1שכח אדם קדירה בערב שבת על גבי כירה ובשלה בשבת, מהו הדין בכגון זה, האם מותר לאכול מתבשיל זה, או לא? אישתיק שתק ולא אמר להו להם ולא מידי דבר. למחר נפק יצא ודרש להו להם בציבור והודיע הלכה זו: המבשל בשבת, אם בישל בשוגג — יאכל, ואם בישל במזיד — לא יאכל, ולא שנא ואין הדין שונה גם בשוכח. שתי המלים האחרונות בדרשת ר' חייא בר אבא לא היו מובנות.2ושאלו: מאי מה הפירוש הלכה למעשה של "ולא שנא" "ואינו שונה"? רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו להיתירא שאמרו שניהם לפרש את הדבר לצד היתר הסבר הדבר הוא: מבשל הוא שמאחר דקא עביד שהוא עושה מעשה על כן אם עשה זאת במזיד — לא יאכל, אבל האי זה ששכח את הקדירה על גבי האש שלא קא עביד עושה הוא מעשה, אם כן אף אם השאיר את הקדירה במזיד מערב שבת נמי גם כן יאכל. ואילו רב נחמן בר יצחק אמר שיש לפרש את "ולא שנא" לאיסורא לאיסור ובאופן זה: מבשל הוא שלא אתי לאיערומי יבוא להערים, שאין אנו חושדים באדם שיבשל בשבת במזיד, ומשום כך אם בישל בשוגג — יאכל, אבל האי דאתי לאיערומי זה שיבוא להערים וישאיר קדירה ויאמר "שכחתיה" קנסו חכמים כי גם אם נעשה הדבר בשוגג נמי גם כן לא יאכל.3מיתיבי מקשים על הדברים הללו ממה ששנינו בברייתא: שכח קדירה על גבי כירה ובישלה בשבת, אם היה זה בשוגג — יאכל, במזיד — לא יאכל. במה דברים אמורים — בשאותה קדירה מכילה מים חמין שעדיין לא הוחמו כל צורכן או תבשיל שעדיין לא בישל נתבשל כל צורכו. אבל אם היו בה מים חמין שכבר הוחמו כל צורכן ותבשיל שכבר בישל כל צורכו, בין שהשאיר את הקדירה בשוגג, בין במזיד — יאכל, אלו דברי ר' מאיר.4ר' יהודה אומר, יש לחלק: חמין שכבר הוחמו כל צורכן — מותרין מפני שבאופן כזה המשך השהייתן על גבי האש גורם לכך שהן מצטמק ורע לו, ובאופן כזה ודאי יימנע מלהוסיף חום למים חמים, שלא יאבד את המים. ואולם תבשיל שבישל כל צורכו — אסור להמשיך ולהשהותו על גבי האש מפני שבאופן כזה הוא מצטמק ויפה לו, ויש חשש שיחתה בגחלים להוסיף חום לתבשיל, וכלל הוא שכל המצטמק ויפה לו, כגון כרוב ופולים ובשר טרוף חתוך לחתיכות קטנות — אסור, וכל המצטמק ורע לו — מותר.5קתני מיהא על כל פנים שנינו בברייתא שבתבשיל שלא בישל כל צורכו אם היה זה בשוגג — מותר, ומעתה, בשלמא נניח לשיטת רב נחמן בר יצחק לא קשיא אין זו קושיה שאף שאסר רב נחמן קדירה ששכחוה בשוגג, ובברייתא לא נאסר אלא כאשר היה זה במזיד, יכול הוא להסביר כי כאן בברייתא שהתירו הרי זה קודם הגזרה שגזרו שמא יבוא אדם להערים, ואילו כאן בהלכה המאוחרת לפירוש רב נחמן — הרי זה לאחר הגזרה שבגללה אסרו גם שוגג. אלא רבה ורב יוסף דאמרי להיתירא שאמרו שניהם להיתר בשוגג ובמזיד, אם כן אי אם בבברייתא זו מדובר קודם הגזרה — קשיא קשה בכל אופן מדין מזיד, שבברייתא נאסר, ואילו רבה ורב יוסף התירו. ומצד אחר אי אם בברייתא זו מדובר לאחר הגזרה — קשיא נמי קשה גם כן ענין שוגג, שהרי התירו רבה ורב יוסף בכל מקרה. לקושיה זו לא נמצאה תשובה וסוכם כי אכן קשיא קשה.6א לגופו של דבר שואלים: מאי גזירתא מהי הגזירה שהזכרנו, ודברנו על הזמן שלפני הגזירה? ואומרים: זוהי הגזירה עליה דיבר רב, שרב יהודה בר שמואל שכך אמר ר' אבא שכך אמר רב כהנא שכך אמר רב: בתחילה היו אומרים כי המבשל בשבת, אם היה זה בשוגג — יאכל, במזיד — לא יאכל, והוא הדין לשוכח את הקדירה מערב שבת על גבי הכירה ונתבשלה בשבת. משרבו האנשים שהיו משהין את קדירותיהן במזיד ואומרים כדי להצדיק את עצמם "שכחים אנו", שמחמת השכחה נעשה הדבר, חזרו וקנסו על השוכח, שאף השוכח בשוגג לא יאכל. בתוספתא זו שהובאה מקודם בענין זה ששכח קדירה על גבי הכירה ונתבשלה בשבת שנינו שמיקל ר' מאיר ומתיר בחמין שהוחמו כל צורכם, וכן בתבשיל מבושל כל צורכו, אפילו כאשר השאירו אותו במזיד על גבי כירה. ור' יהודה מחמיר ומבדיל בין מקרים שונים. ואולם בתוספתא שהובאה מקודם שבה שנינו שנחלקו ר' מאיר ור' יהודה בשיטת בית הלל ובית שמאי בענין השהייה על גבי כירה בשבת, שר' מאיר אומר שאסור להשהות תבשיל לכתחילה כלל, אפילו לדברי בית הלל המקילים. ור' יהודה הקל והתיר.7ואם כן קשיא קשה מדברי ר' מאיר על דברי ר' מאיר עצמם, וכן קשיא קשה מדברי ר' יהודה על דברי ר' יהודה עצמם! ומשיבים: מדברי ר' מאיר על דברי ר' מאיר לא קשיא קשה, שכן יש לומר: הא זו ששנינו שאסר ר' מאיר להשהות תבשיל כלל מדובר היה לכתחילה, ואילו הא וזו שהתיר אפילו במזיד מדובר בדיעבד, שכבר נעשה מעשה. ומדברי ר' יהודה על דברי ר' יהודה נמי גם כן לא קשיא קשה, שכן יש לומר: כאן כשהתיר — היה זה בכירה גרופה וקטומה, ואילו כאן כשנטה לאיסור — מדובר בכירה שאינה גרופה וקטומה.8ב איבעיא להו נשאלה להם, לתלמידים שאלה זו: עבר ושהה קדירתו בשבת על גבי האש מאי מה דינו? מי האם קנסוהו רבנן חכמים ואסרו עליו לאכול את התבשיל, או לא קנסוהו? תא שמע בוא ושמע פתרון לדבר ממה שאמר שמואל בר נתן שכך אמר ר' חנינא: כשהלך ר' יוסי לעיר ציפורי מצא חמין שנשתהו על גבי כירה ולא אסר להן להשתמש בהם, ומצא ביצים מצומקות שנשתהו על גבי כירה בשבת, ואסר להן. מאי לאו האם אין הכוונה שהתיר ואסר להם לאותה שבת? ואם כן נראה שאסר לאכול תבשיל שהושהה במזיד בשבת. את ההנחה הזו דוחים מיד: לא, אלא אסר להם לשבת הבאה לעשות כן לכתחילה, אבל לאותה שבת לא אסר.9ותמהים: מכלל הדברים למדים כי ביצים מצומקות מצטמקות כאשר הן שוהות זמן ממושך על גבי האש ויפה להן נינהו הינן, שלכן חילק ר' יוסי בין חמין שמותר להשהותם, וביצים שאסור להשהותן? ומשיבים: אין כן, יפה הצימוק לביצים. וכפי שאמר רב חמא בר חנינא: פעם אחת נתארחתי אני ורבי למקום אחד והביאו לפנינו ביצים מצומקות שנצטמקו עד לגודלם של עוזרדין ואכלנו מהן הרבה. הרי שביצים מצומקות טובות הן, ויש איפוא מקום לחשש שכאשר הן מונחות בשבת על גבי האש יחתה בגחלים כדי לצמק אותן יותר.10ג שנינו במשנה שבית הלל אומרים שאף מחזירין את הקדירה שהוסרה מן הכירה בשבת אליה. אמר רב ששת: לדברי האומר11מחזירין, מותר לעשות זאת אפילו במשך יום השבת, ולא רק בליל שבת. ואף ר' אושעיא סבר סבור ש"אף מחזירין" משמעו אפילו בשבת. שאמר ר' אושעיא: פעם אחת היינו עומדים בשבת לעילא לפני מר' חייא רבה הגדול והעלנו לו קומקמוס קומקום של מים חמין מדיוטא מהקומה התחתונה לדיוטא לקומה העליונה, ומזגנו לו את הכוס, והחזרנוהו למקומו על גבי הכירה, ולא אמר לנו דבר, והרי שלדעתו מותר להחזיר את הקדירה לכירה אפילו בשבת.12אמר ר' זריקא שכך אמר ר' אבא שכך אמר ר' תדאי: לא שנו שמותר להחזיר אלא כשאותם כלים בהם התבשיל עודן בידו, אבל אם כבר הניחן לאותם כלים על גבי הקרקע הרי זה ודאי שהתחרט על שהניחן על גבי האש, ואסור לו לחזור ולהניחן על גבי הכירה. אמר ר' אמי : ר' תדאי מה דעבד שעשה ואמר — לגרמיה לעצמו הוא דעבד הוא שעשה, ואין דבריו מחייבים כהלכה כללית. אלא הכי כך אמר ר' חייא שכך אמר ר' יוחנן: אפילו הניחה לאותה קדירה על גבי הקרקע — מותר להחזירה לכירה.13ומעירים כי פליגי נחלקו בה בבעיה זו רב דימי ורב שמואל בר יהודה, ותרוייהו משמיה ושניהם משמו של ר' אלעזר אמרי אמרו. חד אחד מהם אמר כי כאשר עודן בידו — מותר להחזירן על גבי הכירה, אבל כאשר כבר הניחן על גבי קרקע — אסור. וחד אחד מהם אמר כי כאשר הניחן על גבי קרקע נמי גם כן מותר. אמר חזקיה משמיה משמו של אביי: הא זה שאמרת כי כאשר עודן בידו — מותר להחזיר לכירה, לא אמרן אמרנו הלכה זו אלא כשדעתו היתה מראש להחזיר לכירה, אבל כאשר אין דעתו מראש להחזיר והתחרט ורצה בכל זאת להחזיר — אסור בכגון זה להחזיר. מכלל הדברים אפשר ללמוד שאם הניחן על גבי הקרקע אף על פי שדעתו היתה להחזיר — אסור.14איכא דאמרי יש שאומרים דברים אלה בגרסה שונה, שכך אמר חזקיה משמיה משמו של אביי : הא זה שאמרת שאם כבר הניחן על גבי הקרקע — אסור, לא אמרן אמרנו דבר זה אלא כשאין דעתו מראש להחזיר, אבל אם היתה דעתו להחזיר — מותר. ומכלל הדברים אתה למד כי כאשר עודן בידו, אף על פי שאין דעתו להחזיר — מותר. בענין זה בעי שאל ר' ירמיה: במקרה שלא הניחן על גבי קרקע ולא אחזן בידו, אלא תלאן במקל מהו הדין בכגון זה? וכן במקרה שהניחן על גבי מטה מהו הדין? וכן בעי שאל רב אשי: אם פינה את המים ממיחם למיחם מהו הדין? לשאלות אלה לא נמצאה תשובה ועל כן תיקו תעמודנה במקומן.15א משנה ההלכות שנאמרו בדיני כירה היו מיוחדות לכירה בלבד בשל המבנה המיוחד שלה, והאופן בו היא שומרת חום. ואולם בכלי אפייה אחרים כגון תנור או כופח יש דינים אחרים. ומפרטים: תנור שהסיקוהו אפילו בקש או בגבבא — לא יתן קדירה עליו בשבת, בין מתוכו בין מעל גביו. ואילו כופח, אם הסיקוהו בקש או בגבבא — הרי זה דינו ככיריים, ומותר להניח עליו קדירה בשבת. ואם הסיקוהו בגפת או בעצים — הרי הוא כתנור, ואסור.16ב גמרא על מה ששנינו במשנה כי תנור שהסיקוהו אפילו בקש או בגבבה לא יתן עליו אדם קדירה בין מתוכו בין על גביו, סבר סבור היה רב יוסף למימר לומר שמה שנאמר במשנה "תוכו" הכוונה היא — תוכו ממש, ומה שנאמר "על גביו" הכוונה — על גביו ממש, אבל לסמוך קדירה לתנור שפיר דמי יפה הוא, מותר. איתיביה הקשה לו אביי ממה ששנינו במשנתנו: כופח שהסיקוהו בקש או בגבבא — הרי הוא ככיריים, בגפת או בעצים — הרי הוא כתנור, ואסור. ומעתה נדייק: הא הרי אם היה ככירה — שרי היה מותר. ואם כן נברר במאי עסקינן במה בדיוק אנו עוסקים? אילימא אם תאמר כי אנו עוסקים בנתינה על גביו, ובמאי ובמה, באיזה מקרה? אילימא אם תאמר שמדובר כשאינו גרוף וקטום, אלא אף כירה כי כאשר אינה גרופה וקטומה, על גביו מי שרי האם מותר לתת קדירה בשבת? אלא לאו האם לא ודאי הכוונה היא רק לענין לסמוך על גבי הכופח קדירה, וקתני ושנה: הרי הוא כתנור, ומשמעו שאסיר אסור!17על דברים אלה אמר רב אדא בר אהבה: הכא כאן בכופח גרוף וקטום, ותנור גרופה וקטומה עסקינן עוסקים אנו, וכך יש להבין: הרי הוא כתנור — דאף על גב שאף על פי שהוא גרוף וקטום מכל מקום על גביו אסור ליתן את הקדירה, דאי שאם היה דינו ככירה הרי כי כאשר היא גרופה וקטומה — שפיר דמי יפה הדבר, מותר. ומעירים כי אכן תניא כוותיה שנויה ברייתא כשיטתו של אביי: תנור שהסיקוהו בקש או בגבבא אין סומכין לו קדירה, ואין צריך לומר שאין נותנים על גביו, ואין צריך לומר שאין נותנים לתוכו, ואין צריך לומר שאם הוא מוסק בקש או בגבבא אסור, ודאי שאם הוא מוסק בגפת או בעצים אסור. ואילו כופח שהסיקוהו בקש או בגבבא — סומכין לו, ואולם אין נותנין על גביו. ואם הסיקוהו בגפת או בעצים — אין סומכין לו.18אמר ליה לו רב אחא בריה בנו של רבא לרב אשי: האי זה הכופח היכי דמי כיצד הוא בדיוק, למה הוא בעצם נחשב? אי אם ככירה דמי הוא נחשב, אם כן, אפילו הסיקוהו בגפת או בעצים נמי גם כן יהא מותר, ואי אם כתנור דמי הוא נחשב, אם כן אפילו בקש או בגבבא נמי גם כן לא! אמר ליה לו רב אשי: הכופח עומד מבחינה הלכתית באמצע, נפיש הבליה מרובה הבלו, חומו מזה של כירה ואולם זוטר הבליה מועט הבלו מזה של תנור.19ג ושואלים: היכי דמי כיצד הוא בדיוק כופח, היכי דמי כיצד היא בדיוק כירה בתורת כלים? אמר ר' יוסי בר חנינא: כופח הוא כלי קטן הדומה לכירה, ואולם יש בו חור רק כדי מקום שפיתת הנחת קדרה אחת. ואילו כירה היא ככופח כפול ויש בה מקום שפיתת שתי קדרות. אמר אביי: ואיתימא ויש אומרים שאמר זאת ר' ירמיה: אף אנן נמי תנינא אנחנו שנינו גם כן דברים אלה, ששנינו במשנה בדיני טומאה וטהרה: כירה טמאה שנחלקה לאורכה — טהורה, כיון ששוב איננה יכולה להיחשב ככלי אלא כשבר כלי, ושבר כלי אינו מיטמא. ואולם אם נחלקה הכירה לרחבה בין מקום שפיתת הקדירות — הרי היא טמאה, שנעשתה כעין שתי כירות קטנות. ואילו כופח בין שנחלק לאורכו ובין שנחלק לרוחבו — הריהו טהור, ששוב אינו בר שימוש, שכן בכל דרך שהיא אין אפשרות לשפות עליו אף קדירה אחת. והרי למדים אנו מכאן מה ההבדל בין הכופח והכירה.20ד משנה על ההלכות הדנות בבישול ממש על גבי אש בשבת הוסיפו הלכות אחדות בדברים הקרובים לנושא זה. ואמרו: אין נותנין ביצה חיה בלתי מבושלת בצד המיחם המלא מים חמים בשביל שתתגלגל תתבשל מעט. ואף לא יפקיענה בסודרין, כלומר, שלא יחמם אותה בתוך סודר שהתחמם קודם בשמש. ור' יוסי מתיר במקרה זה. וכמו כן לא יטמיננה בחול או באבק דרכים שנתחממו בשמש בשביל שתצלה, כי אף שאין כאן בישול באש ממש, מכל מקום הדבר דומה לבישול כזה, וגזרו חכמים שלא לעשות כן.21לחיזוק הדברים מביאים מעשה שעשו אנשי העיר טבריא טבריה והביאו סילון צינור של צונן לתוך אמה תעלה של מים חמין מחמי טבריא, וחשבו שבאופן זה יוכלו לחמם את המים הצוננים הראויים לשתיה אף בשבת. אמרו להם חכמים: אם העבירו את המים בשבת הרי דינם כחמין שהוחמו בשבת, ואסורין המים לשימוש הן ברחיצה והן בשתיה. ואם העבירו את הסילון ביום טוב — הרי דינם כחמין שהוחמו ביום טוב, ואסורין ברחיצה, ואולם מותרין בשתיה, שהרי ביום טוב מותר לבשל ולחמם מים באש ממש לצורך שתיה ואכילה.22ה גמרא איבעיא להו נשאלה להם לתלמידים שאלה זו: עבר אדם על דברי המשנה וגלגל ביצה בסודר מאי מה דינו? אמר רב יוסף: גלגל — חייב חטאת, שהדבר נחשב למלאכת בישול שנעשתה בשבת, והאסורה מן התורה. אמר מר בריה בנו של רבינא: אף אנן נמי תנינא אנחנו שנינו גם כן מעין דברים אלה במשנה:
