1והרגו אותי ואותך יחיו, הק' המפו' למה הוסיף ואותך יחיו דמשמע דאם הי' הורגין אותה הי' מפויס, ועו"ק ממ"נ אי מקיימין ז' מצות לא יעברו על שפ"ד אף אי תאמר שאשתו היא ואי אינם מקיימין למה יהרגו אותו בחנם, ובכל"ח כ' ע"פ הפר"ד דלכך אברהם הפיל עצמו בכבשן האש אע"פ דבב"נ לא אמרי' יהרג ואל יעבור, משום דלחומרא הי' חושש כישראל ומצווה על קה"ש. וא"א הכיר בשרה שגם היא תהרג ולא תרצה לעבור בעריות, וז"ש והי' כי יראו אותך וירצו לבעול אותך ואתה לא תרצה ותמסר עצמך למיתה, ויאמרו הטעם שא"א את ובשביל זה לא תרצה לשמוע להם, ולא יהי' להם עצה רק להרוג אותי ועיד"ז אותך יחיו ותבעל להם ברצון, וא"ש דמצדם לא יצרכו להרגני ממ"נ כנ"ל רק שיעשו זאת בשביל לחיות את שרה שהיא לא תמסור נפשה לבעול בלא"ה. ובס' ארץ חמדה להמלבי"ם כ' דאנשי אוה"ע הקודמים אם ראו א' מופלג על בני דורו הי' משתחוים לפניו וקוראים לו אלוה, ופרעה עשה עצמו לאלוה, והי' חוק אצלם שאסור להדיוט להשתמש בשרביט אלהית וחייב מיתה, וחשש אברהם כשיראו שרה מופלגת ביפיה יחשבוה לאלוה ויתחייב אברהם מיתה על שהיא אשתו דאסור להדיוט להשתמש בשרביט אלהית, ועז"א ויהללו אותה אל פרעה שראוי' למלך ולא לאחר. ועי' בפרדס דוד שתי' דגבי שפ"ד יש חד איסור, ובא"א עוברים על כל בעילה עפמ"ש הר"ן בסוגי' דמי שאחזו בולמוס ע"ש פלפול גדול, ובאו"ח הנספח לכת"א פ' וישב ובאו"ח קידושין די"ד, ובס' מגדנות אליעזר בדף ו', ומרוב אריכות לא העתקתי:2ואותך יחיו. מקשים העולם דמה פריך בקידושין י"ג ב' דמיתת הבעל מנלן שמתירה לינשא, נילף מאברהם שאמר ואותך יחיו כדי שיקחו אותך לאשה הא כיון דמיתת הבעל אינו מתיר מה יועיל שיהרגו לאברהם אע"כ דמתיר, דב"נ מצווין על עריות. וכ' בס' פלפולא חריפתא בקידושין, דבתוס' שם תמהו למה לא ילפינן שתתיר מיתה מק"ו מגט, מה גט שאינו מתיר ליבם מתיר לעלמא, מיתה שמתיר ליבם כשאין לה בנים אינו דין שמתיר לעלמא ע"ש, ובאמת א"ש דאי הוי ילפי' מק"ו הו"א דיו לבא מן הדין להיות כנדון מהיכי קא מייתי לה ממיתה שמתירה ליבם, וע"כ כשאין לה בנים והק"ו הוא טוב, וקו' הגמ' כשיש לה בנים תהיה אסורה לעלמא וע"ש במהרש"א בשם ר"י בן לב, ובהמקנה. וא"כ א"ש דכל קו' הגמ' מנ"ל דמיתה מתיר רק כשיש לה בנים, ואברהם עדיין לא היה לו בנים ובלא"ה מותרת מכח הק"ו דגמ' ע"ש: ובני הרה"ח מו"ה דוד נ"י תירץ עפי"ז מה שהקשה אמאי לא יליף בגמ' דמיתה מתיר מקרא מפורש, אמור כ"ב י"ג ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה מלחם אביה תאכל ואי נימא דמיתה אינו מתיר הרי לא שבה אל בית אביה ועדיין מקרי נשואה לישראל ולמה תאכל, ואי"ל דמ"מ תחת בעלה אינה, אבל ז"א