ביאור שטיינזלץ על קידושין ל״ג

1 "מפני שיבה תקום והדרת, תקום והדרת פני זקן" ומדלא כתב הכי ומתוך שלא כתב כך לחלקם לגמרי, שמע מינה חד הוא למד מכאן, שאחד הוא "זקן" ו"שיבה".

2 א אמר מר החכם באותה ברייתא: יכול יהדרנו בממון — תלמוד לומר: "תקום והדרת": מה קימה היא דבר שאין בה חסרון כיס הוצאה כספית — אף הידור שאין בו חסרון כיס. ושואלים: וקימה לית אין בה חסרון כיס כלל? מי לא עסקינן האם אין אנו עוסקים גם במקרה דקא נקיב מרגניתא שהוא נוקב מרגליות שהיא מלאכה שמקבלים עליה שכר מרובה, אדהכי והכי קאים מקמיה ובטיל ובינתיים הוא עומד לפניו ובטל ממלאכתו ומפסיד משכרו ונמצא שאף קימה אפשר שיהא בה חסרון כיס!

3 אלא יש להקדים ולומר כך: אקיש הקש, השווה קימה להידור; מה הידור שאין בו ביטול מלאכה — אף קימה שאין בה ביטול מלאכה, והעוסק במלאכתו אינו צריך אפוא לקום מפני החכם. ומתוך כך אקיש נמי הקש גם כן הידור לקימה, מה קימה שאין בה חסרון כיס, שהרי כך הגדרנוה — כל שאין עימה ביטול מלאכה — אף הידור שאין בו חסרון כיס. מכאן אמרו: אין בעלי אומניות רשאין כלומר, אינם חייבים לעמוד מפני תלמידי חכמים, בשעה שעוסקין במלאכתם.

4 ושואלים: ולא, וכי אין הם חייבים לקום? והתנן והרי שנינו במשנה: כאשר באים מביאי הביכורים לירושלים כל בעלי אומניות עומדים מפניהם, ושואלים בשלומם, ואומרים להם: אחינו אנשי מקום פלוני בואכם לשלום! משמע שעומדים אפילו לפני אנשים העוסקים במצוה וכל שכן לפני תלמידי חכמים! אמר ר' יוחנן: אין זו קושיה, אכן מפניהם עומדים, אבל מפני תלמידי חכמים אין עומדים.

5 ומתוך כך אמר ר' יוסי בר אבין: בוא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה, שהרי מפניהם של מקיימי מצוה עומדים בעלי אומניות ואילו מפני תלמידי חכמים אין עומדים. את הראיה הזו דוחים: מכאן אין להוכיח לגבי כל מצוה בשעתה, ודלמא שאני התם ושמא שונה שם במביאי ביכורים, שאם כן, שאין נוהגים בהם כבוד, נמצא שאתה מכשילן לעתיד לבא, שלא ירצו שוב לבוא, ולכן תקנו שיכבדום במיוחד, ואין הדין כן בשאר עושי מצוה.

6 ב אמר מר החכם בברייתא: יכול יעמוד מפניו של רבו מבית הכסא ומבית המרחץ — תלמוד לומר: "תקום והדרת" לא אמרתי קימה אלא במקום שיש הידור. ושואלים: ולא, האם אין מכבדים שם? והא והרי ר' חייא הוה יתיב בי מסחותא היה יושב בבית המרחץ וחליף ואזיל והיה חולף ועובר ר' שמעון בר רבי על פניו, ולא קם מקמיה ולא עמד מלפניו ואיקפד והקפיד ר' שמעון בר רבי על כך, ואתא אמר ליה לאבוה ובא ואמר לו לאביו רבי: שני חומשים מתוך חמשת ה"חומשים" שמחולק בהם ספר תהלים שניתי לו בספר תהלים, ולא עמד מפני! משמע שגם בבית המרחץ יש ענין זה של כיבוד!

7 ותו ועוד מסופר: בר קפרא, ואמרי לה ויש אומרים שהיה זה ר' שמואל בר ר' יוסי, הוה יתיב בי מסחותא היה יושב בבית המרחץ, על ואזיל נכנס ועבר ר' שמעון בר רבי, ולא קם מקמיה עמד מפניו, ואיקפד והקפיד ר' שמעון ואתא אמר ליה לאבוה ובא ואמר לו לאביו: שני שלישי שליש שניתי לו בתורת כהנים ספרא — מדרש ההלכה לספר ויקרא ולא עמד מפני! ואמר לו רבי: שמא בהן במה ששנית לו היה יושב ומהרהר, ולא ראה שנכנסת.

8 ומכאן נדייק: טעמא הטעם, דווקא שבהן יושב ומהרהר, הא לאו הכי הרי לולא כן לא היה רבי מצדיק אותו! ומכאן משמע שצריך לעמוד מפני החכם אף בבית המרחץ!

9 ומשיבים: לא קשיא אין זה קשה: הא זה שאמרנו שאין צריך לעמוד בפניו בבית המרחץ הרי זה בבתי גואי בבתים, בחדרים, פנימיים, כשכולם ערומים ובכגון זה ודאי שאין בכך משום כבוד, הא זה שאמרנו שצריך לעמוד בפניו בבית המרחץ הרי זה בבתי בראי בבתים, בחדרים, החיצונים שבהם אנשים עדיין לבושים ובכך יש משום כבוד.

10 ומעירים: הכי נמי מסתברא כך גם כן מסתבר לומר, שאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: בכל מקום מותר להרהר בדברי תורה חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא. ואם אמר רבי "בהן היה יושב ומהרהר", משמע שהיה זה במקום שאין בו כל דיני בית המרחץ, דהיינו החדרים החיצוניים. את הראיה הזו דוחים: דילמא לאונסיה שאני שמא לאונסו שונה, שייתכן ששקע בהרהור ושכח שהוא נמצא במקום האסור בכך.

11 ג שנינו באותה ברייתא: יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו וכו'. ותוהים: אטו ברשיעי עסקינן וכי ברשעים אנו עוסקים, בכאלה שעוברים בזדון, ואינם מקיימים מצוה?

12 אלא הכוונה: יכול יעצים עיניו מקמי דלימטיה זמן חיובא לפני שיגיע זמן החיוב לקום בעוד הזקן רחוק, דכי מטא שכאשר מגיע זמן חיובא החיוב הא לא חזי דקאים מקמיה הרי אינו רואה אותו שיקום מלפניו ובכך סבור הוא שיוכל להשתמט מחיוב המצוה, תלמוד לומר: "תקום ויראת" שהדבר מסור ללב, ועליך להיות ירא מיודע התעלומות.

13 תנא שנה החכם: איזוהי קימה שיש בה הידור כשנמצא — הוי אומר זה שניכר שעומד לכבודו בתוך ארבע אמות. אמר אביי: לא אמרן לא אמרנו דבר זה שקמים רק בתוך ארבע אמות אלא ברבו שאינו מובהק, אבל ברבו המובהק — עומד לפניו מלא עיניו, ממקום שעיניו רואות אותו אפילו הוא יותר מארבע אמות.

14 וכן מסופר: אביי מכי הוה חזי ליה לאודניה דחמרא מזמן שהיה רואה את אוזו חמורו של רב יוסף דאתי שהוא בא, הוה קאים היה עומד. מסופר: אביי הוה רכיב חמרא וקא מסגי אגודא דנהר היה רוכב על חמור והולך על שפת נהר סגיא, יתיב ישב רב משרשיא ורבנן וחכמים אחרים באידך גיסא בצידו האחר של הנהר ולא קמו מקמיה עמדו מפניו. אמר להו להם: וכי לאו ולא רב מובהק שלכם אנא אני? וחייבים אתם לקום אפילו מרחוק. אמרו ליה לו: לאו אדעתין לא היה בדעתנו, כלומר, לא ראינוך כלל.

15 שנינו שם שר' שמעון בן אלעזר אומר: מנין לזקן שלא יטריח על הבריות לגרום שיעמדו מפניו — תלמוד לומר: "זקן ויראת". אמר אביי: נקטינן מוחזק בידינו דאי שאם הוא, החכם, מקיף, שמטריח עצמו להקיף מסביב כדי שלא יצטרכו הנמצאים לטרוח ולעמוד מלפניו — חיי יחיה, יאריך ימים. מסופר: אביי היה מקיף, וכן ר' זירא היה מקיף.

16 ועוד בענין כבוד הרב, מסופר: רבינא הוה יתיב קמיה היה יושב לפני ר' ירמיה מדיפתי, חלף ההוא גברא קמיה עבר אדם אחד לפניו ולא מיכסי רישא כיסה את ראשו. אמר: כמה חציף הא גברא חצוף אדם זה שאינו נוהג אפילו כבוד מעט זה לכסות ראשו מפני כבוד הרב. אמר ליה לו: דלמא שמא מהעיר מתא מחסיא ניהו הוא דגיסי שרגילים בה רבנן חכמים, ולכן אין מדקדקים כל כך בכבודם.

17 על מה ששנינו איסי בן יהודה אומר: מה שנאמר "מפני שיבה תקום" הרי זה בא לומר: ואפילו כל שיבה במשמע ולא רק תלמידי חכמים. אמר ר' יוחנן: הלכה כאיסי בן יהודה. מסופר: ר' יוחנן עצמו הוה קאי מקמי סבי דארמאי היה עומד לפני זקני הגויים. אמר: כמה הרפתקי עדו עלייהו דהני כמה הרפתקאות ומאורעות חיים באו עליהם, על אלה וראוי לכבד אותם בשל חכמת החיים שקנו. רבא מיקם לעמוד לא קאי היה עומד, ואולם הידור מסויים עבד להו היה עושה להם לכבדם.

18 אביי יהיב ידא לסבי היה נותן יד לזקנים שישענו עליו. רבא משדר שלוחיה היה שולח את שליחו שיעזור להם. רב נחמן משדר גוזאי היה שולח את הסריסים, המשרתים לעזור להם. אמר: אי לאו אם לא תורה שיש בי כמה נחמן בר אבא איכא בשוקא יש בשוק? ואינו רשאי לזלזל בכבוד תורתו, אם יכול לעשות מצוה זו על ידי אחרים.

19 ד אמר ר' אייבו אמר ר' ינאי:

20 אין תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית בבוקר ובערב, כדי שלא יהיה כבודו של הרב מרובה מכבוד שמים, שהרי אינו עומד לפני הקדוש ברוך הוא בתפילה אלא פעמיים ביום. מיתיבי מקשים על כך ממה ששנינו, ר' שמעון בן אלעזר אומר: מנין לזקן שלא יטריח את הבריות לעמוד לפניו על ידי שעובר לפניהם — תלמוד לומר: "והדרת פני זקן ויראת מאלהיך" ויקרא יט, לב, וסמיכות המילים "זקן ויראת" באה ללמד שאף על הזקן להיות ירא שמים, ולא להטריח את הבריות.

21 ואי אמרת ואם אומר אתה שחרית וערבית בלבד, אמאי מדוע לא ניטרח יטריח? חיובא חיוב הוא על האנשים שלפניו, ואין בכך טירחה יתירה! אלא לאו כולי יומא האם לא הכוונה היא שכל היום חייבים לעמוד מפניו! ומשיבים: לא, לעולם שחרית וערבית בלבד, ואפילו הכי כך כל כמה שאפשר ליה לו — לא ניטרח יטריח.

22 אמר ר' אלעזר: כל תלמיד חכם שאין עומד מפני רבו נקרא רשע, ואינו מאריך ימים, ותלמודו משתכח, שנאמר: "וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני אלהים" קהלת ח, יג, מורא זו "איננו ירא" שבפסוק איני יודע מהו באיזה מורא מדובר — כשהוא אומר "והדרת פני זקן ויראת מאלהיך" ויקרא יט, לב — הרי למד אני שמורא זו קימה. ומכאן שאם אינו קם, נקרא רשע ואינו מאריך ימים, ותלמודו משתכח "וטוב לא יהיה".

23 ושואלים: ואימא ואמור שהכוונה היא למוראת רבית "אל תיקח מאיתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך". ויקרא כה, לו ומוראת משקלות דברים כה, טו–טז שגם בהם נאמרה לשון שמשמעה יראה! ומשיבים: ר' אלעזר בגזירה שווה: "פני זקן "ו"מלפני האלהים" גמר למד.

24 א איבעיא להו נשאלה להם ללומדים שאלה זו: בנו והוא, הבן, רבו של האב, מהו הדין, האם צריך הבן לעמוד מפני אביו? תא שמע בוא ושמע תשובה לדבר ממה שאמר ליה לו שמואל לרב יהודה: שיננא גדול השיניים קום מקמי אבוך עמוד מפני אביך, משמע שאף על פי שהיה רב יהודה גדול בתורה ומלמד את אביו, מכל מקום חייב הוא לעמוד מפניו. ומשיבים: שאני שונה רב יחזקאל אביו של רב יהודה שבעל מעשים הוה היה, שהיה צדיק במעשיו שאפילו מר שמואל עצמו נמי קאים מקמיה גם כן היה עומד מפניו.

25 ושואלים: אם כן אלא מאי קאמר ליה מה אמר לו שמואל לר' יהודה שיקום מפני אביו אם לא לצורך חידוש זה בענין קימת הבן שהוא רבו של אביו? ומשיבים: הכי קאמר ליה כך אמר לו: זימנין דאתי פעמים שאביך בא מאחורי ואין אני רואה אותו, ואני איני עומד מפניו, קום את מקמיה ולא תיחוש ליקרא דידי עמוד אתה מלפניו ואל תחשוש לכבודי שלי.

26 איבעיא להו נשאלה להם ללומדים: בנו והוא רבו של האב, מהו שיעמוד אביו מפניו? תא שמע בוא ושמע תשובה לדבר ממה שאמר ר' יהושע בן לוי: אני איני כדי ראוי, צריך, לעמוד מפני בני לפי גדולתו בתורה לפי שאני גדול ממנו, אלא משום כבוד בית נשיא שהבן נעשה חתן לנשיא — עומד אני מפניו.

27 ומכאן נדייק: טעמא דאנא רביה הטעם, דווקא, מפני שאני רבו ולכן איני צריך לעמוד מפניו, הא איהו רבאי הרי אם היה הוא רבי — קאימנא מקמיה הייתי עומד מפניו! ודוחים: אין מכאן ראיה, אלא הכי קאמר כך אמר: אני איני כדי לעמוד מפני בני ואפילו היה הוא רבאי רבי דהא אנא אבוה שהרי אני אביו, אלא משום כבוד בית נשיא אקום מפניו.

28 ב איבעיא להו נשאלה להם ללומדים: רבו שהיה רכוב על גבי בהמה האם כמהלך דמי הוא נחשב וצריך לעמוד בפניו, או לא צריך לקום מפניו כיון שנחשב הוא כיושב? אמר אביי: תא שמע בוא ושמע דברים בשאלה זו: טמא מצורע, שהוא מטמא באהל, שכל הנכנס למקום שהמצורע נמצא בו נטמא, שהיה יושב תחת האילן המאהיל עליו ומטמא, וטהור עומד תחת אותו אילן — הרי הטהור נעשה טמא.

29 היה טמא עומד תחת האילן וטהור יושב — טהור, שכיון שהטמא שם שלא בדרך קביעות, אינו עושה את המקום לאהל הטומאה, ואם לאחר מכן ישב הטמא וקבע מקומו שם — הטהור טמא. ומוסיפה המשנה ש

30 כן הדין באבן המנוגעת שנטמאה בנגע צרעת הבית שמטמאה אף היא באהל, ואם ישב הנושא אותה תחת האילן — נטמא הטהור העומד תחת האילן. ואם עמד הנושא אותה — אינה מטמאה. ואמר רב נחמן בר כהן: זאת אומרת רכוב כמהלך דמי נחשב, שהולכים אנו לפי מצבו של נושא האבן המרכיב אותה עליו, שמע מינה למד מכאן לכל ענין שרכוב נחשב כמהלך.

31 איבעיא להו נשאלה להם ללומדים: מהו לעמוד מפני ספר תורה? ר' חלקיה ור' סימון ור' אלעזר אמרי היו אומרים שקל וחומר הוא: אם מפני לומדיה של התורה עומדים — מפניה עצמה לא כל שכן?!

32 ומסופר: ר' אלעי ור' יעקב בר זבדי הוו יתבי היו יושבים ולומדים תורה. חליף ואזיל חלף ועבר על פניהם ר' שמעון בר אבא, וקמו מקמיה ועמדו לפניו. אמר להו להם: אין אתם צריכים לעשות כן מפני שתי סיבות: חדא סיבה אחת — דאתון חכימי ואנא שאתם חכמים סמוכים ואני אינני אלא חבר, שלא נסמכתי. ועוד, כלום תורה עומדת מפני לומדיה, שהרי אתם עוסקים בתורה, ואינכם צריכים באותה שעה לעמוד מפני לומדי תורה.

33 ומעירים: סבר לה סבור הוא כדעת ר' אלעזר. שאמר ר' אלעזר: אין תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו בשעה שעוסק בתורה, שהרי הוא עוסק בכבוד התורה עצמה. ומעירים: אף על פי כן לייט עלה היה מקלל על זה אביי מי שעושה כן, משום שהדבר נראה כזלזול בכבוד הרב.

34 ועוד בענין מצות קימה: מה שנאמר "והביטו אחרי משה עד באו האהלה" שמות לג, ח, ר' אמי ור' יצחק נפחא נחלקו בפירוש הדברים. חד אחד מהם אמר כי דבר זה נאמר לגנאי, וחד ואחד מהם אמר שדבר זה נאמר לשבח. מאן דאמר מי שאומר לגנאי — כדאיתא כמו שיש בענין זה במדרש, מה היו מדברים בגנותו. מאן דאמר מי שאומר לשבח, כפי שאמר חזקיה:

35 אמר לי ר' חנינא בריה בנו של ר' אבהו, אמר ר' אבהו, אמר ר' אבדימי דמן חיפא: אם היה חכם עובר — עומד מלפניו בתוך ארבע אמות שלו, וכיון שעבר ארבע אמות ממנו — יושב. היה אב בית דין עובר — עומד מלפניו כשרואה אותו במרחק מלא עיניו, וכיון שעבר ממנו ארבע אמות יושב. אם נשיא עובר — עומד מלפניו מלא עיניו, ואינו יושב עד שישב הנשיא במקומו, שנאמר: "והביטו אחרי משה עד באו האהלה" ורק אחר כך ישבו, הרי שדרשו זאת לשבח.

36 ג שנינו במשנה שכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות מהן. תנו רבנן שנו חכמים: איזוהי מצות עשה שהזמן גרמא — כגון ישיבה בסוכה, ונטילת לולב, תקיעת שופר בראש השנה שהן מצוות החלות רק בזמן מסויים בשנה, ולבישת ציצית שמצוותה רק ביום