רש"י על מנחות ע״ב א:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על מנחות ע״ב ע״א:ה׳ רש"י על מנחות ע״ב ע״א:ז׳ »

1 מנחות פתח ↗

וְדוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, תַּלְמוּד לוֹמַר ״תַּקְרִיב״, ״תַּקְרִיב״ – כׇּל שֶׁהוּא, ״תַּקְרִיב״ – מִכׇּל מָקוֹם, ״תַּקְרִיב״ – וַאֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת, ״תַּקְרִיב״ – וַאֲפִילּוּ בְּטוּמְאָה.

2 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

ואמנם נראה לפמש"כ רבינו בחיי שם דעיקר מצות ציצית היא בלבן עיי"ש. וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות ציצית עיי"ש. וא"כ מצות לבן הו"ל לגבי מצות תכלת כעשה חמורה לגבי עשה קלה. וכן משמע בגמרא מנחות ל"ט ע"א ועי' בפירש"י שם ד"ה משום מעלין עיי"ש. ומעתה שפיר אפשר לומר דעשה דלבן דוחה עשה דתכלת. כיון דאין מעכבין זא"ז ואי אפשר לקיים מ"ע דלבן מבלי שיעבור על עשה דתכלת. מאחר שאין לו תכלת. דקיי"ל עשה חמורה דוחה עשה הקלה וכמבואר בסוגיא דפסחים נ"ט ע"א ובפרק בתרא דחולין קמ"א ע"א עיי"ש. דרק מטעם מאי אולמא דהך עשה מהך הוא דאמרינן דאין עשה דוחה עשה. אבל היכא דהאחת אלימא מחבירתה שפיר דחיא. ומעתה לפ"ז מדוקדק היטב מאי דקאמר רבי יוחנן בן נורי אין לו תכלת מטיל לבן. דבזה שפיר אפשר ללבוש הבגד ואין בזה משום מבטל עשה דתכלת בידים משום דכיון דאין מעכבין זא"ז אתי עשה דלבן ודחיא עשה דתכלת. ומהאי טעמא נמי פרכינן שפיר לקמן שם ולא יהא אלא לבן. משום דלבן בלא תכלת במקום שאין תכלת שפיר מותר ללבוש. אבל איפכא דהיינו תכלת במקום שאין לו לבן ודאי אסור. דנהי דמעיקר דינא כמו שאין התכלת מעכבת את הלבן הכי נמי אין הלבן מעכב את התכלת. מ"מ הרי אסור ללבוש הבגד משום דמבטל עשה דלבן בידים. דאע"ג דמצות תכלת קיים כיון דאין מעכבין זא"ז הרי עובר על עשה דלבן במה שלבש טלית בת חיובא ולא הטיל בו לבן. ועשה דתכלת לא דחיא עשה דלבן דחמירא טפי. ואע"ג דגם לבן בלא תכלת לא הותר אלא כשאין לו תכלת. אבל כשיש לו ודאי נהי דבלבן עבד מצוה מ"מ אסור ללבוש הבגד. דהו"ל כמבטל עשה דתכלת בידים. מ"מ פריך שפיר התם בההיא דבעי למימר דלהכי אסרו סדין בציצית דגזרו משום קלא אילן. ולא יהא אלא לבן עיי"ש. דאע"ג דכשיש לו תכלת ודאי לא מהני הך סברא דלא יהא אלא לבן אפי' לרבנן דס"ל דאין מעכבין זא"ז. משום דנהי דמצד איסור כלאים שרי מ"מ איכא איסור מצד ביטול עשה דתכלת בידים. מ"מ פריך דאמאי אסרוה. דהרי משום חשש ביטול עשה דתכלת בידים ודאי ליכא למיגזר דילמא אתי למירמי קלא אילן בבגד במקום תכלת. דאטו משום חששא בעלמא דילמא אתי לבטל מ"ע דתכלת נבטל אנן בודאי לעולם מצות תכלת בבגדי פשתן. ועוד דא"כ גם בבגדי צמר נגזור הך גזירה. דגם בהו שייכא גזירה דאתי למירמי בהו קלא אילן במקום תכלת ומבטל עשה דתכלת בידים. ונמצאת מצות תכלת מתעקרה לגמרי. וע"כ מוכרח דאין לנו לגזור גזירה זו אלא מצד חשש איסור כלאים שלא במקום מצוה. וא"כ שפיר פריך ולא יהא אלא לבן דדחי נמי לאו דכלאים לרבנן דאין מעכבין זא"ז. אבל ודאי כשיש לו תכלת ולבן ואינו מטיל בבגדו אלא אחד מהם אפי' לרבנן עביד איסורא כשלובשו כעובר בעשה בידים. אלא דכשאין לו אלא אחד מהן יש חילוק בין תכלת ללבן. דכשאין לו אלא תכלת בלבד אסור ללבשו דמשום מצות תכלת אין לו לעבור בידים על עשה דלבן. אבל כשיש בידו רק לבן שרי בלבישתו. דאע"ג דעובר בידים על עשה דתכלת אתי עשה דלבן ודתי עשה דתכלת המעכבתו מלקיים מצות לבן שהיא העיקר במצות ציצית:

6 כל שהוא - אף מן העמרים:

7 מ"מ - אף מן הרחוק מירושלים:

« רש"י על מנחות ע״ב ע״א:ה׳ רש"י על מנחות ע״ב ע״א:ז׳ »