רש"ש על בבא בתרא קכ״ח ב

1 ר"ש ד"ה תיובתא דכולהו. והכא קא פסיל כולהו עדיות מדהדר כו'. לכאורה יל"פ דדייק מדכייל ליה בהדי הנך וקרי להו פסולין משמע דאפי' יוכל לכוון עדותו יש בו פיסול וכמו שדחה לעיל ד"ה ונתחרש פי' הא"נ מטעם זה. אבל ק"ל מאי פריך דילמא הא מני ר' יהודה דפוטר סומא מכל המצות והדינין בב"ק פ"ז. דלכאורה נראה דמפני זה פריך בערכין שם לר' יהודה מהך ברייתא משום דלא אתיא אלא כוותיה:

2 ר"ש ד"ה נאמן. דאלת"ה ה"ל לר"י למימר הכי כל בכור כו'. כצ"ל:

3 ר"ש ד"ה האומר תטול אשתי. א"נ לבר מכתובתה כו'. וקמ"ל דתיטול הוא לשון מתנה ולא לשון ירושה עי' נ"י:

4 תד"ה אבל. אירתותי מירתת כו' טעמא משום דמירתת כו'. כצ"ל:

5 בא"ד והגידו לו דעתן תו ליכא כו'. כצ"ל בלא ו':