דביבמות ס"ז ב', דרשו ושבה אל אבי' פרט לשומרת יבם דאגידא בי'. וגם כאן אגידא בי', ודוחק לחלק בין אגידא דבעל שמת לאגידא דיבם, דמה נפק"מ דסו"ס לא מקרי שבה לבית אביה דעדיין זקוקה לבעל, וע"כ דמיתה מתיר. והיא קו' מושכלת, ויש להוסיף דאי נימא דמזונות אשה מה"ת, עי' כתובות מ"ז ב' ואי מיתה אינה מתיר לעלמא בודאי ניזונת משל בעלה, ולא שייך מלחם אביה תאכל. ולהנ"ל א"ש דקו' הגמ' הוי רק דמיתה יתיר היכי דיש לה בנים וא"כ לא הי' יכול לילף מבת כהן, דהא ב"כ לא היתה לה בנים, דאם יש לה בנים אינה שבה לאביה לאכול בתרומה: ובני שיחי' הקשה קושיתו להגאון המובהק מדווינסק שליט"א והשיב לו בקיצור וז"ל: הנה הא דמיתה לא מתרת לא משום שהיא ברשותו רק דלא מהני ליפטור לעלמא וזה לא נקרא שהיא ברשות ישראל, וע' בגיטין דפ"ה ע"א חוץ מתרומתך מהו ע"ש ברש"י ותוס' ולא פירשו כה"ג אם אביה כהן שלא תאכל וע"כ דזה בודאי שיור באישות, ועי' ביבמות נ"ח ב' ואכמ"ל, גם משכחת אם נפלה לפני יבם וחלץ לה דמותרת לכל, כ"ד הדו"ש יוסף ראזין רב דפה דווינסק: ובס' בית יהודה תי' קו' הנ"ל עפמ"ש ברמב"ם פ"ט ה"ח ממלכים, אימתי תהי' בב"נ שגרשה, משיוציאנה מביתו או משתצא מרשותו ואין להם גירושין בכתב וכשירצו לפרוש זמ"ז פורשין ע"ש, ולפי"ז ב"נ לא צריך כתיבת הגט ורק בשילחה מביתו סגי, א"כ מיתה אין שילוח גדול מזה לכך אין ראי' מאברהם דשם לא משום מיתה אלא משום גירושין, דאם ימות אברהם הרי נשתלחה שרה ממנו, אבל בישראל מנלן דמיתה מתיר לעלמא ע"ש: והנה הפני יהושע שם בקידושין חידש דאפילו להמסקנא דבישראל איכא קרא דמיתה מתיר אפ"ה בב"נ אסור מעשה דודבק, וא"ש בזה הא דאמר יהודה הוציאוה ותשרף דתמר בת כהן היתה וק' דהא היתה פנוי' דער ואונן מתו. אבל אי בב"נ אין מיתת בעל מתיר א"ש, אבל לאחר שאמר יהודה צדקה ממני, ונזכר והכיר בה שהיא בתולה דער ואונן של"כ שמשו ובב"נ לא הוי בעילת בעל רק בכדרכה, וקידושין נמי בב"נ ל"מ, והיינו דקאמר צדקה ממני ע"ש. אבל מאוד תמוהים דברי הפנ"י מגמ' מפורשת סנהדרין נ"ח א' ודילמא לאח"מ וברמב"ם פ"ט ה"ה ממלכים ובכ"מ שם, ובכתבי הגה"צ ר' צבי הערש הכהן ז"ל אבד"ק זגיערש ראיתי שהק' על הרמב"ם הנ"ל דמיתת הבעל מתיר בב"נ. הא קרא ואיש אחר יקחנה דילפינן דאלמנה מותרת לא מיירי בב"נ וליכא למימר מי איכא מידי כו' לפמ"ש תוס' חולין ל"ג א' ד"ה אחד דהיכי דבלא"ה אסור לישראל משום דבר אחר ל"ש מא"מ כו' וה"נ בלא"ה אסורה לישראל משום נכרית. ועכצ"ל דזה מצד הסברא לפי הרמב"ם הנ"ל דבב"נ דליכא בעולת בעל מיפרשו זמ"ז בשילוח בלבד בלא כתיבת גט, א"כ מיתת הבעל לא גרע משילוח בעלמא ועי' בנמ"י פ' נושאין על האנוסה, והובא בקיצור ברמ"א יו"ד סי' רס"ט סעי' ט' דגר שנתגייר ואשתו עמו אם אינו רוצה לקיימה יוצאת בלא גט ע"ש היטב בנמ"י, וע"ע בתבת גמא פ' שופטים ותצא, ובקובץ כנסת חכמי ישראל סי' קס"א מ"ש בזה הגאון מהרש"ם ז"ל מברעזאן. והנה גם בלא דברי הפנ"י קשה על הגמ' דפריך ודילמא לכ"ג בלאו ולכ"ע בעשה ופירשו התוס' משום עשה דודבק באשתו הא ע"כ צ"ל דעשה ודבק אינו לאחר מיתה דאל"ה למ"ל א"א גבי ב"נ היינו א"א ע"ש וצ"ע. ונוכל לומר דתלי' הא דמיתת הבעל מתיר ולב"נ אסור, מהיכי ילפינן דמיתת בעל מתיר, אי ילפי' מהא דאו כי ימות האיש האחרון ואיתקש מיתה לגירושין, ממילא לב"נ דאין קידושין מתיר גם מיתת הבעל אינו מתיר, אבל אי ילפינן מהך פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה ממילא לב"נ נמי מתיר מטעם אי איכא מידי: ועיקר קו' הנ"ל מבת כהן מצאתי שהעיר בזה בשו"ת שואל ומשיב תליתאה ח"ג סי' ל"ו ונשאר בצע"ג. וי"ל בזה דהגמ' מסופק מנ"ל דמיתת בעל מתיר ואין ראי' מדאוכלת בתרומה דהיא רק בלא הניח בן ואפי' בני בנים פוסלין אותה מתרומה עי' יבמות ד"ע ע"א ובכה"ג דלא הניח בן הרי נאסרה באיסור יבמה לשוק וזקוקה ליבום ושוב לא שמעינן מהדא דמיתת הבעל מתיר לשוק. אבל עדיפא מיני' נוכל להקשות דנלמוד דמיתת הבעל מתיר מהא גופי' דאם מת הבעל בלא בנים דזקוקה ליבום, ואולם בחיי בעלה אפי' לאחר גירושין דמותרת לעלמא אבל לאחיו אסורה משום אשת אח, הרי בהדי' דמיתת הבעל מתיר מקורבת אשת אח, וה"ה בהניח בנים מיתת הבעל מתיר לשוק, דכה"ג פרכינן בקידושין ס"ז ב' דגמרינן שם דאין קידושין בא"א מאחות אשה ופריך מה להנך שאין לה היתר בחיי אוסרתה דאפילו נתגרשה מבעלה ג"כ אסורה לקרובים ונאסרת עליהם מקודם רק לאחר מיתת הבעל מותרת משא"כ א"א יש לה היתר בחיי אוסרה ע"י גירושין ע"ש הרי בהדיא דלאחר מיתת בעלה נלקח ממנה שם אשות מבעלה הראשון, וממילא נשמעינן מהדא דמיתת הבעל מתיר. ועוד יש להקשות דמסברא ידעינן דמיתת הבעל מתיר דהרי הא דאין קידושין תופסין בא"א, באמת נוכל ללמוד מתחילת קידושין דהתורה אמרה כי יקח איש אשה ואשה לבי תרי לא חזי' דהוי חצי אשה בקידושין ד"ז א', וממילא גם בא"א דאין קידושין תופסין בה נוכל ללמוד מינה, דמה לי אם שניהם מקדשים בב"א, או אם אחד מקדשה בתחילה, ואחר קידושין דראשון בא השני וקידשה לעצמו סו"ס אשה לבי תרי לא חזיא, וממילא במת בעלה, בכה"ג שפיר ידעינן מצד סברא דמותרת לשוק דהרי לאחר מיתת בעלה לא הוי חצי אשה לגבי מי שנתקדשה לו דהרי אישות דבעלה הראשון אזדא לי' כיון דמת ואינו לפנינו וכמובן. ויש להאריך בכל זה ועי' מה שכתבתי בפ' שמות ב' א' בשם תשו' מי באר, ובמטות ל"ב כ"א באריכות ה' יזכני להוציא לאור:
