1נתון לו ליהושע בן חנניה, שהיה לוי, ומקומו של אותו מעשר מושכר לו, כך שיוכל לקנות את המעשר אגב הקרקע. ועישור אחר שאני עתיד למוד למדוד כמעשר עני נתון לו לעקיבא בן יוסף, כדי שיזכה בו לעניים, ומקומו מושכר לו. אם כן שמע מינה בעינן למד מכאן כי צריכים אנו שיהיו המטלטלין צבורים בה בקרקע שהרי הדגיש "מקומו". ודוחים: שאני התם כי היכי שונה שם שכדי שלא ליטרחינהו להטריח אותם שיצטרכו להעביר את המעשרות למקום אחר, לכן הקנה להם את הקרקע במקום המעשר.2ומציעים עוד: תא שמע בוא ושמע פתרון לבעיה ממה שאמר רבא בר יצחק אמר רב: שני מיני שטרות הן: אם אמר "זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר כראיה על מכירת השדה "— חוזר בשטר, כלומר, יכול להתחרט ולומר להם לא לכתוב את השטר, ואולם אינו חוזר בשדה, שכבר זכה הקונה בשדה. ואולם אם אמר באופן זה: "זכו בשדה זו לפלוני על מנת שתכתבו לו את השטר" ועדיין לא נתנו — חוזר בין בשטר בין בשדה, שעל מנת שיכתוב לו שטר הקנה את השדה.3ורב חייא בר אבין אמר בשם רב הונא: שלשה שטרות הן; תרי שניים — הא דאמרן אלה שאמרנו, אידך והאחר: אם קדם מוכר וכתב לו את השטר, שיכול המוכר לכתוב שטר מכירה, ונותן אותו כאשר מקבל את התמורה, כאותה ששנינו: כותבים שטר למוכר אף על פי שאין לוקח עמו. ובמקרה שזה שקדם וכתב את השטר כיון שהחזיק הלוקח עמו בקרקע — נקנה שטר בכל מקום שהוא.4ועל כל פנים שמע מינה למד מכאן לא בעינן שאין אנו צריכים שיהיו הנכסים צבורים בה, שהרי כאן השטר נקנה אגב הקרקע בכל מקום שהוא! ודוחים: שאני שונה שטר דאפסירא דארעא שכמו הרסן של הקרקע הוא שעל ידו מחזיקים בקרקע ואינו זקוק להיות בתוכה ממש.5ומקשים: והא עלה קתני והרי על הלכה זו שהשטר נקנה בכל מקום שהוא שנינו: זו היא ששנינו נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף בשטר ובחזקה! משמע שאין הבדל בין שטר לשאר נכסים, ואם כן שמע מינה למד מכאן: כי לא בעינן אין אנו צריכים שיהיו הנכסים צבורים בה. ומסכמים, אכן שמע מינה למד ממנה שכן הוא.6א איבעיא להו נשאלה להם ללומדים: מי בעינן האם צריכים אנו שיאמר המקנה בקנין אגב במפורש שמקנה לו קרקע ואגב כך גם מטלטלין, או לא? ומציעים: תא שמע בוא ושמע ראיה לדבר ממה דקתני כל הני ששנה את כל דינים אלה מקודם בדיני קנין מטלטלין על ידי מקרקעין, ולא קתני שנה בהם לשון אגב, ומשמע שאין צורך בכך. ודוחים: ולטעמיך ולטעמך, לשיטתך שאמר לו "קני" קנה, מי קתני האם שנה? והרי בודאי צריך היה לומר לו "קנה"!7אלא על כרחך אתה חייב לומר עד דאמר שהוא אומר "קני", הכא נמי כאן גם כן תוסיף עד דאמר שהוא אומר "אגב", ואין ראיה ממה שלא נזכר הדבר שם, משום שלא היה ענין אותן הברייתות לדון באופן האמירה, אלא בצד המשפטי העקרוני של הבעיה. ומסכמים: והלכתא והלכה היא: שיהיו הנכסים בקרקע צבורים — לא בעינן אין אנו צריכים, אבל שהמקנה יאמר במפורש שהוא מקנה את המטלטלין אגב קרקע וגם לומר במפורש "קני" — בעינן צריכים אנו.8ב איבעיא להו נשאלה להם ללומדים: כשהמקנה רוצה לתת שדה במכר ומטלטלין רוצה לתת במתנה מהו הדין? האם יכול להקנות אותם בבת אחת בקנין אגב קרקע? ומציעים: תא שמע בוא ושמע ראיה לדבר מן המעשה ברבן גמליאל שאמר: עישור שאני עתיד למוד, נתון ליהושע ומקומו מושכר לו, שמע מינה למד מכאן שאף שהשדה היה בהשכרה שהוא כעין מכר והמעשר ניתן במתנה — אפשר להקנותם ביחד!9איבעיא להו נשאלה להם שאלה נוספת: נתן שדה לאחד, ומטלטלין לאחר מהו? האם אפשר להקנות מטלטלין לאדם אחד אגב קרקע שמקנה לאחר? ומציעים: תא שמע בוא ושמע: עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף כדי שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו. שאף שהמתנה היתה לעניים, והמקום הושכר לר' עקיבא — אפשר היה להקנותם.10ודוחים: מאי מה פירוש "מושכר" כאן — מושכר למעשר, שקרקע זו לא הושכרה לר' עקיבא לצרכיו, אלא רק לצורך החזקת המעשר, ואם כן הכל הוא לצורך העניים. ואי בעית אימא ואם תרצה אמור ודחה באופן אחר: שאני שונה ר' עקיבא שכיון שהיה גבאי צדקה, שיד עניים הוה היה, שגבאי צדקה נחשב כאילו היה רק יד הזוכה עבור העניים כעניים עצמם, ואין הדבר נחשב כזכיה על מנת להקנות לאחרים.11אמר רבא: לא שנו שאדם קונה מטלטלין אגב הקרקע אלא שנתן דמי כולן — דמי הקרקע ודמי המטלטלין כולם, אבל אם לא נתן דמי המטלטלין כולן אף על פי שהקנה לו — לא קנה מטלטלין אלא כנגד כשיעור מעותיו ששילם.12תניא כוותיה שנויה ברייתא כשיטתו של רבא ששנינו בה: יפה גדול כח הכסף מכח השטר בצד אחד, ויפה כח השטר מכח הכסף בצד אחר. ופרטי הדברים: יפה כח הכסף — שהכסף פודין בו הקדשות, ופודים בו מעשר שני — מה שאין כן בשטר. ויפה כח השטר — שהשטר מוציא בבת ישראל, שעל ידי שטר גט יכול לגרש אשה, מה שאין כן בכסף. ועוד13יפה כח שניהם מכח חזקה, וכח חזקה מכח שניהם. כיצד? יפה כח שניהם מכח חזקה — ששניהם קונים בעבד עברי שנקנה הן בכסף והן בשטר, מה שאין כן בחזקה. יפה כח חזקה: שחזקה אם מכר לו עשר שדות בעשר מדינות, כיון שהחזיק באחת מהם — קנאם כולם בבת אחת.14במה דברים אמורים — שנתן לו דמי הקרקעות כולן, אבל אם לא נתן לו דמי כולן — לא קנה אלא כנגד מעותיו, וכדברי רבא. ומעירים: מסייע ליה לו מה ששנינו בברייתא לשמואל. שאמר שמואל: מכר לו עשר שדות בעשר מדינות, כיון שהחזיק באחת מהן — קנה את כולן.15אמר רב אחא בריה בנו של רב איקא: תדע שכן הוא, שאילו מסר לו עשר בהמות באפסר אחד ואמר ליה לו "קני" "קנה אותם" מי לא קני האם אינו קונה? ואף כאן כל השדות נחשבים כשדה אחד. אמר ליה לו: מי דמי האם דומה הדבר? התם שם איגודו, האפסר האוגד את כל הבהמות, נמצא בידו, הכא כאן בשדות אין איגודו בידו.16איכא דאמרי יש שאומרים באופן אחר: אמר רב אחא בריה בנו של רב איקא: תדע דלא קני שאינו קונה את כל השדות בחזקה שעשה בשדה אחד, שהרי אילו מסר לו עשר בהמות באפסר אחד ואמר לו "זו קני" קנה — מי קני האם קונה הוא את כולן? אף כאן כשהחזיק בשדה אחד בלבד כאילו אמר לו "קנה זו", ולא קנה בכך את שאר השדות.17ודוחים את ההשוואה: מי דמי האם הדבר דומה? התם שם הבהמות הן גופים מוחלקים ולכן כאשר אמר לו על בהמה אחת "זו קנה" — אין הבהמות האחרות ניקנות עימה. הכא סדנא דארעא חד כאן הסדן, הבסיס, של הארץ אחד הוא, וכיון שקונה קרקע במקום אחד — קונה עימה את כל שאר הקרקעות.18א שנינו במשנה שנכסים שאין להם אחריות, כלומר, מטלטלין, זוקקים את הנכסים שיש להם אחריות, כלומר, קרקעות, להישבע גם עליהן, על אף שאין נשבעים על הקרקעות בפני עצמן. אמר עולא: מנין, כיצד אנחנו למדים לגלגול שבועה מן התורה, שאם חייב אדם להישבע על דבר אחד, שיכול הצד שכנגד להשביע אותו על טענות אחרות שעליהן לבדן אינו יכול לחייבו שבועה —19שנאמר בסוטה "ואמרה האשה אמן אמן" במדבר ה, כב, ותנן שנינו במשנה: על מה היא אומרת לשון כפולה "אמן אמן"? "אמן" אחד — שמקבלת על עצמה את האלה הקללה הנאמרת על ידי הכהן המשקה אותה, "אמן" שני על השבועה שמשביעים אותה. וכן "אמן אמן": "אמן" — אם מאיש זה שנחשדה בו, "אמן" — אם מאיש אחר. ועוד: "אמן" — שלא סטיתי הן כשהייתי ארוסה והן כשהייתי נשואה והן בזמן שהייתי שומרת יבם והן כשהייתי כנוסה על ידי היבם.20ותחילה מבררים הלכה זו לגופה: האי ארוסה היכי דמי ארוסה זו שהזכרנו, כיצד היתה? אילימא דקני אם תאמר שקינא לה כשהיא ארוסה וקא משקי לה ומשקה אותה את המים המרים כשהיא ארוסה — והתנן והרי שנינו במשנה: ארוסה ושומרת יבם כשנחשדו שהן סוטות לא שותות ולא נוטלות כתובה. מאי טעמא מה טעם הדבר — שבלשון השבועה "כי שטית תחת אישך" שם כ אמר רחמנא אמרה תורה, וליכא ואין כאן, שהרי לא היתה עדיין תחת אישה.21אלא צריך לומר דקני שקינא לה כשהיא ארוסה על מה שעשתה כשהיא ארוסה, ונסתרה כשהיא ארוסה, וקא משקי לה ומשקה אותה כשהיא נשואה.22אולם במקרה כזה מי בדקי לה מיא האם בודקים אותה המים? הלא "ונקה האיש מעון" שם, לא אמר רחמנא אמרה תורה, לומר: בזמן שהאיש מנוקה מעון — המים בודקים את אשתו, אבל אם אין איש מנוקה מעון באותו ענין — אין המים בודקים את אשתו. וכיון שחשד בה כשהיתה ארוסה, שהרי קינא לה, והיא אמנם נסתרה אסור היה לו לישא אותה, ואם עשה כן — הרי הוא עצמו חוטא, ובמקרה כזה אין המים בודקים את אשתו. הרי שבארוסה כשלעצמה אין כל דרך שתיבדק כסוטה.23אלא יש לומר שהשבעה זו היא רק על ידי גלגול, שאף שבמישרין אינו יכול להשביע אותה על כך, מכל מקום אם קינא לה ונסתרה לאחר הנישואין כיון שהיא נשבעת על מה שעשתה כשהיא נשואה — יכול להשביע אותה, בדרך של גלגול שבועה, גם על מה שהיה בזמן האירוסין!24ומעירים: אשכחן סוטה דאיסורא מצאנו גלגול שבועה בסוטה שהוא מדיני איסורים, ואולם ממונא מנלן בענייני ממונות כבמשנתנו מניין לנו שיש גם כן גלגול שבועה? תנא דבי שנה החכם בבית מדרשו של ר' ישמעאל: קל וחומר הדברים: ומה סוטה
