ביאור שטיינזלץ על שבת כ״ד

1 ואכן, תניא כוותיה שנויה כשיטתו של רב חסדא. כל אלו השמנים שאמרו שאין מדליקין בהן בשבת מכל מקום מדליקין בהן ביום טוב, חוץ משמן שריפה, לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב.

2 א איבעיא להו נשאלה להם לבני הישיבה שאלה זו: מהו הדין לענין הצורך להזכיר עניינה של חנוכה בברכת המזון? וצדדי השאלה: כיון דמדרבנן שמדברי סופרים הוא, לכן לא מדכרינן אין אנו מזכירים, או דילמא שמא משום פרסומי ניסא מדכרינן פרסום הנס אנו מזכירים?! אמר רבא שכך אמר רב סחורה אמר רב הונא: אינו מזכיר. ואולם אם בא להזכיר — מזכיר בהודאה, בברכה המתחילה "נודה לך". מסופר כי רב הונא בר יהודה איקלע לבי הזדמן לבית רבא בחנוכה. ולאחר שסעד שם עמד לברך ברכת המזון, ובתוך כך סבר לאדכורי להזכיר את חנוכה בברכת "בונה ירושלים". אמר להו להם לבני הישיבה רב ששת: מזכירים את חנוכה בברכת המזון כתפלה. מה בתפלה מזכירים חנוכה בברכת ההודאה "מודים" — אף ברכת המזון מזכירים בה ענין חנוכה בברכת ההודאה.

3 ב מתוך הסתמכות על השאלה הקודמת איבעיא להו נשאלה להם לבני הישיבה עוד שאלה זו: מהו הדין לענין הצורך להזכיר את ראש חודש בברכת המזון? וצדדי השאלה: אם תימצי אם תרצה לומר כי בחנוכה מכיון שהוא רק דרבנן מדברי סופרים לא צריך להזכיר אותו בברכת המזון, ואולם ראש חודש שהוא דאורייתא מן התורה — צריך להזכיר. או דילמא שמא כיון דלא שאינו אסור בעשיית מלאכה — לא מזכרינן אין אנו מזכירים. ונחלקו חכמים בדבר, רב אמר: מזכיר את ראש חדש בברכת המזון, ור' חנינא אמר: אינו מזכיר. אמר רב זריקא: נקוט החזק בהלכה של רב בידך, כיון דקאי שעומד ר' אושעיא כוותיה כמותו, בשיטתו. דתני ששנה ר' אושעיא בתוספתא: אותם ימים שיש בהן קרבן מוסף בבית המקדש, כגון ראש חודש וחולו של מועד, בערבית, ושחרית ומנחה מתפלל אדם שמונה עשרה ברכות שלמות ואומר מעין המאורע של יום בברכת העבודה "רצה". ואם לא אמר — מחזירין אותו. ואומרה בפעם השניה. ובימים אלה אין בהן קדושה על הכוס, שאין עושים קידוש בכניסת היום, ואולם יש בהן הזכרה של היום בברכת המזון וכשיטת רב. ואילו ימים שאין בהן קרבן מוסף, כגון שני וחמישי ושני או תעניות או מעמדות דינם שונה וכפי שיפורט.

4 עוד לפני סיכום הדברים מבררים: שני וחמישי מאי עבידתייהו מה מעשיהם? כלומר, מדוע הוזכרו בכלל יום שני וחמישי שאין בהם תפילות מיוחדות? ומסבירים: אלא ודאי מדובר בשני וחמישי ושני של ימי התעניות על הגשמים ושל מעמדות. ובימים אלה בתפילות ערבית, ושחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ברכות, ואומר מעין המאורע את ענין התענית בברכת "שומע תפלה", ואולם אם לא אמר — אין מחזירין אותו. ואין בהן קדושה על הכוס, ואין בהן הזכרה בברכת המזון.

5 ג איבעיא להו נשאלה להם לבני הישיבה עוד שאלה זו: מהו הדין לענין הצורך להזכיר עניינה של חנוכה בתפילת המוספין בשבת חנוכה, או בראש חודש טבת החל בחנוכה, שיש בהם מוסף? וצדדי השאלה: האם נאמר כי כיון דלית ביה שאין בה בחנוכה מוסף בדידיה בה עצמה, שלה לכך לא מדכרינן אין אנו מזכירים, שהרי בימי החנוכה עצמם אין מוסיפים תפילת מוספים, ואם כן, המוסף אינו שייך כלל מבחינת מהותו לחג החנוכה, ולכן אין צורך להזכיר בו את החנוכה. או דילמא שמא עצם היום הוא שחייב להזכיר בו את של חנוכה, ולכך אין סיבה לחלק בין התפילות ובארבע תפלות יש להזכיר, וביניהם גם מוסף של שבת או של ראש חודש, שאף היא נכללת בתפילות היום, ומכיון שכן חייבת היא בהזכרת החנוכה. ובכך נחלקו הדעות, רב הונא ורב יהודה דאמרי תרוייהו שאמרו שניהם: אינו מזכיר. ורב נחמן ור' יוחנן דאמרי תרוייהו שאמרו שניהם: מזכיר.

6 אמר אביי לרב יוסף: הא דבר זה של רב הונא ורב יהודה משל רב הוא, שמוצאים אנו כשיטה זו גם בדברי רב, רבם. שאמר רב גידל אמר רב: ראש חדש שחל להיות בשבת — המפטיר בנביא בשבת אינו צריך להזכיר בברכת ההפטרה את של ראש חדש, שאילמלא היה זה יום שבת אין קריאה בנביא בראש חדש, וההפטרה בנביא נחשבת שאינה נוגעת ליום ראש החודש, ועל כן אין מזכירים בה את ראש חודש. ואם כן הוא הדין לענין הזכרת חנוכה במוסף ראש חודש, כיון שאילמלא היה זה ראש חודש לא היה מתפלל מוסף בחנוכה, על כן אף שמתפלל מוסף — לא יצטרך להזכיר בו את של חנוכה.

7 אף את ההשוואה הזו דוחים: מי דמי האם זה דומה?! התם שם הלא קריאה בנביא בסדר התפילה בראש חדש ליכא אינה כלל, ואילו הכא איתיה כאן ישנה הזכרת חנוכה בתפילות ערבית ושחרית ומנחה. אלא להא דמיא לזו היא דומה: שאמר רב אחדבוי שכך אמר רב מתנה שכך אמר רב: יום טוב שחל להיות בשבת, המפטיר בנביא במנחה בשבת אינו צריך להזכיר של יום טוב, שאילמלא היה זה שבת אין קריאה בנביא במנחה ביום טוב. ואם כן, אף שיש הפטרה בנביא ביום טוב בשחרית, כיון שבמנחה אין קוראים בנביא, נחשבת הקריאה הזאת כבלתי שייכת לגופו של יום טוב, ואין מזכירים בה ענין יום טוב. וכן גם בחנוכה — אינו מזכיר של חנוכה במוסף.

8 ולית הילכתא ככל הני שמעתתא ואין הלכה ככל השמועות, ההלכות הללו, אלא כי הא כמו הלכה זו שאמר ר' יהושע בן לוי, שאמר: יום הכפורים שחל להיות בשבת, המתפלל את התפילה הנוספת של היום, נעילה, צריך להזכיר של שבת אף בתפילה זו, ואף שאין מתפללים נעילה בכל שבת. וטעמו של דבר: שיום הכפורים היום עצמו הוא שנתחייב בארבע תפלות שחרית, מוסף, מנחה, נעילה, וכיון שחל בשבת — יש להזכיר את השבת בכל אחת מן התפילות. ואם כן, רואים אנו שביום שבו יחוד, קשור הדבר לכל ענין שבקדושה המתארע בו, בין שהוא בא בשל היום ובין שהוא בא מטעם אחר.

9 ומקשים: קשיא הילכתא אהילכתא קשה הלכה אחת על הלכה אחרת. שכן מצד אחד אמרת כי הילכתא הלכה היא כר' יהושע בן לוי, וקיימא לן הילכתא ומצד אחר מוחזק לנו, בידינו כי הלכה כרבא, והיא סתירה להלכה הראשונה, שכן אמר רבא: ביום טוב שחל להיות בשבת, שליח הציבור היורד לפני התיבה להתפלל תפילת ערבית מקוצרת בקול רם ברכה מעין שבע — "קונה שמים וארץ" אינו צריך להזכיר בה את של יום טוב, שאילמלא היתה זו גם שבת אין שליח צבור יורד להתפלל תפילה זו בערבית ביום טוב. ואם כן, חוזרים אנו להנחה שדבר שאינו נובע מעצם דיניו של אותו יום נחשב כזר לו, ואינו נזכר בו.

10 את הקושיה הזו דוחים: הכי השתא כיצד אתה משווה?! התם שם, בשבת בדין הוא שאפילו בשבת נמי גם כן לא צריך שיחזור שליח הציבור כדרך שאין חוזרים על תפילת ערבית אחרת, ורבנן ואולם חכמים הוא דתקוני שתיקנו לעשות זאת משום חשש סכנה, כדי לעכב קצת את היוצאים מבית הכנסת, שהמאחרים לבוא ייצאו יחד עם כולם. כי בתי הכנסת מצויים היו מחוץ לעיר, והיתה סכנה ללכת יחידי בלילה. וחזרה זו על התפילה אינה מחיובו של היום, אלא תקנה לתועלת אחרת. אבל הכא כאן ביום הכיפורים — יום הוא שנתחייב בארבע תפלות, ולכן בכל יום שיש בו תפילה נוספת יש להזכיר בה את כל המאורעות החלים בו כמו בשאר התפילות.

11 א ועוד שנינו במשנה שלא מדליקים באליה ולא בחלב. ונחום המדי אומר שמדליקים בחלב מבושל. וחכמים אומרים שבין שהוא מבושל ובין שאינו מבושל אין מדליקים בו. ושואלים: והלא שיטת החכמים היינו זוהי בדיוק שיטת התנא קמא הראשון, כלומר, סתם משנה, שהרי הם חוזרים על אותו רעיון! ומשיבים: איכא בינייהו יש ביניהם הבדל למעשה ביחס למה שרב ברונא אמר בשם רב, שחלב מבושל שהוסיפו בו שמן מותר להדליק בו, ואחד מקבל דעה זו להלכה ומתיר והשני אוסר. ואולם לא מסיימי אין הם מוגדרים, שאף שמתוך סגנון הדברים במשנה נראה שיש הבדל ביניהם בנקודה זו, ואולם לא נשנתה במפורש שיטת כל אחד מהם.

12 ב משנה כהמשך לדברי המשנה הקודמת מוסיפה משנה זו כי אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב, וכאשר יבואר טעם הדבר בגמרא. בהדלקת נרות השבת היו חכמים שאסרו שמנים ידועים. ר' ישמעאל אומר שאין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת, שריחו של העטרן רע, והוא מפריע ליושבים בבית. ואילו חכמים מתירין להשתמש להדלקת הנר בכל השמנים, אם רק בוערים הם כיאות, בשמן שומשמין, בשמן אגוזים, בשמן צנונות, בשמן דגים, בשמן פקועות, בעטרן ואף בנפט. ר' טרפון אומר: אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד, שהוא המובחר בשמנים ונאה לכבוד השבת.

13 ג גמרא על דברי המשנה, שאין מדליקים בשמן שריפה ביום טוב, שואלים בגמרא: מאי טעמא מה טעם הדבר? ומשיבים: לפי שבכלל אין שורפין קדשים ביום טוב. ועל עצם העקרון שאין שורפים קדשים ביום טוב שואלים: מנהני מילי מניין הדברים הללו? אמר חזקיה, וכן תנא דבי שנה החכם בבית מדרשו של חזקיה, מה שאמר קרא הכתוב: "ולא תותירו ממנו עד בקר והנתר ממנו עד בקר באש תשרופו" שמות יב, י דרוש הסבר, שכן אין תלמוד לומר, כלומר, אין אנו למדים דבר מהמילים "עד בקר" בפעם השניה, ודי היה לומר "והנותר ממנו באש תשרופו"! אלא מה תלמוד לומר "עד בקר" — בא הכתוב ליתן לו בקר שני לשריפתו, שאת הנותר מקרבן הפסח אין שורפים מיד בבוקר הבא, ביום טוב, אלא למחרת, ביום הראשון של חול המועד. ומכאן שאסור לשרוף קדשים ביום טוב.

14 אביי אמר: דבר זה נלמד ממקרא אחר, שאמר קרא הכתוב: "עלת שבת בשבתו" במדבר כח, י, ומכאן נלמד שרק עולת השבת מותר להקריב ביום השבת, ואולם לא עולת חול בשבת, ולא עולת חול ביום טוב. הרי שאף דבר מצוה אסור לעשותו ביום טוב, אם לא נכלל במפורש בין הדברים שהותרו במלאכה ביום טוב.

15 רבא אמר: דבר זה נלמד מכתוב אחר, שאמר קרא הכתוב בדיני יום טוב: "כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם" שמות יב, טז, ומן ההדגשה "הוא לבדו" למדים אנו: "הוא" — אוכל נפש לבדו הוא המותר בעשייה ביום טוב, ואולם לא הדברים המכשירין הדרושים לצורך האכילה. שאף שמלאכת בישול מותרת, מכל מקום אסורה הכנת דברים המכשירים לבישול. וכן ממה שנאמר "לבדו" נלמד: ולא מילה שלא בזמנה. שאם לא נימול הילד בזמנו ביום השמיני ללידתו מסיבה כל שהיא ורוצים למולו ביום אחר, אין למולו ביום טוב. דאתיא שאף שבאה אפשרות להתירה בדרך לימוד מקל וחומר, הרי בא הכתוב ואוסר במפורש מלאכה זו ביום טוב. וכן שריפת קדשים, אם כי יש ציווי בכתוב לעשותה, כיון שאין חובה לעשותה ביום זה דווקא, לא הותר לעשותה ביום טוב.

16 רב אשי אמר נימוק אחר: נאמר בכתוב לגבי הימים הטובים לשון "שבת" ולשון "שבתון" ויקרא כ״ג:ג׳, והרי