רש"י על מנחות ס״א ב:ח׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על מנחות ס״א ע״ב:ז׳ רש"י על מנחות ס״א ע״ב:ט׳ »

1 תוספות יום טוב על משנה מנחות פתח ↗

והעבד והשליח והאשה. כתב הר"ב. דכתיב וסמך ידו ולא יד עבדו ולא יד שלוחו. והאשה בני ישראל סומכים. ולא בנות ישראל סומכות. ותמיהני דאם כן דאשה מקרא דממעטו נכרים נפקא לן הל"ל להו בהדדי. ועוד בכולהו דוכתי רגיל לשנות אשה קודם לעבד. בפ"ג דברכות מ"ג. וריש חגיגה. ופ"ח דב"ק. ובגמ' ת"ר ידו ולא יד עבדו ידו ולא יד שלוחו ידו ולא יד אשתו. וצריכא דלא תימא עבד דלאו בר מצות. אבל שליח דבר מצוה הוא ושלוחו של אדם כמותו אימא לסמוך. ואי אשמועינן הני תרתי דלאו כגופיה דמי אבל אשתו דכגופו דמיא אימא תיסמוך צריכא. ולפי זה ניחא דלא תני אשה בתר נכרי. וקודם עבד. ומיהו דרשא דנקט הר"ב. בת"כ מתניא גבי ההוא דכתב הר"ב בתנופה בפ"ה מ"ו. ושם כתבה רש"י דף ס"א והר"ב כתבה ג"כ במ"ב פ"ח דזבחים וכתבו התוס' בכאן וז"ל ידו ולא יד אשתו ומדכתיב בני ישראל למעוטי נשים מסמיכה לא נפקא אשתו. דה"א תסמוך בקרבן בעלה דכיד בעלה דמיא. ע"כ. וכתבו עוד וא"ת למה לי קרא למעוטי נשים מסמיכה תיפוק לי דמ"ע שהזמן גרמא דנשים פטורות. כדתנן במ"ז פ"ק דקידושין ותנן סוף פ"ב דמגילה כל היום כשר לסמיכה ולשחיטה. ודריש בגמרא מקרא דכתיב ויקרא י״ט:ו׳ ביום זבחכם. ואתקש סמיכה לשחיטה. דכתיב וסמך ושחט. ע"כ:

2 מנחות פתח ↗

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מָצִינוּ שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין קׇרְבַּן יִשְׂרָאֵל לְקׇרְבַּן גּוֹיִם לְקׇרְבַּן נָשִׁים בִּסְמִיכָה, יָכוֹל נַחְלוֹק בִּתְנוּפָה?

8 מצינו כו' - דתניא בת"כ ברישיה בני ישראל וסמך בני ישראל סומכין ואין העובדי כוכבים סומכין בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות:

9 יכול נחלוק בתנופה - שלא יהא קרבן נשים ועובדי כוכבים טעון תנופה כישראל:

« רש"י על מנחות ס״א ע״ב:ז׳ רש"י על מנחות ס״א ע״ב:ט׳ »