מאירי על קידושין ע״ד

1 שלשה נאמנין על הבכור חיה ואביו ואמו חיה לאלתר על הדרך שביארנו אמו כל שבעה שכל שבעה היא נותנת לב עליו להכירו מן האחר להזמינו לברית תחלה אביו לעולם הא לאחר שבעה אין האם נאמנת כלל הואיל ואין מצוה ברורה מוטלת עליה אינה מדקדקת בענין ומכל מקום יראה דוקא בדרך זה הא כל שנולד לך בן אחד לבד וגדלתו וילדה אחר כן הרבה נאמנת לומר על הראשון שהוא בכור או שמא לא נתנה האמנה זו אלא לאב וכשם שהאב לומר זה בני בכורי נאמן כך לומר זה בני בן גרושה ובן חלוצה ויש בזה תנאים וכבר ביארנום בבתרא פרק נחלה:

2 דיין שיצאו בעלי דינין מלפניו ונחלקו ביניהם זה אומר אותי זכה וזה אומר אותי זכה אם יש בידם פסק דין רואין בו ואם אין בידם פסק דין חוזרין לפניו לדון בהם פעם אחרת ואם היה דין שלא היה תלוי בטעם אלא באומד הדיין הרי כל אחד מהם יכול לומר מתירא אני שמא יתחלף אומד שלו ואף הדיין אינו נאמן להעיד היאך פסק הואיל וכבר יצאו מלפניו הא כל שהם עומדים לפניו נאמן לומר זה זכיתי ולזה חייבתי:

3 נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי במה דברים אמורים במקחו בידו ומעיד שהקנהו לזה בחליפין או באיזו משאר הקנאות אבל אם אין מקחו בידו אלא ששניהם תפושין בו אינו נאמן ושמא תאמר ניחזי זוזי ממאן נקט ואף באין מקחו בידו יהא נאמן על המעות שבידו ממי היו ונעמיד את המקח בידו של זה שנתן המעות פירושו דנקט מתרויהו חד מדעתיה וחד בעל כרחיה ולא ידע הי מדעתיה והי בעל כרחיה כלומר שאלו ידע אף הוא נאמן בכך כך היא גירסת קצת ספרים ואינה מחוורת שאם כן מה ענין לומר אינו נאמן הרי אף הוא לא ידע אלא שהם מישבים שכל שלא ידע אינו נאמן כלל אף כאחד שהרי אף עדות אין כאן הא אם ידע נאמן מיהא כאחד להשביע את האחר אבל מקחו בידו נאמן כשנים ומכל מקום עיקר הגירסא ולא ידיע כלומר שלא נתברר לנו ואף בשידע הוא אין סומכין עליו בכך הואיל ומשניהם קבל שהדבר מצוי לטעות ואף כאחד אינו נאמן זו היא שיטת גדולי הרבנים ולפי דבריהם כל שהמקח בידו נאמן אף בשלא נתנו המעות או בששניהם נתנו המעות וכשאין בידו אם לא קבל אלא מאחד נאמן ואם לא קבל מאחד מהם או שקבל משניהם מזה מדעתו ומזה על כרחו אינו נאמן אף בשהעיד על האחד שהדבר קרוב לטעות וענין הדברים שכל שמקחו בידו הרי הוא כשליש שנאמן בכל דבר וכשאין מקחו בידו כל שלא קבל אלא מאחד נאמן כשנים להעמידו ביד זה שמעיד עליו שעל המעות שבידו הרי הוא כשליש להאמין מהיכן באו אבל משקבל משניהם אינו נאמן כלל שמא זה נוח לו יותר שלא להבהילו בתכיפה בחזרת המעות ולפיכך אומר שלחברו נתרצה ונמצא נוגע בדבר ולפיכך אינו נאמן אף לשבועתו ונמצא שכשלא קבל אלא מאחד נאמן כשנים וכשקבל משניהם אינו נאמן אף כאחד ומכל מקום לגירסת ולא ידע כל שידע הוא נאמן מיהא כאחד שאין כאן דין נוגע בדבר כלל שאין הדבר מצוי ליתן לב לעכב המעות שהם בידו עדין ויש מפרשים נחזי זוזי ממאן נקט אמקחו בידו כלומר ומה אנו צריכים להאמינו והעמידה בשקבל משניהם והם גורסים ולא ידיע כלומר שאין אנו יודעים מאי זה מדעתו אלא שהוא יודע ונאמן בכך הא כל שיצא המקח מתחת ידו אינו נאמן כלל להוציא ממון אלא לשבועה וכן יש לפרש לגירסת ולא ידיע שאפילו ידע אינו נאמן כשנים אלא כאחד ואלו במקחו בידו נאמן כשנים וכן יש מפרשים בשמועה זו דרכים אחרים וכבר ביארנו דין שמועה זו עם כל הצריך בה במציעא פרק ראשון:

4 כבר ביארנו בראוה מעברת ושאלוה מה טיבו של עובר זה שאם אמרה לכשר נבעלתי או מאיש פלוני והוא כשר נאמנת ולא סוף דבר להכשיר את עצמה שלא להתחלל מן התרומה ומן הכהנה מתורת נבעלה לפסול אלא אף להכשיר את העובר לינשא לכהנה ואפילו ברוב פסולים אצלה כמו שהתבאר:

5 אע"פ שהגיורת לא נאסרה לכהנה אלא מסתם זונה מכל מקום הואיל ונאסרה אף בפחותה מבת שלש נאסרה כמו שביארנו וגר בגיורת בתו לפסולה לכהנה ושאר דברים שבסוגיא זו כבר ביארנום למעלה:

6 כל שנבעלה לפסול לה בין בלאו בין בעשה אפילו פנויה פסולה מן הכהנה הן ישראלית הן כהנת ואם היא כהנת אף היא פסולה מן התרומה מדין זונה מעתה גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי ונתין וממזר שבאו על כהנת ועל לויה ועל ישראלית כל שהם בני תשע שנים ויום אחד שביאתם ביאה פסלוה מן הכהנה ומן התרומה הואיל ואינה ראויה לינשא לכל אלו והוא הדין לגוי ועבד הואיל ואין לה אלמנות וגירושין בו וכן בפצוע דכא וכרות שפכה שאף הם פסולים לה וכן שומרת יבם שנבעלה לזר וכן ביאת חלל אף בבת ישראל פוסלת מן הכהנה ומן התרומה אע"פ שאינו פסול לה ומצרי שאמרנו אפילו בשני שזרעו כשר ונמצא שאתה נושא בתו הואיל והוא מכל מקום פסול הנבעלת לו פסולה כדין עמוני ומואבי שמכל מקום אתה נושא בתו שהרי נקבותיהם מותרות ואעפ"כ הואיל ומכל מקום הוא פסול פוסל את הנבעלת לו: