רש"י על מנחות מ״ו א

1 שאם הוזקקו זה לזה - שהיו ביחד ואח"כ אבד לחם או כבשים שמעכבין זה לזה והנותר לפנינו יצא לבית השריפה דנדחה באבוד חבירו:

2 ואיזו זיקה - שלהן הקובעתן יחד:

3 שחיטה - שאם היה לחם בשעת שחיטה ואח"כ אבד או לחם או כבשים אבד הכל:

4 תנופה - כבשים היו מניפין עם הלחם מחיים בפ' כל המנחות באות מצה לקמן מנחות סא.:

5 ופליגי בן ננס ור' עקיבא - וש"מ דאין תנופה עושה זיקה:

6 ולא בתר שחיטה - בתמיה הא ודאי דלכהן לא הוי אלא לאחר שחיטה:

7 מעיקרא - קודם שחיטה:

8 עד שלא שחטה - לתודה לחם תודה אין מתקדש אלא בשחיטתה בפרק התודה לקמן מנחות דף עח: דכתיב קרבנו על זבח התודה וגו' ויקרא ז מלמד שאין הלחם קדוש אלא בשחיטת הזבח:

9 נפרס לחמה - לא ידענא מנלן דמיפסל לכולהו משום דנפרסה אחת מהן ונראה בעיני דמלחם הפנים גמר שהיא מנחת תודה וכתיב בה היא קדש קדשים הוא שם כד שאם נפרסה אחד מחלותיה כולן פסולות:

10 הדם יזרק - לשם שלמים ולא לשם תודה:

11 נזרק הדם - עד שלא נפרס הלחם:

12 תורם - כדכתיב והקריב ממנו אחד מכל קרבן שם דמ' חלות היו והיה תורם אחד מעשר לכהן והשאר לבעלים בריש פרק התודה לקמן מנחות דף עז::

13 מן השלם - ולא מן הפרוס דתניא בהתודה שם עז: אחת שלא יטול פרוס:

14 יצא לחמה - חוץ לחומת ירושלים:

15 מכניסה ושוחט - דכל זמן שאינו קדוש בשחיטה אינו נפסל ביוצא:

16 הדם יזרק - לשם שלמים:

17 תורם ממה שבפנים על שבחוץ - ולא שיאכל אותו שיצא אלא יחשב במנין להיות תרומתו תרומה ולהכשיר את הפנימיות כל יוצא דתודה לאו חוץ לעזרה קאמר אלא חוץ לעיר דהא התודה ולחמה נאכלין בכל העיר:

18 מששחטה נטמא לחמה הדם יזרק - לשם תודה והבשר יאכל בתורת תודה:

19 וידי נדרו יצא - דהציץ מרצה על אכילתן לענין טומאה:

20 ותיפסל נמי תודה - ולא תזרק אפילו שלא לשמה:

21 רחמנא קרייה שלמים - תודת שלמיו משמע דאע"פ שהיתה תודה בשעת לחמה חוזרת להיות שלמים בלא לחם אבל כבשי עצרת עם לחמה קרוי שלמים:

22 אבד הלחם - אחר תנופה: