ביאור שטיינזלץ על קידושין ע״ד

1 וניחזי זוזי ממאן נקט ונראה את הכסף ממי לקח? ומשיבים: לא צריכא נצרכה אלא לאופן דנקט מתרוייהו שלקח משניהם ואמר המוכר: חד מדעתאי אחד קיבלתי מדעתי, שרציתי למכור לו וחד ואחד מהם נתן לי בעל כורחי, שלא רציתי לקבל ממנו. ולא ידיע ידוע לבית דין הי איזה מדעתו והי ואיזה לא מדעתו, ובזה אין אנו סומכים על עדותו ממי קיבל בעל כרחו.

2 וממשיכה הברייתא, וכן נאמן הדיין לומר: לזה זכיתי ולזה חייבתי. במה דברים אמורים — שבעלי דינים עדיין עומדים לפניו, אבל אם אין בעלי דינים עומדים לפניו, אלא הלכו להם — אינו נאמן. ושואלים: וניחזי זכותא מאן נקיט ונראה את כתב הזכות, מי מחזיק בו? ולשם מה צריך את נאמנותו של הדיין!

3 ומשיבים: לא צריכא נצרכה אלא לאופן דקריע זכותייהו שנקרעו כתבי הזכויות שלהם ואי אפשר לברר מתוכם. ושואלים: אם כן וניהדר ונידיינינהו ויחזור וידון אותם שנית! ומשיבים: שהיה זה בשודא דדייני בהכרעת הדיינים, שיש מקרים שבהם אין פסק הדין תלוי אלא בהכרעת הדיינים שמחליטים לפי הרגשתם. ובמקרה זה אין ודאות שבפעם השניה יחליטו כבראשונה.

4 ועוד בענין נאמנות על הבכור, אמר רב נחמן: שלשה נאמנין על הבכור, אלו הן: חיה המיילדת, אביו, ואמו. חיה נאמנת רק לאלתר מיד, אמו נאמנת כל שבעה ימים ראשונים ללידתו, אביו נאמן לעולם. כדתניא כפי ששנינו בברייתא על הכתוב "כי את הבכור... יכיר לתת לו פי שניים" דברים כא, יז, ואמרו: יכירנו לאחרים. כלומר, הוא נאמן לומר לאחרים שזה בכורו.

5 מכאן אמר ר' יהודה: נאמן אדם לומר "זה בני בכור". וכשם שנאמן לומר "זה בני בכור" כך נאמן לומר על בנו "זה בן גרושה", או "זה בן חלוצה". וחכמים אומרים: בזה אינו נאמן, אלא לבכורה בלבד.

6 א שנינו במשנה שאבא שאול היה קורא לשתוקי "בדוקי". שואלים: מאי מה פירוש "בדוקי"? אילימא אם תאמר שבודקין את אמו והיא אומרת: לכשר נבעלתי, ואז נאמנת, ואם כן הלכה זו כמאן כשיטת מי — כשיטת רבן גמליאל היא, ואולם תנינא חדא זימנא כבר שנינו דבר זה פעם אחת! דתנן שכן שנינו במשנה: היתה אשה פנויה מעוברת, ואמרו לה: מה טיבו של עובר זה? אמרה להם: מאיש פלוני שנבעלתי לו וכהן הוא. רבן גמליאל ור' אליעזר אומרים: נאמנת, ור' יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין ואין סומכים עליה. ואמר רב יהודה, אמר שמואל: הלכה כרבן גמליאל. ומה הוסיף איפוא אבא שאול בדבריו?

7 ומשיבים: בכל זאת נצרכו דברי אבא שאול, משום שחדא הלכה אחת נאמרה כדי להכשיר בה, אותה עצמה, שלא תיחשב כנבעלת לפסול ושהיא עצמה כשירה לכהונה, וחדא ואחת להכשיר בבתה, שאם נולדה לה בת, אף היא נחשבת לכשירה על פי דברי האם, ומותרת להינשא לכהונה. ושואלים: הניחא למאן דאמר זה נוח לשיטת מי שאומר שלדברי המכשיר בה וסומך על דבריה — פוסל בבתה שאין נאמנותה מספיקה להכשיר גם את בתה הנולדת לה, שאין לה חזקת כשרות, ואם כן יש חידוש בדבר שכשאמרה לכשר נבעלתי נאמנת גם על בתה.

8 אלא למאן דאמר לדעת מי שאומר שלדברי המכשיר בה מכשיר גם בבתה, לפי זה אבא שאול מאי אתא לאשמועינן מה בא להשמיענו? הרי כבר ידוע הדבר!

9 ומשיבים: ההלכה של אבא שאול עדיפא ומרחיקה לכת יותר מזו של רבן גמליאל. דאי מהתם הוה אמינא שאילו משם בלבד, ענין הפנויה, הייתי אומר: התם שם מדובר שרוב כשרין הם אצלה, כגון שרוב אנשי העיר כשרים לקהל וראויים להשיא בנותיהם לכהונה, אבל היכא במקום שרוב פסולין אצלה — אימא אמור שלא תהיה נאמנת לומר שנבעלה לכשר, ולכן צריכא צריכה הלכה זו של אבא שאול להיאמר גם ברוב פסולים. אמר רבא: הלכה כאבא שאול.

10 ב משנה כל האסורין לבא בקהל — מותרים לבא זה בזה. ר' יהודה אוסר להם להתחתן אלא מבני אותו סוג של פסול.

11 ר' אליעזר אומר: ודאן בודאן וודאים בוודאים, כלומר, ודאי פסולים בודאי פסולים, כגון ממזרים ונתינים — מותר, אבל ודאן וודאים, אלה שפסולים בודאי, כגון ממזרים בספיקן בספיקות, כגון שתוקי ואסופי, או ספיקן בודאן ספיקות בוודאים, וכן ספיקן בספיקן ספיקות בספיקות, כגון שתוקי באסופית — אסור. ואלו הן הספיקות: שתוקי, אסופי, וכותי שומרוני.

12 ג גמרא מאי מה פירוש כל האסורין לבא בקהל? אילימא אם תאמר ממזירי ונתיני שתוקי ואסופי ממזרים, ונתינים שתוקים ואסופים — הא תנא ליה רישא הרי שנה כבר דבר זה מתחילה, בתחילת הפרק, שממזירי ונתיני שתוקי ואסופי ממזרים, ונתינים שתוקים ואסופים מותרים לבא זה בזה!

13 ותו ועוד מה שאמרנו שר' יהודה אוסר, אהייא על איזה דבר אמר? אילימא אודאן בספיקן אם תאמר על וודאים בספיקות, שהוא אוסר אותם — הא מדקתני סיפא הרי ממה ששנה בסוף ר' אליעזר אומר: ודאן בודאן וודאים בוודאים — מותר, ודאן בספיקן, וספיקן בספיקן וודאים בספיקות וספיקות בספיקות — אסור, מכלל הדברים אתה לומד שר' יהודה לא סבירא ליה אינו סבור כן!

14 וכי תימא ואם תאמר שר' יהודה אוסר כוונתו אגר על גר שהוא אסור בממזרת, אולם מידי וכי גר בממזרת קתני שנה שם? הלא כל האסורין לבא בקהל קתני שנה וגר אינו בכלל האסורים לבוא בקהל!

15 אמר רב יהודה:

16 הכי קאמר כך אמר: כל האסורים לבא בקהל כהונה, מאי נינהו מה הם — אף גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, ודלא ושלא כדברי ר' שמעון בן יוחי, שמתיר אותה לכהונה — מותרין לבוא זה בזה, כלומר, באסורים לבוא בקהל.

17 ושואלים: ונוקמה ונעמידנה את ההלכה הזו גם בבת שלש שנים ויום אחד, ואפילו לר' שמעון בן יוחי! ומשיבים: אם כן מצידה מצד עצמה הלכה זו היא תברה שבורה, סתורה, שאם היינו מבינים את משמעות הדברים במובן ש"אף גיורת בת שלוש שנים ויום אחד מותרת לבוא זה בזה" היינו מדייקים:

18 אלא טעמא הטעם, דווקא שבת שלש שנים ויום אחד היא שמותרת לבוא זה בזה עם האסורים לבוא בקהל, הא הרי אם היתה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד שמותרת לבא בקהל כהונה — אסורה לבוא זה בזה? ויש להקשות: הרי פחותה מבת שלש שנים ויום אחד לדעת ר' שמעון בן יוחי שמותרת לבא בקהל כהונה ומותרות לבא זה בזה גם בפסולים! ואם כן לא נוכל להעמיד את המשנה גם באופן זה.

19 ושואלים עוד: וכללא והאם כלל הוא שכל האסורים לבא בקהל כהונה מותרין לבא זה בזה? והרי אלמנה לכהן גדול וגרושה וחללה וזונה שאסורים לבא בקהל כהונה, ואסורים לבא זה בזה בפסולי קהל! ותו ועוד האם תדייק מכאן: הא הרי זה מותר לבוא בקהל כהונה אסור לבוא בפסולים לקהל? והרי גר שמותר בכהנת ומותר בממזרת!

