רש"י על מנחות כ״ט ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על מנחות כ״ט ע״ב:ג׳ רש"י על מנחות כ״ט ע״ב:ה׳ »

1 מנחות פתח ↗

אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַרְאֵהוּ לִי, אָמַר לוֹ: חֲזוֹר לַאֲחוֹרֶךָ. הָלַךְ וְיָשַׁב בְּסוֹף שְׁמוֹנֶה שׁוּרוֹת, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מָה הֵן אוֹמְרִים, תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְדָבָר אֶחָד, אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, מִנַּיִן לָךְ? אָמַר לָהֶן: ״הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי״, נִתְיַישְּׁבָה דַּעְתּוֹ.

2 מנחות פתח ↗

4 שהגיע לדבר - שצריך טעם:

5 נתיישבה דעתו - של משה הואיל ומשמו אומר אע"פ שעדיין לא קיבלה:

« רש"י על מנחות כ״ט ע״ב:ג׳ רש"י על מנחות כ״ט ע״ב:ה׳ »