רש"י על מנחות ע״ד א:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על מנחות ע״ג ע״ב:כ׳ רש"י על מנחות ע״ד ע״א:ה׳ »

1 מנחות פתח ↗

תַּלְמוּד לוֹמַר ״לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה״, לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה, וְלֹא לָאִשִּׁים כַּמִּנְחָה. הָא כֵּיצַד? קוֹמֶץ קָרֵב בְּעַצְמוֹ, וְשִׁירַיִם קְרֵיבִין בְּעַצְמָן.

2 תוספתא כפשוטה על סוטה פתח ↗

38-39. ר' לעזר בי ר' שמעון אומ' קומץ קרב בעצמו ושירים מתפזרין. בקטעים מן הגניזה חסרה בבא זו. ובכי"ע: ושיריים מתפזרין על גבי הדשן. ונראה שגירסת קג"נ נכונה, ולפנינו תיקון ע"פ הירושלמי והבבלי בסוגיין כ"ג א'. והירושלמי והבבלי כאן ויבמות ק' א' כיוונו לתוספתא מנחות פ"ח ה"ד הנ"ל, וכמו שהובאה גם בבבלי מנחות ע"ד א', וכמו שפירש"י כאן. והכוונה שלפי משנתנו כאן נוהגים כר' אלעזר בר' שמעון במנחת חוטא של כהנים. וכן מפורש בירושלמי כאן סה"ו: אמר ר' יוסי רבי ראה דעתו של ר' אלעזר בר' שמעון ושנה כיוצא בו. ר' בא בר כהן בעי קומי ר' יוסי ולמה לי כר' ליעזר בי ר' שמעון, אפילו כר' שמעון אביו? א"ל איכול בראש המזבח ואין שריפה בריש המזבח.32ועיין מנחות ע"ד א', בפירש"י שם וברש"י כת"י שעל גבי הגליון שם. כלומר, הואיל ומשנתנו כאן הנ"ל שנתה: וכל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות, הרי מוכח שנוהגים כאן כר' אלעזר בר' שמעון במנחת חוטא של כהנים, ומעולם לא עלה על דעת הירושלמי לומר שרבי פוסק כר' אלעזר בר' שמעון במנחת חוטא של כהנים. וכן גם בבבלי הנ"ל: "דעבדי לה כר"א בר' שמעון וכו', בהא אפילו רבנן מודו", שהרי הכתוב ריבה בפירוש שאשת כהן שותה. ועיין מ"ש להלן בהערה 36.וע"פ זה יתבאר לנו גם הירושלמי לעיל שם שהביא את מחלוקת ר' שמעון וחכמים במנחת חוטא של כהנים, ושאל: אילין שיריים משם מה הן באין. משם קומץ, משם שיריים? אין תימר משום קומץ אינו נותנן בלילה, ואינו נותנן לאחר מיתה, ואינו מחשב להן כזבחים פ"ד מ"ג, כמו שפירש בפ"מ. ואין תימר משום שיריים נותנן בלילה, ונותנן לאחר מיתה, מהו שיחשב להם? נישמעינה מן הדא ר' שמעון בן אלעזר צ"ל: ר' אלעזר בר' שמעון, כמו שהוא במקבילות, וכמו שהוא להלן בירושלמי, וכפי שמוכח מן העניין הקומץ קרב לעצמו והשיריים מתפזרין על גבי הדשן33והכוונה לתוספתא מנחות פ"ח הנ"ל בפנים, וגזירת הכתוב הוא, ואין כאן קומץ לאיבוד, עיין לעיל הערה 32. וכו' תניהו עניין לדשן שלמטן, הדא אמרה נותנם בלילה ונותנין לאחר מיתה וכו'. ופירשו בתוספות כ"ג סע"א: בירושלמי בעי אליבא דר' שמעון אילין שיריין משום מה הם באים וכו'. וכן פירשו כל המפרשים. וכבר תמה במהרש"א על התוספות במקומו, כיצד פושט מדברי ר' אלעזר בר' שמעון על דברי ר' שמעון והרי הוא חולק עליו. ועיין גם בקרן אורה שם, סד"ה דמסיק, ובשי"ק בירושלמי, ד"ה הדא אמרה.ולולא דבריהם ז"ל היה נראה שהירושלמי אינו מכוין לדברי ר"ש כלל, שאינם עניין לכאן, שמחמת שותפותה של אשה אנו באים עלה, והשאלה היא: אילין שיריים שלנו, של משנתנו34"מנחותיהן נשרפות" של הנשואות לכהנים במשנתנו. בעל כרחינו הכוונה לשיריים גרידא, שהרי הקומץ קרב בין לת"ק של התוספתא כאן ובין לר"א בר' שמעון. מה דינן?35כלומר, אם נשרפין ע"ג המזבח, וממילא דינן כקומץ, כחלק המנחה שקרב ע"ג מזבח, וכסבור היה שיש שריפה ע"ג המזבח. ופושטין מדברי ר' אלעזר בר' שמעון שהכוונה לבית הדשן שלמטן,36מפני שאין שריפה בראש המזבח, וכמפורש להלן בירושלמי. וכל מה שכתבנו לעיל מתייחס לסוגיא בסוטה גרידא, אבל מה שתירצו בבבלי יבמות ק' א': דעביד לה כר' אלעזר בר' שמעון וכו' היא העברת סתם התלמוד מכאן, שהרי שם מחמת ספק אתינן עלה. ולרבנן צריך ואין לו תקנה, כמפורש בתוספות שהובאו בשטמ"ק מנחות ע"ד א'. אות ה'. וברור שכן דעת התוספות ביבמות ק' א', ד"ה והשירים, שמצריכים עיבור צורה בדברי ר"א בר' שמעון, עיין בהגהות ר' שמחה מדעסוי שם מ"ש על דברי המהרש"א. ושם הכוונה שהשיריים צריכים עיבור צורה ויוצאים לבית השריפה, ואין לו תקנה וודאית לחוטא ספק כהן ספק ישראל במנחה אלא בקרבן, מפני שנותנין עליו חומרי כהנים וחומרי ישראלים, ומחמת הסוגיא בסוטה עיין לעיל הערה 33 נקט התלמוד ביבמות את הלשון שבסוטה. אבל ברש"י כאן משמע שאף לפנינו השיריים הולכים לאיבוד לר' אלעזר בר"ש. וצ"ע. ועיין בירושלמי יבמות שם פי"א ה"ה, י"ב ע"א. ושם עניין אחר, ובמנחת נדבה עסיקינן שכולה קריבה כליל לכולי עלמא, ומשום הכי יכולים להתנות עליה, עיי"ש. שהרי משנתנו כמותו, וכמו שמסיק הירושלמי להלן והבאנו את לשונו לעיל בסמוך ד"ה ר' לעזר, וממילא פושט מה שפושט.

3 לכהן כמנחה - כלומר כל שיש לכהן לעשות בה יהא כמנחת חוטא של ישראל דנקמצת:

4 ולא לאשים כמנחה - לענין מזבח אין שוין מנחת חוטא של כהנים ומנחת חוטא של ישראל דשירי מנחת חוטא של ישראל נאכלין ומנחת חוטא של כהנים קריבין:

« רש"י על מנחות ע״ג ע״ב:כ׳ רש"י על מנחות ע״ד ע״א:ה׳ »