רש"י על מנחות ל״ט ב:י״ד

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על מנחות ל״ט ע״ב:י״ג רש"י על מנחות ל״ט ע״ב:ט״ו »

1 מנחות פתח ↗

דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: הוֹאִיל וְנֶאֶמְרוּ בְּגָדִים בַּתּוֹרָה סְתָם, וּפָרַט לְךָ הַכָּתוּב בְּאֶחָד מֵהֶן צֶמֶר וּפִשְׁתִּים – אַף כֹּל צֶמֶר וּפִשְׁתִּים.

2 פרי מגדים על אורח חיים פתח ↗

אלא עט״ז. הנה במנחות ל״ט ב׳ פירש״י ד״ה ופרט לך בכלאים דברים כ״ב ונגעים ויקרא י״ג ובשבת כ״ו ד״ה הואיל כו׳ בשרץ ומת וש״ז וציצית וד״ה ופרט בא׳ מהם בנגעים והנה אמת כלאים א״צ בנין אב כדמסיק כ״ז ב׳ שם בהדיא כתיב צ״ו וע׳ תוס׳ ד״ה אלא. ואמנם כי היכי דלא למיהוי ב׳ כתובים כלאים ונגעים י״ל דכלאים מיותר לאיזו דרשא אלא דא״כ לא הוה רב פפא בדותא כך כתבו התוס׳ שם. ורש״י שבת כ״ו ב׳ ד״ה ופרט כתב דדריש בכלל ופרט משא״כ בכלאים אין זה כלל ופרט דכלל ובגד בהעלאה כתיב ויקרא י״ט ולא תלבש שעטנז צ״ו יחדיו דברים כ״ב ולא דנין בכלל ופרט ובחדושינו בשבת הארכנו וכאן אין מקומו פה ולזה אמר ופרט בא׳ מהן והיינו נגעים לא כלאים אמנם מה שהזכיר כלאים א״י למה דמסיק בשבת כ״ז דר״פ בדותא הוא ורש״י כ״ו ב׳ ד״ה הואיל השמיט כלאים לכוונת זו: והוי יודע דסבור הייתי לומר דרב פפא לשיטתיה בכורות י״ז א׳ דרנב״י ה״מ שאין צמרו רחל בת״עז עמ״ש במ״א א׳ מטמא בנגעים וכ״כ הר״מ ז״ל פי״ג ה״ג מהט״צ ור״פ אמר ה״מ שפסול לתכלת מן הפשתים שלא נשתנה סי׳ וראב״י ה״מ שאין לוקין כלאים כו׳ והנה י״ל רב פפא סובר דמחמת יתורא דצמר ופשתים דמותר דהא בגד יליף שעטנז מנגעים ומיותר להקיש מה פשתן בלא נשתנו אי לאו יתורא לא הייתי אומר היקש זה והשתא יליף נגעים בנין אב מכלאים דרחל בת עז אין לוקה ולא הוה ב׳ כתובים ולא כרנב״י דיליף לה מפשתים או פשתים כו׳ דר״פ ל״ל היקשא אי לאו יתורא והשתא שעטנז לג״ש אתיא לבישה מהעלאה כי היכי דליהוי צ״ו מיותר להיקשא ולא בדותא היא ועיין תוס׳ שבת כ״ז א׳ ד״ה אלא ותבין אלא רב אשי מסיק בכורות דהמדלה גפן ע״ג תאנה פסול ומשמע דיליף היקשא בלא יתורא וסתמא דמסדרי הש״ס הוא רבינא ורב אשי ומסיק בשבת סתמא דתלמודא דר״פ בדותא הוא וכדאמרן ומ״מ הט״ז לא היה להביא כלאים כדאמרן עיין ר״מ פ״ו מה׳ איסורי מזבח ה״י פסק כן וכבר הגיע העת לפסוק בכאן כי יצאתי חוץ מגדרי. ועמ״ש במ״א א׳:

14 בגדים בתורה סתם - על כנפי בגדיהם:

15 ופרט לך - בכלאים דברים כב וגבי נגעים ויקרא יג בבגד צמר או בבגד פשתים:

2 חידושי חתם סופר על שבת פתח ↗

הדר בי' רבא. לפמ"ש תוס' בשמעתין דסתמא תלמודא דיבמות קאי לרנב"י דאף כל לאתוי' ציצית ודלא כמ"ש במנחות ל"ט ע"ב ד"ה אף כל א"ש דפסק הרי"ף בציצית כר"נ דפרק התכלת דפוטר שאר מינים וס"ל ממש כאוקימתא דר"פ דשמעתין דהיינו או מרבה בשרצים בין גע"ג בין שלשה על שלשה ואף כל הוה ר"פ בעי למימר לאתוי' כלאים ולא קאי במסקנא. וע"כ לאתוי' ציצית כרנב"י וקי"ל הכי ודלא כרבא וא"ש פסק הרי"ף. ואלא לפ"ז ר"נ דאמר במנחות השיראין פטורים דלא כרבא אלא ס"ל כתנא דבי ר"י אף כל צמר ופשתים והיינו כנ"ל דהך תנא דבי ר"י ס"ל דשארי טומאות מרבינן לגע"ג נמי ורק לאתוי' ציצית. וקשה א"כ איך מייתי הש"ס בתר הכי אמר אביי הך תנא דבי ר"י מפיק מאידך תנא. הא אדרבא הא ס"ל כותי'. ואע"כ הוצרך רש"י במנחות לפרש דאביי דהתם אליבא דר"נ קאי אנגעים. דאידך תנא דבי ר"י מרבה אפי' לנגעים שארי בגדים ומייתי לי' מאו בבגד פשתים דכתיב גבי נגעים ופליג אסוגי' דשמעתין ודלא כתוס' שם ד"ה בגדים ע"ש היטיב. וזה נמי שיטת רבינו האי גאון דמייתי חי' רשב"א בשלהי שמעתין דמייתי מרבא מברניש לקמן ע"ש וק"ל הקצרתי מאוד:

« רש"י על מנחות ל״ט ע״ב:י״ג רש"י על מנחות ל״ט ע״ב:ט״ו »