ביאור שטיינזלץ על קידושין ע״ז

1 א משנה בת חלל זכר — פסולה מן הכהונה לעולם. כלומר, כל אשה מבניו או מבני בניו של החלל, אף לאחר כמה דורות, אסורה לכהונה משום פסול חללות. ישראל שנשא חללה — בתו כשירה לכהונה. ואילו חלל שנשא בת ישראל — בתו פסולה לכהונה. ר' יהודה אומר: בת גר זכר הריהי כבת חלל זכר ואף היא אסורה לכהונה.

2 ר' אליעזר בן יעקב חולק עליו ואומר: ישראל שנשא גיורת — בתו כשירה לכהונה, וגר שנשא בת ישראל — בתו כשירה לכהונה, אבל גר שנשא גיורת — בתו פסולה לכהונה. אחד גר ואחד עבדים משוחררים אפילו עד עשרה דורות בנותיהן פסולות לכהונה, עד שתהא אמו מישראל. ר' יוסי אומר: אף גר שנשא גיורת בתו כשירה לכהונה.

3 ב גמרא מאי מה ענין לעולם שאמרנו, שבתו של חלל פסולה לעולם? ומסבירים: מהו דתימא שתאמר מידי דהוה כמו שהוא ביחס למצרי ואדומי, מה להלן במצרי ואדומי לאחר שלשה דורות מותרים צאצאיהם לבוא בקהל, אף כאן נמי גם כן, לאחר שלשה דורות תהא בת מזרעו של חלל מותרת לכהונה, על כן קא משמע לן השמיע לנו שאיסור זה הוא לעולם.

4 ג שנינו במשנה שישראל שנשא חללה — בתו כשירה לכהונה. ושואלים: מנא הני מילי מניין הדברים הללו? אמר ר' יוחנן משום בשם ר' שמעון: נאמר כאן "ולא יחלל זרעו בעמיו" ויקרא כא, טו ונאמר להלן "לא יטמא בעל בעמיו להחלו" שם, ד, מה להלן איסור הכהנים ליטמא למת הוא רק לגבי זכרים ולא נקבות, אף כאן בענין חילול זרעו זכרים נפסלים ופוסלים את בתם לכהונה כשהם חללים ולא נקבות.

5 ושואלים: אלא מעתה שהחילול נוגע לזכרים בלבד, בתו של כהן גדול מאלמנה תישתרי תהיה מותרת לכהונה! ודוחים: מי כתיב האם כתוב שבנו מתחלל? "זרעו" כתיב נאמר ובכלל זרעו גם בתו, כאמור "לא יחלל זרעו בעמיו". אבל בת בתו חללה שהיא כבר דור שלישי, מותרת מכוח הגזירה שווה.

6 ושואלים: אם כן בת בנו תישתרי תהיה מותרת! ומשיבים: כתיב נאמר "לא יחלל זרעו", מקיש משווה הכתוב זרעו לו, מה הוא בתו פסולה, אף בנו של הכהן הגדול בתו פסולה. ושואלים: אם כן בת בתו תיתסר תאסר מאותו טעם, שכמו שבתו פסולה כך בת בתו מישראל פסולה! ומשיבים: אם כן אתה אומר שגם בת בתו פסולה, גזירה שוה מ"לא יטמא בעל בעמיו" שלמדים ממנה דין חילול רק לזכרים מאי אהני ליה מה הועילה לו? אלא באה ללמד שבת בתו כשירה.

7 ד שנינו במשנה שהחלל שנשא בת ישראל — בתו פסולה לכהונה. ותוהים: הא תנא ליה רישא הרי כבר שנה דבר זה בתחילה "בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם"! ומשיבים: איידי דתנא רישא מתוך ששנה בראשה של הפיסקה ישראל שנשא חללה, תנא נמי סיפא שנה גם כן בסופה חלל שנשא בת ישראל כדי להשלים את הענין.

8 ומעירים: מתניתין משנתנו שלא כשיטת ר' דוסתאי בן יהודה, דתניא שכן שנינו בברייתא: ר' דוסתאי בן יהודה אומר: כשם שבני ישראל מקוה טהרה לחללות, כלומר, שחללה שנישאה לבן ישראל בטל מזרעה איסור חללות ובתה כשירה לכהונה, כך בנות ישראל מקוה טהרה לחללים ובנותיהם כשירות. ושואלים: מאי טעמיה מה טעמו של ר' דוסתאי בר' יהודה? ומסבירים, אמר קרא הכתוב: "לא יחלל זרעו בעמיו", לומר: בעם אחד הוא דמיחל שמחלל, כאשר גם הוא וגם אשתו חללים, אבל בשני עממים אינו מיחל מחלל וישראל לענין זה נחשבים לגבי כהנים כעם אחר.

9 תנו רבנן שנו חכמים: ממה שנאמר "לא יחלל זרעו" אין לי אלא זרעו שמתחלל, ואולם היא עצמה, האשה שבא עליה כהן באיסור, מנין שנפסלת לכהונה? אמרת אומר אתה: קל וחומר, מה זרעו שלא עבר עבירה — מתחלל, היא שעברה עבירה — אינו דין שמתחללת?

10 ומקשים: הוא, הכהן עצמו יוכיח, שעבר עבירה ואין מתחלל, שלמרות שנאסר בעבודה כשהוא נשוי לה, הרי כאשר נפרד ממנה — נעשה שוב כשר. ודוחים: מה להוא, לכהן עצמו, שכן אין איש מתחלל בכל מקום, שהרי לא מצאנו דוגמה שכהן מתחלל או נפסל על ידי ביאה אסורה, תאמר בהיא, באשה, שמתחללת בכל מקום, כגון שבא עליה פסול שהיא נעשית זונה ופסולה לכהונה לעולם.

11 ואם נפשך לומר ולטעון כנגד סברה זו שאמרנו, הרי יש לכך ראיה אחרת: אמר קרא הכתוב "לא יחלל זרעו", וכוונת הדברים: לא יחולל זה שהיה כשר ונתחלל, שלשון חילול אינה מתאימה לזרעו, שהרי מעולם לא היה כשר, אלא בא ללמד על האשה שבא עליה באיסור שמת חילה היתה כשירה ולכן אפשר לומר עליה שמתחללת.

12 ושואלים: מאי מה הענין של "אם נפשך לומר", מה היה הנימוק שאפשר היה לומר כנגד הסברה שנאמרה מתחילה? ומסבירים: וכי תימא איכא למיפרך ואם תאמר יש מקום לפרוך, לשבור את ההשוואה: מה לזרעו — שכן יצירתו בעבירה, ולכן אין ללמוד מכאן לגבי האשה — וכנגד טענה זו אמר קרא הכתוב "לא יחלל", לא יחולל — זה שהיה כשר ונתחלל.

13 ד תנו רבנן שנו חכמים: איזו היא חללה — כל שנולדה מן הפסולים. ושואלים: מאי מה פירוש "פסולים"? אילימא אם תאמר פסולים לו, שהאשה אסורה לאדם זה מטעם קירבה או מטעם אחר, הרי מחזיר גרושתו אחרי שנישאה לאחר שפסולה לו ובכל זאת בניה כשרים, דכתיב שנאמר בענין זה "תועבה היא" דברים כד, ד ואנו למדים מן ההדגשה של "היא" לומר: היא תועבה, ואין בניה תועבים, שהם כשרים לגמרי!

14 אמר רב יהודה: הכי קאמר כך אמר איזו היא חללה — כל שנולדה מן פסול כהונה. ותוהים: נולדה — אין כן. לא נולדה — לא? והרי אלמנה, או גרושה, או זונה שנבעלו לכהן, שלא נולדה מפסול כהונה וקא הויא והריהי חללה!

15 אמר רבה: הכי קאמר כך אמר, כך יש להבין: איזו חללה מוזכרת שלא היה לה שעת הכושר כלל, שמלידתה היתה פסולה — כל שנולדה מן פסול כהונה. ושואלים: מאי מה פירוש "מוזכרת", היכן היא מוזכרת? אמר רב יצחק בר אבין: הכי קאמר כך אמר: איזו היא חללה שעיקרה מדברי תורה ואין צריכין לפרש ולדרוש בענין זה מדברי סופרים — כל שנולדה מן פסולי כהונה שבמפורש נאמר "לא יחלל זרעו", אבל זו שבא עליה כהן באיסור איננה מוזכרת בתורה, ונלמדה מדברי סופרים.

16 ה תנו רבנן שנו חכמים: כהן גדול אם נשא אלמנה אלמנה אלמנה — אינו חייב מלקות אלא אחת. וכן גרושה גרושה גרושה — אינו חייב אלא אחת.

17 אם נשא אשה שהיא גם אלמנה וגם גרושה וגם חללה וגם זונה, בזמן שהם כסדר, שכך אירעו הדברים שקודם התאלמנה ואחר כך נישאה לאחר ונתגרשה, ואחר כך נישאה לכהן ונתחללה, ואחר כך בא עליה גוי או איסור ערוה ונעשתה זונה — חייב מלקות על כל אחת ואחת מן העבירות הללו בכל פעם שבא עליה. ואולם אם זינתה תחילה ואחר כך נתחללה על ידי ביאת כהן שנישאת לו, ואחר כך נתגרשה, ונישאה לאחר ונתארמלה נתאלמנה — אינו חייב כהן גדול הנושא אותה אלא אחת.

18 ומבארים: אמר מר החכם: אלמנה אלמנה אלמנה אינו חייב אלא אחת. ושואלים: האי זו אלמנה שאמרנו שלוש פעמים היכי דמי כיצד היא בדיוק? אילימא אם תאמר שבא על שלוש אלמנות, על אלמנת ראובן, ועל אלמנת שמעון, ועל אלמנת לוי, אמאי מדוע אינו חייב אלא אחת?

19 הרי גופין מוחלקים, כלומר, כל אחת מאלה היא גוף לעצמו, הרי שמות מוחלקים, שבכל אחת יש שם של איסור לעצמו וברור שילקה על כל ביאה!

20 אלא תאמר שבא על אלמנה אחת שלש ביאות. ונברר: היכי דמי כיצד בדיוק היה הדבר? אי אם שלא אתרו ביה התרו בו בין ביאה לביאה — פשיטא פשוט, מובן מאליו שאינו חייב אלא אחת, שהרי אינו לוקה אלא לאחר התראה, והתראה אחת היתה לשלוש הביאות ואין בכך שום חידוש.

21 אלא תאמר דאתרו ביה אכל חדא וחדא שהתרו בו על כל אחת ואחת מן הביאות — אמאי מדוע אינו חייב אלא אחת? והתנן והרי שנינו במשנה: נזיר שהיה שותה יין כל היום כולו — אינו חייב משום שתיית יין אלא אחת. אמרו לו "אל תשתה" "אל תשתה" והוא שותה — חייב על כל אחת ואחת, על כל שתיה שלאחר התראה!

22 ומשיבים: לא צריכא נצרכה אלא לאופן שבא פעם אחת על אלמנת ראובן שהיתה קודם אלמנת שמעון שהיתה קודם אלמנת לוי. מהו דתימא שתאמר הרי כאן שמות מוחלקים, שהרי היא אלמנה משלושה בעלים וילקה שלוש פעמים, על כן קא משמע לן השמיע לנו שגופים מוחלקים בעינן צריכים אנו כדי להענישו בכמה עונשים וליכא ואין כאן ולכן לוקה רק פעם אחת.

23 שנינו שאם בא על "אלמנה וגרושה וחללה זנה" ויקרא כא, יד — חייב על כולן אם היה זה לפי הסדר הזה. ושואלים: האי תנא מאי קסבר תנא זה מה הוא סבור? אי קסבר אם סבור הוא שאיסור חל על איסור, שאם חל איסור על חפץ או אדם יכול גם איסור נוסף לחול עליו, אם כן איפכא נמי ההיפך גם כן, שגם אם היתה תחילה זונה ואחר כך נתחללה יהיו בה כל אותם איסורים! ואי קסבר ואם סבור הוא שאין איסור חל על איסור — אפילו כסדר הזה נמי גם כן לא!

24 אמר רבא: האי תנא תנא זה איסור חל על איסור בכלל לית ליה אין לו ולדעתו אין איסור חל על איסור, אבל איסור מוסיף אית ליה יש לו, שאם האיסור השני יש בו תוספת לגבי האיסור הראשון — אזי חל איסור על איסור. כיצד?

25 אלמנה אסורה לכהן גדול ושריא ומותרת לכהן הדיוט. כיון שהויא לה נעשתה גרושה, מיגו דאיתוסף לה איסורא מתוך שנוסף לה איסור לגבי כהן הדיוט — איתוסף לה איסורא נוסף לה גם איסור לגבי כהן גדול, ועדיין שריא למיכל מותרת היא לאכול בתרומה אם היא בת כהן. אם הויא לה נהייתה חללה על ידי ביאת כהן, מיגו דאיתוסף איסורא מתוך שנוסף איסור עליה, שאסורה למיכל לאכול בתרומה, איתוסף איסורא נוסף בה איסור חללה גם לגבי כהן גדול שבא עליה נוסף על איסור אלמנה וגרושה שיש עליה, לכן רק לפי הסדר הזה חייב על כולן, אבל בסדר אחר — לא.

26 אך יש לשאול אלא זונה מאי מה איסור מוסיף אית יש בה? שאין איסור יתר בזונה מאשר בחללה! אמר רב חנא בר רב קטינא: הואיל ושם זנות פוסל בישראל, כלומר, אף שזונה בהגדרה המדוייקת שלה לענין כהונה אשה שנבעלה לפסול לה אינה אסורה אלא לכהנים, ואין בה תוספת על איסור חללה, מכל מקום שם זנות במשמעות הרחבה שלה, כגון לגבי אשת איש שזנתה — פוסל בישראל, שאשה כזו נאסרת לבעלה. ומתוך שאפשר לראות בכך איסור נוסף הריהו חל גם על איסור חללה.

27 תני תנא קמיה שנה חוזר המשניות לפני רב ששת ברייתא זו: כל שהוא ב"יקח", כלומר, כל אשה הכלולה בנשים שעליהן חל האמור בכהן גדול "בתולה מעמיו יקח" שם, יד, אם נושא אשה כגון זו כשהיא אלמנה או גרושה הרי הוא עובר ב"לא יקח". כל שאינו ב"יקח" אינו ב"לא יקח", פרט לכהן גדול שבא על אחותו שהיתה אלמנה, שהואיל ואסורה עליו משום אחותו בהיותה בתולה ואינה ב"יקח", אין הוא מתחייב עליה משום "לא יקח" אם נשא אותה כשהיא אלמנה או גרושה.

28 אמר ליה לו רב ששת: דאמר זה שאמר לך, זה ששנה ברייתא זו, מני שיטת מי היא — שיטת ר' שמעון היא, שאמר בכלל: אין איסור חל על איסור ומשום כך אין אחותו האסורה עליו כבר, נאסרת ב"לא יקח". דתניא שכן שנינו בברייתא: ר' שמעון אומר: האוכל נבילה ביום הכפורים פטור מכרת על אכילה של יום הכיפורים, מכיון שחל עליו קודם איסור אכילה של נבילה. דאי רבנן שאם שיטת חכמים היא, הא אמרי הרי אומרים הם: איסור חל על איסור.

29 ודוחים: אפילו תימא רבנן תאמר שהברייתא לענין "יקח" כדברי חכמים, כי אמרי רבנן כאשר אמרו חכמים שאיסור חל על איסור — הני מילי דברים אלה אמורים כשהאיסור השני הוא איסור חמור ואז הוא חל על איסור קל כגון איסור יום הכיפורים על איסור נבילה, אבל איסור קל על איסור חמור — לא חייל אינו חל וכאן איסור אחותו שעונשו כרת חמור מאיסור "אלמנה... לא יקח" שעונשו מלקות.

30 איכא דאמרי יש שאומרים שכך אמר לו רב ששת: הא מני זו שיטת מי היא — שיטת רבנן חכמים היא דאמרי שאומרים: איסור חל על איסור. וכי אמר י רבנן וכאשר אומרים חכמים איסור חל על איסור, הני מילי דברים אלה אמורים באיסור חמור שחל על איסור קל, אבל איסור קל על איסור חמור — לא חייל אינו חל. דאי שאם לשיטת ר' שמעון — השתא עכשיו, הרי אפילו איסור חמור על איסור קל לא חייל אינו חל, איסור קל על איסור חמור מיבעיא נצרכה לומר שאינו חל? והרי אין כאן כל חידוש!

31 ודוחים: מהו דתימא שתאמר: איסור כהונה שאני שונה, שיש בו איסורים מרובים ומיוחדים, ושמא בכהנים יחול איסור על איסור, על כן קא משמע לן השמיע לנו שאף בזה פוטר ר' שמעון.

32 א אמר ליה לו רב פפא לאביי: ישראל הבא על אחותו — ברור לנו כי זונה משוי לה עושה הוא אותה ואסורה לכהן, שהרי נבעלה לזה שאסורה לו. אבל האם חללה משוי לה עושה הוא אותה וכהן הבא עליה חייב גם משום חללה, או לא משוי לה אינו עושה אותה חללה?

33 וצדדי השאלה: מי אמרינן האם אנו אומרים כי קל וחומר הוא: מחייבי לאוין, כאשר בא כהן על אשה האסורה לכהונה, שאיסורים אלה הם רק איסורי לאו, הויא נעשית היא חללה, מחייבי כריתות לא כל שכן שתיעשה חללה? או דילמא שמא אין חללה אלא מאיסור כהונה? אמר ליה לו אביי: אין איסור חללה אלא מאיסור כהונה בלבד.

34 אמר רבא: מנא הא מילתא דאמור רבנן מניין דבר זה שאמרו חכמים אין חללה אלא מאיסור כהונה — דתניא שכן שנינו בברייתא: לא יאמר במפורש איסור גרושה בכהן גדול ותיתי ותבוא, תלמד הלכה זו בקל וחומר מכהן הדיוט, ואנא אמינא וכך אני אומר מדעתי: השתא עכשיו, הרי לכהן הדיוט אסורה גרושה, לכהן גדול מיבעיא נצרכה לומר? אם כן למה נאמרה גרושה בכהן גדול — כדי ללמדנו: כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה בכהן הדיוט, שיש בה איסור לאו בפני עצמו ללקות עליו — כך חלוקה בכהן גדול, אם היתה גרושה וחללה.

35 ותוהים: פשיטא פשוט, מובן מאליו שכן הוא, וכי מיגרע גרעה גרועה היא יותר? שהרי איסור זה חל עליו גם בהיותו כהן הדיוט ובודאי אינו בטל ממנו כשנעשה כהן גדול. אלא כך צריך לומר: כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה בכהן הדיוט וחייב על כל אחת בנפרד — כך אלמנה חלוקה מגרושה וחללה זונה בכהן גדול, שלמרות שנאמרו בלאו אחד, יש בה איסור מיוחד לעצמו.

36 ועוד יש לשאול: חללה למה נאמרה בכהן גדול? והרי נאסרה עליו אף בהיותו הדיוט! אלא באה חזרה זו ללמד כי אין חללה אלא מאיסור כהונה. זונה למה נאמרה בכהן גדול כיון שהיא אסורה גם בכהן הדיוט? — נאמר כאן בכהן גדול איסור על "זנה" ויקרא כא, יד, ונאמר להלן בכהן הדיוט איסור על "זנה" שם ז, מה כאן בכהן גדול הבא על הזונה זרעו חולין, כלומר, חלל שנאמר: "ולא יחלל זרעו". שם טו, אף להלן בכהן הדיוט זרעו חולין, כלומר, חלל.

37 אמר רב אשי: הילכך על כן, כהן הבא על אחותו