1א משנה יציאות, הוצאות מרשות לרשות האסורות ביום השבת, הרי הן בעיקרו של דבר שתים שהן ארבע בפנים, שיש שתי פעולות יסודיות השייכות באדם הנמצא בפנים, ברשות היחיד, והן מתחלקות בפרטיהן לארבעה מקרים, וכן שתים שהן ארבע בחוץ.2ומבררים: כיצד הם המקרים עליהם מדובר?3— העני עומד בחוץ ברחוב רשות הרבים, ובעל הבית עומד בפנים, ברשות היחיד. מקרה ראשון: פשט הושיט העני את ידו לפנים רשות היחיד כשבידו חפץ שנטלו מרשות הרבים בה הוא עומד, ונתן את החפץ לתוך ידו של בעל הבית הנמצא ברשות היחיד — הרי שעשה בכך מלאכה של הוצאה מרשות הרבים לרשות היחיד. או שנטל מתוכה מתוך ידו של בעל הבית דבר מה והוציא אותו לחוץ, שבמקרה זה עשה מלאכה של הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים, ובשני המקרים הללו העני הוא שעשה את המלאכה בשלימותה, ועל כן העני חייב ובעל הבית פטור.4מקרה אחר של הוצאה והכנסה הנעשה מתוך רשות היחיד מבואר, כאשר פשט בעל הבית את ידו לחוץ, לרשות הרבים, כשבידו חפץ שנטל מרשות היחיד, ונתן את החפץ לתוך ידו של העני הנמצא ברשות הרבים — הרי שהוציא חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים. או שנטל בעל הבית חפץ מתוכה של יד העני הנמצא ברשות הרבים, והכניס אותו אליו לרשות היחיד, במקרים אלה רק בעל הבית הוא שעשה את מלאכת ההוצאה, ולכן בעל הבית חייב והעני פטור. אלה הם אופני ההוצאה וההכנסה בפנים ובחוץ האסורות מן התורה, שהעושה אותן חייב.5בארבעה מקרים אחרים המובאים כאן לא נעשתה מלאכה שלימה על ידי אף אחד מן האנשים המעורבים במלאכה, וכגון: פשט העני הנמצא ברשות הרבים את ידו כשבתוכה חפץ שעקר ממקומו ברשות הרבים לפנים, ונטל בעל הבית את החפץ מתוכה והניחו בתוך הבית, ברשות היחיד, הרי שפעולת ההכנסה נעשתה על ידי שני האנשים, וכל אחד מהם עשה חצי מלאכה, או שנתן בעל הבית חפץ לתוכה, לתוך ידו של העני המצויה בתוך הבית, והעני הוציא את החפץ והעבירו לרשות הרבים — אמנם נעשתה כאן מלאכת הוצאה ואולם מאחר שלא עשאה אדם אחד בשלימותה לכן במקרים כגון אלה שניהם פטורין. וכן אם6פשט בעל הבית את ידו לחוץ, לרשות הרבים ובה חפץ שעקר מרשות היחיד, ונטל העני את החפץ מתוכה והניחו ברשות הרבים, או שנתן העני חפץ לתוכה, לתוך יד בעל הבית, והכניס בעל הבית את החפץ לרשות היחיד — שניהם פטורין, שכל אחד מהם לא עשה אלא חצי מלאכה.7ב גמרא שנינו במשנתנו "יציאות השבת שתים שהן ארבע", ובדומה לכך תנן התם שנינו שם במסכת שבועות: שבועות שחייב אדם בקרבן אם הפירן, הרי הן שתים שהן ארבע, האחת, אם נשבע אדם שיעשה בעתיד פעולה מסויימת, והאחרת, שיימנע מלעשותה — הרי שתים מהן מפורשות בתורה, וכן יש להוסיף מריבוי בלשון המקרא עוד שתיים: אם נשבע אדם שעשה כבר פעולה ידועה, או שלא עשאה.8ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע. שיש איסור חמור שיגע אדם טמא בדבר מקודש. ואולם כדי שיתחייב הנוגע בהבאת קרבן על חטא זה שחטא, דרוש שתהיה לו ידיעה ברורה לפני המעשה ולאחריו. שני הסוגים הפשוטים של שגגה בנושא זה הם: האחד, כששכח אדם שנטמא ואחר כך אכל בשר קודש של קרבן, ולאחר מכן נזכר שוב שהוא טמא, ומקרה אחר — שידע שהוא טמא ושכח ונכנס לבית המקדש, ונזכר שוב לאחר מכן שהוא טמא. על שני מקרים אלה אפשר להוסיף עוד שניים: כשזכר בשעת האכילה שהוא טמא, אלא ששכח שהדבר שהוא אוכל הוא בשר קודש, או ששכח בשעת האכילה שהוא עומד להכנס למקדש.9וכן לגבי מראות נגעים בצרעת הריהם שנים שהם ארבעה. שכן בתורה ויקרא פרק י"ג מוזכרים שני סוגי מראות: הבהרת והשאת. והוסיפו עליהם גם תולדות — נגעים שאינם לבנים כמו הנגע המוגדר בתורה, ויש תוספת לנגע הבהרת וגם לנגע השאת.10וכן נזכר שם שיציאות השבת הן שתים שהן ארבע.11ושואלים: מאי שנא הכא במה שונה כאן במשנתנו שנאמר בה בלשון "שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ", ומאי שנא התם ובמה שונה שם במסכת שבועות שנאמר שם בדין