רש"י על מנחות ס׳ ב

1 מנחת חובה - חוטא דהאי קרא דהגשה במנחת נדבה כתיב:

2 מנחת סוטה תוכיח - שאינה טעונה שמן ולבונה וטעונה הגשה כדאמרי' לקמן והקריבה לרבות מנחת סוטה להגשה:

3 במנחת סוטה כתיב במדבר ה׳:כ״ה והניף את המנחה מנחת חוטא ומנחת נדבה אין טעונין תנופה כדקתני במתני':

4 מנחת חוטא לא הוכשרה לבא אלא בעני - דכתיב בויקרא בקרבן עולה ויורד והביאה אל הכהן וקמץ וגו': ורבי שמעון ותנא קמא לא פליגי אלא מר דריש חדא ומר דריש חדא:

5 וכן הוא אומר - במנחת סוטה והקריב אותה אל המזבח:

6 והלא דין הוא - ולא בעי קרא למנחת סוטה:

7 מה מנחת חוטא כו' טעונה הגשה - כדרבינן לעיל מאת המנחה:

8 מנחת העומר באה שעורין בפרק רבי ישמעאל לקמן מנחות סח::

9 ולא הוכשרו לבא קמח - אלא סולת דבמנחת חוטא כתי' עשירית האיפה סולת ויקרא ה׳:י״א ובעומר כתיב שם ב מגרשה ומשמנה דהא דכתיב בויקרא וכי תקריב מנחת בכורים במנחת העומר כתיב וגרשה היינו סלת ובמנחת סוטה כתיב קמח שעורים:

10 ת"ל והקריבה - לרבות מנחת סוטה הואיל ולא אתא מדינא:

11 אבל מנחת העומר לא צריכא קרא - וא"ת לר' יהודה והקריב מאי דריש ביה תריץ ומוקי לה להך דרשה דדריש רבי שמעון לקמן מן והקריב והקריבה להוציא שתי הלחם ולחם הפנים:

12 לברר עון - לידע אם טמאה אם לאו הלכך לאו חשיבא היא:

13 ורבי שמעון - דמצריך קרא למנחת העומר פריך הכי מה להנך שכן מצויין אפי' מאה פעמים בשנה אם אירע הדבר תאמר בעומר דפעם אחת ותו לא:

14 והא מצוייה טפי - דבכל שנה היא:

15 וקפריך תנא או אינו אומר והבאת לא למנחת סוטה ולא לעומר אלא לומר ולרבות שיחיד מתנדב מנחה אחרת שאינו מענין אלו ה' מנחות האמור בפרשה ויקרא ב׳:ד׳ סלת ומחבת ומרחשת ומאפה שיש בה שתים דכל הנך חיטין הן כדכתיב סלת וסלת חטין וקאתי והבאת לרבות שיחיד מתנדב מן השעורין:

16 ומביאין מן השעורין חובת מנחת העומר:

17 ת"ל אלה להך דרשה אלא ללמד על העומר:

18 הרי עלי מנחה - סתם שמביא כל אלה חמישתן בעל כרחו:

19 מאלה - מקצת אלה:

20 רבי שמעון אומר את המנחה - אמרנו לרבות את שאר מנחות כגון של חוטא להגשה יכול שאני מרבה הימנו אף שתי הלחם ולחם הפנים:

21 מאלה - משמע מיעוטא כלומר אין טעון הגשה אלא הדומה לאלו:

22 והא אפיקתיה - לרבות מנחת סוטה:

23 והקריב - מצי למכתב וכתיב והקריבה ממעטה מנחת נסכים דמשמע מיעוט אותה דאיירי בה ולא אחרת: