1אמר ר' זירא: מכל מקום מודה רבי לענין קנס, של אונס ומפתה דכולהו משלמי שכולם משלמים ואין אומרים שייפטרו משום שבאו על בעולה. ושואלים: מאי שנא מקטלא מה שונה הדבר ממיתה? ומדוע לענין עונש מיתה שנענשים על שבאו על הארוסה דנים אותה כבעולה, ולענין קנס משלמים כאילו באו על בתולה? ומשיבים: שאני התם שונה שם בענין מיתה שאמר קרא הכתוב "ומת האיש אשר שכב עמה לבדו" דברים כב, כה לומר שרק איש אחד נהרג עליה, ולא יותר.2ושואלים: ורבנן וחכמים האי זה, הכתוב "לבדו" מאי עבדי ליה מה עושים הם בו? ומשיבים: מיבעי להו לכדתניא צריך הוא להם לכפי ששנינו בברייתא, מה שנאמר "ומתו גם שניהם" שם כב לומר: עד שיהיו שניהם שוין כאחד, כלומר, שיהיו שניהם בני עונשין, אבל אם אחד מהם לא היה בן עונשין כגון שהוא קטן גם השני אינו נהרג, אלו דברי ר' אושעיא. ואילו ר' יונתן אומר, נאמר: "ומת האיש אשר שכב עמה לבדו", משמע שייתכן שרק האיש בלבד יהיה חייב מיתה או שרק האשה תהיה חייבת.3ושואלים: ור' יוחנן האי סברא מנא ליה סברה זו שרק בעלה עושה אותה בעולה בביאה שלא כדרכה מניין לו? שהרי הוא לומד מפסוק זה את עצם קידושי ביאה באשה, ומשיבים: אם כן נכתוב קרא שיאמר הכתוב "בעולת איש", מאי מה הלשון "בעולת בעל" — שמע מינה תרתי למד ממנה שתים, גם לענין קנין אשה בביאה, וגם שרק הבעל בכוחו לקנות אותה בכל בעילה שהיא.4א איבעיא להו נשאלה להם ללומדים: כיון שהביאה אינה מעשה רגעי אלא יש בה שלבים שונים, האם תחילת ביאה קונה או סוף ביאה קונה? כלומר, מתי בדיוק הוא רגע הקנין? ומסבירים: נפקא מינה יוצא ממנה משאלה זו הבדל למעשה כגון שזה שקידש אותה בביאה הערה בה, כלומר, רק התחיל לבוא עליה, ובינתיים פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר. שאם התחלת ביאה קונה — לא חלו קידושיו של האחר, ואם רק סוף ביאה קונה הרי היא מתקדשת בקידושיו של האחר.5אי נמי או גם כן יש הבדל למקרה של כהן גדול דקא קני שקנה בתולה בקנין ביאה, שאם רק סוף ביאה קונה הרי אז כבר איננה בתולה, ואם כן לא יוכל כהן גדול לקנות אשה בביאה כלל, שהרי בעולה אסורה לו. מאי מה אם כן הדין? אמר אמימר משמיה משמו של רבא: כל הבועל — דעתו על גמר ביאה ולא על תחילתה, ולכן יש לומר אף כאן שהקנין נגמר רק בגמר ביאה.6ב ועוד איבעיא להו נשאלה להם ללומדים: ביאה של קידושין האם נשואין היא עושה, שהביאה נחשבת כמעשה קידושין ונישואין הבאים בבת אחת, או רק אירוסין היא עושה? ולמעשה נפקא מינה יוצא מכאן הבדל לגבי הדינים שבהם יש הבדל בין ארוסה ונשואה — ליורשה, שאם קידש אותה בביאה, האם הוא יורש אותה כשמתה כדין נשואה או לא.7ואם הוא כהן האם חייב הוא ליטמא לה כאשתו, ולהפר לבדו, בלא האב, את נדריה. אי אמרת אם אתה אומר שהביאה נשואין עושה אם כן יורשה ומיטמא לה ומיפר נדריה לבדו, ואי אמרת ואם אומר אתה כי אירוסין בלבד היא עושה — אינו יורשה ואינו מיטמא לה ואינו מיפר את נדריה לבדו. אם כן מאי מה הדין?8אמר אביי: תא שמע בוא ושמע פתרון לדבר ממה ששנינו: האב זכאי בבתו בקדושיה בכסף בשטר ובביאה, וזכאי במציאתה של בתו ובמעשה ידיה, ובהפרת נדריה, ומקבל את גיטה בשבילה כל זמן שהיא קטנה, ואינו אוכל פירות נכסיה שנפלו לה מבית אמה וכגון שירשה מבית אמה בחייה. אם נישאת — יתר עליו הבעל בזכויות שאוכל גם פירות נכסיה בחייה.9על כל פנים קתני שנה שזכאי בבתו בביאה, וקתני ושנה אחר כך "נישאת", משמע שהביאה בלבד עושה רק אירוסין. ודוחים: כי קתני כאשר שנה "נישאת" — אשארא הוא לגבי שאר הדברים המוזכרים שם, כגון בקידושי כסף ושטר, שיש בהם הבדל בין קידושין ונישואין, ושמא בקידושי ביאה נעשים גם הנישואין.10אמר רבא: תא שמע בוא ושמע פתרון לשאלה, ממה ששנינו: בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה, ואם בא עליה יבם — קנאה, ואם היתה נשואה — חייבין עליה משום אשת איש ומטמאה את בועלה לשבעה ימים אם היא היתה נדה כדין הבועל את הנדה11לטמא משכב תחתון כעליון, שהבועל נדה נטמא טומאה חמורה ומטמא כל מה ששוכב עליו גם אם לא נגע בו במישרין.12ואם נישאת לכהן — הריהי אוכלת בתרומה מאותה שעה, ואם בא עליה אחד מכל עריות שבתורה — הם, האסורים לה מומתין על ידה בעוון זה, והיא פטורה שהרי קטנה היא ואינה בת עונשין. ואם בא עליה אחד מן הפסולין הפוסלים אשה לכהונה על ידי ביאתם — פסלה מן הכהונה. עד כאן לשון הברייתא.13ונדייק: קתני שנה שם מתקדשת בביאה, וקתני ושנה בנפרד ואם נישאת לכהן, משמע שעצם הביאה אינה עושה נישואין. ודוחים: הכי קאמר כך אמר: זו כוונת הברייתא: אי הני אם אלה קידושי הביאה נשואין של כהן נינהו הם — אוכלת בתרומה. ואין כאן איפוא שני דברים הבאים בזה אחר זה, ואין להוכיח מכאן שביאה אינה עושה נישואין.14תא שמע בוא ושמע ממה ששנינו: וכבר שלח יוחנן בן בג בג אצל ר' יהודה בן בתירה לעיר נציבין, וכך שלח לו: שמעתי עליך שאתה אומר ארוסה בת ישראל שנתארסה לכהן אוכלת בתרומה. שלח לו ר' יהודה בן בתירה בתשובה: ואתה אי אין אתה אומר כן? הלא מוחזקני ויודע אני בך שאתה בקי בחדרי תורה, וכי לדרוש בקל וחומר אי אין אתה יודע?!15והרי קל וחומר הוא: ומה שפחה כנענית שאין ביאתה שבא עליה כהן מאכילתה בכך תרומה ואינה מתקדשת לו, ובכל זאת כספה אם קונה אותה הכהן בכסף מאכילתה בתרומה. זו הארוסה, שביאתה לכהן מאכילתה בתרומה — אינו דין שכספה קידושי כסף שקידשה הכהן מאכילתה בתרומה? ואם כן מן התורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה, אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים: אין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה.16ונברר: היכי דמי כיצד בדיוק מדובר פה בהשוואה בין כסף לביאה? אי אם מדובר בביאה שעל ידי כלומר, שלאחר חופה, וקידושי כסף שהושלמו לנישואין על ידי חופה — הלא בתרוייהו בצירוף שניהם כסף וחופה על פי הדין מיכל אכלה היא אוכלת בתרומה גם מדברי סופרים?17ואלא באיזה מקרה אמר בן בתירה שיש גזירת חכמים שלא תאכל — בביאה שעל ידי חופה, וקידושי כסף שלא על ידי חופה. ואומרים: אם כן הוא המקרה הרי אין כאן קל וחומר, כי הכא תרתי כאן בביאה יש שתי דרכי קנין, ביאה וחופה, והכא חדא וכאן, בכסף, רק דרך אחת. אלא לאו אין זאת אלא שההשוואה בין כסף לביאה היתה בביאה שלא על ידי חופה, וכסף שלא על ידי חופה.18ומכאן לענייננו: אי אמרת בשלמא נניח אם אתה אומר שביאה בלבד נשואין עושה — משום הכי כך פשיטא ליה פשוט לו לר' יהודה בן בתירה דאלימא לה שחזקה יותר ביאה מכסף. אלא אי אמרת אם אומר אתה שביאה רק קדושין עושה, אם כן מאי שנא הכא דפשיטא ליה מה מדוע שונה כאן בקידושי ביאה שפשוט לו שאוכלת בתרומה, ומאי שנא הכא דמספקא ליה ומה מדוע שונה כאן בקידושי כסף שמסופק לו וצריך ללמוד מקל וחומר, והרי בשני המקרים היא כארוסה בלבד.19אמר רב נחמן בר יצחק: לעולם אימא אומר לך שכאן מדובר בביאה שעל ידי חופה וכסף שלא על ידי חופה. ודקאמרת ומה שאתה אומר כנגד קל וחומר זה: הכא תרתי והכא חדא כאן יש שתי דרכי קנין וכאן יש רק אחת — קל וחומר מיהא איתיה מכל מקום ישנו.20והכי שלח ליה וכך שלח לו, כך יש להסביר את דברי ר' יהודה בן בתירה: ומה שפחה כנענית שאין ביאתה מאכילתה בתרומה אפילו על ידי חופה — בכל זאת כספה מאכילתה בלא חופה, זו, ארוסה בת ישראל, שביאתה מאכילתה בתרומה על ידי חופה — אינו דין שכספה מאכילתה בתרומה אפילו בלא חופה?21אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים: אין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה משום טעמו של עולא שאנו חוששים שמא בבית אביה יאכלו אחיה ובני משפחתה מן התרומה שברשותה.22ובן בג בג מסביר מדוע אין ללמוד קל וחומר זה משפחה כנענית, שכן גבי אצל שפחה כנענית כשקונה אותה בכסף לא שייר בקנינה וגמר את כל מעשה הקנין שיכול לחול עליה, אבל הכא כאן בקידושין, שייר בקנינה, שקנין האירוסין הוא רק קנין ראשון, ועדיין יש קנין נוסף של נישואין, ואין הדברים דומים.23רבינא אמר שלדעתו יש להבין את כל הענין באופן אחר, ואפילו אם ביאה אינה עושה נישואין מדאורייתא מן התורה — מיפשט פשיטא ליה דאכלה פשוט לו לר' יוחנן בן בג בג שהיא אוכלת בתרומה גם כשנתקדשה בכסף בלבד, שכן היא "קנין כספו" ומדרבנן ולגבי ההלכה מדברי סופרים הוא ששלח ליה לו.24והכי וכך שלח ליה לו: שמעתי עליך שאתה אומר הלכה למעשה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה, ולא חיישת לסימפון ואין אתה חושש לביטול הקנין שמא ימצא בה מום ויתגלה שהיו אלה קידושי טעות ונמצא שאכלה תרומה שלא כדין. ועל כך שלח ליה לו ר' יהודה בן בתירה: ואתה אי אין אתה אומר כן? מוחזקני בך שאתה בקי בחדרי תורה, לדרוש בקל וחומר אי אין אתה יודע?!25וכך תאמר: ומה שפחה כנענית שאין ביאתה מאכילתה בתרומה — בכל זאת כספה מאכילתה בתרומה, ולא חיישינן לסימפון ואין אנו חוששים לביטול מיקח, זו שביאתה מאכילתה בתרומה שבודאי בדקה קודם הביאה, ואין כאן חשש לביטול — אינו דין שכספה מאכילתה בתרומה, ולא ניחוש לסימפון נחשוש לביטול מיקח פה? אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים: ארוסה בת ישראל אינה אוכלת בתרומה
