מאירי על קידושין ל״ד

1 כבר ביארנו במצות עשה שלא הזמן גרמא שהנשים חייבות ונמנו בכללן מעקה ואבידה ושלוח הקן:

2 ולענין ביאור מיהא יש שואלים והלא אף מצד אחר אתה יכול לחייבם שהרי כל אחת מאלו יש בהם לאו מעקה לא תשים דמים שלוח הקן לא תקח האם על הבנים אבידה לא תוכל להתעלם אלא שאפשר לפרשם בדרך שאין שם לאו שלא נאמר במעקה לא תשים דמים אלא בבונה מתחלה ולא עשה מעקה אבל אם עשה מעקה ונפל אין כאן לאו ומעמיד סלם רעוע שבאו עליה מתורת ולא תשים דמים בביתך שמא פירושו שמעמידו מתחלתו רעוע ואם אתה בא לפרשה אף כשקבעו חשוב ונתישן ונעשה רעוע איפשר שמדברי סופרים הוא וקרא אסמכתא בעלמא ומעתה בנה מעקה ונפל אין כאן אלא עשה של ועשית מעקה ושלוח הקן כגון שלקח על מנת לשלח שאין כאן לאו אלא עשה של שלח תשלח וכן באבידה שכבר הכניסה לביתו על דעת השבה ואין כאן עוד לאו אלא עשה של השב תשיבם:

3 ערובי חצרות אין מערבין אותן אלא בפת כמו שהתבאר במקומו אבל עירובי תחומין ושתופי מבואות בכל דבר הראוי או למזון עצמו או ללפת בו את המזון ומתוך כך אין מערבין במים ולא במלח אלא אם כן ערבן זה בזה לטבל בו וכן אין מערבין בכמהין ופטריות וכן הרבה כיוצא באלו שאין מערבין בהם כמו שביארנו הכל במקומו ומה שפירשוה גדולי הרבנים בערובי חצרות דרך פירוש אמרוה ולא דרך פסק:

4 אשה חייבת בשמחה כמו שביארנו ומה שאמר כאן אשה בעלה משמחה לא להפקיעה מחיוב שמחה אלא שעקר חיובה מצד שמחת הבעל ומכל מקום לענין פסק אף אשה שאין לה בעל חייבת בשמחה:

5 ולענין ביאור מיהא כונת התלמוד היתה לומר שאין היא חייבת כלל אלא שבעלה חייב לשמחה והקשה אלמנה מאי איכא למימר כלומר דהא אלמנה נמי כתיבה בה שמחה כדכתיב לגר ליתום ולאלמנה ותירצה בשרויה אצלו כלומר שאותו שהיא שרויה אצלו חייב לשמחה ויש גורסין גרושה והכל אחד אלא שהגירסא הנכונה באלמנה מדכתיבא גבה שמחה בהדיא ולענין פסק מיהא היא עצמה חייבת כמו שביארנו:

6 תפלין הרי הם בכלל מצות עשה שהזמן גרמא שהרי יצאו שבתות וימים טובים מדין תפלין כמו שביארנו במקומו: