1אי אם לא שרית ליה תתיר לו על ידי טלטול מן הצד אתי לכבויי יבוא לכבות את הדליקה, והתירו חכמים איסור מדברי סופרים כדי שלא יעבור אדם על דברי תורה. אמר ר' יהודה בן שילא שכך אמר רב אסי שכך אמר ר' יוחנן: הלכה כר' יהודה בן לקיש בענין הצלת מת מדליקה.2א שנינו במשנה שאין ניאותין נהנים ומשתמשים הימנו ממנו מן השמן הנוטף מן הנר בשבת, לפי שאינו מן המוכן מראש מערב שבת לשימוש בשבת. ובאותו ענין תנו רבנן שנו חכמים בברייתא: מותר השמן שבנר ושבקערה שהדליקו בה פתילה אסור בשימוש בשבת. ואילו ר' שמעון מתיר, כיון שלשיטתו אין כמעט איסורי מוקצה.3ב משנה במשנה זו מצויה מחלוקת השייכת לכאורה רק לבעייה אחת. ואולם היא מפתח לכמה הלכות בדיני מוקצה. שאמרו: מטלטלין נר חדש בשבת אבל לא נר ישן שהשתמשו בו כבר, כי נר שהשתמשו בו הריהו מפוייח ומלוכלך, ואינו ראוי לשימוש ונחשב משום כך כמוקצה מחמת המיאוס שבדבר. ר' שמעון אומר: כל הנרות מטלטלין בשבת, חוץ מן הנר הדולק עדיין בשבת מחשש שמא יכבה.4ג גמרא תנו רבנן שנו חכמים בתוספתא אותה מחלוקת שבמשנה ביתר פירוט: מטלטלין בשבת נר חדש, אבל לא ישן, אלו דברי ר' יהודה. ואילו ר' מאיר אומר: כל הנרות מטלטלין אותם בשבת, חוץ מן הנר שהדליקו בו באותה שבת, שאף שאינו סבור שפורשים ממוקצה מחמת מיאוס, אך כיון שהיה הנר דולק בשבת הריהו נאסר כמוקצה מחמת איסור לכל השבת. ר' שמעון אומר: כל הנרות מותרים בטלטול, חוץ מן הנר הדולק עדיין בשבת. כבתה הנר — מותר לטלטלה. אבל כוס וקערה ועששית המלאים שמן ופתילה דולקת בהם לא יזיזם ממקומם. ור' אליעזר בר' שמעון אומר: מסתפק משתמש מן הנר הכבה, ומן השמן המטפטף מן הנר, ואפילו בשעה שהנר דולק.5אמר אביי: ר' אליעזר בר' שמעון סבר לה כאבוה בחדא ופליג עליה בחדא סבור הוא כאביו ר' שמעון בדבר אחד וחלוק עליו בדבר אחד. סבר לה כאבוה בחדא סבור הוא כאביו בדבר אחד — דלית ליה שאין לו, אינו מקבל את איסור מוקצה. ופליג עליה בחדא וחלוק עליו בדבר אחד, שאילו אבוה סבר אביו סבור שרק אם כבה הנר — אין כן מותר לטלטלו, אבל אם לא כבה — לא הותר לטלטלו, ואיהו סבר והוא סבור כי אף על גב אף על פי שלא כבה הנר מותר לטלטלו ולהשתמש בשמן הנוטף ממנו, ואין בכך לדעתו משום סיוע לכיבוי או מלאכה הדומה לכיבוי.6שנינו בתוספתא זו לאחר דברי ר' שמעון: אבל כוס וקערה ועששית לא יזיזם ממקומם. ושואלים: מאי שנא הני מה שונים אלה שבהם אוסר אף ר' שמעון? אמר עולא: סיפא אתאן בסוף, במשפט זה, באנו שוב לפרש את שיטת ר' יהודה האוסר במוקצה.7מתקיף לה מקשה עליה מר זוטרא: אי הכי, מאי אם כך, מה פירוש הביטוי "אבל כוס וקערה "וכו', שהרי אסר ר' יהודה גם בנר ומה שינוי יכול להיות ביחס לדין הקערה? אלא אמר מר זוטרא: לעולם יש לפרש אחרת ולומר כי דברים אלה מדברי ר' שמעון הם. ואולם כי קשרי כאשר התיר ר' שמעון בנר היה זה בנר זוטא, דדעתיה עלויה בנר קטן שדעתו עליו והוא בטוח שיכבה הנר בשבת, ובדעתו להשתמש בשמנו באותו יום, אבל הני דנפישי אלה, הקערה והעששית, שמרובים בשמן — לא חשב שיכבו, והקצה אותן מדעתו לכל השבת.8ומקשים: והתניא והרי שנינו בברייתא: מותר השמן שבנר ושבקערה — אסור, ור' שמעון מתיר, והרי שלא חילק ר' שמעון בדין זה בין נר לקערה! ומשיבים: התם שם שהתיר ר' שמעון בקערה הרי זה דווקא דומיא בדומה לנר, כלומר, קערה קטנה ששמנה כלה מהר, ואולם הכא כאן מדובר בקערה דומיא בדומה לכוס שהיא גדולה.9אמר ר' זירא: פמוט של מתכת שהדליקו בו בשבת, לדברי ר' שמעון המתיר בנר — אסור, לפי שהוא גדול. ואילו לדברי ר' יהודה האוסר בנר — מותר בפמוט, כי הפמוט אינו מאוס ר"ח. ומקשים: למימרא האם נאמר כי ר' יהודה דין מוקצה מחמת מיאוס אית ליה יש לו, הוא מקבל, ואילו מוקצה מחמת איסור לית ליה אין לו, אינו מקבל ומתיר בפמוט? והתניא והרי שנינו בברייתא שר' יהודה אומר: כל הנרות של מתכת מטלטלין בשבת, חוץ מן הנר שהדליקו בו בשבת עצמה. הרי שהוא אוסר את הנר של מתכת לא מחמת מיאוס, כי אם מאחר שהוקצה מחמת איסור! אלא, אי איתמר הכי איתמר אם נאמר, כך נאמר, אמר ר' זירא: פמוט שהדליקו עליו בשבת — לדברי הכל אסור. לא הדליקו עליו — לדברי הכל מותר, כיון שאין בו אף משום מוקצה מחמת מיאוס.10ד אמר רב יהודה אמר רב: מטה שיחדה להניח עליה מעות — אסור לטלטלה בשבת משום מוקצה, אף שאין עליה כעת מעות. מיתיביה הקשה לו רב נחמן בר יצחק ממה ששנינו במשנתנו: מטלטלין בשבת נר חדש אבל לא ישן!11ומסביר את קושייתו: ומה נר דלהכי עבידא שלכך, להדלקה, הוא נעשה, ובכל זאת כי כאשר לא הדליק בה שרי לטלטולה מותר לטלטלו, מטה דלאו להכי עבידא שלא לכך, להנחת כסף היא עשוייה לא כל שכן שעל ידי קביעתה לצורך זה לא תיאסר?! אלא, אי איתמר, הכי איתמר אם נאמר, כך נאמר, אמר רב יהודה אמר רב: מטה שיחדה להניח עליה מעות, אם באחד הימים הניח עליה מעות — הריהי נעשתה מיוחדת לכך, ואסור לטלטלה. לא הניח עליה מעות — מותר לטלטלה. ואילו מיטה שלא יחדה למעות רק אם יש עליה מעות בשבת עצמה אסור לטלטלה, אין עליה מעות — מותר לטלטלה. והוא שלא היו עליה מעות בשעת בין השמשות שבין ערב שבת לשבת. שאם היו מעות עליה באותה שעה, נעשתה אף המיטה מוקצה מחמת איסור לכל אותה שבת, אף אם נפלו ממנה המעות במשך היום.12א אמר עולא: מתיב מקשה ר' אליעזר ממה ששנינו במשנה על דברי רב. ומשנה זו העוסקת בעיקרה בדיני טומאה דנה ביחס בין עגלה לבין המוכני מערכת הגלגלים והבסיס לתיבתה של העגלה. ואמרו חכמים: מוכני שלה, של העגלה, בזמן שהיא נשמטת מן העגלה אין היא נחשבת חיבור לה להיחשב כיחידה אחת לא לענין קבלת טומאה ולא לענין טהרה מטומאה. ואין נמדדת עמה לשיעור ארבעים סאה. כי כלי הגדול משיעור זה שוב אינו מקבל טומאה, ולכן המוכני של עגלה אינו נמדד עמה לצורך זה. וכן אין מצלת עמה באהל המת, כי עגלה גדולה נחשבת כאוהל בית לעצמו, והכלים שבתוך העגלה אינם נטמאים אם העגלה מאהילה על המת, ואולם המוכני של העגלה אינו מצטרף עמה לצורך זה. ואם יש בעגלה עצמה נקב אין סתימתו על ידי המוכני סותמתו לענין טומאה. וכן אין גוררין אותה, את המוכני, בשבת בזמן שיש עליה מעות.13ואם נדייק בלשון נלמד מכאן: הא הרי אם אין עליה מעות — שריא מותרת העגלה בטלטול, אף על גב דהוו עליה אף על פי שהיו עליו המעות בין השמשות, שהרי במשנה זו תנאי האיסור הוא רק מציאות הכסף על העגלה באותה שעה! ומתרצים: המשנה ההיא שיטת ר' שמעון היא דלית ליה שאין לו, שאינו מקבל דין מוקצה, ואילו רב כר' יהודה סבירא ליה סבור, וכיון שלדעת ר' יהודה קיים דין מוקצה, הוקצתה העגלה משימוש עם שעת בין השמשות, ונשארת אסורה לכל השבת כולה.
