִי קָרֵי לֵיהּ ״וַיַּהֲרֹג״ כָּשֵׁר, אִי לָא – ״יֵהָרֵג״ הוּא, וּפָסוּל.

3 מנחות פתח ↗

2 וי"ו דויהרג - כל בכור אירע במקום נקב ונראה כמין יו"ד:

3 דלא חכים - דאי חכים מבין שמחרף הוא לומר יהרג כלפי מעלה ואומר ויהרג:

4 לא טפש - שאם טפש אינו יודע לקרות אלא אות שלימה:

« רש"י על מנחות כ״ט ע״ב:א׳ רש"י על מנחות כ״ט ע״ב:ג׳ »