1זה ר' יהודה פירש למיתה, וזה מר זוטרא פירש לחיים וזכה בעבד.2ואיכא דאמרי ויש שאומרים שאותו עבד קטן הוה היה, ומר זוטרא עשה זאת שלא כשיטת אבא שאול. ומה עניינה — דתניא שכן שנינו בברייתא: גר שמת בלי יורשים ובזבזו בזזו, לקחו ישראל את נכסיו שהרי נעשו כהפקר, והיו בהן, בנכסים, עבדים, בין גדולים בין קטנים — כל העבדים הללו קנו עצמן ברגע מותו של אדונם הגר כבני חורין, משום שבמותו נעשו כל נכסיו הפקר, ואף העבדים זכו בעצמם מן ההפקר. אבא שאול אומר: העבדים הגדולים שיש בהם דעת לקנות — קנו עצמן והריהם בני חורין, ואילו הקטנים — כל המחזיק בהן זכה בהן גם כשחלף זמן מפטירתו של הגר. ואם כן לשיטה זו לא היה צריך מר זוטרא למהר ולזכות בו בחיי ר' יהודה לפני שיזכה העבד בעצמו, אלא היה יכול להמתין עד שימות ר' יהודה ואז היה זוכה בו.3א שנינו במשנה על העבד שקונה את עצמו בכסף ולדעת ר' מאיר בכסף על ידי אחרים. ומדייקים: משמע כשהשתחרר העבד בכסף על ידי אחרים — אין כן, אבל לא על ידי עצמו. ומעתה נברר: במאי עסקינן במה אנו עוסקים, באיזה מקרה מדובר? אילימא אם תאמר ששחרר את העבד הכנעני שלא מדעתו של העבד — אולם מכדי שמענא ליה הלא שמענו אותו את ר' מאיר דאמר שהוא אומר: חוב הוא לעבד שיצא מיד רבו לחירות, ששחרור עבד אינו זכות לו כי מפסיד הוא בכך הנאות מסויימות, אלא חוב לו. ותנינא ושנינו: זכין לאדם שלא בפניו, ואין חבין לו אלא בפניו. ואם כן כיצד יכולים האחרים לחוב לעבד שלא בפניו ולשחרר אותו שלא מדעתו?4אלא פשיטא פשוט ששחררוהו מדעתו של העבד, והא קמשמע לן ודבר זה השמיע לנו שעל ידי אחרים — אין כן, על ידי עצמו — לא. אלמא מכאן שאין קנין לעבד בלא רבו, שלא ייתכן שיהיה לעבד קנין כלשהו שלו, שכל דבר שזוכה בו העבד מיד זוכה בו אדוניו. ולכן אין אפשרות שיהיה לו עצמו כסף שיוכל לקנות את עצמו, אלא הכסף צריך להינתן לבעליו על ידי אחרים.5ושואלים: אי הכי אם כך אתה מסביר, אם כן אימא סיפא אמור את סופה של המשנה: בשטר על ידי עצמו. ונדייק: על ידי עצמו — אין כן, על ידי אחרים שהם יקבלו את השטר בשבילו — לא. ולפי דבריך אי ואם שטר זה נעשה מדעתו של העבד, אם כן על ידי אחרים אמאי מדוע לא?6וכי תימא ואם תאמר: מאי מה פירוש על ידי עצמו — כוונתו לא רק על ידי אחרים אלא אף על ידי עצמו, והא קא משמע לן ודבר זה השמיע לנו על ידי כך: שגיטו וידו באים כאחד, שהגט = שטר שחרורו, וידו = זכות הקנין שלו בשטר באים בבת אחת, שאף שקודם לכן, בהיותו עבד אין לו כוח משפטי לקנות קנין, כיון שהוא מקבל שטר שחרור — הרי קבלת השטר וקבלת כוח הקנין באים ביחד. והא והרי לא תני הכי שנה כך ר' מאיר בברייתא, דתניא שכן שנינו בברייתא: בשטר דווקא על ידי עצמו ולא על ידי אחרים, אלו דברי ר' מאיר!7אמר אביי: לעולם יש לפרש את כל דברי ר' מאיר שהעבד משתחרר אף שלא מדעתו, ושאני ושונה כסף, הואיל וקני ליה בעל כורחיה וקונה אותו מאדון אחר בכסף בעל כרחו ואין צורך בדעת העבד, אף מקני ליה בעל כורחיה מקנה אותו לעצמו גם כן בעל כרחו ואינו צריך לדעתו למרות שחוב הוא לו לצאת.8ושואלים: אי הכי אם כך שטר נמי גם כן, שהרי העבד נקנה בעל כרחו בשטר, וישתחרר בעל כרחו גם כן בשטר על ידי אחרים! ומשיבים: האי שטרא זה שטר לחוד והאי שטרא והז שטר לחוד ואינו דומה שטר המכר לשטר השחרור.9ומקשים: הכא נמי כאן גם כן בקניה ושחרור האי כספא זה כסף לחוד והאי כספא וזה כסף לחוד, שבכל אחד מהמקרים נותן הכסף למטרה אחרת, ואין הוא אותו כסף ואיך אפשר להשוותם? ומשיבים: טיבעא מיהא חד מטבע על כל פנים אחד הוא, אף שהפעולה המשפטית אינה דומה, מכל מקום אין הבדל בגוף הכסף שמשתמשים בו לכך. מה שאין כן בשטר שתוכנו הוא המחשיב אותו לשטר, ותוכן השטר שונה בקניה ובשחרור.10רבא אמר, כך יש לחלק: בשחרור על ידי כסף, קבלת רבו היא שגרמה לו להשתחרר, ולא נתינת הכסף על ידי האחרים, ומשום כך אין הם נחשבים כחבים לעבד שלא מדעתו, ואילו בשטר — קבלת אחרים את השטר בשביל העבד היא שגרמה לו להשתחרר ואין חבים לו לאדם שלא בפניו ושלא מדעתו.11ב שנינו במשנה שחכמים אומרים שעבד משתחרר בכסף על ידי עצמו. ונדייק מכאן: בכסף על ידי עצמו — אין כן, ואולם על ידי אחרים — לא. ועל כך שואלים: אמאי מדוע? נהי נמי אם אמנם גם כן שנעשה הדבר בשלא מדעתו של העבד, מכדי שמענא להו לרבנן דאמרי הלוא שמענו אותם, את החכמים, שאומרים: זכות הוא לעבד שיצא מתחת יד רבו לחירות, ותנינא ושנינו: זכין לאדם שלא בפניו, ואין חבין לו אלא בפניו. ומדוע אם כן אינו משתחרר על ידי אחרים הנותנים את הכסף, ואפילו שלא מדעתו — שהרי זכות היא לו!12וכי תימא ואם תאמר: מאי מה פירוש על ידי עצמו — כוונתו שלא רק על ידי אחרים יכול להיפדות אלא אף על ידי עצמו, וקא משמע לן והשמיע לנו בכך שיש קנין לעבד בלא רבו — אי הכי, אימא סיפא אם כך, אמור את סופה של המשנה: בשטר על ידי אחרים ומשמע ולא על ידי עצמו. והא קיימא לן והרי מוחזק בידינו לדעת חכמים שגיטו וידו באין כאחד, ואם כן מדוע לא ישתחרר בשטר על ידי עצמו?13וכי תימא ואם תאמר: מאי מה פירוש על ידי אחרים — כוונתו לא רק על ידי אחרים אלא אף על ידי אחרים, והא קא משמע לן וחידוש זה משמיע הוא לנו בביטוי זה שזכות הוא לעבד שיצא מיד רבו לחירות, אי הכי אם כך אתה מבין את כל המשנה, הרי שאין כל הבדל בין שחרור בכסף לשחרור בשטר, ואם כן נערבינהו וניתנינהו נערבם ונשנה אותם יחד, ונאמר כך: בכסף ובשטר בין על ידי אחרים בין על ידי עצמו!14אלא בהכרח יש לומר שבכל אחד יש דין לעצמו: בכסף — בין על ידי אחרים בין על ידי עצמו, בשטר — על ידי אחרים ולא על ידי עצמו. וקטע אחרון זה שיטת ר' שמעון בן אלעזר הוא, דתניא שכן שנינו בברייתא ר' שמעון בן אלעזר אומר: העבד משתחרר אף בשטר על ידי אחרים ולא על ידי עצמו. ואם כן נמצא שיש שלש מחלוקות דעות חלוקות בדבר: דעת ר' מאיר, דעת חכמים ודעת ר' שמעון בן אלעזר.15אמר רבה: מאי טעמא מה הטעם של ר' שמעון בן אלעזר — גמר למד גזירה שווה "לה" "לה" מאשה, שבשפחה נאמר "חופשה לא ניתן לה" ויקרא יט, כ, ובאשה נאמר "וכתב לה ספר כריתות" דברים כד, ג, ובגזירה שווה זו נלמד: מה אשה אינה מגורשת עד שיוציא הבעל גט לרשות שאינה שלו וכל עוד הגט ברשותו אינו מועיל, אף עבד נמי גם כן אינו משוחרר עד שיוציא האדון גט לרשות שאינה שלו, וכיון שהעבד הוא שלו, הרי שטר שנותן לו נשאר ברשות האדון, ולכן אינו יכול להשתחרר בשטר רק על ידי שאחרים יקבלו בשבילו את השטר.16ג בעי שאל רבה:17לר' שמעון בן אלעזר, עבד כנעני מהו שיעשה שימנה שליח לקבל את גיטו שטר שחרורו מיד רבו? האם כיון דגמר שלמד לגבי עצם השחרור בשטר של עבד בגזירה שווה "לה" "לה" מאשה, הרי הוא כאשה ורשאי למנות שליח,18או דילמא שמא אשה דאיהי מצי שהיא יכולה להיות מקבלת גיטה בעצמה — שליח נמי מצי משויא גם כן יכולה לעשות. אבל עבד דאיהו לא מקבל גיטיה שהוא עצמו אינו מקבל את שטרו לשיטת ר' שמעון בן אלעזר — שליח נמי לא מצי משוי גם כן אינו יכול לעשות. בתר דבעיא הדר פשטא אחר ששאל את השאלה חזר ופתרה: כיון שלמד גזירה שווה "לה" "לה" מאשה דינו לכל דבר כאשה ויכול לעשות שליח.19ושואלים: ואלא הא זו שאמר רב הונא בריה בנו של רב יהושע: הני כהני הכהנים הללו שלוחי דרחמנא נינהו הקדוש ברוך הוא הם, שעבודתם היא כשליחותו של הקדוש ברוך הוא. דאי סלקא דעתך שלוחי דידן נינהו שאם עולה על דעתך לומר ששלוחים שלנו הם, מי איכא מידי דאנן לא מצינן עבדינן ואינהו מצי עבדי האם יש דבר שאנו המשלחים איננו יכולים לעשות והם השליחים יכולים לעשות? וכיון שאסור לישראל לעבוד במקדש ככהנים — משמע שאין הכהנים נחשבים שליחי ישראל!20ויש לשאול: ולא?! והאם אין דבר ששליח יכול לעשות אף שאין המשלח יכול לעשותו?! והא עבדא דאיהו לא מצי מקבל גיטיה והרי לפי מסקנת רבא יש כגון זה בעבד, שהוא עצמו אינו יכול לקבל את גיטו ושליח לקבל את גיטו מצי משוי יכול הוא לעשות, למנות!21ודוחים: ולא היא, אין זו קושיה שהרי ישראל לא שיכי אינם שייכים בתורת קרבנות כלל, שאינם רשאים להקריב קרבנות בשום אופן, ואילו עבד שייך בצד מסויים בגיטין בשטרות שחרור. דתניא שכן שנינו בברייתא: נראין הדברים שהעבד מקבל את גיטו שטר שחרורו של חבירו מיד רבו של חבירו, אבל לא מיד רבו שלו אם רוצה לשחרר על ידי כך עבד אחר שלו. כי אין כאן קנין, שהרי לא יצא השטר מרשות הבעלים, שרשות העבד היא כרשות רבו. וכיון שכל עבד ראוי לקבל שטר שחרור לפחות עבור עבד אחר אפשר לומר שיש לו שייכות לדיני שטרות, ורשאי למנות שליח לכך שיקבל בשבילו שטר שחרור.22א שנינו במשנה כי לדעת ר' מאיר עבד כנעני נפדה בכסף על ידי אחרים ולדעת חכמים על ידי עצמו, ובלבד שיהא הכסף משל אחרים. ומציעים: נימא האם נאמר כי בהא קמיפלגי בעניין זה חלוקים הם: שר' מאיר סבר סבור: אין קנין לעבד בלא רבו, שאין לו קנין פרטי, והרב זוכה מיד בכל מה שקונה העבד, וכן אין קנין לאשה בלא בעלה, ומשום כך לעולם לא יכול העבד לקבל כסף שבו יפדה את עצמו. ורבנן סברי וחכמים סבורים: יש קנין לעבד בלא רבו, ויש קנין לאשה בלא בעלה.23אמר רבה אמר רב ששת: דכולי עלמא לדעת הכל אין קנין לעבד בלא רבו, ואין קנין לאשה בלא בעלה. והכא במאי עסקינן וכאן במה אנו עוסקים, — במקרה מיוחד, וכגון דאקני ליה שהקנה לו אדם אחר מנה, והוסיף ואמר ליה לו "על מנת שאין לרבך רשות בו".24ר' מאיר סבר: כי אמר ליה "קני" כאשר אומר לו האחר "קנה" את הכסף — קני קונה העבד ומיד על ידי כך קני רביה קונה רבו. וכי אמר ליה וגם כאשר אומר לו נותן הכסף את תנאי ההגבלה בנוסח "על מנת" — לא כלום קאמר ליה אומר הוא לו, שאין בתנאו זה ממש. ורבנן סברי וחכמים סבורים: כיון שאמר ליה לו "על מנת" — אהני ליה תנאיה הועיל לו תנאו וקנה העבד בלבד, ואין לרבו קנין במנה זה ויש לעבד כסף שבו יוכל לפדות את עצמו.25ור' אלעזר אמר: כל כי האי גוונא כל כגון זה דכולי עלמא לא פליגי הכל אינם חלוקים דקני שקונה העבד וקני רביה וקונה רבו מה שקנה העבד, והכא במאי עסקינן וכאן, במחלוקת ר' מאיר וחכמים, במה אנו עוסקים — כגון דאקני ליה שהקנה לו אחר מנה ואמר ליה לו "על מנת שתצא בו לחירות".26ר' מאיר סבר: כי אמר ליה "קני" כאשר אומר לו "קנה" — קני קונה העבד וקני רביה וקונה רבו מידו את המנה והוא שייך מיד לאדון. וכי אמר ליה וכאשר אומר לו "על מנת" — לא כלום קאמר ליה אומר הוא לו, שאין ממש בדבריו. ורבנן סברי וחכמים סבורים: לדידיה נמי הא לו, לעבד עצמו, הרי לא קא מקני ליה מקנה הוא לו דהא שהרי לא אמר ליה לו אלא "על מנת שתצא בו לחירות", ולכן אם מתקיים תנאי זה ויוצא העבד לחירות — יש כאן מתנה, ואם לא — אין כאן מתנה כלל.27ורמי ומשליכים, מראים סתירה בין דברי ר' מאיר על דברי ר' מאיר, ורמי ומשליכים, מראים סתירה מדרבנן אדרבנן מדברי חכמים על דברי חכמים דתניא שכן שנינו בברייתא:
