רש"י על מנחות ז׳ ב:י״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על מנחות ז׳ ע״ב:י״א רש"י על מנחות ז׳ ע״ב:י״ד »

1 משנה למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות פתח ↗

וצריך שיהיה שם כדי טבילה. דין זה הובא בפרק דם חטאת דף צ"ג ובפ"ק דמנחות דף ז' אלא שאני תמיה שמדברי רבינו נראה דליכא קפידא אלא שיהיה בדם בשעת הטבילה או ההזייה כדי שיעור אך אם קבל פחות מכדי הזייה בכלי אחד ופחות מכדי הזייה בכלי אחר וחזר ועירבן ליכא הקפדה כיון דבשעת הזייה איכא שיעור הזייה בכלי ואילו מסוגיית הגמרא מוכח בהדיא דבשעת קבלה בעינן שיקבל בכלי אחד שיעור הזייה וכן פירש"י שם ולא ידעתי למה לא ביאר דין זה רבינו. שוב ראיתי שכתב בפ"ד דין ח' וכל הזבחים שקבל מדמם פחות מכדי הזייה לא נתקדש הדם ע"כ. והנה אין ספק שאין כוונת רבינו שלא קבל כ"א פחות מכדי הזייה ולא יותר דהא מלתא דפשיטא היא דלא מהני לשום דבר אלא כונתו היא שקבל שיעור הזייה אלא שקבל בכלים נפרדים ובכל כלי יש בו פחות מכדי הזייה והוא הדין המוזכר בגמרא. ולפ"ז באו כל דברי רבינו על נכון דבפ"ד דמיירי בשחיטה ובקבלה כתב שצריך שיקבל שיעור הזייה ובפ"ה כתב דבעינן דבשעת הזייה נמי יהיה בכלי שיעור הזאה דסד"א שאם קבל בכלי אחד שיעור הזייה ואח"כ חלקו בב' כלים ואין בכל כלי שיעור הזייה שיועיל קמ"ל דלא. ולפ"ז מתיישב מה שהקשה מרן דמדברי רבינו נראה דהטעם שצריך שיהיה שם כדי טבילה הוא כדי שלא יספג ומן הסוגיא מוכח דתרתי מילי נינהו דאיצטריך וטבל ובדם ונדחק הרבה בתירוץ קושיא זו וכמו שיע"ש. ולפי מה שכתבנו ניחא שדין הגמרא דבעינן שיהיה שיעור הזייה בשעת קבלה ונפקא לן מדכתיב בדם כבר הביא רבינו דין זה בפ"ד והכא דין אחר הוא דבעינן דבשעת הזייה נמי יהיה בכלי אחד שיעור הזייה ודין זה לא הוזכר שם ולית לן קרא למעט זה אלא דס"ל לרבינו דמדממעטינן ולא מספג נתמעט גם כן היכא שאין בכלי שיעור הזייה לפי שהוא מספג ובפ"ט מה' פרה דין ג' כתב רבינו דאם קדש פחות מכדי הזאה בכלי אחד ופחות מכדי הזאה בכלי אחר לא נתקדשו ע"כ ובספ"י כתב מי חטאת כו' ובלבד שלא יספג ולא ביאר אי בעינן שיהיה בכלי אחד שיעור הזייה. והטעם שכיון שכתב שלא יספג ממילא שמעינן דבעינן שיהיה בכלי שיעור הזייה דאל"כ הרי הוא מספג וכמו שכתב בפרקין וסמך על מ"ש כאן. ודע דפסוק זה דוטבל אצבעו בדם לא נאמר אלא בחטאות הפנימיות אבל בחטאת הנאכלת לא נאמר וטבל אלא ולקח הכהן מדמה באצבעו ומ"מ צריך טבילת אצבע דולקח אאצבע דכתיב בתריה קאי ונפקא מינה בין וטבל לולקח דהיכא דכתיב וטבל המחשבה פוסלת בו בשעת טבילת אצבע אבל היכא דכתיב ולקח אף שצריך טבילה אין המחשבה פוסלת בשעת טבילת אצבע וכדאיתא בפ"ק דזבחים דף י"ד והביאו רבינו בפי"ז מה' פסולי המוקדשין יע"ש:

2 מנחות פתח ↗

וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב ״וְטָבַל״, וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב ״בַּדָּם״, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״וְטָבַל״ הֲוָה אָמֵינָא: אַף עַל גַּב דְּלֹא קִיבֵּל שִׁיעוּר טְבִילוֹת, דְּהַיְינוּ הַזָּאָה שֶׁבַע פְּעָמִים מֵעִיקָּרוֹ, כְּתַב רַחֲמָנָא ״בַּדָּם״.

12 הוה אמינא אע"ג דלא קבל שיעור טבילות - כל הזאות מעיקרו ובלבד שיהא בשעת כל טבילה וטבילה כדי שיעור:

13 כתב רחמנא בדם - דמשמע שיהא שיעור דם מעיקרא:

« רש"י על מנחות ז׳ ע״ב:י״א רש"י על מנחות ז׳ ע״ב:י״ד »