ביאור שטיינזלץ על קידושין ע״ו

1 ופוטרים את הנשואות מן החליצה. ומסבירים: מאי דרשי מה היו דורשים במקרא שהגיעו למסקנה זו — ממה שנאמר "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבוא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה" דברים כה, ה, ופירשו "החוצה" כתואר לאשה: הך דיתבה חוצה זו שיושבת בחוץ, כלומר, שעדיין היא ארוסה — היא לא תהיה לאיש זר, ועליה יש חובת יבום. אבל הך דלא יתבה חוצה זו שאינה יושבת בחוץ, שכבר נישאה — תהיה לאיש זר. ואם כן החשש בכותים הוא מפני שיש ביניהם ילדים בני יבמה שנישאה לזר שלא כדין.

2 ור' עקיבא לטעמיה לטעמו, לשיטתו שאמר: יש ממזר מחייבי לאוין, ולפיכך בני יבמה זו שעברה על "לא תהיה אשת המת" — הם ממזרים.

3 ויש אומרים שיטה שלישית, למה פסלום: לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות. ושואלים: מאן מי הם יש אומרים אלה? אמר רב אידי בר אבין: דעת ר' אליעזר היא. דתניא שכן שנינו בברייתא: מצת כותי מותרת באכילה בפסח, ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח, ור' אליעזר אוסר, לפי שאין הכותים בקיאים בדקדוקי מצות ויש חשש שמצה זאת היא חמץ. רבן שמעון בן גמליאל אומר: שאין לחשוש לכך, כי כל מצוה שהחזיקו בה כותים ומקיימים אותה — הרבה מדקדקים בה, יותר מישראל.

4 ושואלים: ואלא הכי כך בענין נישואין, מאי מה ענין אין בקיאין? ומשיבים: לפי שאין בקיאין בתורת קידושין וגירושין ואינם יודעים את דיניהם, יש איפוא לחשוש שגירושיהם אינם כשרים או שנתקדשה האשה והם פוטרים אותה בלא גט שאז הוולד ממזר.

5 אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כותים פסולים משום שממזר מאחותו וממזר מאשת אח נתערבו בהן ולפיכך כולם ספק ממזרים. ושואלים: מאי קא משמע לן מה השמיע לנו בזה שאמר בדיוק איזה ממזרים היו? אם כדי ללמדנו אגב כך את ההלכה שיש ממזר מחייבי כריתות — ניתני חדא שישנה רק אחת, כגון ממזר מאחותו! ומשיבים: לא לצורך הלכה אמר אלא מעשה שהיה כך היה שכך אירע בהם, ומפני כן פסלום.

6 ואילו רבא אמר: עבד ושפחה נתערבו בהן. ושואלים: איסורא האיסור שיש בהם משום מאי מה הוא? הלא הוא רק משום שפחה שולדותיה הם עבדים, ואם כן ניתני חדא שישנה רק אחת ולמה לשנות עבד, שהרי ולד העבד מישראלית אינו פסול! ומשיבים: מעשה שהיה כך היה, שהיו גם עבד וגם שפחה.

7 א משנה כהן הנושא אשה כהנת — צריך לבדוק אחריה ארבע אמהות, כלומר, בדורות שקדמו לה הן מצד אמה הן מצד אביה, שהן שמנה. שבודק הן מצד אביה והן מצד אמה בדורות שמעליהן. כיצד: בודק ביוחסין של אמה, ואם אמה, ואם אבי אמה, ואמה של אם אבי אמה, ואם אביה של הכלה ואמה של אם אביה, ואם אבי אביה ואמה של זו. ואם נשא לויה וישראלית מוסיפין עליהן עוד בדיקה של אם אחת, דור נוסף למעלה.

8 ולענין בדיקה זו, אין בודקין לא מן המזבח ולמעלה, כלומר, אם היה בין אבותיה אדם כהן שעבד עבודה על גבי המזבח, אין צריכים לבדוק עוד את ייחוסו שכבר בדקוהו בית דין בשעתו כדי להכשירו לשמש בכהונה, ולא מן הדוכן ולמעלה, במי שהיה לוי, והוכח ששר עם הלויים בדוכן, ולא מן הסנהדרין ולמעלה, שאין מושיבים בסנהדרין אלא מי שאין בו פגם יוחסין. וכן כל מי שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים שהיה בעל תפקיד של שררה על הציבור או מגבאי צדקה — משיאין אותם לכהונה ואין צריך לבדוק אחריהן, שחזקה שאין ממנים פסול לתפקידים אלה.

9 ר' יוסי אומר: אף מי שהיה חתום כעד בערכי בית הדין הישנה של ציפורי. ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר: אף מי שהיה מוכתב כתוב ורשום ברשימות באסטרטיא צבא של מלך ישראל.

10 ב גמרא שואלים: מאי שנא בנשי בדקינן ומאי שנא בגברי לא בדקו מה שונה שבנשים אנו בודקים ומה שונה שבגברים אין בודקין? ומדוע לא יבדקו גם את האבות של הכלה אם אין בהם פסול? ומשיבים: נשי דכי מינצו בהדי הדדי נשים כאשר הן רבות זו עם זו — בהאשמה של עריות הוא דמינצו שהן רבות, כלומר, בשעת מריבה מאשימה אחת את חברתה בזנות, ואם איתא דאיכא מילתא ואם יש מציאות שהיה באשה דבר של פסול משפחה — לא אית ליה קלא אין לו קול, משום שנשים אינן מגנות זו את זו בענין היוחסין, ולעומת זאת גברי דכי מינצו בהדי הדדי גברים שכאשר הם רבים זה עם זה — ביוחסין הוא דמינצי שרבים, שאחד מגנה את חבירו שיש בו פסול יוחסין — אם איתא דאיכא מילתא אם יש מקום שבאמת היה דבר של פגם יוחסין, אית ליה קלא יש לו קול והיה הדבר נודע לרבים גם לפני בדיקה.

11 ושואלים מצד אחר: כשם שאמרנו שהאיש בודק אחר ארבע אמהות אחר אשתו, ואיהי נמי תבדוק ביה בדידיה והיא גם כן שתבדוק בו בבעלה ביחס לייחוסו? ומעירים: מסייע ליה לו הדבר לרב, שאמר רב יהודה אמר רב: לא הוזהרו כהנות כשרות לינשא לפסולים, כגון חללים או גרים ועבדים משוחררים, ולכן אין חובה על הנשים לעשות בדיקה כזו.

12 רב אדא בר אהבה תני שנה: ארבע אמהות שהם שתים עשרה, כלומר, בכל אחד מהורי האשה שאמרו בודק עוד שתי אמהות למעלה. במתניתא תנא בברייתא שנה: ארבע אמהות שהם שש עשרה. ושואלים: בשלמא נניח לדעת רב אדא בר אהבה

13 מוקים לה מעמיד אותה את ההלכה שלו בלויה ובת ישראל, שנאמר במשנה שבודק עוד דור אחד ואפשר להתאים את דבריו לדברי המשנה. אלא מתניתא נימא פליגא הברייתא האם נאמר שהיא חולקת על המשנה? ודוחים: לא, מאי מה פירוש "עוד אחת" שבמשנה — כוונתו זוג אחת, כלומר, עוד שתי אמהות מכל צד.

14 אמר רב יהודה אמר רב: משנתנו זו היא דברי ר' מאיר היא, אבל חכמים אומרים: כל משפחות בחזקת כשרות הן עומדות ואין צורך לבדוק. ומקשים: איני האם כך אמר רב? והאמר והרי אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: משנתינו מדברת דווקא במשפחה כשקורא עליו ערער, כשיש מישהו שמערער על יחוס המשפחה, אבל כשאין ערעור, לדעת כולם בחזקת כשרות הן עומדות! ומשיבים: מאן דמתני הא מי ששונה זו בשם רב — לא מתני הא אינו שונה זו.

15 איכא דאמרי יש שאומרים שאמר רב יהודה אמר רב: זו דברי ר' מאיר, אבל חכמים אומרים: כל משפחות בחזקת כשרות הן עומדות. אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: אם קורא עליו ערער, במקרה זה צריך לבדוק אחריה לפי כולם, ואם כן אין כאן סתירה אלא השלמת דברים.

16 א שנינו במשנה שאין בודקין מן המזבח ולמעלה. ומסבירים: מאי טעמא מה הטעם של דבר — אי לאו דבדקוה אם לא שהיו בודקים אותו בבית דין הגדול בייחוסו לא הוו מסקי ליה היו מעלים אותו לעבוד. ועל מה ששנינו במשנה ולא מן הדוכן ולמעלה, שואלים: מאי טעמא מה טעם הדבר? ומשיבים: שאמר מר החכם בתוך תיאור הלשכות שבמקדש: ששם בלשכת הגזית היו יושבים מייחסי כהונה ומייחסי לויה והיו בודקים יחוסם של כל העובדים במקדש.

17 ועל מה ששנינו במשנה ולא מסנהדרין ולמעלה, שואלים: מאי טעמא מה טעם אין בודקים? ומשיבים: דתני ששנה רב יוסף ברייתא זו: כשם שבית דין מנוקין בצדק — כך מנוקין מכל מום שאין בהם פגם יוחסין. אמר מרימר: מאי קראה מהו הכתוב המרמז על כך — שנאמר "כלך יפה רעיתי ומום אין בך" שיר השירים ד, ז.

18 ושואלים: אימא מומא אמור שהכוונה למום ממש, כלומר, שהכוונה היא שהיושבים בסנהדרין אסור שיהיו בעלי מומים בגופם! אמר רב אחא בר יעקב: דבר זה אינו צריך לימוד מכתוב זה, כי כבר אמר קרא הכתוב בהאצלת הרוח על זקני העם בימי משה רבינו: "והתיצבו שם עמך" במדבר יא, טז, שיש לפרש "עמך" — בדומים לך, שגם הם צריכים להיות בשלימות הגוף כמשה רבינו, ומכאן למדים שחכמי הסנהדרין אסור שיהא בהם מום גופני.

19 את הראיה הזו דוחים: ודלמא ושמא הם שונים משום שהיה צריך שתהיה עליהם השראת שכינה היו צריכים להיות מנוקים ממום, אבל אין ללמוד מכאן לגבי דיינים סתם! אמר רב נחמן, אמר קרא הכתוב במקום אחר: "והקל מעליך ונשאו אתך" שמות יח, כב, כוונתו בדומים לך, שמנוקים ממומי הגוף. ובפסוק זה מדובר במינוי דיינים ללא השראת שכינה.

20 ב שנינו במשנה שכל מי שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים משיאין אותו לכהונה. ושואלים: למימרא דלא מוקמינן האם לומר מכאן שאין אנו מעמידים שוטרים וממונים מפסולים? ורמינהו ומשליכים, מראים סתירה ממה ששנינו: הכל כשרים לדון דיני ממונות, ואין הכל כשרים לדון דיני נפשות. והוינן בה והיינו עוסקים בה, בהלכה זו: "הכל" לאיתויי מאי להביא, להוסיף, את מה? ואמר רב יהודה: לאיתויי להביא, לרבות ממזר, שכשר לדון בדיני ממונות. משמע שאפילו ממזר יכול להיות משוטרי הרבים! אמר אביי: במשנה מדובר בשוטרי הרבים בירושלים, שהיו מדקדקים שיהיו כל דייניהם מיוחסים. וכן תני שנה רב שמעון בר זירא בקידושי דבי בברייתא של קידושין שנשנתה בבית מדרשו של לוי: בשוטרי הרבים בירושלים.

21 ג שנינו במשנה שאת גבאי הצדקה משיאים לכהונה. ושואלים: מאי טעמא מה טעם הדבר? ומשיבים: כיון דמנצו שהם רבים בהדי אינשי עם בני אדם שאמר מר החכם: הגבאים הממונים על כך ממשכנים על הצדקה, שרשאים לקחת משכון מאדם שנתחייב לתת צדקה ואינו נותן, ואפילו היה הדבר בערב שבת שאז אנשים טרודים וממהרים, ואם איתא דאיכא ואם יש מקום לומר שיש במשפחת הגבאי איזה פסול משפחה — אית ליה קלא יש לו קול, שאם היה בו פגם משפחה היה הדבר מתגלה לרבים בשעת מריבה.

22 מסופר: אושפזיכניה מארחו של רב אדא בר אהבה גיורא הוה גר היה והוה קא מנצי איהו והיו רבים הוא ורב ביבי, מר אדם זה אמר: אנא עבידנא סררותא דמתא אני עושה את השררה של העיר, אני אהיה פרנס העיר, ומר וחכם זה אמר: אנא עבידנא סררותא דמתא אני עושה את שררת העיר. אתו לקמיה באו לפני ר ב יוסף שיכריע ביניהם. אמר להו להם: תנינא שנינו: "שום תשים עליך מלך... מקרב אחיך" דברים יז, טו, לומר: כל משימות מינויים שאתה משים — ולא של מלכות בלבד לא יהיה אלא מקרב אחיך, ולכן אין ממנים גר לשררה על ישראל.

23 אמר ליה לו רב אדא בר אהבה: ודין זה הוא אפילו אם אמו של אותו גר מישראל? אמר ליה לו רב יוסף: אם אמו מישראל — "מקרב אחיך" קרינא ביה קוראים אנו בו. הלכך משום כך שהתברר שאותו גר היתה אמו מישראל וראוי להתמנות על הציבור, רב ביבי דגברא רבא שאדם גדול בתורה הוא ליעיין במילי דשמיא יתעסק בעניני שמים, בענייני העיר הנוגעים למצוות, ומר ואדוני, אותו גר שהיה מארחו של רב אדא בר אהבה ליעיין במילי דמתא יעסוק בענייני העיר האחרים. אמר אביי כלקח מסיפור זה: הלכך מאן דמשרי צורבא מדרבנן באושפיזיכניה לכן, מי שמחזיק תלמיד חכם כאורח, לאשרי שיאכסן אצלו אדם כרב אדא בר אהבה דידע למהפיך ליה בזכותיה שיודע להפוך בזכותו, שהרי בגללו קיבל המארח את שררת העיר.

24 מסופר: ר' זירא מטפל בהו היה מטפל בהם בגרים, ונותן להם תפקידים, וכן רבה בר אבוה מטפל בהו בהם. במערבא בארץ ישראל אפילו ריש כורי ממונה על המידות לא מוקמי מינייהו היו מעמידים מהם, מגרים. בנהרדעא אפילו ריש גרגותא ממונה על השקיית שדות העיר לא מוקמי מינייהו היו מעמידים מהם.

25 שנינו במשנה שר' יוסי אומר: אף מי שהיה חתום בערכי הישנה של ציפורי אין צורך בבדיקת יחוסו למעלה. ומסבירים: מאי טעמא מה טעם הדבר? — שם היו דייקי ומחתמי מדקדקים בעדים ואחר כך מחתימים אותם ולכן מי שחתם שם כעד ודאי כשר היה.

26 ד שנינו במשנה שר' חנינא בן אנטיגנוס אומר: אף מי שהיה מוכתב באסטרטיא של מלך אין צריך לבדוק ביחוסו. אמר רב יהודה אמר שמואל: מדובר שם בחיילות גדודי צבא של בית דוד שהיו מיוחסים. אמר רב יוסף: מאי קרא מה הכתוב המלמדנו דבר זה — שנאמר: "והתיחשם בצבא במלחמה" דברי הימים א ז, מ. ושואלים: וטעמא מאי וטעם הדבר למה היו צריכים בעלי יוחסין? אמר רב יהודה אמר רב: כדי שתהא זכותן וזכות אבותם מסייעתן במלחמה.

27 ומקשים: והאיכא והרי יש בין גיבורי דוד צלק העמוני שמואל ב כג, לז, מאי לאו דאתי האם לא הכוונה שהוא בא מעמון והיה גר? ודוחים: לא, הכוונה היא דיתיב שישב, התגורר בעמון אבל הוא עצמו היה יהודי. והאיכא והרי יש אוריה החתי שם, לט, מאי לאו דאתי האם לא שהוא בא מחת? ודוחים: לא, דיתיב שהיה יושב, מתגורר בחת.

28 ועוד שואלים: והאיכא והרי יש אתי הגיתי שם טו, יט! וכי תימא הכי נמי דיתיב ואם תאמר כך גם כן הפירוש שהיה יושב, מתגורר בגת, אבל היה יהודי — והא והרי בפתרון השאלה כיצד יכול היה דוד להשתמש בעטרת מלכם, אלילם של בני עמון, והרי אסור ליהנות מעבודה זרה, אמר רב נחמן: אתי הגיתי בא ובטלה מדין עבודה זרה. שהלכה היא שדווקא אם גוי מבטל עבודה זרה, כגון על ידי מעשה בזיון — בטל האיסור ממנה, ומכאן מוכח שהיה איתי הגיתי גוי!

29 ועוד יש להקשות שאמר רב יהודה אמר רב: ארבע מאות ילדים אנשים צעירים היו לו לדוד במחנהו, וכולם בני יפת תואר היו, שנולדו מאשת יפת תואר והיו גויים, וכולם היו מסתפרים קומי, ומגדלים בלורית היו כגויים, וכולם יושבים בקרוניות של זהב והיו מהלכים בראשי גייסות בצבאו של דוד, והן הן בעלי אגרופים של בית דוד שהיה בית דוד נשען על כוחם של אלה. משמע שבצבא דוד היו גם חיילים שלא היו מיוחסים! ומשיבים: ארבע מאות אלה לא היו ממש עם צבאו של דוד, אלא דאזלי לבעותי עלמא שהיו הולכים בראש להפחיד את הכל ולא היו מנויים ברשימת אנשי הצבא של המלך.