מאירי על קידושין ע״ו ב

« מאירי על קידושין ע״ו ע״א מאירי על קידושין ע״ז ע״א »

1 קידושין פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: וַאֲפִילּוּ אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל? אֲמַר לֵיהּ: אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל מִקֶּרֶב אַחֶיךָ קָרֵינָא בֵּיהּ. הִלְכָּךְ רַב בִּיבִי דְּגַבְרָא רַבָּא הוּא – לִיעַיֵּין בְּמִילֵּי דִשְׁמַיָּא, וּמָר – לִיעַיֵּין בְּמִילֵּי דְמָתָא. אָמַר אַבָּיֵי הִלְכָּךְ מַאן דְּמַשְׁרֵי צוּרְבָּא מִדְּרַבָּנַן בְּאוּשְׁפִּיזְכָּנֵיהּ – לַאשְׁרֵי כְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה, דְּיָדַע לִמְהַפֵּיךְ דִּמְהַפֵּיךְ לֵיהּ בִּזְכוּתֵיהּ. רַבִּי זֵירָא מִטַּפַּל בְּהוּ, רַבָּה בַּר אֲבוּהּ מִטַּפַּל בְּהוּ. בְּמַעְרְבָא אֲפִילּוּ רֵישׁ כּוֹרֵי לָא מוֹקְמִי מִינַּיְיהוּ. בִּנְהַרְדְּעָא אֲפִילּוּ רֵישׁ גַּרְגּוּתָא לָא מוֹקְמִי מִינַּיְיהוּ.

2 קידושין פתח ↗

וְהָאִיכָּא אִתַּי הַגִּתִּי! וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי דְּיָתֵיב בְּגַת, וְהָא אָמַר רַב נַחְמָן: אִתַּי הַגִּיתִּי בָּא וּבִטְּלָהּ!

1 כל הפסול לעדות פסול לדון ויש כשרים להעיד שהם פסולים לדון קצתם דוקא בדיני נפשות וקצתם אף בדיני ממונות כיצד אוהב ושונא וגר שאין אמו מישראל והמשוחרר פסולין אף לדיני ממונות זקן וסריס וממזר וסומא באחת מעיניו כשר לדיני ממונות ופסול לדיני נפשות וכבר ביארנוה במסכת סנהדרין הא כל שאמו מישראל הרי הוא כישראל גמור וממנין אותו לכל דבר שבשררה ומנוי כשאר כל ישראל וכשאין אמו מישראל אין ממנים אותו אף לשום שררה אלא שמקצת שררות מצרפין אותן עם האחרים ומבליעין אותם ביניהם כך נראה לי וזהו לדעתי פירוש מיטפל להו ואע"פ שגדולי הרבנים פירשוהו בענין אחר:

2 ע"ז של ישראל אין לה בטילה אבל ע"ז של גוי בטילה ובטולה הוא על ידי גוי שיהא פיחוס בצורתה או שאר מינין שבבטול על הדרך שכבר הזכרנום במקומן במסכת ע"ז:

« מאירי על קידושין ע״ו ע״א מאירי על קידושין ע״ז ע״א »