ביאור שטיינזלץ על קידושין כ״ו

1 אי נמי או גם כן יכול הקונה להגביה את הפיל באמצעות חבילי חבילות זמורות, שהוא מוליך ומעלה את הפיל על גביהן ונחשב הדבר כהגבהת הפיל.

2 א משנה נכסים שיש להם אחריות, כלומר, קרקעות, ושאר נכסים הקבועים בקרקע נקנין בכסף וכן בשטר וכן בחזקה. נכסים שאין להם אחריות, כלומר, מטלטלין — אין נקנין אלא במשיכה. ועוד, נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה, כלומר, המטלטלין עוברים לרשות הקונה כאשר נקנו יחד עם קרקעות, ועשה קנין בקרקעות, בבת אחת.

3 ובמקרה של טענות לגבי קרקעות ומטלטלין יחד, אם הודה הנתבע במקצת הטענה לגבי המטלטלין והתחייב בכך שבועה, הריהם המטלטלין זוקקין את הנכסים שיש להם אחריות לישבע גם עליהן, אף שאין נשבעים על טענה בענייני קרקעות.

4 ב גמרא ומבררים: דין זה שקרקעות נקנות בכסף מנלן מניין לנו? אמר חזקיה: אמר קרא הכתוב "שדות בכסף יקנו" ירמיה לב, מד. ושואלים: אם משם הראיה — ואימא עד דאיכא ואמור עד שיש גם שטר, דכתיב שנאמר בהמשך הפסוק "וכתוב בספר שטר וחתום" שם! ומשיבים: אי כתיב אילו היה נאמר "בכסף יקנו" לבסוף — הייתי אומר כדקאמרת כמו שא תה אומר שצריך לעשות שטר, ואחר כך בכסף יקנו, אבל השתא דכתיב עכשיו שנאמר "יקנו" מעיקרא מתחילה, משמע כי כסף עצמו קני קונה ואילו השטר — ראיה בעלמא בלבד הוא.

5 אמר רב: לא שנו שקרקע נקנית בכסף בלבד אלא במקום שאין כותבין את השטר, אבל במקום שכותבין את השטר — לא קנה עד זמן נתינת השטר ללוקח. ואי פריש ואם פירש שרצונו לקנות את הקרקע משעת מתן הכסף — הרי פריש פירש, ונקנתה הקרקע עם מתן הכסף.

6 כי הא כמו מעשה זה שרב אידי בר אבין כי זבין ארעא, אמר כאשר היה קונה קרקע, היה אומר: אי בעינא בכספא אם אני רוצה לקנות בכסף — איקני אקנה, אי בעינא בשטרא אם אני רוצה לקנות בשטר — איקני אקנה, שמראש התנה שתהיה האפשרות בידו להחליט במה ייגמר הקנין. ומסבירים את טעמו: אי בעינא בכספא אם אני רוצה לקנות בכסף — איקני אקנה — דאי בעיתו למיהדר, לא מציתו הדריתו שאם תרצו בכם, אינכם יכולים לחזור, שהרי כבר עבר הכסף מיד ליד, ואי בעינא בשטרא אם אני רוצה לקנות בשטר — איקני אקנה — דאי בעינא למיהדר הדרנא שאם ארצה לחזור בי מן העיסקה אחזור בי כל עוד לא קיבלתי את השטר.

7 שנינו במשנה שקרקעות נקנים בשטר. ושואלים: מנלן מניין לנו דבר זה? אילימא אם תאמר משום דכתיב שנאמר "וכתוב בספר וחתום והעד עדים" שם, והאמרת והרי אמרת מקודם ששטר זה שטר ראיה בעלמא בלבד הוא! אלא מהכא מכאן אנו למדים, שנאמר "ואקח את ספר המקנה" שם יא ומלשון זו למדים שהספר = השטר הוא עצמו עושה קנין. אמר שמואל: לא שנו דבר זה שהשטר עצמו קונה אלא בשטר מתנה, אבל במכר לא קנה עד שיתן לו דמים, והשטר עצמו אינו עושה קנין.

8 מתיב מקשה על כך רב המנונא ממה ששנינו בברייתא: דרך הקנין בשטר כיצד? כתב לו על הנייר או על החרס, אף על פי שאין בהם בנייר ובחרס שוה פרוטה, בנוסח "שדי מכורה לך" או "שדי נתונה לך במתנה "— הרי זו מכורה ונתונה. משמע שהשטר בלבד גומר את הקנין בין במכר ובין במתנה! הוא מותיב לה והוא מפרק לה הוא היה מקשה את הק ושיה הזו והוא היה מתרץ אותה, שכאן מדובר במוכר שדהו מפני רעתה. כלומר, שהמוכר עצמו מעונין להפטר משדה זה מפני שערכו יורד, והוא מעונין לגמור את העברת השדה מהר ככל האפשר, ובמקרה זה כתיבת השטר בלבד גומרת את הקנין.

9 רב אשי אמר: אפשר לפרש שכל הברייתא הזו מדברת רק בענין אחד, לא במכר ממש אלא במתנה ביקש ליתנה לו, ולמה כתב לו לשון מכר בשטר המתנה — כדי ליפות את כוחו, שאם יתברר ששדה זה משועבד למלווים יוכל לגבות את דמיו של השדה מנכסים אחרים של המוכר = הנותן, שהרי נתן לו כוח של קנין מכר. וכיון שעיקרו של שטר הוא מתנה, השטר עצמו גומר את הקנין.

10 שנינו במשנה שהקרקעות נקנים בחזקה. ושואלים: מנלן מניין לנו דבר זה? אמר חזקיה: אמר קרא הכתוב: "ושבו בעריכם אשר תפשתם" שם מ, י, במה תפשתם את הערים — בישיבה, משמע שעצם הישיבה במקום, שהיא חזקה — היא עצמה עושה קנין. דבי בבית מדרשו של ר' ישמעאל תנא שנה החכם ראיה אחרת: נאמר "וירשתם אתה וישבתם בה" דברים יא, לא וכך יש להבין: במה ירשתם — בישיבה, משמע שקרקעות נקנים בחזקה.

11 ג שנינו במשנה שנכסים שאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה. ושואלים: מנלן מניין לנו דבר זה? ומשיבים, דכתיב שנאמר: "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך" ויקרא כה, יד לשון זו מורה שמדובר בדבר הנקנה מיד ליד, כלומר, במשיכה.

12 ושואלים: ולדעת ר' יוחנן שאמר דבר תורה מעות קונות ולא המשיכה, אלא שתקנת חכמים היא שייקנו במשיכה, מאי איכא למימר מה אם כן יש לומר? שהרי לדעתו גם נכסים שאין להם אחריות נקנים בכסף! ומשיבים: ר' יוחנן יכול לומר כי תנא תקנתא דרבנן קתני התנא שנה תקנת חכמים שכך עושים הלכה למעשה, ולא הזכיר עיקר דין תורה.

13 ד שנינו עוד במשנה שנכסים שאין להם אחריות מטלטלין נקנים עם נכסים שיש להם אחריות קרקעות. ושואלים: מנהני מילי מניין הדברים הללו? אמר חזקיה: שאמר קרא הכתוב: "ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי מצרות ביהודה" דברי הימים ב כא, ג, שאת המתנות המטלטלין נתן עם הערים, ולא היה צריך למסור בידם, אלא נתן אותן אגב הקרקעות שנתן להם.

14 לענין זה של קנין מטלטלין אגב הקרקעות איבעיא להו נשאלה להם ללומדים: האם בעינן צריכים אנו שיהיו המטלטלין הללו צבורים בתוך הקרקע הנקנית, או לא? אמר רב יוסף תא שמע בוא ושמע ראיה לדבר ממה ששנינו: ר' עקיבא אומר: קרקע כל שהוא חייבת בפאה, ובבכורים

15 ויכול לכתוב עליה המלוה פרוסבול שלא תשמט השנה השביעית את חובותיו, ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות. ואי אמרת ואם אומר אתה בעינן צריכים אנו שיהיו המטלטלין צבורים בה, אם כן קרקע כל שהוא למאי חזי למה היא ראויה, מה אפשר לצבור בה?

16 תרגומא תירגם, הסביר אותה רב שמואל בר ביסנא קמיה לפני רב יוסף: כגון שנעץ בה בקרקע כלשהו מחט ומכרה אגב הקרקע, ואפשר איפוא לקנות משהו גם על ידי קניית קרקע כלשהי. אמר ליה לו רב יוסף: קבסתן אתה מגעיל אותי! וכי איכפל טרח התנא כל כך לאשמועינן להשמיע לנו קניית מחט שאותה מוכרים אגב הקרקע? אמר רב אשי: מאן לימא לן מי יאמר לנו שלא תלה בה במחט מרגניתא דשוויא אלפא זוזי מרגלית ששווה אלף זוז ואפשר לקנות הרבה אגב קרקע זו. ומכל מקום לא נפתרה השאלה.

17 תא שמע בוא ושמע ממה ששנינו, שאמר ר' אלעזר: מעשה במדוני אחד איש מהישוב מדון שהיה בירושלים שהיו לו מטלטלין הרבה, וביקש ליתנם במתנה והיה הדבר קשה לו, שלא יכול היה להמתין עד שימשכום המקבלים. אמרו לו: אין לו תקנה עד שיקנם על גבי קרקע. מה עשה? הלך ולקח קנה בית סלע סמוך לירושלים, ואמר: חלק צפוני זה של בית הסלע נתון לפלוני, ועמו מאה צאן ומאה חביו ת. ומת המדוני, וקיימו חכמים את דבריו ונתנו המתנות.

18 ואי אמרת בעינן ואם אומר אתה שכדי לקנות מטלטלין אגב קרקע צריכים אנו שיהיו המטלטלין צבורים בה, בית סלע למאי חזי למה הוא ראוי וכי אפשר לשים בו מאה צאן ומאה חביות? ודוחים: מי סברת האם סבור אתה שבית סלע כוונתו למקום ששיעורו כמטבע של סלע ממש? לא, מאי מה פירוש סלע — מדובר במקום דנפיש טובא שהיה גדול מאד, וייתכן שצברו בתוכו את המתנות הללו. ואם כן אמאי קרו ליה מדוע קראו לו סלע — דקשי שהיה קשה כסלע.

19 תא שמע בוא ושמע ראיה ממקור אחר, שאמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שחלה בירושלים, וכדעת ר' אליעזר שלדעתו אף חולה שכיב מרע אינו יכול להקנות דברים אלא בקנין גמור, ואמרי לה ויש אומרים: שבריא היה — כרבנן כדברי חכמים, שלדעתם אם המדובר היה בחולה יכול היה לתת אותם ב"מתנת שכיב מרע" על ידי דיבור בלבד אלא שאותו אדם היה בריא ולכן לא יכול היה לתת אלא בקנין כראוי,

20 שהיו לו מטלטלין הרבה וביקש ליתנם במתנה, אמרו לו: אין לו תקנה עד שיקנם על גבי קרקע. מה עשה? הלך ולקח קנה קרקע בגודל בית רובע סמוך לירושלים, ואמר: טפח על טפח נתון לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות, ומת וקיימו חכמים את דבריו. ואי אמרת בעינן ואם אומר אתה שצריכים אנו שיהיו המטלטלין צבורים, טפח על טפח למאי חזי למה ראוי? וכי אפשר לצבור בו את כל המטלטלין הללו!

21 ודוחים: הכא במאי עסקינן כאן במה אנו עוסקים — לדמי לכסף שרצה לתת כסף בשווי אותן חביות וצאן, ואת הכסף הזה אמנם אפשר היה לשים שם. ומעירים: הכי נמי מסתברא כך גם כן מסתבר לומר שהמדובר דווקא בכסף. דאי סלקא דעתך שאם עולה על דעתך לומר שמדובר במאה צאן ומאה חביות ממש, ניקנינהו ניהליה שיקנה אותם לו למקבל בקנין חליפין והיתה לו איפוא תקנה, מלבד קניית קרקע והקנאת המטלטלין על ידה. אבל לפי שהם טענו שמדובר בכסף, וכסף אינו נקנה בחליפין לכן הוצרך לקנייה זו.

22 על הסבר זה מקשים: ואלא מאי מה אומר אתה — שהנותן התכוון להקניית דמי כספים שאינם נקנים בחליפין — אולם גם כאן יכול היה לעשות בדרך אחרת: ניקנינהו ניהליה שיקנה אותם לו למקבל במשיכה. אלא על כרחך חייב אתה לומר דליתיה שאינו נמצא מקבל המתנה באותו מקום, ורצה לזכות לו היכן שהוא נמצא. אם כן הכי נמי כך גם כן אפשר לומר דליתיה שאינו למקבל מתנה באותו מקום, ולא יכול היה להקנות לו בחליפין ולפיכך הקנה לו אגב קרקע, אפילו שלא היו צבורים.

23 ושואלים: והלא יש דרך אחרת וניזכינהו ניהליה ושיזכה אותם לו אגב אחר כלומר, בקנין משיכה שיעשה אדם אחר עבור המקבל, ומשיבים: לא סמכה דעתיה אין דעתו של הנותן סומכת על כך, כי סבר שמיט ואכיל להו סבור הוא שישמוט ויאכל אותם אותו אדם, ושמא ישתמש בנכסים אלה, ולכן רצה להבטיח שהקנין ייגמר מיד.

24 ואלא לפי זה מאי מה פירוש הביטוי "אין לו תקנה" שאמרו חכמים ביחס למבקש להקנות רק על ידי קנין אגב קרקע? והרי ראינו שיש דרך לעשות זאת על ידי זיכוי אלא שהוא לא רצה בכך! ומסבירים, הכי קאמר כך אמר: למאי למה שלא סמכה דעתיה דעתו על אחר, ולא רוצה להעביר את הרכוש ואת הנכסים על ידי אחר, כלומר, בנסיבות אלה — אין לו תקנה עד שיקנם על גבי קרקע. ואין לנו אם כן ראיה מכרעת אם יכול להקנות גם נכסים שאינם צבורים בקרקע.

25 תא שמע בוא ושמע ראיה נוספת, ממה ששנינו: מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה, אמר להם רבן גמליאל לזקנים: עישור מעשר של התבואה שאני עתיד למוד למדוד ולהפריש מתבואת שדותי