ביאור שטיינזלץ על קידושין ס״א

1 המקדיש שדהו בשעת היובל, כלומר, באותם הזמנים שדין היובל נוהג בהם, כשבא לפדותו מן ההקדש נותן בפדיון שטח של זרע חומר כור שעורים חמשים שקל כסף. היו בשדה נקעים שקעים, מקומות עמוקים עמוקים עשרה טפחים, או סלעים גבוהים עשרה טפחים — אין נמדדין עמה כאשר משערים את גובה דמי הפדיון. פחות מכאן — נמדדין עמה.

2 והוינן והיינו עוסקים, מתקשים בה, בבעיה זו: נהי דבהדי ארעא אם אמנם שיחד עם השדה לא קדשו, שהרי הם נבדלים ממנה על ידי מרחק של עשרה טפחים לגובה או לעומק, אבל נקדשו באפי נפשייהו שיתקדשו הנקעים והסלעים בפני עצמם וכשיצטרפו לבית כור יפדם בחמישים שקל! וכי תימא כמה דלא הוי ואם תאמר כל עוד אין השטח בית כור ביחד לא חשיב אינו נחשב, ורמינהו ומשליכים, מראים סתירה על כך ממה ששנינו: נאמר ביטוי מיותר בענין מקדיש שדהו

3 "שדה אחוזתו" ויקרא כז, טז, ומה תלמוד לומר? — לפי שנאמר "זרע חמר שערים בחמשים", אין לי אלא שהקדיש בענין הזה, כלומר, רק שטח של זרע חומר שעורים, מנין לרבות שטח קטן יותר, וכגון בית זריעת לתך חצי כור וחצי לתך, בית סאה, תרקב חצי סאה, וחצי תרקב, ואפילו בית רובע הקב מנין שיש בו דין קדושה ופדיון לפי הערך הקבוע בתורה? — תלמוד לומר "שדה", מכל מקום! אם כן חוזרת הקושיה שאותם נקעים וסלעים ימדדו בפני עצמן!

4 אמר מר עוקבא בר חמא: הכא כאן בנקעים מלאים מים עסקינן עוסקים אנו משום דלאו בני זריעה נינהו שאינם ראויים לזריעה ואינם בכלל "שדה". ומעירים: דיקא נמי מדוייק גם כן מלשון המשנה לפרש כך, דקתני דומיא ששנה נקעים בדומה לסלעים גבוהים, שאף הם אינם ראוים לזריעה. ומסכמים: אכן שמע מינה למד מכאן שכן הוא.

5 ומקשים: אי הכי אם כך שאינם ראויים לזריעה אפילו פחות מיכן מעשרה טפחים בעומק ובגובה נמי גם כן לא ייחשבו עם הקרקע! ומשיבים: אם אינם נבדלים כל כך מן השדה הנהו נאגני דארעא מיקרו אלה, הנקעים הפחותים מעשרה טפחים, סדקי הארץ הם נקראים, וכן הסלעים שדרא דארעא מקרו שדרת הארץ נקראים, והם חלק משדה רגיל שיש בו קצת בורות וגבשושיות.

6 לגבי מכר תנן שנינו במשנה: האומר לחבירו "בית כור עפר אני מוכר לך", והיו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים — אין נמדדים עמה. פחות מכאן — נמדדים עמה. ואמר מר עוקבא בר חמא: אף על פי שאין מלאים מים בכל זאת אין נמדדים.

7 ושואלים: מאי טעמא מה טעם ההבדל בין הדינים? אמר רב פפא: גבי מכר שדהו הטעם הוא לפי שאין אדם רוצה שיתן את מעותיו בשדה אחת, ויראה לו כשנים וכשלשה מקומות, ולכן אינם נמדדים עימו.

8 והשאלה היא הכא מאי כאן לענין קידושין מה הדין במקומות כאלה לענין מדידת גודל השדה, האם להקדש מדמינן לה מדמים אנו אותה ומצטרפים, או למכר מדמינן לה מדמים אותה ואינם מצטרפים? ומשיבים: מסתברא מסתבר לומר כי להקדש מדמינן לה מדמים אנו אותה, דאמר שיכול לומר לה הבעל: אנא טרחנא וזרענא ומייתינא אני אטרח ואזרע ואביא גם מן המקומות הנמוכים, שאף שיש לי קצת יותר טירחה — מכל מקום יש כאן שטח של בית כור.

9 א משנה ר' מאיר אומר: כל תנאי שאינו כפול ואין מפורש בו גם מה יהיה אם יתקיים התנאי ומה יהא אם יתבטל כתנאי שעשה משה רבינו עם בני גד ובני ראובן כשרצו לקבל את נחלתם בעבר הירדן המזרחי — אינו תנאי ואין מתחשבים בו כלל. שנאמר, "ויאמר משה אלהם אם יעברו בני גד ובני ראובן איתכם את הירדן כל חלוץ למלחמה... ונתתם להם את ארץ הגלעד לאחוזה" במדבר לב, כט, וכתיב ונאמר אחרי כן גם "ואם לא יעברו חלוצים איתכם, ונאחזו בתוככם בארץ כנען

10 "שם, ל. ר' חנינא בן גמליאל אומר: אי אפשר ללמוד משם לכל מקום שכן במקרה של ביטול התנאי על ידי בני גד ובני ראובן צריך הדבר לאומרו, שאלמלא כן, אם לא היה נאמר מקרא זה, יש במשמע שאם לא יעברו חלוצים אפילו בארץ כנען לא ינחלו ואיבדו כל זכויותיהם לנחול בכל מקום, ולכן היה צריך לומר שבכל זאת לא תיבטל זכותם בארץ. ואין כאן איפוא שני צדדים של אותו תנאי, אלא השלמה וביאור של התנאי.

11 ב גמרא ומעירים: שפיר קאמר ליה יפה אמר לו ר' חנינא בן גמליאל לר' מאיר, ולכאורה פרך את דברי ר' מאיר לגמרי ומה תשובה יש לו על כך? ומשיבים: אמר יכול היה לומר לך ר' מאיר: אי סלקא דעתך אם עולה על דעתך לומר כי לאו לא ללמדנו שצריך תנאי כפול הוא דאתא שבא, לכתוב שיכתוב אם כן רק "ואם לא יעברו חלוצים איתכם ונאחזו בתככם", ומכאן כבר משמע שיש להם נחלה בארץ, מה שנאמר הלאה "ב ארץ כנען"

12 למה לי? שמע מינה למד מכאן שללמד ענין תנאי כפול הוא דאתא שבא, שאם לא יקיימו את התנאי ינחלו יחד עם אחיהם בארץ כנען דווקא ולא בארץ הגלעד.

13 ור' חנינא בן גמליאל אמר: אי אילו לא כתב רחמנא היתה כותבת התורה "בארץ כנען", הוה אמינא הייתי אומר "ונאחזו בתככם" במדבר לב, ל כוונתו — בארץ גלעד, שיחלקו בה עם שאר השבטים. אבל ארץ כנען — כלל לא יקבלו בה נחלה. ושואלים: ור' מאיר מה הוא אומר על כך? ומשיבים: לדעתו "בתככם" — כל היכא דאית לכו משמע מקום שיש לכם בו אחוזה משמע ובכלל זה ארץ כנען. ולפיכך לא בא הביטוי "ארץ כנען" אלא לכפול את התנאי.

14 תניא שנויה ברייתא בענייננו: אמר ר' חנינא בן גמליאל: משל למה הדבר, תנאי בני גד ובני ראובן, דומה — לאדם שהיה מחלק נכסיו לבניו, אמר: פלוני בני יירש שדה פלונית, ופלוני בני יירש שדה פלונית, ופלוני בני יתן מאתים זוז ויירש שדה פלונית, ואם לא יתן — יירש עם אחיו בשאר נכסים.

15 מי גרם לו לירש עם אחיו בשאר נכסים — כפילו גרם לו. כלומר, זה שהוסיף וכפל האב והסביר מה יהא כשלא יתן. שאם לא היה כופל דבריו, ולא היה הבן נותן מאתים זוז לא היה נוטל כלום בשאר הנכסים.

16 ומקשים: והא לא דמיא והרי אינו דומה המשל למתניתין למשנתנו; התם קתני שם במשנה שנה: יש במשמע שאפילו בארץ כנען לא ינחלו, וכל שכן בארץ הגלעד, אלמא מכאן שכפילה לארץ גלעד נמי מהני גם כן מועילה שיחלקו בה עם שאר השבטים, שאלמלא כן לא היו בני גד ובני ראובן נוטלים חלק אף בגלעד,

17 והכא קתני וכאן שנה: מי גרם לו לירש עם אחיו בשאר נכסים שכבר חילק לאחיו — כפילו גרם לו, אלמא מכאן שכפילה דווקא לשאר נכסים הוא דקמהני שמועילה, אבל בחלק המגיע מן השדה שהיה צריך למלא בו תנאי היה זוכה בכל מקרה ולפי דרך זו, גם אלמלא הכפל היו בני גד וראובן נוטלים חלק בארץ הגלעד!

18 ומשיבים: לא קשיא אין זה קשה; הא זה שאמר ר' חנינא במשנה — אמר מקמי דנימא ליה לפני שאמר לו ר' מאיר שלשיטתו די היה לכתוב "ונאחזו" ואז היה במשמע שבלי הכפל לא יטלו בשניהם,

19 הא זה המשל שאמר בברייתא — לבתר דנימא ליה זה לאחר שאמר לו ר' מאיר "ונאחזו". וענה לו ר' חנינא ש"ונאחזו" הכוונה לגלעד והכפל לארץ כנען, ולזה מתאים המשל. ומעתה באים לדון בשיטות אלה.

20 בשלמא נניח לשיטת ר' מאיר המצריך תנאי כפול היינו דכתיב זהו שנאמר בדברי הקדוש ברוך הוא לקין "אם תיטיב — שאת, ואם לא תיטיב — לפתח חטאת רבץ" בראשית ד, ז. אלא לר' חנינא למה לי לפרט את שני הצדדים? ומשיבים: סלקא דעתך אמינא יעלה על דעתך לומר בלי כפל הדברים: אם תיטיב — תקבל אגרא שכר, אם לא תיטיב — אין לך לא אגרא שכר ולא דינא דין עונש, על כן קא משמע לן השמיע לנו כפל הדברים שאם אינו עושה טוב הרי הוא נענש.

21 ועוד, בשלמא נניח לשיטת ר' מאיר — היינו דכתיב זהו שנאמר בדברי אברהם לאליעזר כששלחו להביא אשה ליצחק "אז תנקה מאלתי" שם כד, מא, אלא לר' חנינא בן גמליאל למה לי? והלא מכלל הן אתה שומע לאו! ומשיבים: איצטריך צריך הדבר לאומרו, שאם היה אומר רק "ולקחת אשה לבני" שם לח

22 סלקא דעתך אמינא יעלה על דעתך לומר: היכא דניחא לה לדידה ולא ניחא ליה לדידהו מייתי בעל כרחייהו במקום שנוח לה עצמה ולא נוח להם לבני המשפחה יביא אותה בעל כורחם, על כן קא משמע לן השמיע לנו שגם במקרה כזה אין עליו חובה להביאה.

23 ושואלים על הכתוב באותה פרשה: "ו אם לא תאבה האשה ללכת אחריך" שם ח למה לי? ומשיבים: איצטריך צריך הדבר לאומרו, סלקא דעתך אמינא יעלה על דעתך לומר: היכא דניחא להו לדידהו ולא ניחא לה לדידה במקום שנוח להם ולא נוח לה — נייתי שיביא אותה בעל כרחה, על כן קא משמע לן השמיע לנו שלא.

24 ועוד שואלים: בשלמא נניח לשיטת ר' מאיר — היינו דכתיב זהו שנאמר "אם בחקתי תלכו" ויקרא כו, ג יבואו עליכם הברכות וכתוב גם "ואם בחקתי תמאסו" שם טו תבואנה עליכם הקללות, אלא לשיטת ר' חנינא בן גמליאל למה לי כל זה? ומשיבים: אצטריך הוצרך הדבר לאומרו, סלקא דעתך אמינא יעלה על דעתך לומר: אם בחקתי תלכו — הרי לכם ברכה, ואולם אם בחקותי תמאסו — אין לכם לא ברכה ולא קללה, על כן קא משמע לן השמיע לנו שיש קללה בדבר.

25 ועוד, בשלמא נניח לדעת ר' מאיר היינו דכתיב זהו שנאמר "אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו" ישעיה א, יט, "ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו" שם כ, אלא לדעת ר' חנינא בן גמליאל למה לי לכפול? ומשיבים באותה דרך: אצטריך, סלקא דעתך אמינא צריך הדבר, שמא יעלה על דעתך לומר "אם תאבו" — תהא לכם טובה, "ואם תמאנו" — לא תהיה לכם לא טובה ולא רעה, על כן קא משמע לן השמיע לנו שלא.

26 אגב הזכרת הפסוק הזה שואלים: מאי מה פירוש המילים