רש"י על מנחות צ״ה ב:ה׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על מנחות צ״ה ע״ב:ג׳ רש"י על מנחות צ״ה ע״ב:ז׳ »

1 מנחות פתח ↗

אָמַרְתָּ: לִישָׁתָן וַעֲרִיכָתָן בַּחוּץ – אַלְמָא מִדַּת יָבֵשׁ לֹא נִתְקַדְּשָׁה, וַאֲפִיָּיתָן בִּפְנִים – אַלְמָא מִדַּת יָבֵשׁ נִתְקַדְּשָׁה! אָמַר רַבָּה: הִקְשָׁה אָדָם קָשֶׁה, שֶׁהוּא קָשֶׁה כַּבַּרְזֶל, וּמַנּוּ – רַב שֵׁשֶׁת.

2 מנחות פתח ↗

3 מנחות פתח ↗

4 מנחות פתח ↗

1 גמ' אלמא מדת יבש - כגון עשרון שנמדדו בו:

2 נתקדשו - ואי נפקי מיפסלא ביוצא:

3 הקשה - בתירוץ זה:

4 אדם קשה - חכם ומחודד לחתך הלכה כברזל:

2 פרשת דרכים פתח ↗

וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים בְּפָרָשַׁת אֱמֹר גַּבֵּי לֶחֶם הַפָּנִים אָמְרִינַן: "וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וַאֲכָלֻהוּ בְּמָקוֹם קָדשׁ" ויקרא כד, ט — מְלַמֵּד שֶׁאֲכִילָתָהּ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ. מִנַּיִן אֲפִיָּתָהּ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְהָיְתָה". יָכוֹל אַף לִישָׁתָהּ וַעֲרִיכָתָהּ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר שם: "הוּא". רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל מַעֲשֵׂיהֶם בִּפְנִים. עַד כָּאן. נִמְצִינוּ לְמֵדִין, דְּתַנָּא קַמָּא דָרַשׁ 'הוּא' וּמְמַעֵט לִישָׁה וַעֲרִיכָה שֶׁאֵינָהּ בִּפְנִים אֶלָּא בַּחוּץ, וְכֵיוָן שֶׁהַלִּישָׁה וְהָעֲרִיכָה הָיְתָה בַּחוּץ עַל כָּרְחִין שֶׁמְּדִידַת הָעִשָּׂרוֹן נָמֵי הָיְתָה בַּחוּץ; שֶׁאִם הַמְּדִידָה הָיְתָה בִּפְנִים, הֲרֵי נִתְקַדֵּשׁ הַלֶּחֶם בָּעִשָּׂרוֹן, שֶׁהֲרֵי פָּסַק הָרַמְבַּ"ם בְּפֶרֶק רִאשׁוֹן מֵהִלְכוֹת כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ דין יט שֶׁכָּל מִדּוֹת הַיָּבֵשׁ נִתְקַדְּשׁוּ, וְאִם כֵּן אֵיךְ מוֹצִיאִים אוֹתָם לַחוּץ, דְּמִגַּנְיָא מִלְּתָא, וּכְמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת מנחות צה ע"ב ד"ה לישתו, אוֹ מִשּׁוּם פִּסּוּל יוֹצֵא, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שם ד"ה נתקדשו. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהַמְּדִידָה הָיְתָה בַּחוּץ, וְאֵין הָעִשָּׂרוֹן מְקַדֵּשׁ, דְּאֵין כְּלֵי שָׁרֵת מְקַדְּשִׁים אֶלָּא בִּפְנִים תּוֹךְ הָעֲזָרָה. וְכֵן כָּל מַעֲשֵׂיהֶם הָיוּ בַּחוּץ, דְּהַיְנוּ לִישָׁה וַעֲרִיכָה, וּמִשּׁוּם הָכֵי אֵינָם דּוֹחִים אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁאֵינָם נִפְסָלִים בְּלִינָה. וְרַבִּי יְהוּדָה לֹא דָרַשׁ 'הוּא', וסְבִירָא לֵהּ דְּכָל מַעֲשֵׂיהֶם בִּפְנִים, וְאִם כֵּן גַּם הַמְּדִידָה הָיְתָה בִּפְנִים, וְנִתְקַדֵּשׁ בַּכְּלִי, דְּהַיְנוּ הָעִשָּׂרוֹן. וָעוֹד, שֶׁגַּם הַכְּלִי שֶׁהָיוּ לָשִׁים בּוֹ הָיָה מִכְּלֵי שָׁרֵת וּמְקַדֵּשׁ, וּכְמוֹ שֶׁהִכְרִיחַ זֶה מָרָן בְּפֶרֶק שְׁלשָׁה עָשָׂר מֵהִלְכוֹת מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת דין ה, יְעֻיַּן שָׁם. וְכֵיוָן שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ בִּפְנִים פְּשִׁיטָא שֶׁדּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, דְּאִי לָא — אִפְּסִל בְּלִינָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ. הַכְּלָל הָעוֹלֶה, דְּמָאן דְּאִית לֵהּ דְּאֵין מַעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת דָּרַשׁ 'הוּא', וּמָאן דְּאִית לֵהּ דְּמַעֲשֶׂה דְלֶחֶם הַפָּנִים דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת לָא דָרֵשׁ 'הוּא'.

« רש"י על מנחות צ״ה ע״ב:ג׳ רש"י על מנחות צ״ה ע״ב:ז׳ »