רש"י על מנחות נ״ח א:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על מנחות נ״ח ע״א:ו׳ רש"י על מנחות נ״ח ע״א:ח׳ »

1 מעשי למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח פתח ↗

חוץ מן המנחה שהמלח מעכב בקמיצה וכו'. ותמה בכ"מ דפסק שלא כסתם משנה דתני לא מלח כשר והנה בתויו"ט כתב דזה במנחה כולה אבל הקומץ מעכב וכ' בטה"ק דעפי"ז נכונים גם דברי רבינו ולי תמוה טובא הא בדף כ' דריש מקרא דקרבן מנחתך דקרבן קומץ צריך מלח אבל מנחה עצמה אין צריך מלח משמע אפי' לכתחלה אין צריך מלח וא"כ איך אפשר לאוקים משנה במנחה וכן פירש"י שם כתנא דידן ס"ל דאמר לא מלח הקומץ כשר הרי דלתנא דמשנה אקומץ קאי. והנה ראיתי דבר זה נפתח בגדולים והוא בבה"ב לרשב"א דף מ"ד דדעת הרא"ה בבדה"ב דאף מה שהוא לאכילת כהנים וחלק בעלים צריך מלח והרשב"א השיג עליו דאם לאכילת כהנים אמר שייך משולחן גבוה אבל באכילת בעלים מאי איכא למימר ועוד שהדבר מבואר בת"כ דקרבן טעון מלח ואין המנחה כולה טעונה מלח ומסיק ג"כ דכל שאין ממנה לאישים אין צריך מלח ואכילה ג"כ אין ממנה לאישים עכתו"ד הרי להדיא כמוש"כ וכן קשה לשיטה זו משמעתין דקתני דהו' רק תנאי ב"ד דאין חיוב לאכול במלח וצריך לומר לדעת הרא"ה דמשום למשחה דרך גדולה הוא דבעי מליחה גם לאכילה וכה"ג כתב רש"י מנחות דף נ"ח דבש הותר בשירי מנחה דאם רוצה ללוש שירי מנחה בדבש מותר משום למשחה דרך גדולה א"כ כן י"ל לענין מליחה ולכן רק תנאי ב"ד מותר למלוח בשל מלח הקדש לאכילת קדשים ואגב אורחין אזכיר כי הרא"ה כ' הא דפסחים שעירי רגלים חיין נאכלין היינו ע"י מליחה ויש לפלפל טובא בדברי הברוך טעם ושעה"מ והוא מבואר אצלינו במק"א. ולכן נראה ליישב דהנה רבינו בפי"א מפסהמ"ק כתב דמלח זר המנחה כשר וקשה זה נגד הגמרא שם דכי ס"ד זר קרב אצל מזבח וכה"ג הקשה בשו"ת חס"ו ח"ו ארמב"ן פ' ויקרא שכתב על קרבן מנחתך תקריב מלח דקאי אבעלים וכשר למלוח בזר וקשה עליו מסוג' הנ"ל והנה בחס"ו כתב לתרץ דברי הרמב"ן דבאמת הא אפשר למלוח למטה אלא דגמרא דייק לשון המשנה דקתני התם לא מלח לא הגיש והא הגשה קודם וע"כ לאשמעינן דהגשה באמת עשה א"כ הוא עומד בראשו של מזבח א"כ איך קתני לא מלח כהן אלא זר דכי זר קרב אצל מזבח וע"כ האי לא מלח היינו לא מלח כלל אבל באמת משכחת מליחה בזר לשיטה היכא דלא הגיש עייש"ה דפח"ח. ולי קשה הא שם קאי לר"ש דמפרש האי לא מלח כהן אלא זר אתיא משנה כר"ש דלא מלח כלל מעכב והרי ר"ש במנחות ס"א סובר דמנחת כהנים לא בעי לא הגשה לא תנופה א"כ מאי דחה רב יוסף וכי תעלה על דעתך שזר קרב ע"ג מזבח הא כיון דלא בעי הגשה במנחת כהנים א"כ משכחת במלח למטה ולכן קתני לא מלח קודם היינו משום מנחת כהנים דלכ"ע ל"ב הגשה כדאיתא בדף ס"ב ע"כ נראה לפמש"כ בפ"ט מבאהמ"ק בהא שפסק רבינו בלל ויצק כהן פסול דסותר דברי עצמו שבפי"א מפהמ"ק וכתבתי שם במנחת כהנים דאין שם קמיצה בלל ויצק פסול ובשאר מנחות כשר דאין לך אלא מקמיצה ואילך כן יש לומר לענין מלח לבעלים אזהר דכשר וזה ניחא בשאר מנחות אבל מנחות כהנים דבעלים גופי' כהנים בודאי מלח זר פסול אבל בשאר מנחות כשר ולכן כתב גם רבינו בפי"א מפהמ"ק מלח זר כשר ולפי"ז יש לומר דגמרא דפריך וכי זר קרב אצל מזבח היינו משום דסובר הא דקתני לא מלח בלא הגיש משום מנחות כהנים דלר"ש ל"ב ובמנחת כהנים באמת לא מלח כהן אלא זר פסול דבעלים כהנים וזר מאי עביד התם אבל אח"כ באיבעית אימא הדר מהאי סברא ומוקי המשנה באמת לא מלח כהן אלא זר ובשאר מנחות של זר והא דקתני לא מלח קודם לא הגיש אין משום מנחת כהנים אלא משום מנחת נסכים דג"כ לא בעי הגשה וכיון דבעלים זרים המצוה בדידהו ולא קשה וכי זר קרב למזבח כיון דלא בעי הגשה משכחת במלח למטה וא"כ למסקנא באיבעית אימא מפרש משנה באמת לא מלח כהן אלא זר ובמנחת כהנים דל"ב הגשה ובעשה למטה וממילא הה"ד בשאר מנחות ובעבר ולא הגיש ומלח למטה אבל לא מלח כלל פסול ומעכב ודו"ק היטב. הנה בלח"מ הקשה אמאי לא קחשיב נמי קטורת דלא בעי מליחה שוב ראיתי בראב"ד שכ' לימוד ע"ז דקתני שם יצא קטורת דלא בעי מלח הא כתיב ממולח טהור קודש מלח סדומית רובע הקב ואיכא למימר דבשעת הקטרה קאמר דרבנן סבירא להו דאפי' בשעת הקטרה טעון מלח דכתיב על קרבנך תקריב מלח וכ' עליו במסורת התלמוד שבזה מיושב שיטת רבינו דס"ל דמלח בהקטרה בעינן דהא כתיב ממולח טהור קודש רק שאינו בכלל הדברים שהוא מולח בראש המזבח. הנה רבינו כתב דתקריב אפי' כ"ש ובכ"מ כ' דנלמד כך ממה דאמרו בגמ' ת"ל תקריב כ"ש ולכאורה תמוה דהאי כ"ש דאמרו בגמ' קאי אהא דקאמר שם מניין שאם לא מלח סדומית שמביא מלח אסתרוקנות ת"ל תקריב כ"ש ולומר דרבינו מפרש בזה דלא כפירש"י זהו דחוק לכן נראה דרבינו למד כך ממה שאיתא לעיל מני' מה"ד משדי בי' משהו למצוה בעלמא קמ"ל ונשמע מזה דסגי בכ"ש אלא דלפי"ז קשיא אמאי לא הביא רבינו דלכתחלה יביא מלח סדומית ובדיעבד כשר באסתרוקנית מדכ' תקריב אפי' כ"ש כל מיני מלח אח"ז ראיתי כי בשו"ת טוב טעם ודעת עמד בזה.

2 מנחות פתח ↗

דְּבַשׁ הוּתַּר בִּשְׁיָרֵי מְנָחוֹת, שְׂאוֹר לֹא הוּתַּר בִּשְׁיָרֵי מְנָחוֹת. הָא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בַּשְּׂאוֹר מַה שֶּׁאֵין בַּדְּבַשׁ, וְיֵשׁ בַּדְּבַשׁ מַה שֶּׁאֵין בִּשְׂאוֹר, הוּצְרַךְ לוֹמַר ״כׇּל שְׂאֹר״, וְהוּצְרַךְ לוֹמַר ״כׇּל דְּבַשׁ״.

7 דבש הותר בשירי מנחות - אם רוצה ללוש ולטגן שירי מנחה בדבש מותר דכל מתנות כהונה נאכלות בגדולה כדאמרינן בפ' הזרוע והלחיים חולין דף קלב: לך נתתים למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין:

8 שאור לא הותר בשירי המנחה - כדאמרי' לעיל אפילו חלקם לא תאפה חמץ:

« רש"י על מנחות נ״ח ע״א:ו׳ רש"י על מנחות נ״ח ע״א:ח׳ »