רש"י על מנחות פ״ה ב:י״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על מנחות פ״ה ע״ב:י׳ רש"י על מנחות פ״ה ע״ב:י״ד »

1 מנחות פתח ↗

אֵין מְבִיאִין לֹא מִבֵּית הַזְּבָלִים, וְלֹא מִבֵּית הַשְּׁלָחִים, וְלֹא מִן מַה שֶּׁנִּזְרַע בֵּינֵיהֶם, וְאִם הֵבִיא – כָּשֵׁר. אֵין מְבִיאִין אַנְפַּקְטָן, וְאִם הֵבִיא – כָּשֵׁר. אֵין מְבִיאִין מִן הַגַּרְגְּרִין שֶׁנִּשְׁרוּ בְּמַיִם, וְלֹא מִן הַכְּבָשִׁים, וְלֹא מִן הַשְּׁלוּקִים, וְאִם הֵבִיא – פָּסוּל.

2 מנחות פתח ↗

3 מעשי למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח פתח ↗

וכן יין צמוקין. הנה יין צמוקין ראיתי בזה מבוכה בפוסקי' המג"א סי' תר"י סובר צמוקין היינו ע"י שנותנין עליו מים, והוכיח מזה דמים שנפל ליין קודם תסיסה אין מחמץ דתסיסה משנה ובח"צ סי' ק"ס כתב דיין צמוקים היינו בלי מים רק ע"י כבישה תקשה מאי קמ"ל דכשר דס"ד דהו' כמו המעושן והמבושל ופסול קמ"ל דיין צמוקין כשר אבל ע"י תסיסה לא נשתנה ומה דהוכיח המג"א מהא דמי גשמים יורדים בשעה שהם מחוברין על הענבים וכן על השיבלים ואפ"ה קאמר בדף מ' דהו' מ"פ לד' דבשעת חיבור וצמיחה משתנה בודאי בידי שמים ומתהפכים לחלק חטה ויין שאגור בקליפי ענבים עי' מג"א סי' ש"ח סק"א אבל בידי אדם לא מהני. ולדעתי אי צמוקין הוא בלי מים תלוי באשלי רברבי דהנה בסי' רע"ב מבואר דעת ריא"ף ורבינו דיין צמוקין אם יוצא לחלוחית קצת ע"י כבישה שרי לשרותן במים, ולקדש עליהם והביא ראי' מהא דיין צמוקים כשר לנסכים עריא"ף פ' ערבי פסחים ראיתי חידוש בטור משמע דריא"ף ורא"ש שווין דבין אם מכמשי בגופניהן ול"ש נצטמקו ע"י חמה אם יש לחלוחית קצת כשמצערין שרי לשרינהו במים ובריב"ש סי' ט' הבין דריא"ף סובר דוקא מכמשי בגופנייהו אבל יבשין בחמה לא והנה לדעתי זה תלוי בב' פירושים במנחות פ"ו לענין שמן דתנן הגרגרים שנשרו במים שנכבשין פסול, ופירש"י שם חד פי' שנשרו במים ושהו בהן הרבה או שנכבשו, ולחד פירוש זתים שאין מוציאין שמן אלא ע"י שרייה או כבישה, והנה אי הכוונה ע"י כבישה בשמן פסול י"ל דס"ד גם בצמוקין פסול ולכן אשמעינן דכשר אבל אי גם בשמן כשר אי יוצא על ידי כבישה ולא פסול אלא בנשרו במים אם כן המי צמוקים כשר היינו אף על ידי שריי' במים ובתנאי שיצא דבר מעט אבל לפירש"י דבשמן פסול ביוצא ע"י כבישה א"כ י"ל דאשמעינן בצמוקין ביין ביוצא ע"י כבישה כשר כחכ"צ ובתנאי שלא יצטרך מים, ומדברי רבינו משמע כפי' הא' דכתב להלן הגרגרים שנשרו במים או של זתים כבושין הרי דהא כבושין לא קאי אגרגרים אלא אזתים ממש וכן הוא בברייתא דף פ"ו רק איירי בכבושין אבל לא איירי מזתים שנכמשו שצריך כבישה אלא איירי מזתים טובים שנכבשו והיינו כבישה במים ורישא דגרגרים שנשרו היינו זתים כמושין שנשרו במים. ואח"כ רבותא יותר אף זתים שכבשן במים או שלוקין פסול, וא"ל דכוונה זתים כבושין היינו זתים טובים שכבשן במכבש בלא מים פסול דז"א דהרי כל השמנים מוציאין ע"י כתישה בשלמא בזתים רעים בגרגרים דכתב רש"י שפסול ע"י שכבשן ועצרן במכבש דאין הפסול משום העצירה אלא יען שהם זתים רעים ויבישין אבל רבינו דאיירי מזתים גמורים ע"כ הכוונה שנכבשין היינו במים. ולפי"ז בזתים שנכמשו אבל ביוצא ע"י כבישה ועצירה כשר ולא פסול אלא בכבוש במים וא"כ מינה דצמוקין דכשר היינו דאף ע"י מים רק שיהא לחלוחית קצת אבל יוצא ע"י עצירה יין גמור פשיטא דכשר לנסכים דלא כחכ"צ, דצריך לאשמעינן דל"ד למבושל דהרי בשמן מבושל פסול דהיינו שלוקין וגרגרים יבישין שיוצא ע"י כתישה כשר ומוכח כדברי המג"א והבן. ולענין מה דמחלק בחכ"צ בין ירד גשמים על שיבלים דבי"ש לדעתי גם תסיסה מקרי בי"ש דזה בטבע, אך ממג"א נראה שגם ע"י בישול סובר דנשתנה ע"ז יש להשיב כדברי החכ"צ דדוקא בי"ש, ולענין מה דהביא ראי' משיבלים הנה לכאורה י"ל אגב מדלייהו לא בלעי וכעין שכתב המעיל צדקה סי' תר"ז אבל באמת בארתי בגליון המג"א זה כמה שנים דכשיש עוקצין למעלה כדרך גידולן מתעכב שם הגשמים ובלעי ועי' בגליון מג"א בסי' תר"ב ותר"ז מש"כ מזה הערות נכונות.

12 מתני' ולא מן מה שנזרע ביניהם - מן הזיתים שנזרעו זרעים ביניהם לפי שהזרעים מכחישים לאילנות:

13 אנפקטן - מה שלא נתבשל יפה:

14 אין מביאין מן הגרגרין - של זיתים שנפלו ונשרו במים ושהו בהם הרבה או שנכבשו או שנשלקו לפי שאין שומנם יפה יפה ענין אחר מן הגרגרים שנשרו אין מביאין מאותן זיתים שאין מוציאין שמנה אלא א"כ נשרו במים או שצריך לשולקן או לכובשן קודם שיוציאו שומנן:

« רש"י על מנחות פ״ה ע״ב:י׳ רש"י על מנחות פ״ה ע״ב:י״ד »