ביאור שטיינזלץ על קידושין פ״א

1 לאתרויי ביה להתרות בו שאסור לו לבוא עליה, שאם יבוא עליה אין המים בודקים אותה.

2 אמר רב יהודה אמר רב: לא שנו ששנים יכולים להתייחד עם אשה, אלא בעיר שמצויים אנשים, אבל בדרך — עד שיהיו שלשה. ומדוע אין די בשנים — שמא יצטרך אחד מהם להשתין ויפנה הצידה ונמצא שבאותה שעה אחד בלבד מתייחד עם הערוה. ומציעים: נימא מסייע ליה האם נאמר שאפשר לסייע לו ממה ששנינו: מוסרים לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך. תרי ואיהו שנים והוא, הבעל הא תלתא הרי שלשה, משמע שבדרך צריכים שלושה. ומשיבים: משם אין ראיה, התם כי היכי דניהוו עליה סהדי שם יש צורך בשנים נוספים כדי שיהיו עליו עדים, שיעידו אם בא עליה בדרך.

3 מסופר: רב ורב יהודה הוו קאזלי באורחא היו הולכים בדרך, הוה קאזלא ההיא אתתא קמייהו היתה מהלכת אשה אחת לפניהם. אמר ליה לו רב לרב יהודה: דל כרעיך הרם רגליך ומהר ללכת מקמי מפני גיהנם, שלא נתייחד איתה. אמר ליה לו רב יהודה: והא מר והרי אדוני הוא שאמר שבכשרים שפיר דמי מותר הדבר! אמר ליה לו: מי יימר אמר שמדובר בכשרים כגון אנא ואת אני ואתה! אמר לו רב יהודה: אלא כגון מאי מה? אמר לו: כגון ר' חנינא בר פפי וחביריו, שלמרות פיתויים שהיו להם עמדו בנסיון ולא חטאו, אבל אדם אחר אינו נאמן בכך.

4 אמר רב: מלקין על ייחוד, שאם התייחד אדם עם אשה מלקין אותו שעבר על איסור יחוד ואולם אין אוסרין אשה על בעלה, או פנויה להינשא לכהן על הייחוד, שאין מניחים שבודאי נבעלה. אמר רב אשי: לא אמרן אמרנו דבר זה שמלקים אלא בייחוד עם אשה פנויה, אבל בייחוד של אשת איש — לא. ומדוע? שלא תהא מוציא לעז על בניה שאם ילקוה יחשבו הכל שזנתה וילעיזו על בניה שהם ממזרים. והיא לא נענשה אלא על הייחוד בלבד.

5 מספרים" מר זוטרא מלקי היה מלקה גם את המתייחד עם אשת איש, והיה מכריז מדוע הוא עושה כן. אמר ליה לו רב נחמן מפרהטיא לרב אשי: מר נמי לילקי ולכריז אדוני גם כן שילקה ויכריז! אמר ליה לו: אני חושש לעשות כן, שמא איכא דשמע בהא ולא שמע בהא יש שישמע בזו ולא ישמע בזו, כלומר, שישמע שהלקו, ולא ישמע את ההכרזה שהלקאה זו היא משום יחוד בלבד.

6 אמר רב: מלקין על לא טובה השמועה, לא רק על עובדות בדוקות, אלא גם כאשר יוצא שם רע על אדם שעובר עבירות, שנאמר: "אל בני כי לוא טובה השמעה" שמואל א ב, כד. מר זוטרא כשהיה מוצא אדם שיצא עליו שם רע, מותיב לה אפסירה על כתפיה היה שם רסן של חמור על כתפיו ומקרי ליה והיה מקריא לו בשעת המלקות: "אל בני כי לא טובה השמועה" להודיע לרבים על מה הוא לוקה.

7 אמר רבה: אשה שבעלה בעיר — אין חוששין משום ייחוד עימה, מפני שחוששים הם לעבור עבירה, שאינם יודעים מתי יחזור הבעל. אמר רב יוסף: אם היה פתח פתוח לרשות הרבים — אין חוששין משום ייחוד. מסופר: רב ביבי איקלע לבי הזדמן לבית רב יוסף. בתר דכרך ריפתא אחרי שאכל בערב אמר להו להם רב יוסף לאנשי ביתו: שקולי דרגא מתותי הוציאו את המדרגות, הסולם, מתחת ביבי שהיה ישן בעליה, כלומר, שלא יוכל רב ביבי לרדת, משום איסור ייחוד עם אשת רב יוסף. ומקשים: והא והרי אמר רבה: אשה שבעלה בעיר אין חוששין משום ייחוד! ומשיבים: שאני שונה רב ביבי דשושבינתיה הואי וגייסא ביה שאשת רב יוסף ידידתו היתה והיתה רגילה בו, ולכן יש לחשוש יותר.

8 אמר רב כהנא: כאשר אנשים גברים נמצאים מבחוץ, בחדר החיצוני, ונשים מבפנים, בחדר פנימי — אין חוששין משום ייחוד אם נכנס אחד מן האנשים למקום הנשים, לפי שרואים אותו חבריו כשנכנס. אבל אם היו אנשים מבפנים ונשים מבחוץ — חוששין משום ייחוד שמא יאמר שיוצא לצורך אחר ויתייחד עם הנשים.

9 ומעירים: במתניתא תנא איפכא בברייתא שנה ההיפך, שאם אנשים מבחוץ ונשים מבפנים חוששים שמא יכנס אחד מהאנשים פנימה בלא שירגישו בו. ואם אנשים מבפנים ונשים מבחוץ — אין חוששים ליחוד. מכיון שדרך הפנימיים החוצה עוברת דרך הנשים ויחשוש שמא יצא אחד האנשים אחריו. אמר אביי: השתא עכשיו שאמר רב כהנא הכי כך ותנא מתניתא איפכא ושנויה בברייתא להיפך, אנא נעביד לחומרא אנו נעשה לחומרה ונחמיר לחשוש בשני המקרים.

10 אביי דייר גולפי היה מסדר שורות של קנקנים בין גברים לנשים שלא יוכלו לעבור ממקום למקום בלי להשמיע רעש. רבא דייר קנה היה מסדר שורות קנים שלא יוכלו לעבור. אמר אבין: סקבא דשתא ריגלא הפצע, מקום התורפה של השנה הוא הרגל משום שאז זמן שמחה, וגברים ונשים נפגשים ובאים לידי עבירה.

11 א מסופר: הנך שבוייתא דאתאי אותן שבוי ות שהובאו לנהרדעא ונפדו שם. אסקינהו לבי העלות אותן לבית רב עמרם חסידא החסיד, אשקולו דרגא מקמייהו הורידו את המדרגות מפניהן שלא יוכלו גברים לעלות אליהן. בהדי דקא חלפה חדא מנייהו כאשר עברה אחת מהן ליד העליה נפל, נעשה נהורא באיפומא אור בארובה משום שהיתה יפה ביותר. מתוך שחשק בה, שקליה לקח רב עמרם לדרגא את הסולם דלא הוו יכלין בי עשרה למדלייא, דלייא לחודיה שלא היו יכולים יחד עשרה אנשים להרים אותו והרים אותו לבדו, סליק ואזיל והיה עולה והולך.

12 כי מטא לפלגא דרגא כאשר הגיע לחצי הסולם איפשח התחזק, רמא קלא הרים את קולו וצעק: נורא בי אש, דליקה בוערת בבית עמרם! כיון ששמעו שיש שריפה אתו רבנן באו חכמים וראו אותו עומד כך, אמרו ליה לו: כסיפתינן ביישת אותנו שהכל רואים מה רצית לעשות. אמר להו להם: מוטב תיכספו בי תתביישו בבית עמרם בעלמא הדין בעולם הזה ולא תיכספו מיניה לעלמא דאתי תתביישו ממנו בעולם הבא. אשבעיה דינפק מיניה השביע את יצרו הרע שייצא ממנו, נפק מיניה כי עמודא דנורא יצא ממנו דבר כעמוד אש. אמר ליה לו ליצר הרע: חזי, דאת נורא ואנא בישרא, ואנא עדיפנא מינך ראה, שאתה אש ואני בשר, ואני עדיף ממך שהתגברתי עליך.

13 מסופר: כי ר' מאיר הוה היה מתלוצץ בעוברי עבירה, שהיה אומר שאדם יכול בקלות להזהר מעבירה. יומא חד אידמי ליה יום אחד נדמה לו השטן כאיתתא בהך גיסא דנהרא כאשה העומדת בצד האחר של הנהר, לא הוה מברא היתה מעבורת לעבור את הנהר — נקט מצרא וקא עבר תפס בסולם החבלים ועבר את הנהר. כי מטא פלגא מצרא שבקיה כאשר הגיע לחצי החבל עזבו היצר ואמר השטן והיצר לר' מאיר: אי לאו דקא מכרזי ברקיעא אם לא שמכריזים ברקיע "הזהרו בר' מאיר ותורתו" שויתיה לדמך תרתי מעי הייתי עושה את דמיך כשתי מעות, כדבר חסר ערך, שהיית נופל ממדרגתך לגמרי.

14 ומסופר עוד: ר' עקיבא הוה היה מתלוצץ בעוברי עבירה. יומא חד אידמי ליה יום אחד נדמה לו השטן כאיתתא בריש דיקלא כאשה בראש הדקל. נקטיה לדיקלא וקסליק ואזיל תפס בדקל והיה עולה והולך. כי מטא לפלגיה דדיקלא שבקיה כאשר הגיע לחצי הדקל עזבו היצר, ואמר לו: אי לאו דמכרזי ברקיעא אם לא שמכריזים ברקיע "הזהרו בר' עקיבא ותורתו" שויתיה לדמך תרתי מעי הייתי עושה את דמיך כשתי מעות.

15 ועוד: החכם פלימו הוה היה רגיל למימר לומר כל יומא יום: גירא בעיניה חץ בעיניו של השטן, שהיה צוחק מפיתויי היצר. יומא חד מעלי יומא דכיפורי הוה יום אחד ערב יום הכיפורים היה. אידמי ליה כעניא נדמה לו השטן כעני. אתא קרא אבבא הלך ודפק בדלת כמבקש נדבה, אפיקו ליה ריפתא הוציאו לו לחם לאכול. אמר ליה לו: יומא כי האידנא כולי עלמא גואי ואנא אבראי יום כמו היום, הכל נמצאים בפנים ואוכלים ואני אעמוד בחוץ ואוכל? עייליה וקריבו ליה ריפתא הכניס אותו והביאו לו לחם. אמר ליה לו: יומא כי האידנא כולי עלמא אתכא ואנא לחודאי יום כמו זה הכל יושבים ליד השלחן ואני יושב לבדי? אתיוהו אותבוהו אתכא הביאו אותו והושיבו אותו ליד השלחן. הוה יתיב היה יושב מלא נפשיה שיחנא וכיבי עליה והוה קעביד ביה מילי דמאיס מלא את עצמו בשחין ומוגלה עליו והיה עושה בו, בשלחן, דברים מאוסים. אמר ליה לו פלימו לעני:

16 תיב שפיר שב יפה ואל תמאיס עצמך. ועוד אמר ליה לו העני: הבו לי כסא תנו לי כוס, יהבו ליה כסא נתנו לו כוס. אכמר שדא ביה כיחו השתעל והשליך בתוך הכוס את ליחתו היוצאת מגרונו. נחרו ביה גערו בו למה הוא עושה כן. שקא ומית עשה עצמו כמת. לאחר מכן שמעו דהוו קאמרי שמעו שהיו אנשים אומרים מסביב: פלימו קטל גברא הרג אדם! פלימו קטל גברא הרג אדם! ערק וטשא נפשיה ברח פלימו והחביא עצמו בבית הכסא. אזיל בתריה הלך השטן אחריו, נפל קמיה נפל השטן לפניו. כי דחזייה כאשר ראהו את פלימו דהוה שהיה מצטער ביותר גלי ליה נפשיה גילה לו את עצמו שהוא השטן. אמר ליה לו השטן: מאי טעמא מה טעם אמרת הכי כך "חץ בעיניו של השטן", וגרמת שהשטן יתגרה בך? אמר לו: ואלא היכי אימא איך אומר? אמר ליה לו: לימא מר יאמר אדוני "רחמנא נגער ביה הקדוש ברוך הוא יגער בו בשטן".

17 מסופר: ר' חייא בר אשי הוה היה רגיל כל עידן דהוה נפל לאפיה כל זמן שהיה נופל על פניו בתפילה הוה אמר היה אומר: הרחמן יצילנו מיצר הרע. יומא חד שמעתינהו דביתהו יום אחד שמעה אותו אשתו כשהתפלל כך אמרה: מכדי הא הואיל והרי כמה שני דפריש ליה מינאי כמה שנים שפרש ממני מחיי אישות בטענה שכבר אין לו כוח מחמת זיקנה, מאי טעמא קאמר הכי מה טעם הוא אומר כך ומתפלל להנצל מיצר הרע?

18 יומא חדא הוה קא גריס בגינתיה יום אחד היה לומד בגינתו קשטה נפשה חלפה ותנייה קמיה קישטה את עצמה וחלפה ושנתה וחזרה שוב לפניו. אמר לה: מאן מי את? אמרה: אנא חרותא דהדרי מיומא אני חרותא שם זונה אחת שחוזרת מיום העבודה שלי. תבעה תבע אותה לתשמיש. אמרה ליה לו: אייתי ניהליה להך רומנא דריש צוציתא הבא לי כשכרי את הרימון הזה שבראש העץ. שוור, אזל אתייה ניהלה קפץ, הלך והביא אותו לה ובא עליה.

19 כי אתא לביתיה כאשר בא לביתו הוה קא שגרא דביתהו תנורא היתה מסיקה אשתו את התנור, סליק וקא יתיב בגויה עלה וישב בתוכו. אמרה ליה לו אשתו: מאי האי מהו זה? אמר לה: הכי והכי הוה כך וכך היה מעשה, שהתפתתי לזנות. אמרה ליה לו: אנא הואי אני הייתי זו. לא אשגח השגיח בה, שחשב שהיא מנחמת אותו לשוא, עד דיהבה ליה סימני שנתנה לו סימנים שהיתה זאת היא. אמר לה: אנא מיהא לאיסורא איכווני אני על כל פנים לאיסור התכוונתי. ומספרים: כל ימיו של אותו צדיק היה מתענה על עבירה זו שעבר במחשבת איסור עד שמת באותה מיתה מחמת הצער.

20 ומניין שמי שיש בו כוונה לעשות איסור נענש כאילו עבר עבירה — דתניא שכן שנינו בברייתא מה שנאמר "אישה הפרם וה' יסלח לה" במדבר ל, יג, במה הכתוב מדבר שצריכה האשה סליחה כאשר הופר הנדר על ידי בעלה — באשה שנדרה בנזיר, ושמע בעלה והפר לה, והיא לא ידעה שהפר לה בעלה, והיתה שותה יין ומטמאה למתים.

21 ומסופר: ר' עקיבא כי הוה מטי להאי פסוקא, הוה בכי כאשר היה מגיע לפסוק זה, היה בוכה, אמר: ומה מי שנתכוין לאכול בשר חזיר כמו אשה זו, שהתכוונה לאיסור ועלה בידו בשר טלה בשר כשר ומותר, ולא חטאה, שהרי הנדר הופר לה, בכל זאת אמרה תורה: צריכה כפרה וסליחה "ה' יסלח לה", מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר — על אחת כמה וכמה שצריך סליחה וכפרה.

22 כיוצא בדבר אתה אומר "ולא ידע ואשם ונשא עונו" ויקרא ה, יז. כשהיה ר' עקיבא מגיע לפסוק זה היה בוכה: ומה מי שנתכוין לאכול שומן דבר מותר ועלה בידו בטעות חלב — אמרה תורה "ולא ידע ואשם ונשא עונו", שנחשב הדבר לעוון וצריך כפרה, מי שנתכוין מתחילה לאכול חלב ועלה בידו חלב — על אחת כמה וכמה. איסי בן יהודה אומר על הכתוב "ולא ידע ואשם ונשא עונו" — על דבר זה ידוו יכאבו כל הדווים המצטערים, הכואבים, שהרי הכתוב מלמדנו שאדם נענש אפילו על דבר שלא ידע שחטא בו.

23 א שנינו במשנה שמתייחד אדם עם אמו. אמר רב יהודה אמר רב אסי: מתייחד אדם עם אחותו בחדר אחד, ודר עם אמו ועם בתו בקביעות באותו בית ואינו חושש. כי כאשר אמרה אמר אותה קמיה לפני שמואל, אמר שמואל: אסור להתייחד עם כל עריות שבתורה, ואפילו עם בהמה, שאף היא אסורה משום ערוה.

24 תנן שנינו במשנה: מתייחד אדם עם אמו ועם בתו וישן עמהם בקירוב בשר, ואם כן הרי זו תיובתא וקושיה חמורה לדברי שמואל! ומשיבים: אמר יכול היה לומר לך שמואל: וליטעמיך ולטעמך, לשיטתך יש להביא קושיה מהא דתניא זו ששנינו בברייתא: אחותו וחמותו ושאר כל עריות שבתורה כולל אמו ובתו אין מתייחד עמהם אלא בעדים. ונדייק: בעדים — אין כן, שלא בעדים — לא.

25 אלא תנאי מחלוקת תנאים היא. דתניא שכן שנינו בברייתא, אמר ר' מאיר: הזהרו בי מפני בתי שלא אתייחד איתה. ומסופר: אמר ר' טרפון: הזהרו בי מפני כלתי. ליגלג עליו אותו תלמיד על שהוא נזהר בדברים אלה שאין מתקבל על הדעת שיחטא בהם. אמר ר' אבהו משום בשם ר' חנינא בן גמליאל: לא היו ימים מועטים עד שנכשל אותו תלמיד עצמו בחמותו.

26 שנינו שלדברי שמואל אסור להתייחד אפילו עם בהמה. מסופר: אביי מכלליה מכולה דברא היה מוציא אותן, את הבהמות, מכל השדה שהיה נמצא בו. רב ששת מעבר ליה מצרא היה מעביר את הבהמה לצד השני של המיצר, גדר. רב חנן מנהרדעא איקלע הזדמן אצל רב כהנא בפום נהרא, חזייה דיתיב וקא גרס וקיימא בהמה קמיה ראה אותו שהוא יושב ולומד ובהמה עומדת לפניו. אמר ליה לו: לא סבר לה מר האם אין אדוני סובר שאפילו עם בהמה אסור להתייחד? אמר ליה לו רב כהנא: לאו אדעתאי לא היה בדעתי, כלומר, לא שמתי לב.

27 אמר רבא: מתייחד אדם עם שתי יבמות גיסות ועם שתי נשים צרות זו לזו, כלומר, שתי נשים של אדם אחד, עם אשה וחמותה, עם אשה ובת בעלה שכיון שכרגיל אלה שונאות זו את זו, כל אחת חוששת שהשניה תספר את מעשיה ונזהרת שלא להתפתות. וכן יכול אדם להתייחד עם אשה ותינוקת שיודעת טעם ביאה, כלומר, שהיא גדולה מספיק שמבינה מה עניינה של ביאה, והיא עדיין קטנה עד שאין מוסרת את עצמה לביאה שאין בה יצר לפתותה, שהאשה חוששת ממנה שלא תספר את מעשיה.

28 ב שנינו במשנה שאם הגדילו הבן או הבת זה ישן בכסותו וכו'. ושואלים: וכמה הוא הזמן שנקראים גדולים לענין זה? אמר רב אדא בר רב עזא אמר רב אסי: תינוקת בת תשע שנים ויום אחד, תינוק בן שתים עשרה שנה ויום אחד. איכא דאמרי יש שאומרים: תינוקת שאמרנו פה — בת שתים עשרה שנה ויום אחד, תינוק — בן שלש עשרה שנה ויום אחד. וזה וזה לשתי הדעות עיקר שיעורם הוא עד כדי שיהיו "שדים נכנו ושערך צמח" יחזקאל טז, ז, כלומר, תחילת הבגרות.

29 אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: לא שנו שיכול לישון עם בתו הקטנה בקירוב בשר אלא שאינה בושה לעמוד לפניו ערום, אבל בושה לעמוד לפניו ערום — אסור כבר לישון עימה בקירוב בשר. מאי טעמא מה טעמו של דבר — יצר אלבשה היצר תפס אותה, שלולא היה בה יצר לא היתה מתביישת.

30 מסופר: רב אחא בר אבא איקלע לבי הזדמן לבית רב חסדא חתניה חתנו. שקליה לבת ברתיה אותבוה בכנפיה לקח את בת בתו שהיתה בתו של רב חסדא והושיב אותה בחיקו. אמר ליה לו רב חסדא: לא סבר לה מר דמקדשא וכי אין אדוני סבור שיש לחשוש שהיא מקודשת כבר? אמר ליה לו רב אחא: אם כך הוא עברת לך אדרב עברת על דברי רב. שאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא ויש אומרים שאמר זאת ר' אלעזר: אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה, עד שתגדיל ותאמר "בפלוני אני רוצה", שאם אינו עושה כן יש לחשוש שמא לא תתרצה בחתן שבחרו לה, ותבוא לידי מכשול. אמר לו רב חסדא: מר נמי עבר ליה אדשמואל אדוני גם כן עבר על דברי שמואל שאמר שמואל: אין משתמשים באשה, ואיך אתה מחזיק אותה בחיקך? אמר ליה לו: אנא כאידך אני כדבריו האחרים של שמואל סבירא לי אני סבור. שאמר שמואל: