רש"י על מנחות ק׳ ב:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על מנחות ק׳ ע״ב:ה׳ רש"י על מנחות ק׳ ע״ב:ז׳ »

1 מנחות פתח ↗

גְּמָ׳ אָמַר רָבִינָא: לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר נְדָרִים וּנְדָבוֹת אֵין קְרֵיבִין בְּיוֹם טוֹב, לָא תֵּימָא מִדְּאוֹרָיְיתָא מִיחְזָא חֲזוּ, וְרַבָּנַן הוּא דִּגְזַרוּ שֶׁלֹּא יְשַׁהֶא, אֶלָּא מִדְּאוֹרָיְיתָא נָמֵי לָא חֲזוּ.

2 הגהות יעב"ץ על מנחות פתח ↗

רש"י ד"ה שמא ישהה וכו' וממתין "מלאכול" עד כצ"ל:

6 גמ' לדברי האומר - במסכת ביצה דף יט. מחלוקת:

7 שמא ישהא - קרבנות כל השנה שיהא נודר ונודב ולא יקריבם עד הרגל ונמצא מכוין וממתין מלאכה עד המועד ועוד שמא יעבור בבל תאחר:

1 ביצה פתח ↗

גְּמָ׳ אָמַר עוּלָּא: מַחְלוֹקֶת בְּשַׁלְמֵי חֲגִיגָה לִסְמוֹךְ, וְעוֹלַת רְאִיָּיה לִיקְרַב. דְּבֵית שַׁמַּאי סָבְרִי: ״וְחַגֹּתֶם אוֹתוֹ חַג לַה׳״, חֲגִיגָה — אִין, עוֹלַת רְאִיָּיה — לָא. וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי: ״לַה׳״, כֹּל דְּלַה׳.

2 חידושי חתם סופר על ביצה פתח ↗

גזירה שמא ישהה פירש"י עד י"ט שיהי' לו אוכלי' מרובי' וצ"ל הך חששא שייכי גם בר"ה דמצוה להרבות בבשר דהרי משחיטין הטבח בע"כ כבמתני' ס"פ או"ב ויש שעלו גם לירושלים כדכתיב גבי אלקנה וחנה ושייך ג"כ הך חששא. ומ"מ צ"ע מ"ט אסרו בר"ה דא"נ ישהה הא לא שייך שמא יאנס ולא יקרב ומה בכך הא ר"ה איננו ממועדי בל תאחר ולא ממ"ע ובאת שמה והבאת שמה. ומיהו במנחות ק' ע"ב פירש"י דמיחזי כמכוון מלאכתו במועד ע"ש וטעם זה יוצדק גם לראש השנה. אך לג' רגלים לא הבנתי מה בכך אם יכוון מלאכת ההקרבה לי"ט הלא כתב תוס' בחגיגה ז' ע"ב במסקנת דבריהם דכל זמן שיש לו אוכלים וצריך לשמחם יכול הוא להקריב שלמו"ת של כל השנה ולצאת בהם ידי שמחה וכל מה דאמרי' אין נונ' קריבי' היינו כשאין לו שוב אוכלים ולא צריך לשלמי שמחה ע"ש נמצא במה שמכוון מלאכתו להקריב נדריו במועד דוקא שיהי' לו אוכלים מרובים שפיר עביד דהרי צריך להם לשלמי שמחה ומותר הוא ומצוה נמי עביד. ואי אירע אח"כ שלא ימצאו לו אוכלים כל כך ורוצה להקריבם בתורת נו"נ אין זה מכוון מלאכתו אלא במקרה והזדמן אירע לו וא"כ מ"ט לאסור. ותו תינח י"ט דשייך שמכוון מלאכתו בי"ט. אבל אחה"מ מה כיון מלאכה שייך דהא השתא קיימינן דמלאכת חה"מ מותר מן התורה כמ"ש לעיל בסמוך. מיהו לזה י"ל לאותו טעם שפירש"י משום כיון מלאכה אה"נ דבחש"מ שרי אבל קו' ראשונה קשי' ע"כ נ"ל דתרי טעמא דפירש"י במנחות ק' ע"ב הנ"ל תרווי' צריכי בשארי רגלים צריכי' לטעמא שמא יאנס ויבוא לידי בל תאחר ואסור אפי' בחש"מ מה"ט. אבל משום כיון מלאכה ליכא ובי"ט של ר"ה ליכא משום שמא יאנס ויעבור על בל תאחר איכא משום מכוון מלאכתו במועד דבר"ה ליכא שלמי שמחה:

« רש"י על מנחות ק׳ ע״ב:ה׳ רש"י על מנחות ק׳ ע״ב:ז׳ »