רש"י על מנחות ס״ד ב

1 דעד כאן לא קאמר רבי ישמעאל - במתני' למיבצר בלקיטת התבואה:

2 אלא משום דכי ממעט באכילה - כלומר בתבואה ממעטת קצירה דלא קצר אלא שלשה סאין אבל הכא דכי ממעט בהנאת האוכל מפיש בקצירה דתליש שתי עוקצין לא אמר דלימעוט באוכל:

3 מתני' בשלשה בג' מגלות לא ביכר - לא בישל כל צרכו:

4 גגות צריפין ועין סוכר - רחוק מירושלים מאד:

5 גמ' מאי טעם - בעינן מן הקרוב:

6 כרמל - תקריב רך ומלא שתהא התבואה רכה ונמללת ביד ואי מייתי מרחוק נשיב לה זיקא ומתקשה בדרך. האי כרמל במנחת העומר כתיב ויקרא כג:

7 ואין מעבירין כו' - והלכך כשיוצא מירושלים לבקש עומר אותה שמוצא ראשון נוטל דאין מעבירין על המצות:

8 הורקנוס ואריסטובלוס - שני אחים היו:

9 והיה שם זקן אחד - מבפנים:

10 חכמת יוונית - רמיזות:

11 על אותה שעה כו' - שאותן החיילות החריבו כל סביבות ירושלים:

12 מטא עומר - זמן עומר:

13 אכרוז - הכריזו כל מי שיודע תבואה שיודיענה:

14 ההוא חרשא - חרש שומע ואינו מדבר:

15 אאיגרא - גג:

16 צריפא - בורזי"ל שאין לו גג אלא חד מלמעלה ומן ערבה הוא:

17 מרדכי - שהיה בימי אחשורוש:

18 שתי הלחם - של חטין:

19 סיכרא - חור שבמזוזת הדלת שבו תוחבים הבריח לנעול:

20 אעינא - בעינו:

21 קן - שני עופות:

22 לזיבתי - אני מביא הקן זה וכן לימתי וכן לעונתי:

23 לזיבתה ממש - דזבה מביאה לאחר ימי ספירה קן א':

24 לימתי ממש - היינו זבה ששופעת כים:

25 לעונתה ממש - היינו נמי לעונת קרבן זיבתה ליום שמיני שלה:

26 דכולהו - תלתא קינין חדא פרידה חטאת וחדא עולה דקן יולדת וזבה אחד חטאת ואחד עולה:

27 בזוב סיכנה - שהיתה שופעת דם יותר ונסתכנה למות ונדבה לקינה להביא דהויין תרוייהו עולת נדבה וזו שאמרה לימתי בים סיכנה וזו שאמרה לעונתי בעינה סיכנה: