רש"י על מנחות מ״ח ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על מנחות מ״ח ע״ב:ג׳ רש"י על מנחות מ״ח ע״ב:ה׳ »

1 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פתח ↗

והנה עי' בפסחים דף ב' ע"א גבי קרי' רחמנא לנהורה ופקדי' כו' ולחשיכא ופקדי' כו' ובירוש' פ"ח דברכות גבי ויבדל בין אור לחשך משלו משל כו' חזינן דזה הוי שני גדרים בפ"ע היום והלילה האור והחשך והגמ' נקטה ל' קרי' רחמנא ר"ל זה גדרי דיני התורה ויש להאריך בזה הרבה בכ"מ היכא דנקט בגמ' ל' רחמנא ר"ל גזירת מלך עי' מנחות דף פ"ד וזבחים דף ע"ד ע"ב וב"ב דף קל"ג וחולין דף צ"ג ואמר רחמנא כו' וכ"מ דזה לגדרי התורה בדין עי' ב"ק דנ"ו ע"ב רחמנא כו' ובהך דפסחים דף כ"ב ודף כ"ג ע"א דמקשה שם כמה קושיות בלשון דרחמנא אמר רק באבר מן החי לא נקט ל' דרחמנא משום דכבר כתבתי דכל גדרי התורה כמו בהך דר"ה די"ג מדות חכמים כן הוא וכ"מ זה רק שייך בישראל וכ"כ בגדר מ"ש רבינו בהל' מא"ס ובהל' מלכים דשיעורים לא נאמרו לב"נ ר"ל דגבי ב"נ אזלינן בכל פרט לפי מה שהוא לא בגדר גזירת מלך רק בגדר פרט ואבר מן החי שייך גם לב"נ לכך לא נקט שם ל' רחמנא ועי' סנהדרין דף נ"ה ע"ב חייס כו' וכ"מ. עכ"פ זה ר"ל הל' דרחמנא ועי' ר"ה דף ט"ז גבי תקיעה רחמנא אמרה תיקעו והנה עי' בירוש' פ"ק דברכות בבוקר בבוקר ליתן תחום לבוקרו של בקר ובמכילתא פ' בא על פ' בבוקר באש תשרפו ליתן תחום לבוקרו של בוקר ור"ל כך דכבר כתבתי בזה בדברי הירוש' פ"ק דברכות ופ"ג דיומא דיש ג' זמנים אילת השחר, והאיר המזרח, והנץ, ובגמ' דילן נראה ג"כ עי' סוכה דף כ"ט וביומא דף כ"ח ותוס' סוכה דף נ"א גבי מילאו מים ע"ש וזבחים דף כ"א גבי קידוש ידים ורגלים ובהך דברכות דף ח' ע"ב פעמים שאדם קורא ק"ש קודם שיעלה כו' ומבואר שם דגם לאחר שעלה ע"ה הוא ניקרא לילה ובאמת באבות דר"נ פ"ב גבי בניו של ר"ג נקט שם דאמר להם אם לא קרא הגבר, ועי' פסחים דף ב' ע"ב דקריאת הגבר הוא קודם ע"ה, אך רש"י ז"ל בתענית דף י"ב פי' דהיכא דהוה קריאת הגבר דיומא דכ"א ע"א דהיינו בתרנגול בינוני שישלש זה הוה עמוד השחר והך דפסחים ותענית הנ"ל ר"ל פעם ראשון ובזה א"ש דברי רבינו בהל' מקדש ובהל' תמידין ומוספים ואין כאן מקומו ועי' מגילה דף כ' ע"ב גבי וכולם שעשה כו' ולא נקט שם מילה והטעם כי באמת עי' פסחים ד"ד גבי כל היום כו' ועי' רש"י מנחות ד"ה ע"ב מבואר דכ"מ שנאמר בעצם היום הוי זה האיר המזרח וגבי מילה של אאע"ה כתיב בעצם היום ולא גבי יצחק משום דעי' ביבמות דף מ"ו ע"ב גבי גירות דדווקא ביום משום דכתיב משפט ובתוס' סוטה דף י"ז ע"ב ובאמת לא ר"ל משפט של דיני ממונות רק כמו ד"נ דדיני ממונות ההתחלה רק די בעמוד השחר אבל ד"נ מבואר בסנהדרין דף ל"ה נגד השמש והיינו משהאיר המזרח ונץ החמה ולכן כך הוא גבי מצות מילה גם מעמוד השחר אבל גבי מילה של גירות שם רק משהאיר המזרח ונץ החמה ועי' רש"י מנחות דף ס"ז ע"ב וגבי אאע"ה היה של גרות עי' חגיגה ד"ג ולכך צריך דווקא בעצם היום משא"כ של יצחק דהוה מילה של ישראל, ובזה א"ש דלכך לא נקטה המשנה במגילה שם מילה גבי כל היום כו' משום מילה של גירות. עכ"פ יש תחום והרכבה מזגית בין יום ולילה וזה ר"ל הירוש' גבי אור בוקר דהוי תחום לבוקרו של בוקר, ונ"מ ג"כ דהרי מבואר בכ"מ פסחים פ"ד דנותר הלאו שלו ניקרא ניתק לעשה, ומה זה וע"כ ר"ל כך דאף דעבר הלאו גבי אימורים בזמן עמוד השחר וכן גבי בשר קד"ק ותודה מ"מ השריפה צריך להמתין עד שהאיר המזרח, וכן גבי פסח, וזה ר"ל המכילתא, ועי' זבחים דף נ"ו ע"ב ופסחים ד"ב ע"ב, וכ"ש גבי שלמים ושאר קדשים קלים דחל איסור נותר בליל ג' אך השריפ' על כרחך למחר וזה ר"ל הכתוב נתקו לעשה דמוכרח להמתין לזמן עד מצות שריפה, וכ"כ דזה ר"ל המשנה בזבחים דף צ"ז ובדברי רבינו בהל' מעה"ק פ"ח הי"ד עקב אכילה גבי מריקה ושטיפה וגבי הגעלה ע"ש בהשגות ור"ל דקודם לזה אינו יכול לעשות דזה הוה רק כמו ביטול והפסד קדשים ולכך צריך גדר ג' פעמים כמ"ש רבינו ז"ל בהל' מעשהק"ר ובתו"כ וכ"כ בזה ולכך בזמן שראוי לאכילה אסור לעשות זה עי' פסחים דל"ד ע"ב ותוס' ב"ב דף כ' ובשיטת רבינו בה' מעהק"ר בהך משנה דערלה ספ"ב וכ"מ דהקדש לא בטל וכן לאחר שחל עליו מצות שריפה ג"כ אינו יכול לבטל וכמ"ש התוס' ב"ק דף ע"ו לכן ע"כ עושה זה בזה הזמן שאין ראוי לאכילה ואין עליו מצות שריפה, וכ"כ בזה, ועי' תענית ד"ד ע"ב גבי זמן שחיטת הפסח וכן להיפך גבי זמן שבין יום ללילה כ"כ בזה בכ"מ גבי גדר דזבחים דף נ"ו גבי נפסל בשקיעת החמה בתחילת שקיעה וכן במה דמבואר בירוש' ר"ה פ"א ע"פ והיו לאותות ולמועדים ע"י שניהם דמשקיעת החמה אתה מונה ללבנה ולגבי מילה אם היו יודעים בוודאי זה הזמן היתה כשרה המילה כדמוכח בשבת דקל"ג ע"ב ועי' ב"ב דף ק' ע"ב וזבחים דף ק' וכ"מ בזה וכ"כ בזה בח"א בה' שבת ובח"ב, ועי' הוריות ד"ד גבי אם הקריב חטאת בין השמשות וכ"כ, וזה ר"ל שיש תחום בין יום ללילה ובין לילה ליום וזה ניקרא נהורא וחשיכה וזהו דאמר פקדי' רחמנא גדר הדין לא מציאות טבעי. ע"כ השמטה. ובירוש' פ"ב דתענית נקט שם הגדר כלילי שבת ויומו ור"ל דהקבלה הוא שגם הלילה יהא בכלל התענית ע"ש וכ"מ בזה נדרים דע"ו ונדה דל"ו, עכ"פ כך דכבר כתבתי דכמו דגבי נזירות יש שני גדרים א' דין התורה מה שנעשה ע"י פיו נזיר, וכפי הדינים שגזרה עליו התורה הב' נדרו, וכמבואר בנדרים דף ג' וכ"מ דיש בנזירות בל יחל, מלבד הני לאוין דנזירות, וע"ש בגמרא דגבי בל יחל נקט בל יאכל ובל ישתה וגבי בל תאחר נקט רק בל יאכל משום די"ל דגבי חרצן מבואר בשבועות דף כ"ב ע"ב ובנזיר דל"ז ובחולין דצ"ט ובספרי פ' נשא דחידוש הוא דאסרה התורה גם בחרצן דלא הוי אכילה, בזה י"ל דלאו דבל יחל לא שייך בזה, דזה רק חידוש של התורה בנזיר ולכך דייק שם הגמרא הל' דהנה זמן של הנזירות הוא ג"כ לא זמן מצטרף כיון דכך גזרה התורה דפחות מל' יום לא הוי נזיר, וזה ר"ל ג"כ הגמ' בנדרים דף ד' ע"ב כיון דאית לי' קיצותא הוה אמינא דלא ממני הפרה ע"ש, ור"ל דזה הוי רק גזירת מלך, ועי' במאי דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל בהל' נזירות פ"ב אם שייך לומר גבי נזירות גדר נזיר לעולם, דנזיר עולם הוי זה הלכה ושם יש נ"מ גבי גדר מיקל בתער, דיש שם זמנים חלוקים, אבל לעולם, שיהי' הדבר בלי הפסק, ונקודה בלתי אפש' ההפסק דשוב יהיה החלק כמו הכל, ולכך ס"ל לרבינו דגם אם אמר לעולם הוי רק כמו נזיר עולם, והראב"ד ז"ל לא גר' כן בגמרא, וס"ל דהוה הזמן נפרד, וזה ר"ל הספרי פ' נשא פסקא ל"ב גבי נזיר שאין לו הפסק, וגם באמת עיקר של הנזירות הוא לשום השלמת הנזירות שיהיה קרבנות, לבד מנזירות שמשון דזה רק דין, ולא בגדר נדר לדידן, ולכך לא מהני שאלה, אך כל זה לדיני הנזירות שאמרה לנו התורה, אבל לגבי לאו דבל יחל, זה הוה הזמן גדר צירוף, וכן הדין גבי תענית דעיקר גדר התענית הוא על היום שיהא היום ניקרא תענית וממילא אסור לאכול וכמו גבי קרבן והקדש, דהיכא דמקבל עליו להקריב קרבן, מתחילה צריך שיקדישו, ואח"כ יקריבו, וכן הדין בתענית ועי' תוס' ע"ז דף ל"ד ע"א ד"ה מתענין, וכל זמן שלא הקריב לא קיים הנדר ועי' בזבחים ד"ד ע"ב דכיון דאמר עלי כמאן דטעין אכתפי' דמי, ונ"מ ג"כ היכא דהקריבו שלא לשמו דהקרבן כשר ולא עלתה, אם יש עליו גדר בל תאחר אם החיוב הוא משום הנדר או משום הקרבן, ועיין בר"ה דף ה' גבי חילופי דהיינו אם עברו עליו שני רגלים והומם דמצטרפים הרגלים דהוו כמציאות אחת וכבר כתבתי בזה בהך דמעילה דף י"ט, ועיין בר"ה סוף ד"ו דמבואר שם דגם על וולד של קדשים יש עשה דרגל אף דהוא לא הקדישו דזה ממילא, ולכאור' הא לא עדיף היורש דלא עבר בבל תאחר, אך י"ל נ"מ דגבי יורש ר"ל דלא אפריש אבל הפריש ולא הקריב יש עליו העשה והלאו משום הקרבה ואז גם ביורש כן, וכמו גבי בכור, או דמיירי שהקדישה מעוברת ע"ש ברש"י, וגם גבי תענית הוי ג"כ זה הגדר, א, משום הדין דצריך שיתענה וממילא אסר לו לאכול, ועיין במאי דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל בהלכ' תענית פ"א הי"ד ובהל' נדרים ספ"ד ע"ש ור"ל דאם אמר יום סתם ואח"כ קיבל עליו יום א' דזה כמו שהקדיש קרבן ושכח ואכל אם צריך להשלים אותו היום דידי נדרו בוודאי לא יצא וצריך הוא להתענות יום אחר רק דמ"מ אם יש בו גם איסור אכילה, וזה הוי בגדר קרבן שנעשה בעל מום ובזה פליגי דלשיטת הראב"ד יכול לאכול, ויש להאריך בזה הרבה גבי נזירות שנעשה מצורע מוחלט באמצע הנזירות וזה מחלוקת בנזיר די"ד ע"ב אם נטמא אז אם סותר את הקודמים, וכן בירוש' נזיר פ"ח מחלוק' אם שערו יש בו קדושה דאף דגבי נזיר שגלחוהו ליסטים יש קדושה בהשער כמבואר בספרי מ"מ גבי מוחלט ניפקע הקדושה ממנו לגמרי עיי"ש, וה"נ כה"ג אם אכל ביום שנדר להתענות וזה תלי' במה שכתבתי דלגבי האיסורים הוא הזמן גדר מצטרף, ובאמת תליא ג"כ בדברי הירוש' פ"ג דשבועות גבי נשבע על הככר שיאכלנו ביום זה ובתוך היום שרפו באש דלשיטת הירוש' שם לוקה, דזה הוי כמו מעשה לבטל השבועה, אך אם מלקין אותו תיכף, או עד שיעבור היום וזה תלי' אם הזמן הוא דבר מצטרף או נקודה, וגם אם מה שלא עבר מיד אם לא אכל אם הוא מחמת שלא התחיל עדין כ"ז שלא נגמר, דמאן פלג לי', או משום שיש לו עדיין זמן להשלים דזה תלי' בזה, וכבר כתבתי דלגבי צום יו"כ הוי הלילה נקודה בפ"ע והיום נקודה בפ"ע אבל לגבי שבת הוי כל רגע ורגע נקוד' בפ"ע ועי' כריתות ד"ז ודי"ח ע"ב ובירוש' פ"ק דשבועות וכ"מ אם כל רגע ורגע מכפר או כל היום, וע"ש דזה תלי' בזמן שיש שעיר ולא הוביא השעיר, וע"ש דמקש' אין הקב"ה רואה את הנולד ובירוש' ר"ה פ"א ואכ"מ להאריך. וכבר כתבתי במ"ש רבי' בפי' המשנה ספ"ב דתענית דמפרש אם התחילו אין מפסיקין ר"ל באותו יום דזה קאי על ר"ח והתחילו להתענות קודם שבאו עדים על הראי' וכמבו' בר"ה ד"ל ע"ב דהא בעי לאחר תמיד של שחר וזה ר"ל ג' דהיינו ג' שעות, ובאמת לכך מבואר בר"ה דל"ב ע"ב דתקיעות במוסף ע"ש וע"ש בירוש' מחמת קרא דיום תרועה כו',ובאמת דקודם לזה לא קידשו עדיין את החודש ועי' ע"ז ד"ד ע"ב דציבור מתפללים לאחר שלש שעות ג"כ מטעם זה ע"ש, ולכך אין מפסיקין בתענית וזה שיטת הגאונים דמתענין בר"ה, אך בזמן עזרא דהי' אלול מעובר ולא היו צריכים לקדשו כמבואר בר"ה דכ"ד וכ"מ, שכבר קידשו שמים אסור להתענות וזה ר"ל קרא ואכלו כו' כי קדוש היום לאדונינו ר"ל שקידשו שמים ואדרבה משם ראי' להגאונים. רק לשיטת רבינו בפי' המשניות בר"ה פ"ג דזימנין דמשכחת דלילה הראשונה של ר"ה כבר נתקדש החודש דלאחר שקיעת החמה קודם צאת הכוכבים אז חל על הלבנה שם לבנה חדשה ומ"מ לגבי קידוש עדיין הוא יום ומקדשים אז וכמבוא' בירוש' בפ"א דגם היום משלים ללילה בזה ללבנה וכן מבואר במכילתא ריש פ' בא דאז קידש מרע"ה קידוש ראשון בזה הזמן מהשקיעה עד הלילה וכבר כתבתי בזה ועי' ר"ה ד"כ ע"ב וגבי תפילת מוסף אם זה תלי' בהקרבן עי' תוס' ברכות דכ"ו ע"א, ותו"י יומא דכ"ב ודל"ב ובתוספת' דברכות מבואר דאם הקדים תפילת המוספים לתמיד יצא, ועי' ברכות דכ"ח ע"ב אך זה רק בשל יו"ט אבל בשל ר"ח ור"ה לא, ועי' סוכה דנ"ג דמבואר שם דבמקדש הוי תפילת המוספין לאחר קרבן המוסף ובהך דמגילה דף כ' ע"ב ובאמת מוכח בפסחים דקי"ז דבביהמ"ק לא הי' מתפללים תפילת מוסף בר"ח כלל ולכך ליכא בנוסח מוסף דר"ח קדשינו כו'. ועיין בהך דברכות די"ד ע"א גבי השרוי בתענית מהו שיטעום כו' וע"ש בתוספ' דרק בתענית יחיד כו' ור"ל כך דוודאי בתענית הכתוב דעיקר הדבר הוא התענית ולכך אסור באכילה וודאי דמותר טעימה, רק בתענית יחיד אז י"ל אסור לנו גם הנאה מן המאכל לא מן האכילה לכך הוה אמינא דטעימא אסור וכה"ג כתבתי במ"א דאף אי נימא דאין מעילה בהקדש פחות משו"פ זה רק בגדר דין אבל למקדיש עצמו י"ל דלא גרע מקונם עי' שבועות דכ"ב ובנדרים דף ל"ד ודף ס"ח, ועי' ירושל' ב"ק פ"ב גבי שן גבי אוכלת ופולטת אם ניק' שן ר"ל אם עיקר ההנאה הוא מהאכילה או מהאוכל, ובאמת הך דעירובין דמ"א מחלוקת דר' יהודא ור' יוסי גבי ת"ב שחל להיות בערב שבת אם צריך להשלים, ומייתי ראי' שם מהך דר"ע שגמע ביצה בת"ב שחל בע"ש וע"ש בתוס' בשם ר"ח שר"ע אז הי' מסוכן, ור"י כו' אך כך דוודאי הי' מסוכן רק דר"י ס"ל דמ"מ אף שיכול לאכול מ"מ יותר משצריך אסור לאכול אף בתענית שמדברי קבלה כי זה איסור בפ"ע, וגבי יו"כ וכן גבי חילול שבת פליגי בזה רבינו והראב"ד ז"ל בהלכות שבת פ"ב הל' י"ד אם חולה שיש בו סכנה כל דבר שצריך מחללין עליו את השבת או רק אם זה הדבר אם לא יעשו לו יהי' מסוכן ביותר, ועיין תוס' שבת דף קכ"ח ע"ב, וכן לגבי יו"כ נ"מ גבי חולה מסוכן אם ע"י התענית יסתכן יותר אז הוי התענית כמו רודף ומתירין לו, אבל אם צריך רפואה והרפואה הוא האכילה או השתיה אז רק אם זה ברור שבלא הרפואה יהי' גדר סכנת נפשות. עכ"פ בזה פליגי ר' יהודא ור' יוסי בכאן אם כל גדרי התורה שזה ניצרך במציאות אחת ואם הוי המציאות דין הכרחי בפני עצמו או לא, ולכך נקט בגמ' בר"ע דגמע ביצה בלא מלח משו' דביצה לבד הקליפה מוכח בסוטה ד"ד ע"א דהוה כמו ג' רביעי ביצה ע"ש בחשבון סתירה וזה הוה פחות מכותבת כמ"ש רבינו בהל' שביתת עשור, ואם הוה במלח המלח מצטרף ג"כ ועי' ביומא ד"פ ע"ב ע"ש ועי' בר"ן פ"א דתענית, דגם בת"ב שיעור ככותבת ור"ע אכל פחות משיעור אף דהוה מסוכן ועי' עירובין דפ"ג וחולין דצ"ח ע"ב בזה ועיין ברא"ש נדרים דף ע"ה ע"ב גבי הפרת נדרים כיון דצריך לומר בפה מופר לך נמצא הזמן שצריך בערך אמירת שתי התיבות תמיד עדיין הנדר קיים, אף בזמן שאין צריך זה כמו אם הפיר קודם שנדרה, ועיין בכריתות דף י"ח ע"ב גבי יוה"כ מבואר ג"כ כן דאף דהיכי דא"צ הדבר מ"מ הזמן של הדבר צ"ל תמיד ע"ש וכן מבואר בירוש' חלה פ"א דלמ"ד בזמן שאין עומר אז כשהאיר המזרח מתיר כיון דבזמן שיש עומר עומר מתיר, גם בזמן שאין עומר צריך להמתין הזמן של הקטרת העומר, ולכך רש"י ז"ל במנחות דף ס"ח גבי האיר המזרח פי' שם הנץ החמה אף דבאמת אינו כן, ועי' בירוש' תרומות פ"ח גבי שליחות למקום פלוני אם ר"ל גם הזמן שניצרך להלך לשם לפי המציאות, ובנדרים דס"א ע"ב ודס"ב גבי קבע זמן למשתה בנו ע"ש ובמ"א יבואר זה, עכ"פ פליגי כאן ר' יהוד' ור' יוסי בתקנה שתקנו שצריך להתענות ממילא הוה תקנה נמי שלא לאכול ולכך המסוכן אם אכל יותר ממה שצריך אסור אף דגדר תענית ליכא גבי', וגם ביוה"כ רבינו ז"ל חלק לשני גדרים דגם בשאר עינוים דמצוות העינוי זה גדר כמו מן התורה והאיסורים הוי מד"ס ובאמת מה דאסור בשבת זה רק גדר התענית אבל לא שצריך לאכול תיכף ובגדר הגמ' בהך דעירובין ד"מ ע"ב מהו לאשלומי ר"ל כך דכבר כתבתי דביה"ש הזמן גופא הנקודה שבו הוא נולד משניהם מהיום ומהלילה וא"כ יש בו גדר ערב שבת וגדר שבת, ואם לא יאכל הוי מתענה וזה אי אפשר בשבת ולכך מבואר בתוספת' תענית פ"ב דהנשבע שיתענה ערב שבת ה"ז שבועת שוא ור"ל דביה"ש שיש בו שני הזמנים וחל עליו השבועה וזה א"א מחמת שבת, ועיין נדרים דף י"ח ע"ב גבי מחית נפשי' לספיקא ובכתובות דף ק"ד גבי תקנת חכמים מלשון בני אדם איך הדין ביה"ש ועי' תענית די"ט ע"ב ועירובין ד"ל ע"ב תו' ד"ה ולפרוש ע"ש ועיין בתוס' ב"ב דקמ"א ע"א גבי תקנת חכמים בממונות אם הוא כלשון ב"א. עכ"פ עיקר הדבר מחמת התענית ועי"ז חל התענית בשבת וזה ר"ל שם בגמר' דעירובין, ועיין בתענית דכ"ו גבי אנשי מעמד שלא היו מתענין בער"ש ע"ש, ועיין תוס' שבת דקי"ח ע"א מה דמחלק שם גבי ישן בין אכילה לשתי', ומה זה נ"מ גבי תענית אך משום דיש בזה גם איסור לאכול ועי' בהל' תענית בדברי רבינו פ"ב דרבינו היפך לשון הגמרא בתענית ד"י ע"ב על הך דנקט שם שכח כו' אל ינהג עידונין כו' ולא רצה לומר בסיפא דשם חל עליו החיוב וא"כ בוודאי אסור לאכול עוד אף ששכח ואכל רק קאי היכא דבא ממקום שאין מתענין למקום שמתענין דעליו ליכא כלל החיוב, רק מחמת שבא למ"א. נחזור לעניננו דרש"י מנחות דמ"ח ע"א ס"ל דאף הזריקה מותר לזרוק שלא לשמה דשם לא שייך לומר הטעם דגמר' דידן רפ"א דזבחים נדבה כו' ובאמת לחד שיטה ברש"י מנחות דף מ"ח ע"ב סבירא לי' דכבשי עצרת אם שחטן שלא לשמן פסולין לגמרי ע"ש בתוס' ואפשר לומר מחמת תנופה עושה זיקה אבד הלחם אבדו כבשים ועי' יומא דס"א ע"ב, נחזור לעניננו, דגבי תמידים אם הם חיובים נפרדים אז י"ל דאם הקריב תמיד של יום זה לשם יום אחר לא יצא, אך י"ל דזה הוה כמו מה דמבואר בזבחים ד"ט ע"ב גבי לשם מת וגיטין דף פ"ה ע"א גבי לנולדים והזמן שעבר כבר חלף והזמן העתיד איננו כלל, אך זה תלי' במ"ש אם הזמן הוא מציאות אחת או נפרדים ועי' בנדרים דף צ' ע"ב בר"ן ובכורות די"ב ודף מ"ט גבי פדיון הבן וזבחים דף י"ב גבי מחוסר זמן, ובהך דגיטין דף כ"ט ע"ב וכמה מקומות בזה, וכבר כתבתי בזה בשיטת הראב"ד בהלכות שבועות פ"ד הל"י גבי נשבע שלא יאכל היום וחזר ונשבע שלא יאכלנו אם חל, ועיין שם בפ"ו הל"י דסביר' ליה לרבינו דזמן הוי כמחוסר מעשה גבי היתר נדרים, ואף דמהך דגיטין דכ"ט ע"ב הנ"ל גבי שליח שניתן לגירושין לא משמע כן, נ"מ בין אם מקפיד על המציאות של היו' או אם מקפיד על שטח הזמן שבין זה לזה, כי הזמן הו' מחובר כמ"ש אבל אם הקפידה הוא ליום פלוני הוי כמו מחוסר מעשה ועי' חולין דף מ"א ע"ב גבי פסח דהוי שם מחלוקת, והך דתענית דף י"ב אם נדרו קודם לגזירתינו ע"ש הביאור ובמ"ש הראב"ד בהשגות על בעל המאור ספ"י דפסחים גבי נשבע שלא יאכל מצה, ועיין בדברי רבינו בה' ר"ה פ"א ובהל' שמיטה ויובל גבי תקיעת שופר דלא הביא כלל דין דת"ש ליכא בלילה כמבואר בר"ה דכ"ח ודף ל"ד ומגילה ד"כ ושבת דקל"א וחולין פ"ד וכ"מ זה הטעם לא שהפסול בלילה רק משום שהזמן מתחיל ביום ולא כמו בלולב וגבי זה לכו"ע הוי מחוסר זמן ונ"מ למ"ד מכשירי מצוה דוחה שבת, ועיין בירוש' ר"ה פ"א ומגילה ספ"ב דמסיק שם דדוחה ומוביא ראי' מעידי החודש ודחי משום דהלילה צריך ליום וכמבואר שם בפ"א דע"י שניהם מקדשים החודש דצריך שיהא לילה ויום מן החדש, ועיין בגמ' דילן ר"ה ד"כ ע"ב וגם משום דקדוש למפרע, אך באמת זה תלי' בהך מחלוקת דסנהדר' די"ב ע"ב גבי אם עיבר ביום ל' של אדר ואח"כ בו ביום קידשו החודש אם בטל העיבור למפרע או לא ע"ש ועי' ר"ה דף ז' ע"ב ע"ש ברש"י דר"ה לא תלי' במעשה רק מאיליו, ואף דהא בעי קידוש ועיין ברכות ד"ל ע"ב ע"ש ובאמת פליגי בזה תנאי בהך דר"ה דף ל"ב ע"ב ר"א ור"ע אם קדושת היום קודם, קדשהו בעשית מלאכה, או להפך, ור"ל אם גם גדר יו"ט כל זמן שלא קידש היום לא כלום היא או יו"ט הוי קודם, ובאמת לפי המבואר בתוספת' דר"ה וכן ר"ל בהך דר"ה די"ט ע"ב וד"ל ע"ב ודף ל"ב כך דהיכי דבאו עדים מן המנחה ולמעלה אף דאין מקבלין אותן זה רק לקידוש ב"ד ולקרבנות אבל התקיעות היו תוקעים ביום א' וכן תפלה של ר"ה השייך לתקיעות הכל הי' ביום א' וכן החשבון הי' מיום א' רק הקרבנות ותפלות של יו"ט הי' זה ביום ב', ובזה אתי שפיר הך דעירובין דף ל"ט ודף מ' עיין שם ומלאכה ביום א' תלי' במחלוקת דר"א ור"ע מן התורה כמ"ש ומדרבנן לא עשו וביום ב' מחמת הקרבנות לא עשו ועיין תענית ד"ה ע"א גבי יוה"כ וכן אם קדשו בית דין על פי עדים שלא כדין כהך עובדא דראש השנה דף כ"ה עמוד א' כבר כתבתי בזה במקום אחר. ולכך גבי בל תאחר דהזמן הוא שנה בלא רגלים, שטח, והוי כל יום ויום גדר תשלומין להקודם ולכך אמר בירוש' ר"ה פ"א דאם נשלם השנה בזמן שאז אינו יכול להקריב מ"מ עובר אף דכעת הוא אנוס מדין תורה מ"מ עובר, דזה נ"מ בין דבר דהוי גדר השלמה ובין דבר דאז חל המציאות, ועי' במאי דפליגי גמ' דילן עם הירו' בנדרים דף ע"א ע"ב גבי גירושין כשתיקה או כהקמה ר"ל היכא דהוא עשה פעולה שעפ"י דין אז לא יוכל להפר אם זה הוי כמו שהוא קיים הנדר או זה ממילא ועי' בירוש' יומא פ"ה גבי כה"ג שהכניס ביוה"כ כף לבדו ועל כרחו הוא מוכרח להכניס אח"כ ג"כ המחתה דהוי הכנסה יתירה, על איזו מהם חייב אם על הכף או על המחתה, כיון דהוא גרם לזה, וכן נ"מ גבי אנוסתו אם הי' כהן וגירשה בריח הגט אם נאמר דריח הגט פסולה לכהן מה"ת אף דהיא אשת איש גמור' עדיין, ומ"מ ע"כ צריך הוא לגרשה, ועי' בהך דמכות דט"ז , אך שם הוי הגרם שלא יוכל להחזירה וכאן הגרם שהוא צריך לגרשה ועי' בת"י נדרים דף צ"א גבי היכי דגרם שיהא צריך לגרשה אז ג"כ עבר על חדר"ג אף דהיא נתנה אצבע בין שיניו ואף בשבת ד"ד בתוס' דהיכא דאניס בתקנתא דרבנן אם על ידי זה פטור מהחיוב, וכן נ"מ גבי חייבי עירוכין אף דהוי זה רק גזירת מלך החיובים מכל מקום עכשיו שאמרה התורה אם הוי זה גדר נדר והא שיעבוד הנכסי' ונפקא מינא כך, השמטה ע' ב"ק ק"ב ע"ב דאמר שם וכי דעתו של אדם כו' ור"ל לפי מ"ש הבעה"מ רפ"ד דב"ק וה"ה בה' אישות פי"ב הט"ו בשם רה"ג דכל חיובי התורה שלא נעשה על ידו רק גזירת מלך אין ב"ד גובין בע"כ רק כופין בכל מה דאפשר וכן מה דממשכנין על השקלים אפי' כסותו כמ"ש רבינו בפ"א משקלים זה רק גדר כפי' ועי' תו' ר"ה ד"ו וב"מ דקי"ד וכן בהני דמכין אותו עד שתצא נפשו כתובות פ"ו זה שהוא יעשה, כמו במילה ושאר דברים ועמ"ש רבינו רפ"א מה' מילה, ועי' תמורה ד"ח ברש"י גבי בכור דגזבר שקל מיני' זה בבכור ותלי' בהך דר"ע וריב"נ שם אך זה דבר שבא מאליו, אבל בנדר הוא שעבד א"ע וגם נכסיו וגבי מזונות אשתו אף למ' דקי"ל דהוי מה"ת, לא בגדר שעבוד רק חיוב עליו והשעבוד הוא רק מתנאי כתובה ע' בה' אישות פי"ב ופי"ז ויבמות דפ"ה ובירוש' כתובות פי"ג גבי מוחלת ולכך פ' רבי' בה' שמיטה דאשתו נזונת מנכסי בעלה בשביעית ולא כשיטת הירוש' כתובות פ"ז וכ"מ וכ"כ מ"ש רש"י כתובות דף פ"ו גבי פריעת בע"ח מחמת הן כו' ואף דזה מפורש דין תשומת יד והשמטה בשביעית, אך זה רק חוב אבל לא פרעון ולכך דבר שעיקר המציאות הפרעון אין שביעית משמטת דמ"מ לא פרע כמו קנסות ושכר שכיר והקפת החנות וכתובה וכמ"ש רבי' בפי' המשניו' שביעית שם דמלוה נעשה הדבר שלו רק בגדר חוב משא"כ הני צריך לפרוע וכן ר"ל התוספ' שם שביעית בעל משה ידו ולא היורש ור"ל היורשי לוה דלא כהר"ש דהם רק בגדר מצות פריעה ועי' ב"ב דף קמ"ה ע"ב גבי שושבינות, אך עירוכין יש בו ב' גדרים גדר נדר אך מ"מ הפרטים גזירת מלך ולכך יש בהם השג יד, עי' בפ"א מה' ערוכין ובהשגות, ועי' תוס' ערוכין ד"ד דאף אם אמר ערך פ' כך וכך לא הוי ערך מפורש דזה רק גזירת מלך, ובירוש' פ"ט דב"ק דאין שעבוד מה"ת במטלטלין בערוכין רק מ"מ ערך הקטן הוי כנדר וזה תלי' בהני לישנא בערוכין ד"ד ע"ב והנה הגזירת מלך של פדיון דשדה אחוזה עי' עירוכין די"ד אם ר"ל שהתו' שם אותו כך או שבכך יוצא לחולין וזה בעי' בעירוכין ד"ה ע"א בהקדיש למזבח, וע' ב"מ ס"ח ע"א ונ"מ לחומש של פדיון שדה אחוזתו אם כמ"ש רבי' בה' ערוכין פ"ד דהוי לפי חשבון נ' דע"כ ס"ל דגזירת מלך דכך דמי' אך מל' התו' ערוכין דכ"ז לא משמע כן רק לפי שוי' ובגדר אין מוסיפין חומש על עלויו של זה וכן בהך דעירוכין דכ"ה ע"ב דכהנים נותנים דמיה, כמה עי' בדברי רבי' פ"ד מה' עירוכין, ונ"מ דזה רק בתורת דמים של הקדש לא בגדר פדיון ובטל הקדושה ולכך אף דרבינו פסק דצריך הכהן ליתן דמים מ"מ פסק דמקדיש בשנת היובל אינו קדושה וע"ש דף כ"ד ע"ב וא"ש. ע"כ השמטה. דהנה עיין בנדה דף ע"ב ע"ב במאי דפליגי שם ר' יוחנן וריש לקיש אם עשירי בעי שימור ע"ש הלכה או הלכות, והגדר כך דהנה התורה אמרה לנו גדר של זבה גדולה ושל זבה קטנה, ועי' נדה דל"ג מרבה שם מקרא גבי בועל נידה דאף אם בא עלי' בששי מ"מ הוא טמא שבעה ולא אמרינן יעלה לרגלה, והטעם דזה הזמן הוי כנקודה, וכ"ז שלא נשלם הוא עדיין כמו בתחילה, והנה לגבי בועל זבה קטנה כמה שמירה הוא צריך עי' במ"ש הראב"ד בפירושו על תו"כ בסוף פ' מצורע דפי' שם דהיכא דעדיין יש לה זמן שתוכל להיות זבה גדולה אז הוא טמא שבעה ואם אין לה זמן אז רק יום אחד, ע"ש, דהעיקר כמו דחזינן בנדה דף ל"ו ע"א גבי תקנת חכמים דזה רק דגם דמפקידה טמאה בפחות ממע"ל זה רק אם יש בה מציאות של מעל"ע אבל אם לא לא כי אי אפשר לחלק את הנקודה וס"ל לר"ל ג"כ גבי דאוריית' דא"א שתהי' זבה קטנה היכא דלא אפשר שתהי' זבה גדולה, ור"י פליג עלי' ע"ש, עיין בכורות דף מ"ו ע"ב ותוס' נדה דף ל"ו ע"ב עיין שם וכן יהי' נ"מ גבי גיורית שנתגיירה בתוך י"א יום איך יהי' החשבון שלה, עי' בכתובות דף ל"ו ע"א גבי מע"ל ותוס' נדה דל"ו ע"א ד"ה דליכא, ועי' במ"ש התוס' יומא דפ"א ובירוש' נזיר פ"ו כה"ג דאף למ"ד דרביעית דם הבא משני מתים מצטרפים לטמא, זה רק אם באו משני רביעיות, אבל אם היו בהמת פחות מרביעית לא שייך בזה צירוף, דהשיעור של הרביעית הוא דמי לנקודה, לא מצטרף ובמ"א הארכתי בזה במה דמבואר במקוואות פ"ג גבי ג' לוגין מים שאובים דפוסלין את המקוה אף שנפלו מג' כלים, וכן אם נתכוין לרבות אפילו קורטוב בכל השנה מצטרף, זה רק שעכ"פ הכלי שהי' בה ג' לוגין דחל על הכלי השם שתוכל לפסול המקוה, ועי' זבחים ד"מ ודצ"ג ע"ב ומנחות ד"ז ע"ב ושם ד"ח מה דאמר ר' יוסי בזמן שדעתו להוסיף ראשון ראשון קדוש ובאמת גבי מים שאובים נראה דס"ל לרבינו בהל' מקוואות פ"ה דאף אם הגמר של הנפילה דג' לוגין הי' בזמן שכבר הי' מ' סאה כשירים מ"מ כיון שבזמן שהתחיל ליתן מהכלי שהי' בה ג' לוגים מים שאובין קודם שהי' בהמקוה מ' סאה כשרים ונתן ע"מ להוסיף פסול, והנה באמת זה רק היכא דהזמן הוא עצם כסדר אבל היכא דהזמן הוא רק בגדר תשלומין אז לא שייך זה ולכו"ע הוי רק נקודה, ונ"מ במאי דמבואר בהך דב"ב דק"מ דהיכא דקיבל עליו לזון את בת אשתו ה' שנים ומתה הבת בתוך הזמן, אין יורשים זה יורשיה, ועי' ב"ב דס"ג גבי תנאי שהמעשר שלי דאמר שם ג"כ כך, ועי' בתוס' שם דף נ"א ע"ב ד"ה במתנה דמחלק שם בשוכר, ובתוספתא כתובות פי"א ע"ש, ועיין בתוספות בבא מציעא דף ס"ה ע"ב כשיהיו לי, אך באמת גבי הך דב"ב דק"מ הנ"ל י"ל הטעם היכי דמתה בתוך ה' שנים הוי כמו שנשלם הזמן ועי' בירוש' כתובות פי"ב דמבואר שם ג"כ כך, אך נ"מ דהנה שם בירוש' אמר דאם לא זן אותה חייב לזונה ה' שנים אחרות אך לא בגדר שצריך לשלם לה עבור שלא זנה הה' שנים הראשונות ונ"מ דאם הראשונות עולים ביוקר או בזול ע"ש בירוש' הנ"ל, אך מ"מ הזמן המשך נשאר, ובזה יש נ"מ אם אז מתה אם זה הוה בגדר חוב אז יורשיה יורשים אותה וכמו הך דב"ב דקמ"ד ע"ב גבי שושבינות ע"ש, ועי' במאי דפליגי בירוש' בחגיגה פ"ב גבי עצרת דיש לה תשלומין כל שבעה אף שהוא חוב, אם הקרבנות מיקרי של עבר או של עכשיו ונ"מ למי שייך העורות אם לכל המשמרות או למשמר הקבוע, ועי' בתוס' חגיגה דף ט' ודף י"ז ע"ב דעצרת לכו"ע הוי גדר תשלומין ולא גדר שטחים, ועי' בירוש' תענית פ"ד אי נימא דאומרים שיר על נסכים של הקרבנות שעברו עי' עירוכין י"א ע"ב מ"מ השיר ס"ל שם בירוש' דלא כגמ' דילן שאומרים של יום העבר ושם בירוש' תענית פליגי אם למאן דאמר דשבוע של ת"ב בין לפניו בין לאחריו אסור אם הוי הת"ב נדחה שתי שבתות מותר, וזה תלי' במה שכתבתי אם גדר ר"ל שכך תקנו שאם חל בשבת יתענה בא' בשבת או זה רק ממילא ונ"מ אם הי' קטן בט' והגדיל ביוד, ועי' במ"ש התוס' מנחות דף נ"א דהיכי דצריך להקדים בשביל השבת אז הוי ערב שבת זמן וכלי שרת מקדש, ועי' מגילה ד"ה ע"א דלא משמע כן, אך רש"י ז"ל דייק שם משום דאז בזמן תקנת המגילה לא הוי גזירה דרבה, ולכך א"א לומר דהוי כזמן, וכבר כתבתי בזה. עכ"פ דזה הוי הבעי' דנדרים שם דאם היכא דהוא גרם שיתבטל הקנין ועי"ז אינו יכול להפר אם הוי כמו קיום הנדר, ועי' בסוטה די"ח ע"ב בתוס' בשם הירוש' גבי קינה לה ואח"כ גירש אם זה הוי כמו מחילה, ובחולין דף פ"ב דהיכא דע"י גרם שלו אינו יכול לשחוט עפ"י דין אין זה בכלל מבטל חנותו של חבירו כלום דהוי זה בעי' בירוש' ב"מ פ"ו אם חייב לשלם וביבמות דף כ"ד ע"א אם קדם הפשוט זכה ור"ל בנכסים ולא הוי זה בגדר שבת דהדקי' באידרונא דחייב משום שבת וכבר כתבתי בזה הנה בנדרים שם דף ע"ב כתב הרא"ש דבזה פליגי גמר' דילן עם הירוש' דהני שעות דאינו יכול להפר אין עולין מן המנין ע"ש ועיין תוס' כתובות דע"א ע"ב גבי אם קיים ונדרים דס"ט ע"א וזה תלי' ג"כ בירושל' שם אם המע"ל של ההפרה הוא בגדר נקודה או בגדר צירוף זמן, וכן הגדר של בל תאחר הנ"מ בין שנה לרגל דשנה בגדר צירוף ובגדר תשלומים לכן חשבינן כל יום לפרט בפני עצמו משא"כ ברגל זהו שיטת הירוש' והבעל המאור פ"א דר"ה דלא כגירסת רש"י תמורה די"ח הנ"ל, ובאמת גבי גדר נותר ולינה דקדשים עי' זבחים דצ"ז מה דמקשה שם אי נימא דהתורה עשאה לכל רגל לינה אחת וא"כ לא יפסול ברגל בלינה ע"ש וב"ב דצ"א גבי נישואין כו' ברשב"ם דכל ז' ימי המשתה הוי כסעודה אחת ע"ש, ולכך באמת צריך פנים חדשות ושבת מחלק והוי כפ"ח, אך באמת נראה דגבי לינה ונותר בקדשים לא על הזמן הקפידה התורה רק מה שהזמן פועל בהדבר שעושה בו שינוי צורה כל א' לפי גזירת הכתוב וכדמוכח בשבועות דף י"א גבי קטורת דלא פסלה לינה ע"ש והוא משום שאין שייך בקטורת עיבור צורה, ועי' מעילה ד"ד ע"ב דאמר שם דלינה מיקרי יש בו מעשה והפי' שנעשה בו שינוי ועיבור צורה, ועי' תוס' פסחים דט"ו ע"א גבי עיבור צורה דלא ר"ל משום נותר רק דין, ורש"י פסחים דל"ד ע"ב דלא ס"ל כן, ועי' תוס' ע"ז דף ע"ו ובר"ש שביעית פ"ח מ"ב ורש"י סנהדר' ד"ע ע"א, ועי' במחלוקת בזבחים דף פ"ז אם יש לינה בראשו של מזבח ע"ש חזינן דזה משום גדר זמן, ובקדשי קדשים לכו"ע אין לינה דשם בוודאי לא שייך זמן ולכך בצנצנת המן נצטווה משה רבינו להניח בבית קה"ק משום הלאו דבל תותירו, עכ"פ נחזור לעניננו גבי הך דב"ב דף פ"ז דהכל הוי מציאות אחת והוי כמו מעמיד זה לזה וזה ר"ל הך דב"מ דף נ"ח גבי שכר שבת ע"ש, ועי' במקוואות פ"ב מ"ד בר"ש בשם התוספת' גבי גיסטרא שמשוקעת בקרקע דכל המי גשמים הוי עליהם גדר שאוב מחמת דהגיסטרא פועל פעולה שלא יבלעו המים בקרקע, ושם בפ"ו ה"י גבי אביק ע"ש בר"ש, ובב"ב דף נ"ג ע"א גבי נתן צרור וע"ז דף נ"ט ע"ב ובהך דיבמות דק"ב ע"ב גבי מנעול התפור כו' ע"ש ברש"י ובטהרות פ"ח מ"ח בתוספת' שהובא שם בר"ש רשב"א אומר כו' שהם גרורים על גבי כו' ושבת דט"ז ודף ק"ב וק"א ע"ב וכן שיטת רבינו לקמן פ"ח ה"ד וה"ה גבי בימוס, ולקמן אבאר. ע"כ ממהדורא תניינא

2 תמורה פתח ↗

וּמִי אָמַר רַבִּי יְהוּדָה תִּרְעֶה? וְהָא רַבִּי יְהוּדָה ״תָּמוּת״ שָׁמְעִינַן לֵיהּ! אֵיפוֹךְ: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תָּמוּת, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: תִּרְעֶה. וּמִי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן תִּרְעֶה? וְהָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: חָמֵשׁ חַטָּאוֹת מֵתוֹת!

3 מנחות פתח ↗

אָמַר רַב נַחְמָן: מָר, דְּמַקֵּישׁ לְהוּ לְחַטָּאת – תָּנֵי פְּסוּלִין, תָּנָא דְּבֵי לֵוִי, דְּגָמַר שַׁלְמֵי חוֹבָה מִשַּׁלְמֵי נְדָבָה – תָּנֵי כְּשֵׁרִים.

1 דמקיש - דכתיב גבי חטאת ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים:

2 תני פסולין - כחטאת דתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין חוץ מפסח וחטאת ולאידך לישנא מדמי להו לחטאת שעברה שנתה דפסולה כדתנן חמש חטאת מתות במסכת תמורה דף טו.:

3 שלמי חובה משלמי נדבה - דכשרין שלא לשמן דבכלל כל הזבחים הן ולאידך לישנא אם נדר טלה לשלמים והביא איל כשר כדאמרינן בפ' הרי עלי עשרון לקמן מנחות קז: קטן והביא גדול יצא רבי אומר לא יצא ואפי' רבי מודה דזבח כשר:

« רש"י על מנחות מ״ח ע״ב:ג׳ רש"י על מנחות מ״ח ע״ב:ה׳ »