רש"י על מנחות נ״ב א

1 למכתן - אפר מרפא מכה:

2 פרשי מספק הזאות - משום מעילה בשמעתא קמייתא דמעילה דף ב: מפרש מאי איכא בין מעילה דרבנן למעילה דאורייתא:

3 ספק הזאות - כגון שנטמא בספק טמא מת כגון סככות ופרעות:

4 בתחילה מגבין להן - כלומר עכשיו כשמביאין אותן גובין את המעות מכל אחד ואחד ואין באין מתרומת הלשכה כשאר קרבנות צבור:

5 הי מינייהו אחריתי - איזו נאמר באחרונה שנסמוך עליה דשמא הדר ביה מאידך משום דקי"ל עירובין דף מו: ר' יהודה ור' שמעון הלכה כרבי יהודה:

6 קמייתא - דקתני לר"ש שבאין מן הלשכה:

7 דלית בהו כפרה - מנחת כהן ליתא ליורשים כפרה בגוה אבל פר העלם דבר כפרה לציבור היא:

8 קרבני לחמי לאשי - ריבה הכתוב קרבנות הרבה דכל הני לשון קרבן נינהו:

9 לרבות פר העלם - דבאין מתרומת הלשכה כתמיד דבתמיד משתעי ואע"ג דלאו אדעתא דהכי הביאו שקליהם שהרי לא היו יודעים שיחטא אפ"ה מרבה להו קרא:

10 דברי ר"ש - וכיון דמקרא יליף עיקר הוא הך היא דאחריתא:

11 שמיני בחביתין - במסכת תמיד דף לא: מני לכהנים י"ג העסוקים בתמיד בין בבקר בין בערב זה בכך וזה בכך:

12 באתרא דחשוכא - דבבל עמוקה היא דכתיב האומר לצולה חרבי ישעיהו מ״ד:כ״ז:

13 שביעי - מקריב הסלת דמנחת נסכי תמיד:

14 תשיעי ביין ה"נ דלא בטלי - לעולם והא קיימא לן מנחתם ונסכיהם בלילה כו' דאם לא הקריבו היום נסכים יקריבום למחר וכגון שלא קדשו בכלי דלא נפסלו בלינה אלמא זימנין דקרב תמיד בלא נסכים:

15 אלא דאי - לא הוו נסכים לא קתני ה"נ גבי חביתין דאי מת כ"ג לא קתני ולעולם אם מת בטילה כל בין הערבים עד שיעמוד כהן אחר:

16 אהדרוה לקמיה דרבא - הא דקאמר רבי ירמיה בבלאי טפשאי:

17 מבישותין אמרי קמייהו - כשאנו אומרים שום טעם שאינו יפה אומרים אותו השומעין לפני בני ארץ ישראל:

18 מטיבותין - כי אמרי' מילי מעלייתא לא אמרי להו קמייהו:

19 הא נמי - דאמרן דאינה בטילה מטיבותין היא דיפה אמרתי דאי לא דנפקא לי מקרא דכתיב בחביתין ויקרא ו׳:י״ג סלת מנחה תמיד מה תמיד אינו בטל אף היא אינה בטלה:

20 מאי הוי עלה - כרבא או כרבי ירמיה:

21 פליגי בה - בחביתי כ"ג שלא מת:

22 מפריש לה שני קמצין של לבונה - כשהיה מביא עשרון שלם מביתו מביא עמו שני קמצים לבונה ומקריב האחד לחצי עשרון של שחרית והאחד לחצי של בין הערבים:

23 ולא מינו אחר - דקריבה שלימה: