ביאור שטיינזלץ על קידושין ס״ז

1 גר שנשא ממזרת שיש קידושין, שקידושיו תופסים בה ואין עבירה בדבר, שכן הם מותרים זה לזו ובכל זאת הולד הולך אחר הפגום, והוא ממזר, דתניא שכן שנינו בברייתא: גר שנשא ממזרת — הולד ממזר, אלו דברי ר' יוסי! אמר ליה לו ר' יוחנן: מי סברת האם סבור אתה כי מתניתין משנתנו כשיטת ר' יוסי היא? — לא, מתניתין משנתנו כשיטת ר' יהודה היא, שאמר: גר לא ישא ממזרת, ואם כן לדעתו זהו מקרה שיש קידושין ויש עבירה, ולכן הולד הולך אחר הפגום.

2 ושואלים: אם כן וניתנייה ושישנה אותה במשנה בתוך הדוגמאות שהביא! ומשיבים: תנא מה ששנה במשנה את הכלל "כל מקום שיש קידושין ויש עבירה "דסיפא ששנינו בסוף, הרי זה בא לאתויי להביא להוסיף גם מקרה זה.

3 ואיבעית אימא ואם תרצה אמור באופן אחר: לעולם משנתנו כשיטת ר' יוסי היא, ותנא ושנה "איזו זו" למעוטי למעט, שרק המקרים שמנה שיש בהם קידושין ואין עבירה, הם המקרים שבהם הולד הולך אחר האב.

4 ושואלים: וכי "איזו זו" ותו לא ואין עוד מקרים שהם בכלל זה? והרי חלל שנשא בת ישראל, שיש קידושין ואין עבירה בכך, ובכל זאת הולד הולך אחר הזכר והוא חלל! ודוחים: הא לא קשיא זה אינו קשה, שאפשר לומר שהתנא של משנתנו כדעת ר' דוסתאי בן ר' יהודה סבירא ליה סבור הוא, שלדעתו הולד כשר לגמרי.

5 ומקשים: והרי ישראל שנשא חללה, שיש קידושין ואין עבירה בכך ועם כל זה הולד הולך אחר הזכר ובכל זאת לא נשנה הדבר במפורש! ומשיבים: תנא שנה "כל מקום שיש קידושין ואין עבירה "דרישא שנאמר בראש המשנה לאתויי להביא, לרבות גם מקרה זה.

6 ומקשים: וניתנייה בהדיא ושישנה זאת במפורש! ומשיבים: משום שלא מתני נשנית לה. כלומר, אינו יכול להכניס הלכה זו בקיצור בתוך ניסוחי הדברים של המשנה. כי היכי ניתני כיצד ישנה? אם ישנה כהנת, ולויה, וישראלית, וחללה, שנשאת לכהן לוי וישראל — אולם אי אפשר לומר את המשפט כך, כי וחללה לכהן מי חזיא האם היא ראויה, הרי יש בקידושין אלו עבירה? ולכן לא שנה בדרך זו.

7 ומקשים: והאיכא והרי יש גם ההלכה של רבה בר בר חנה. שאמר רבה בר בר חנה, אמר ר' יוחנן: מצרי שני בנו של גר מצרי שנשא מצרית ראשונה שהיא עצמה התגיירה — בנה שלישי הוי הוא וכשר לבוא בקהל. והוא דוגמא שיש קידושין ואין עבירה והולד הולך אחר האב!

8 ומשיבים: תנא שנה "כל מקום" דרישא שבראש המשנה לאתויי להביא, לרבות גם מקרה זה. ומעירים: ולדעת רב דימי, שאמר שולד זה מצרי שני הוי הוא, אם כן לדעתו תנא שנה "איזו זו" בראש המשנה יש קידושין ואין עבירה למעוטי למעט מקרה זה שהרי לדעתו עדיין בן זה אסור לבוא בקהל.

9 ומקשים: והאיכא והרי יש מקרה הסותר לדין משנתנו, דכי אתא שכאשר בא רבין מארץ ישראל לבבל, אמר בשם ר' יוחנן: באומות, אם בני שתי אומות, בהיותם גויים, התחתנו זה בזה — הלך לך לענין דינו של הולד הנולד להם אחר הזכר, בין שהוא גוי סתם וראוי לבוא בקהל ישראל מיד לכשיתגייר או שהוא עמוני או מצרי ואינו ראוי לבוא בקהל, שהולד מתייחס לענין הלכה אחר האב.

10 אם נתגיירו שניהם, בני שתי האומות — הלך לך אחר הפגום שבשניהם. והרי גרים אלה מותרים זה בזה ויש להם קידושין, ואם היו האב או האם מצרי — הולד הולך אחר ההורה הפגום ונחשב כמצרי, ולפי המשנה — הלך אחר הזכר! ומשיבים: תנא שנה "איזו זו" למעוטי למעט מקרה זה.

11 ודוחים: האי מאי זה שהסברנו לעיל את משנתנו לפי ר' יוסי מהו? אי אמרת בשלמא נניח אם אתה אומר כי מתניתין משנתנו כשיטת ר' יהודה היא, אפשר לפרש ש"כל מקום" ששנה דרישא בתחילה לאתויי להביא, לרבות ישראל שנשא חללה, שגם בזה הולד הולך אחר האב, ולהביא גם מה שאמר רבה בר בר חנה שמצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה הריהו שלישי, ומה שאמר "איזו זו" שבא למעט — הרי זה למעוטי למעט את מה שאמר רב דימי שבנה שני, או רק את מה שאמר רבין בשם ר' יוחנן

12 "כל מקום" יש קידושין ויש עבירה דסיפא שנאמר בסוף המשנה — לאתויי להביא, לרבות גר שנשא ממזרת. אלא אי אמרת אם אומר אתה שמשנתנו שיטת ר' יוסי היא, "כל מקום" יש קידושין ואין עבירה דרישא שבראש המשנה כדאמרן כפי שאמרנו לרבות ישראל שנשא חללה, "איזו זו" שבא למעט גם הוא כדאמרן כפי שאמרנו, כדברי רבין או רב דימי, וכן גר שנשא ממזרת, אלא "כל מקום" דסיפא שנאמר בסוף לאתויי מאי להביא, לרבות את מה בא?

13 ודוחים: ולטעמיך ולטעמך, לשיטתך הלא גם לר' יהודה "איזו זו" דסיפא שנאמר בסוף למה לי? אלא חייב אתה לומר: איידי דתנא רישא מתוך ששנה בראש לשון "איזו זו", תנא סיפא שנה בסוף גם כן "איזו זו" אף שאינו לצורך, אלא רק לשם אחידות הלשון. אם כן הכי נמי כך גם כן תאמר לגבי שיטת ר' יוסי איידי דתנא רישא מתוך ששנה בראש "כל מקום", תנא נמי סיפא שנה גם כן בסוף "כל מקום".

14 א גופא לגופה של אותה הלכה שהזכרנו: כי אתא כאשר בא רבין מארץ ישראל לבבל, אמר בשם ר' יוחנן: באומות, כלומר, בנים להורים משתי אומות שנישאו זה לזה — הלך לך אחר הזכר ולפי זה הם נידונים בהלכה. ואם נתגיירו שניהם ואז נישאו — הלך לך אחר הפגום שבשניהם.

15 ומסבירים: מאי מה פירוש "באומות הלך לך אחר הזכר" — כדתניא כפי ששנינו בברייתא: מנין לאחד מן האומות שמחוץ לארץ ישראל שבא על הכנענית והוליד ממנה בן, שאתה רשאי לקנותו בעבד ואינו בכלל העמים הכנענים שאסור להחיותם בארץ —

16 תלמוד לומר: "וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו" ויקרא כה, מה, שיש אופן שניתן לקנות עבדים גם מבני ארץ כנען. יכול אף עבד, כלומר, כנעני שבא על שפחה מן האומות והוליד בן, שאתה רשאי לקנותו בעבד — תלמוד לומר: "אשר הולידו בארצכם" שם, וכוונתו: מן הנולדין בארצכם, אבל אביהם אינו מן האומות שבארץ, ולא מן הגרים בארצכם, אותם שאביהם משבע אומות.

17 ב ועוד באותה הלכה שאמר ר' יוחנן, "נתגיירו הלך לך אחר הפגום שבשניהם", ונברר: במאי במה, באיזה מקרה מדובר? אילימא אם תאמר כי מדובר במצרי שנשא עמונית, מאי מה פגום בשניהם איכא יש כאן? הרי העמונית אינה פגומה כלל לאחר שהתגיירה, שהרי כבר דרשו חכמים על הפסוק "לא יבוא עמוני... בקהל ה'" דברים כג, ד — עמוני ולא עמונית והיא רשאית לבוא בקהל ישראל.

18 אלא צריך לפרש כי מדובר בעמוני שנשא מצרית ובמקרה זה, אי אם זכר הוי הוא הולד — האי, שדיא אבתריה דידיה זה, השלך, הטל אותו אחריו, אחרי אביו, והחשב אותו לעמוני, ואסור לבוא בקהל לעולם. ואם נקבה הויא היא הנולדת מהם — שדיא אבתרה דידה השלך אותה עליה והיא נחשבת למצרית שניה, האסורה לבוא בקהל.

19 ג שנינו במשנה כי כל שאין לה עליו קידושין אבל יש לה על אחרים קידושין — הולד ממזר. ומסבירים: מנא הני מילי מניין הדברים הללו שאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן ומטו בה ויש מושכים, ממשיכים, אותה מסורת משום בשם ר' ינאי. ורב אחא בריה בנו של רבא היה אומר ומטו בה ומגיעים, מושכים אותה עד משום בשם ר' יוסי הגלילי: אמר קרא הכתוב בענין אשה שנתגרשה מבעלה: "ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר" דברים כד, ב ויש בכך הדגשה — לאחרים יכולה היא להיות לאשה ולא לקרובים, שאין קידושין שלהם תופסים בה.

20 מתקיף לה מקשה על כך ר' אבא: ואימא ואמור, פרש כי "לאחר" כוונתו ולא לבן בעלה, ותלמד מכאן רק למקום שיש בו איסור מיתת בית דין ולא לאיסורי כרת! ודוחים: בן בהדיא כתיב ביה במפורש נאמר בו "לא יקח איש את אשת אביו" שם כג, א, כלומר, שאין הקידושין תופסים "לא יקח", ואם כן ההדגשה "אחר" למה לי — שמע מינה למד מכאן לאחרים ולא לקרובים.

21 ודוחים, ואימא ואמור: אידי ואידי זה וזה, שני המקראות נאמרו לבן, ומדוע צריכים שני מקראות — הא זה הפסוק "לא יקח" — לכתחילה, ואין כוונתו לומר שאין קידושין תופסים בה, אלא רק שאסור לעשות כן, והא וזה הפסוק "והיתה לאיש אחר" ללמד שגם בדיעבד אם קידש אותה הבן אין הקידושין תופסים.

22 ומקשים: שקידושין אסורים בבן לכתחילה יודעים אנו ממקור אחר, שכן מאחות אשה נפקא יוצא, נלמד, שאנו למדים בקל וחומר: ומה אחות אשה שהיא בכרת — לא תקדש, שאסור לקדש אותה, שנאמר "ואשה אל אחותה לא תקח" ויקרא יח, יח, חייבי מיתות בית דין ובהם אשת אביו לא כל שכן?

23 ומקשים: ואימא ואמור כך: אידי ואידי זה וזה, כלומר, גם הפסוק "לא תקח", וגם הפסוק "והיתה לאיש אחר" עוסקים באחות אשה, הא זה "לא תקח" לכתחילה הא זה "לאיש אחר" בדיעבד, שאין קידושין תופסים בה. ומשיבים: אין הכי נמי כן, כך הוא גם כן כפי שאמרת מתפרש הכתוב.

24 ושואלים: אשכחן מצאנו אם כן הלכה זו באחות אשה, שאר עריות מנלן מנין לנו שאין קידושין תופסים בהן? ומשיבים: ילפינן למדים אנו דבר זה מאחות אשה בדרך הלימוד של בנין אב: מה אחות אשה מיוחדת שנתייחד לה הכתוב שהיא איסור ערוה וחייבין על זדונה אם בא עליה בזדון כרת, ועל שגגתה אם בא עליה בשגגה מביא קרבן חטאת, ולא תפסי תופסים בה קידושין — אף כל שהיא ערוה, וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת — לא תפסי תופסים בה קידושין.

25 ואומרים: בשלמא כולהו אתיין נניח שכל העריות כולן באות, נלמדות בדרך זו, אלא אשת איש ואשת אח שהן יוצאות מן הכלל איכא למיפרך יש מקום לפרוך ולומר שאינן בכלל זה. כיצד? מה לאחות אשה — שכן אין לה היתר במקום מצוה, שאף במקום שיש מצות ייבום — בכל זאת אסור לייבם את אחות אשתו, תאמר באשת אח שיש לה היתר במקום מצוה של ייבום.

26 וכן באשת איש נמי איכא למיפרך גם כן יש מקום לפרוך: מה להנך לאלה, אחות אשה ואשת אח, שכן אין לה לערוה היתר בחיי אוסרן על כל פנים, שגם אחות אשה וגם אשת אח אין להן היתר לפחות בחייו של זה שהוא האוסר אותה, כגון אחות אשתו שאין לה היתר כל זמן שאשתו חיה, תאמר באשת איש שיש לה היתר בחיי אוסרן, כלומר, בעלה על ידי גירושין!

27 אלא יש ללמוד הלכה זו ממקור אחר שאמר ר' יונה ואיתימא ויש אומרים שאמר זאת רב הונא בריה בנו של רב יהושע: אמר קרא הכתוב בפרשת איסור עריות: "כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה ונכרתו" ויקרא יח, כט הוקשו הושוו בפסוק זה כל העריות כולם זו לזו, וממילא גם לאחות אשה; מה אחות אשה לא תפסי תופסים בה קידושין — אף כל עריות כולם לא תפסי תופסים בה קידושין.

28 ומקשים: אי הכי אם כך שמכאן אתה למד