הוצאות בשבת בלשון "שתים שהן ארבע" ותו לא ולא עוד?12ומשיבים: הכא כאן במסכת שבת שבעיקר שבת הוא עוסק, על כן תני שנה אבות מלאכה, שהם ההוצאות מרשות לרשות, ותני ושנה גם את התולדות של המלאכה, שהן ההכנסות מרשות אחת לחבירתה. ואילו התם שם במסכת שבועות דלאו שלא בעיקר שבת הוא עוסק, על כן תני שנה אבות ואילו תולדות הוא לא תני13שונה. על כך שואלים: אבות מאי ניהו מה הם בענין שבת? — היציאות ההוצאות מרשות היחיד אל רשות הרבים, ואולם יציאות הלא רק תרי הויין שתים הן, האחת, שמוציא בעל הבית מרשות היחיד ונותן לעני ברשות הרבים, והאחרת, שמוציא העני מתוך ידו של בעל הבית הנמצאת ברשות היחיד ומעביר לרשות הרבים! ומה הן איפוא אותן שתים נוספות האמורות במסכת שבועות "שהן ארבע"?14וכי תימא ואם תאמר שבמסכת שבועות נמנות כל ארבע ההוצאות המוזכרות במשנתנו גם אלה של החלק השני, שבהן נעשתה רק חצי מלאכה, הרי שמהן לחיוב ומהן לפטור, ודבר זה לא יתכן, והא דומיא והרי בדומה למראות נגעים קתני שנה במשנה, ואם כן יש להקבילם ולומר כי מה התם כולהו לחיובא שם, במראות נגעים, כולם, שניים שהם ארבעה, לחיוב, אף הכא נמי כולהו לחיובא כאן בענין שבת כולם לחיוב!15אלא אמר רב פפא כי יש להבין את הדברים כך: הכא כאן שבעיקר שבת הוא עוסק, על כן תני חיובי ופטורי שנה גם חיובים וגם פטורים, גם מקרים של הוצאה והכנסה שיש בהם חיוב מן התורה, וגם כאלה הפטורים מן התורה, ואילו התם דלאו שם שלא בעיקר שבת הוא עוסק, על כן חיובי תני חיובים שנה, ופטורי ואילו פטורים לא תני שנה.16על כך שואלים: חיובי מאי ניהו חיובים מה הם? — היציאות, ואולם יציאות הלא רק תרתי הויין שתים הן, הוצאה מבפנים והוצאה מבחוץ, ומה אם כן משמעות לשון המשנה במסכת שבועות "שהן ארבע"? ומשיבים: אפשר למנות ארבע, שתים של הוצאה ושתים של הכנסה, שגם המקרים של הכנסה מרשות הרבים לרשות היחיד נמנים במסכת שבועות.17ושואלים: והא והרי לשון "יציאות" קתני שנה שם, והרי שאין מדובר בהכנסות! אמר רב אשי: התנא שם הכנסה נמי גם כן "הוצאה" קרי הוא קורא לה.18ממאי ממה מהיכן אתה למד זאת? מדתנן ממה ששנינו במשנה: המוציא מרשות לרשות — חייב, ומי לא עסקינן והאם איננו עוסקים שם גם באופן דקא מעייל שהוא מכניס מרשות הרבים לרשות היחיד, וקא קרי והוא קורא לה בלשון "הוצאה".19וטעמא מאי ומה טעם לשימוש לשון זה? — שכן כל עקירת חפץ ממקומו והעברתו לרשות אחרת התנא בלשון "הוצאה" קרי קורא לה, שאין כוונתו כשהוא עוסק בהוצאה מן הבית אל החוץ, אלא כהגדרה כללית של העברת דבר מתחומו אל תחום אחר.20אמר רבינא: מתניתין נמי דיקא משנתנו גם כן מדוייקת ומלשונה ניתן להסיק אותה מסקנה עצמה, דקתני שכן שנינו בה בלשון "יציאות השבת "וקא והוא מפרש הכנסה לאלתר מיד, שהמקרה הראשון המפורט במשנה הוא שהעני נותן חפץ בידו של בעל הבית, והרי זו הכנסה מרשות הרבים לרשות היחיד. ומעירים: אכן שמע מינה למד ממנה שכך הוא.21רבא אמר: לשון "יציאות" אינה קשה, שכן התנא בשתי המשניות לא לשון "יציאות השבת" שנה, כי אם "רשויות השבת " קתני שנה, וכך היא הגירסה הנכונה: "רשויות שבת שתים שהן ארבע ", ולדבריו בשתי רשויות אלה יש ארבעה מקרים של מלאכה, בפנים ובחוץ.22ב אמר ליה לו רב מתנה לאביי: במשנה מדובר על שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ, הרי שמונה, ואולם קשה: וכי הא תמני הויין אלו שמונה הן? והלא תרתי סרי הויין שתים עשרה הן!, שאם נתבונן נראה שבחלק האחרון של המשנה עושים גם העני וגם בעל הבית כל אחד פעולה אחת כדי לבצע את מלאכת ההכנסה או ההוצאה. ואם כן, יש ארבע פעולות הנמנות בחלקה הראשון של המשנה, ושמונה פעולות בחלקה השני!23ענה לו אביי: וליטעמיך שיתסרי הויין ולטעמך, לשיטתך, הלא שש עשרה הן, שכן גם בחלק הראשון משתתף מקבל החפץ מיד עושה הפעולה, ואף הוא עושה פעולה מסויימת, ואם כן, שש עשרה פעולות הן בסך הכל!24אמר ליה לו רב מתנה: הא לא קשיא זה אינו קשה כי בשלמא נניח
