1עבידנא יומא טבא לרבנן עושה אני יום טוב סעודה לחכמים. אמר רבא תיתי תבוא לי שכרי, דכי אתא צורבא מרבנן לקמאי לדינא שכאשר בא תלמיד חכם לפני לדין, לא מזיגנא רישי אבי סדיא, כמה דלא מהפיכנא בזכותיה איני מניח ראשי על הכר, עד שאינני מהפך בזכותו עד כמה שאפשר, לפי התנאים ולפי טענותיו. אמר מר בר רב אשי: פסילנא ליה לצורבא מרבנן לדינא פסול אני לתלמיד חכם לדון אותו. מאי טעמא מה טעם פסול אני? — לפי שהוא חביב עלי כגופאי כגופי, ואין אדם רואה חובה לעצמו.2א ומעתה חוזרים לענין עונג שבת וכיבודה. ר' חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא היה מתעטף ועומד עם חשכה ערב שבת, אמר והיה אומר: "בואו ונצא לקראת שבת המלכה". ר' ינאי לביש מאניה מעלי היה לובש בגדיו בערב שבת, ואמר והיה אומר: "בואי כלה בואי כלה". ומסופר: רבה בר רב הונא איקלע לבי הזדמן לבית רבה בר רב נחמן. קריבו ליה תלת סאוי טחיי הביאו לו, לפניו שלושה סאים רקיקים משוחים. אמר להו להם: מי הוה ידעיתון דאתינא האם ידעתם שאני בא והכנתם כל זה לכבודי? אמרו ליה לו: מי עדיפת לן מינה האם אתה עדיף לנו ממנה, מן השבת? ורקיקים אלה לכבוד שבת הוכנו.3ר' אבא זבן בתליסר אסתירי פשיטי בישרא מתליסר טבחי קנה לכבוד שבת בשלוש עשרה מעות בשר משלושה עשר טבחים כדי שיהיה לו בשר מכל הסוגים ומן המובחר, ומשלים להו אצינורא דדשא והיה מניח אותם את מיני הבשר על פתח הבית וממהר להביא בשר אחר. ואמר להו להם למבשלים כדי לזרזם: "אשור הייא, אשור הייא" "מהרו ועשו, מהרו ועשו". ומסופר עוד: ר' אבהו הוה יתיב אתכתקא דשינא ומושיף נורא היה יושב על כסא שן ונופח באש לבישול מאכלי השבת כדי לשתף את עצמו בהכנות השבת. רב ענן לביש גונדא היה לובש בגד שחור פשוט מיוחד לכבוד הכנות שבת, דתנא דבי שכן שנה החכם מבית מדרשו של ר' ישמעאל: בגדים שבישל בהן קדירה לרבו — אל ימזוג בהן כוס לרבו, ונמצא שבעת ההתעסקות במלאכות שאינן חשובות יש ללבוש בגדים מתאימים לכך.4רב ספרא מחריך רישא היה חורך ראש בהמה שמכינים לאכילה בשבת. רבא מלח לכבוד שבת את הדג הנקרא שיבוטא. רב הונא היה מדליק שרגי נרות לכבוד שבת. רב פפא גדיל פתילתא היה טווה את הפתילות לנרות שבת. רב חסדא פרים סילקא היה חותך את התרד להכנת שבת. רבה ורב יוסף מצלחי ציבי היו חותכים עצים. ר' זירא מצתת צתותי היה מכין עצים דקים להדלקה. רב נחמן בר יצחק היה מכתף על כתפו דברים ועייל ונכנס, מכתף ונפיק ויוצא. אמר: אילו מקלעין לי היו מזדמנים, באים אלי ר' אמי ור' אסי מי האם לא מכתיפנא קמייהו הייתי מכתף לפניהם? וכן ראוי לעשות לכבוד שבת. ואיכא דאמרי ויש שאומרים שר' אמי ור' אסי מכתפי ועיילי, מכתפי ונפקי היו מכתפים ונכנסים, מכתפים ויוצאים. אמרי אמרו: אילו איקלע לן הזדמן, בא אלינו ר' יוחנן, מי האם לא מכתפינן קמיה היינו מכתפים לפניו?!5ב מסופר: יוסף מוקיר שבי מכבד השבתות, הוה ההוא גוי בשבבותיה דהוה נפישי נכסיה טובא היה גוי אחד בשכנותו שהיו מרובים נכסיו ביותר. אמרי ליה כלדאי אמרו לו החוזים בכוכבים לאותו גוי: כולהו נכסי כל הכנסים שלך — יוסף מוקר שבי אכיל להו מכבד השבתות יאכל, יקבל אותם. אזל זבנינהו לכולהו ניכסי הלך הגוי ומכר את כל נכסיו, ובכסף שקיבל תמורתם זבן בהו מרגניתא, אותבה בסייניה קנה בהם מרגלית, והניחה בכובעו. בהדי דקא עבר מברא — אפרחיה זיקא, שדייה במיא, בלעיה כוורא כאשר עבר במעבורת הפריח אותו, את כובעו, הרוח, השליכו במים, ובלעו דג. אסקוה, אייתוה אפניא דמעלי שבתא הוציאוהו, והביאוהו לאותו דג עם חשיכה בערב שבת. אמרי אמרו: מאן זבין כי השתא מי קונה בשעה כמו זו? אמרי להו אמרו להם לדייגים: זילו אמטיוהו לגבי לכו הביאוהו אצל יוסף מוקר שבי מכבד השבתות שהוא רגיל דזבין לקנות הרבה לכבוד שבת. אמטיוה ניהליה, זבניה הביאוהו אליו, וקנאו, קרעיה אשכח ביה מרגניתא קרע אותו, ומצא בו מרגלית. זבניה בתליסר עיליתא דדינרי דדהבא מכר אותה בשלושה עשר כלים מלאים דינרי זהב תוספות. פגע ביה ההוא סבא פגש בו זקן אחד ואמר: מאן דיזיף שבתא — פרעיה שבתא מי שלווה לשבת — השבת פורעת לו.6ג בעא מיניה שאל ממנו רבי מר' ישמעאל בר' יוסי: עשירים שבארץ ישראל במה הן זוכין לעושרם? אמר לו: בשביל שמעשרין, וכפי שנאמר: "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה" דברים יד, כב, ודרשו חכמים: עשר בשביל שתתעשר. ושאל: עשירים שבבבל שאין בה חובת מעשר מן התבואה במה הן זוכין? אמר לו: בשביל שמכבדין את התורה ואת החכמים שבבבל.7ועשירים שבשאר ארצות שאין חכמי תורה מצויים בהן במה הן זוכין? אמר לו: בשביל שמכבדין את השבת. וכפי שאמר ר' חייא בר אבא: פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית בלודקיא, והביאו לפניו שלחן של זהב כבד מאד כדי משוי משא ששה עשר בני אדם, ושש עשרה שלשלאות של כסף קבועות בו, וקערות וכוסות וקיתוניות וצלוחיות קבועות בו, ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים ובשמים. וכשמניחים אותו היו אומרים: "לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה" תהילים כד, א, וכשמסלקין אותו היו אומרים: "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם" תהלים קטו טז. אמרתי לו: בני במה זכית לכך? אמר לי: קצב שוחט הייתי, ומכל בהמה שהיתה נאה, אמרתי: זו תהא לשבת. אמרתי לו: אשריך שזכית, וברוך המקום השם שזיכך לכך.8ד אמר לו קיסר לר' יהושע בן חנניא: מפני מה תבשיל של שבת ריחו נודף וערב? אמר לו: תבלין אחד יש לנו ושבת שמו, שאנו מטילין לתוכו וריחו נודף. אמר לו: תן לנו הימנו. אמר לו: כל המשמר את השבת — מועיל לו תבלין זה, ושאינו משמר את השבת — אינו מועיל לו.9אמר ליה ריש גלותא אמר לו ראש הגולה לרב המנונא: מאי דכתיב מה פירוש הנאמר ו"לקדוש ה' מכבד" ישעיה נח, יג? אמר ליה לו רב המנונא: זה יום הכפורים, שאין בו לא אכילה ולא שתיה, ומאחר וכן אמרה התורה: כבדהו אם כן בכסות נקיה. ומה שנאמר בשבת "וכבדתו", רב אמר: להקדים סעודת השבת מבשאר ימים כדי להראות שהוא מתענג באכילה, ושמואל אמר: לאחר את סעודת השבת כדי שיגבר תיאבונו. אמרו ליה לו בני רב פפא בר אבא לרב פפא: כגון אנן דשכיח לן בישרא וחמרא כל יומא, במאי נישנייה אנחנו שמצוי לנו בשר ויין כל יום, במה נשנה אותו בשבת? אמר להו להם: אי רגיליתו לאקדומי אם רגילים אתם כרגיל להקדים את סעודתכם — בשבת אחרוה אחרו אותה, אי רגיליתו לאחרוה אם רגילים אתם כרגיל לאחר אותה — בשבת אקדמוה הקדימוה, ויהא שבכך שינוי ניכר ביום השבת. ומסופר: רב ששת בקיטא מותיב להו לרבנן היכא דמטיא שימשא בקיץ היה מושיב את החכמים השומעים דבריו במקום שמגיעה אליהם השמש. בסיתוא מותיב להו לרבנן היכא דמטיא טולא בחורף היה מושיב את החכמים במקום שמגיע הצל כי היכי דליקומו הייא כדי שיקומו בזריזות לאחר גמר שיעורם, ולא יתעכבו לשאת ולתת בדברים וייבטלו מעונג שבת. ר' זירא10מהדר אזוזי זוזי דרבנן היה מחזר אחר זוגות זוגות חכמים המשוחחים ביניהם בשבת ואמר להו להם: במטותא מינייכו לא תחללוניה בבקשה מכם אל תחללוהו את יום השבת, שאין ראוי לבטל את עונג השבת.11א אמר רבא ואיתימא ויש אומרים שאמר זאת ר' יהושע בן לוי: אפילו יחיד המתפלל בערב שבת צריך לומר "ויכלו" בראשית ב, א־ג, וכפי שאמר רב המנונא : כל המתפלל בערב שבת ואומר "ויכלו" מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, וכפי שנאמר: "ויכלו", אל תקרי אל תקרא "ויכלו" אלא "ויכלו", כלומר: שניהם, הקדוש ברוך הוא והמזכיר ואומר דבר זה, נעשו בו שותפים כאילו שניהם יחד כילו את המלאכה. אמר ר' אלעזר: מניין שהדיבור כמעשה — שנאמר: "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם" תהלים לג, ו.12אמר רב חסדא שכך אמר מר עוקבא: כל המתפלל בערב שבת ואומר "ויכלו", שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם בכל עת מניחין את ידיהן על ראשו ואומרים לו "וסר עונך וחטאתך תכפר" ישעיהו ו, ז. תניא שנויה ברייתא, ר' יוסי בר יהודה אומר: שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, מלאך אחד טוב ואחד רע. וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת, מלאך טוב אומר: "יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך", ומלאך רע עונה "אמן" בעל כרחו. ואם לאו לא מצא כאמור, מלאך רע אומר: "יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך", ומלאך טוב עונה "אמן" בעל כרחו.13ב אמר ר' אלעזר: לעולם יסדר אדם שלחנו בערב שבת בכל ההכנות לסעודה חשובה אף על פי שאינו צריך לאכילה אלא לכזית. ואמר ר' חנינא: לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת לסעודה לכבוד שבת היוצאת, אף על פי שאינו צריך לאכילה אלא לכזית. ובסעודת מוצאי שבת אמרו: חמין במוצאי שבת מלוגמא רפואה, פת חמה במוצאי שבת — מלוגמא. ומסופר: ר' אבהו הוה עבדין ליה באפוקי שבתא עיגלא תילתא, הוה אכיל מיניה כולייתא ר' אבהו היו עושים לו במוצאי שבת עגל משולש והיה אוכל ממנו כליה אחת. כי כאשר גדל אבימי בריה בנו אמר ליה לו אבימי לאביו: למה לך לאפסודי כולי האי להפסיד כל כך, נשבוק כולייתא ממעלי שבתא נניח כליה מערב שבת ולא יצטרכו לשחוט עגל שלם רק לצורך זה. ואכן שבקוהו ואתא אריא אכליה הניחוהו לעגל זה ולא שחטוהו ובא אריה ואכלו, ללמד שאין לו לאדם לקמץ בדבר שהוא לכבוד השבת.14ג ואגב הדברים בשכר המענג את השבת, מביאים בדומה לכך מה שאמרו בשכר אמירת "אמן". אמר ר' יהושע בן לוי: כל העונה "אמן יהא שמיה רבא מברך" בכל כחו, כלומר, בכל לבו, קורעין לו גזר דינו, שנאמר: "בפרע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה'" שופטים ה, ב, מאי טעמא מה טעם "בפרע פרעות", שמתפרש כאן, ביטול פריעה פורענויות — משום שברכו ה', והאומר "אמן יהא שמיה רבא" ומברך את השם, קורעים לו גזר דינו. ר' חייא בר אבא אמר בשם ר' יוחנן: אפילו יש בו באומר ה"אמן" שמץ משהו, פגם של עבודה זרה — מוחלין לו. וראיה לדבר: כתיב הכא נאמר כאן "בפרע פרעות", וכתיב התם ונאמר שם במעשה העגל: "וירא משה את העם כי פרע הוא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם" שמות לב, כה, ומהשוואה זו למדים שאף מי שיש בו פרעות כענין עבודה זרה — מוחלים לו. אמר ריש לקיש: כל העונה "אמן" בכל כחו פותחין לו שערי גן עדן, שנאמר: "פתחו שערים ויבא גוי צדיק שמר אמנים" ישעיה כו, ב אל תיקרי "שומר אמנים" אלא: שאומרים "אמן". שקוראים "שומר אמונים" כמו "שאומר אמנים". מאי מה אפשר לדרוש במלה "אמן"? אמר ר' חנינא: היא ראשי תיבות של "אל מלך נאמן".15ד אמר רב יהודה בריה בנו של רב שמואל משמיה משמו של רב : אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש בו חילול שבת, שנאמר: "ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא ובא בשערי ירושלים ביום השבת והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תכבה" ירמיהו י״ז:כ״ז, בז. ושואלים: מאי מה פירוש "ולא תכבה"? אמר רב נחמן בר יצחק: שתהא הדליקה בשעה שאין בני אדם מצויין לכבותה. אמר אביי: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו בה את השבת, שנאמר: "ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם" יחזקאל כב, כו וכעונש על כך נאמרו כמה דברי פורענויות על ירושלים.16ה ומכאן להסברים אחרים על סיבת החורבן. אמר ר' אבהו: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה קריאת שמע שחרית וערבית, שנאמר: "הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם. והיה כנור ונבל תף וחליל ויין משתיהם ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו" ישעיה ה, יא־יב, כלומר, בבוקר ובערב כשראוי לקרוא קריאת שמע היו עסוקים בשתיית יין או בנשפים, ונאמר: "לכן גלה עמי מבלי דעת וכבודו מתי רעב והמונו צחה צמא" ישעיה ה, יג.17אמר רב המנונא: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן מלימוד תורה, שנאמר: "ואת חמת ה' מלאתי נלאיתי הכיל שפך על עולל בחוץ ועל סוד בחורים יחדיו כי גם איש עם אשה ילכדו זקן עם מלא ימים" ירמיה ו, יא. והוא מסביר: מה טעם שפך החימה — משום שעולל בחוץ ברחובות ואינו לומד תורה. אמר עולא: לא חרבה ירושלים אלא מפני שלא היה להם בושת פנים זה מזה, שנאמר: "הובישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו גם הכלים לא ידעו לכן יפלו בנופלים בעת פקדתים יכשלו אמר ה'" ירמיה ו, טו. אמר ר' יצחק: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהושוו בה קטן וגדול ולא העריכו כראוי את גדולי הדור, שנאמר: "והיה כעם ככהן כעבד כאדוניו כשפחה כגבירתה כקונה כמוכר כמלווה כלווה כנושה כאשר נושא בו" ישעיה כד, ב, וכתיב בתריה ונאמר אחר כך: "הבוק תבוק הארץ והבוז תבוז כי ה' דבר את הדבר הזה" ישעיה כד, ג.18אמר רב עמרם בריה בנו של ר' שמעון בר אבא שכך אמר ר' שמעון בר אבא שכך אמר ר' חנינא: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה, שנאמר: "היו שריה כאילים לא מצאו מרעה וילכו בלא כח לפני רודף" איכה א, ו, והוא מסביר: מה איל זה דרכו בעת רעייתם, להפנות ראשו של זה בצד זנבו של זה וכל אחד רועה לעצמו, אף ישראל שבאותו הדור כבשו את פניהם בקרקע ולא הוכיחו זה את זה. אמר ר' יהודה: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים, וכפי שנאמר: "ויהיו מלעבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלת חמת ה' בעמו עד לאין מרפא" דברי הימים ב', לו טז. ושואלים: מאי מה פירוש "עד לאין מרפא "? אמר רב יהודה אמר רב: ששמעו שכל המבזה תלמידי חכמים אין לו רפואה למכתו.19ו אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב מהו שנאמר "אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו" דברי הימים א', טז, כב "אל תגעו במשיחי" — אלו תינוקות של בית רבן, שהם יקרים וחשובים כמלכים וכהנים מהרש"א, "ובנביאי אל תרעו" — אלו תלמידי חכמים. אמר ריש לקיש משום בשם ר' יהודה נשיאה: אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל דברי תורה של תינוקות של בית רבן. אמר ליה לו רב פפא לאביי: למוד התורה דידי ודידך מאי שלי ושלך מהו, כלומר, מדוע יגרע ערך דברי התורה שאנו המבוגרים לומדים? אמר ליה לו: אינו דומה הבל פה של מבוגרים שיש בו חטא, להבל פה של ילדים שאין בו חטא. ואמר ריש לקיש משום ר' יהודה נשיאה: אין מבטלין תינוקות של בית רבן מלימודם אפילו לבנין בית המקדש. ואמר ריש לקיש לר' יהודה נשיאה: כך מקובלני מאבותי, ואמרי לה ויש אומרים שאמר לו: כך מקובלני מאבותיך: כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן לומדי תורה מחריבין אותה, רבינא אמר: מחרימין אותה.20ז ואמר רבא: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה אנשים נאמנים, שנאמר: "שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש אם יש איש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה" ירמיהו ה, א. ושואלים: איני וכי כן הוא?! והאמר והרי אמר רב קטינא: אפילו בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו ממנה אנשי אמנה, שנאמר: "כי יתפש איש באחיו בית אביו לאמר שמלה לכה קצין תהיה לנו והמכשלה הזאת תחת ידך" ישעיה ג, ו. כלומר, דברים שבני אדם מתכסין בהן כשמלה שהם דברים נעלמים ישנן בידיך ואתה יודע בהם, לכן ראוי אתה להיות ממונה על הצבור. ומה שנאמר: "והמכשלה הזאת תחת ידך",
