רש"י על מנחות מ״ג ב:י״ד

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על מנחות מ״ג ע״ב:י״ג רש"י על מנחות מ״ג ע״ב:ט״ו »

1 מנחות פתח ↗

תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: גָּדוֹל עוֹנְשׁוֹ שֶׁל לָבָן יוֹתֵר מֵעוֹנְשׁוֹ שֶׁל תְּכֵלֶת, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁאָמַר לִשְׁנֵי עֲבָדָיו, לְאֶחָד אָמַר: ״הָבֵא לִי חוֹתָם שֶׁל טִיט״, וּלְאֶחָד אָמַר: ״הָבֵא לִי חוֹתָם שֶׁל זָהָב״, וּפָשְׁעוּ שְׁנֵיהֶם וְלֹא הֵבִיאוּ, אֵיזֶה מֵהֶן עוֹנְשׁוֹ מְרוּבֶּה? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה שֶׁאָמַר לוֹ ״הָבֵא לִי חוֹתָם שֶׁל טִיט״ וְלֹא הֵבִיא.

2 מנחות פתח ↗

3 מנחות פתח ↗

14 גדול עונשו של לבן - למי שאינו מטיל ציצית ותכלת:

15 חותם - היו עושים לבהמה ולעבד כשקונין אותן לשם סימן עבדות:

16 זה שאמר לו המלך הבא חותם של טיט - שמצוי הוא ולא הביא עונשו מרובה:

« רש"י על מנחות מ״ג ע״ב:י״ג רש"י על מנחות מ״ג ע״ב:ט״ו »