1ומתוך הדברים נלכה נא דרך המדב"ר בפסוקי הסדר, ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך כי תשמע בקול ה' אלהיך וכו' ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך יתן ה' את אויביך הקמים עליך נגפים לפניך בדרך א' יצאו אליך ובז' דרכים ינוסו לפניך יצו ה' את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך וברכך בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך. ואני טרם אחלה לדבר אתה גרגיר בכתובים אלו אמרתי אבא העי"ר, דעין רואה כל האמור בפרשה גם את זה לעומת זה סדר ברכות ולעומתם אלות הברית, ואלו הני ארורים דסליק קרא מינייהו נקטינהו לארורים אך כי לעומתן ברוך יאמרו, וכן הוא מפורש בש"ס בבלי וירושלמי דבתחילה נאמרו בברוך וכמו שפירש רש"י בש"ס, ומאחר דהוו תרוייהו ברוך וארור אמאי הכתוב אמר ארור ולא הברוך ואדרבא הכתוב הו"ל לכתוב ברוך ולא יזכיר הארור. ותבט עיני בספר בנין אריאל להגאון שושילתא רבי נשיאה מהר"ר שאול בחיר ה' נר"ו אב"ד בק"ק אמשטרדם שנדפס עתה חדש ממש בסדר היום, אשר בנה ואשר נטע אותה שאמרו פ' אלו נאמרין דף ל"ז, דרש רבי יהודה בר נחמני מתורגמניה דר"ל כל הפרשה כלה לא נאמרה אלא בנואף ונואפת, ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה בארור סגי ליה, אלא זה הבא על הערוה והוליד בן ועבד ע"ז ארורין אביו ואמו של זה שכך גרמו לו, וכתב על זה הגאון מהר"ש הנז' בספרו דקשה הלא נואף ונואפת נמי במיתה וא"כ עליהם יקשה נמי וכי בארור סגי להו, ופירש במ"ש בקדושין פ' האומר בשלמא לר"מ דאמר בעינן תנאי כפול היינו דכתיב אם בחוקותי תלכו ברכה ואם בחקתי תמאסו קללה, אלא לר' חנינא בן גמליאל דאמר מכלל הן אתה שומע לאו אם בחוקותי תמאסו למה לי, ומשני אי לא כתיב וכו' אם תמאסו לא ברכה ולא קללה קמ"ל, וכעין זה צ"ל כאן דכתיב ארור האיש וכו', ומפרש פ' ראה שאמרו גם כן ברוך האיש אשר לא יעשה פסול וכו', וצ"ל הא דהוצרכו לומר הארורים ולא אמרינן מכלל ברוך נשמע הארור, משום דהו"א אם יחטאו לא ברכה ולא קללה קמ"ל, אך על זה תיקשי להפך כיון שאמרו ארור אשר יעשה פסל וכו' ממילא נשמע ברוך אם לא יעשה וכו', דהא מדה טובה מרובה בכל מקום ולמה ליה למימר ברוך כלל, וצ"ל דקמ"ל לענין הטובה אף על המחשבה יבא שכר טוב משא"כ בענין הרעה שאינו נענש אלא על המעשה, ואי אפשר ללמוד מכלל ארור לכלל ברוך על המחשבה הטובה לכך הוצרכו לפרש ברוך אשר לא יעשה וכו', ואם נפרש הכתוב על ע"ז א"כ מיירי אף על המחשבה דבע"ז מחשבה רעה מצרפה למעשה, וא"כ הקושיא במקומה למה הוצרכו לומר ברוך הלא מכלל הארור נשמע, אלא קרא בנואף ואז יש לומר שפיר שהוצרך ברוך על מחשבה טובה, וז"ש בארור סגי בניחותא, כלומר הלא די בארור לחוד ולמה הוצרכו לומר ברוך עד כאן לשונו בקיצור. ולפי דברי הרב יש לישב לחקירתנו דאמאי הכתוב לא כתב הברוך ולשתוק מארור כיון דתרוייהו הוו והכתוב לא פירט אלא חד לימא ברוך לחוד במקום ארור שכתב, דכיון דברוך לא נאמר אלא על המחשבה לכך לא נכתב ברוך דרצה הכתוב לדבר בעיקר הדבר ולכך אמר ארור, ואעיקרא לדעת רבי חנינא בן גמליאל הוצרך לומר ארור דהו"א לא ברכה ולא קללה כמ"ש בש"ס גבי אם בחוקותי ולכך אמרו ברוך וארור, והכתוב נקט חד ונקט הארור דהוי על מעשה העבירה משא"כ ברוך דלא נאמר אלא על המחשבה וכמו שכתב הרב הנז'.
