רש"י על מנחות ס״ג א:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על מנחות ס״ב ע״ב:ט׳ רש"י על מנחות ס״ג ע״א:ב׳ »

1 גור אריה על ויקרא פתח ↗

כלי עמוק היה במקדש וכו'. כאן משמע מפני שמעשה מנחה בתוכה רכים, והוא נע ונד, ולכך נקרא "מרחשת". ובפרק כל המנחות פירש רש"י מנחות ריש סג. שהשמן מקובץ במקום אחד, וכשהוא מניח אצבעו על המנחה – נע ונד השמן בתוכו:

2 מנחות פתח ↗

מַתְנִי׳ הָאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי בְּמַחֲבַת״ – לֹא יָבִיא בְּמַרְחֶשֶׁת, ״בְּמַרְחֶשֶׁת״ – לֹא יָבִיא בְּמַחֲבַת. מָה בֵּין מַחֲבַת לְמַרְחֶשֶׁת? מַרְחֶשֶׁת יֵשׁ לָהּ כִּיסּוּי, מַחֲבַת אֵין לָהּ כִּיסּוּי, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מַרְחֶשֶׁת עֲמוּקָּה וּמַעֲשֶׂיהָ רוֹחֲשִׁין רַכִּין, מַחֲבַת צָפָה וּמַעֲשֶׂיהָ קָשִׁין.

3 גור אריה על ויקרא פתח ↗

והכלי אינו עמוק אלא צף. כרבי חנינא בן גמליאל דסבירא ליה כך בפרק כל המנחות מנחות סג.. ופירוש 'צפים', רוצה לומר שהכלי מתפשט לרחבו ולא לעומקו, וזה נקרא שהכלי צף. ורש"י פירש שם ששולי הכלי צפין אצל אוגנו, שאמצעית קרקעית הכלי נקפל מלמטה למעלה כעין כלי זכוכית שלנו שהוא כעין תל באמצעיתו, כך פירש רש"י שם:

1 מתני' רוחשין - שהכלי עמוק והיה כל השמן במקום אחד וכשמניח אדם אצבעו על המנחה נד השמן בתוכה:

2 מרחשת - לשון רמש דמתרגמינן רחשין:

3 צפה - שאינה עמוקה אלא שוליה צפין אצל אוגניה ומתפזר השמן באוגני הכלי ולהכי קשה וכמו שבת דף ה: צף על פני המים:

« רש"י על מנחות ס״ב ע״ב:ט׳ רש"י על מנחות ס״ג ע״א:ב׳ »