20 אלא אמר רב נתן בר הושעיא: הכי קאמר כך אמר התנא במשנה: כל שכהן אסור לישא את בתו, ומאי ניהו ומיהו זה — גר שנשא גיורת. וכדעת ר' אליעזר בן יעקב האוסר בני שני גרים לכהונה — מותרין לבא זה בזה בפסולי קהל, שאין הגרים נחשבים "קהל".

21 ושואלים: וכללא וכלל הוא שכל שכהן אסור לישא את בתו מותרים לבא זה בזה? הרי חלל שנשא בת ישראל, שכהן אסור לישא את בתו משום שהיא חללה, ואסורין נמי גם כן לבא זה בזה, שהרי הבת הזאת נחשבת כישראלית, ואסור לה להינשא לפסול! ומשיבים: לא קשיא אין זה קשה כי הלכה היא זו כר' דוסתאי בן יהודה האומר שבת חלל מישראלית מותרת לכהונה, ואם כן אין החלל בגדר "כהן אסור לישא את בתו".

22 ומקשים: והרי חלל שנשא חללה וכהן אסור לישא בתו שהיא חללה, ואסור נמי גם כן לבא זה בזה בפסולי קהל! ותו ועוד: נדייק מהלכה זו הא הרי מי שהוא מותר לבוא בכהונה אסור לבוא בפסולים? והרי גר שנשא בת ישראל, וכהן מותר לישא בתו, ומותרין לבא זה בזה בפסולי קהל!

23 אלא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הסבר אחר למחלוקת תנא קמא ור' יהודה: הכא כאן לענין ממזר מאיש שבא על אחותו וממזר מאשת איש איכא בינייהו יש ביניהם הבדל:

24 תנא קמא סבר סבור: אפילו ממזר מאחותו נמי הוי גם כן הוא נחשב לממזר. ור' יהודה סבר: מאשת איש הוי הריהו ממזר, מאחותו — לא הוי אינו ממזר.

25 ושואלים: מאי קא משמע לן מה השמיע לנו התנא בכך? הלא תנינא שנינו דבר זה בברייתא: איזהו ממזר — כל שהוא נולד באיסור של "לא יבא" דברים כג, ב, כלומר, אם עבר על איסור ביאה כלשהו, אפילו בלאו, הרי הוולד מנישואין הללו ממזר, אלה דברי ר' עקיבא.

26 שמעון התימני אומר: כל שחייבין עליו כרת בידי שמים על הביאה, והלכה כדבריו. ר' יהושע אומר: כל שחייבין עליו מיתת בית דין. ואם כן השאלה אם מי שנולד מאחותו שהוא חיוב כרת ולא מיתת בית דין נחשב לממזר כבר נדונה, ותלויה במחלוקת תנאים, ואם כן יש לדחות מה שאמרנו.

27 אלא אמר רבא: בדין גר עמוני ומואבי איכא בינייהו יש ביניהם הבדל, והכי קאמר וכך אמר: כל האסורים לבא בקהל, ומאי ניהו ומה הם: גר עמוני ומואבי — מותרין לבא זה בזה.

28 ושואלים: אי הכי אם כך מאי מה פירוש ר' יהודה אוסר? הלא ודאי גם הוא מתיר גר עמוני בממזרת, שהרי אינו ראוי לבוא בקהל! ומשיבים: הכי קאמר כך אמר: אף על פי שר' יהודה אוסר בדרך כלל גר בממזרת, בכל זאת הני מילי דברים אלה אמורים בסתם גר שראוי לבא בקהל, אבל גר עמוני ומואבי שאין ראויין לבא בקהל — לא נאסרו לשאת ממזרת.

29 תנו רבנן שנו חכמים: ילד בן תשע שנים ויום אחד שביאתו לענין איסור נחשבת ביאה שהיה גר עמוני, או גר מואבי, או גר מצרי , או גר אדומי, או שהיה כותי, או נתין, או חלל, או ממזר שבאו על הכהנת או על הלויה או על בת ישראל — פסלוה מן הכהונה על ידי ביאה זו. ר' יוסי אומר: כל שזרעו פסול שגם הילדים שלו פסולים לכהונה — פוסל את זו שבא עליה מהכהונה, וכל שאין זרעו פסול — אינו פוסל. רבן שמעון בן גמליאל אומר: