1אמר לו אחד שורך נרבע והדבר ידוע שכל שהעיד אחד על שורו שנרבע או שהמית או שאף בעליו העידו בכך פסול לגבוה ואמר לו הלה איני מאמינך הרי שורו כשר לקרבן ואם שתק לו או הודה פסול שתיקה כהודאה דמיא ובזו אף כשאמר איני יודע הדין כן:2אע"פ שהוא שותק לו אינו אסורה עליו ואפילו היה אותו עד מוחזק בעיניו כאדם כשר ואפילו הוא מאמין בדבר שמכל מקום אין דבר שבערוה פחות משנים ומכל מקום אם היה אותו העד מוחזק בעיניו לנאמן בכל דבר כשני עדים אסורה לו לצאת ידי שמים לא שיהיו מוציאין אותה בית דין מתחת ידו בכך אלא שאם בא לצאת ידי שמים מוציאה הא כל שאינו נאמן אצלו לכל דבר כשנים אפילו היה מוחזק לו בכשר והגון אינו כלום ואפילו שתק לו ואפילו היה הוא מאמין בענין בתוך לבו שכך הוא שהרי המאמין בעד אחד שאינו גזלן ושהוא כשר והגון מאמין הוא הענין ואעפ"כ כל שאינו מאמינו כשנים אינו כלום וכן כל שמקנא לאשתו ועד אחד מעידה שנסתרה מאמין הוא הדבר ואעפ"כ אינה אוסרה כך הוריתי בענין זה על ידי מעשה ואף גדולי הדור נסכמו בה לדברי וחזקו את הסברא מצד שלא אמר אי מהימנת דעבדא איסורא אפקה אלא אי מהימן לך כבתרי הא כל שנאמן אצלו כשנים אסורה לו מתורת ידי שמים ואע"פ שהיא מכחישתו שאף בעד אחד דעלמא לא אמרו שבהכחשה אינו נאמן אלא שאינו נאמן לאותו שמכחישתו אבל לזה שאינו מכחישו נאמן וגדולי הרבנים כתבו בזו שכל שמכחישתו אינו נאמן ואינו נראה שהכחשה שלה אינה כלום לגבי דידיה ומכל מקום כל שהוא מכחישו אינה אסורה לו והדבר מסור ללבו ולמי שכל הסתומות גלויות לפניו ולמדת שאף במה שאינו יכול לידע יכול הוא לומר איני יודע ואיני מאמין אלא שאם הוא מאמין ואומר שאינו מאמין הקלר תלוי בצוארו ואנו אין לנו וכל שמוציאה מתורת האמנה בעד אחד נותן לה כתבה שמכל מקום אינו נאמן ומכל מקום יש מקום שאף עד אחד הראוי לסמוך עליו נאמן אע"פ שאינו נאמן כשנים והוא כשכבר קנא לה בעדים ואחר כך נסתרה על פי עד אחד והעיד לו כן ואף בזו יוציא ויתן כתבה וגדולי המחברים כתבו שכל שדעתו סומכת להיות הדבר אמת אסורה לו על פי אחד אפילו עבד או אשה וזו תמה שאם כן מה היה צריך למהימן כבתרי ואף אביי מה היה צריך למהימן דלאו גזלנא הוא ושמא הם מפרשים אותה בשלא היתה חשודה בעיניו הא כל שהיתה חשודה לו בעדות כל דהו דעתו סומכת ואסורה לו והדברים שהרי אין לך חשד אשה גדול יותר מרוכל יוצא והיא חוגרת בסינר ואעפ"כ אינו אסורה לו אלא שיש מפרשים אי מהימן לך כגון דקים לך ביה דלא משקר לדידך אפילו פסול שבפסולים:3באו עליה עדים בדבר מכוער ואין שם עדות ברורה בזנות אינו חייב להוציא ואינה אסורה עליו ומכל מקום אם רצה להוציאה תצא בלא כתבה מדין יוצאה משום שם רע כמו שיתבאר ראה הוא בה דבר מכוער אינו חייב להוציא ואם רצה להוציא יוציא ויתן כתבה ואם טען שראה בזנות חייב להוציא ויתן כתבה ובזו בית דין כופין אותו להוציא שהרי אסרה על עצמו:4אמרה היא לו שזינתה אין משגיחין בדבריה אין זה אלא שעיניה נתנה באחר ואפילו נתנה אמתלא לדבריה שכך הוא כמו שהתבאר בסוף נדרים ההיא אתתא דכל יומא דתשמיש הות קיימא ומייתי מיא ומשיא ידה דגברא יומא חד אייתית ליה מיא למימשי אמר לה מאי האי הא האידנא לא הות הדא מלתא הכא אמרה ליה אי לאו את חד מן נהלוי ר"ל מוכרי אהלים דהוו הכא האידנא הוה ואמר רב נחמן עיניה נתנה באחר ולית מששא במילתא ושמא תאמר אף בלא נתינת עין באחר למה נאסרה והרי שגגה היא זו שהרי אף היא אומרת שסבורה היתה שבעלה היה כבר העמידוה באשת כהן שנאסרה אף בשגגה ואונס ודכותה באשת ישראל ולשיטתנו אף בדעתו סומכת אינה אסורה לו שאין סמך של מחשבה מפקעת אישות וגדולי המחברים נמשכו לשטתם שאם דעתו סומכת אסורה לו ואין הדברים נראין ומכל מקום כל שכתבנו בענינים אלו הוא לצאת ידי שמים אבל בית דין אין מוציאין אלא בעדים שיעידו שזינתה בפניהם ברצון ומכל מקום אם הוא טען שהוא בעצמו ראה שזינתה אף זה כופין אותו להוציא אלא שנותן כתבה ומכל מקום אומר אני שלא נאמר כן אלא בדין התלמוד שהאיש היה בידו לגרש וכן עכשו במקום שהרשות ביד כל אדם לגרש אבל במקומות שאינו יכול לגרש כשירצה אם מחמת חשש המלכות אם מחמת חרם גדוליהם חזר דין האיש כדין האשה וכשם שבאשה בראשונה כל שאומרת טמאה אני לך יוצאה עד שראו שהיו נותנות עיניהן באחר ואוסרות עצמן וחזרו לומר שלא תהא נאמנת ואע"ג דשויתה אנפשה חתכה דאיסורא סומכין כל כך על חזקת עיניה נתנה באחר שאין חוששין למה שעשאתו חתיכה דאיסורא כלל ואף להתירה לתרומה כמו שיתבאר שם ובאותו זמן לא היה מקום לתקנה זו אלא באשה שלא היה לה צד להפקיע עצמה מיד בעלה אלא בכך אבל באיש לא שהרי מוציא לרצונו ואלו נתן עיניו באחרת אין צריך לבא בטענת איסור שהרי מגרש הוא לרצונו ומכל מקום כל שאין האיש מוציא לרצונו על הדרך שכתבנו הרי הוא בכלל התקנה ושמא עיניו באחרת ובמקום שאי איפשר לו לישא שתים גם כן ומגדולי הדור נסכמו בה עמי והוסיפו לומר אף במקום שיכול לישא אשה דמכל מקום כל כמה דאגידא הא גביה לא משכח וכל שראינוהו שטוען כן אין לאסרה עליו ואף אני הוריתי כן במקום שהיו שם ידים מוכיחות שסבת שנאה מעוררתו ושיצא עליו קול בנתינת עין באחרת וגדולי הדור נסכמו בה לדברי במקום שמצות המלכות מונעת ומעכבת שלא לגרש אלא מדעת:5ענין זה שרמזתי עליו הוא שנזדמן לי אחד שנשא אשה ונתחדשו קטטות ושנאות ביניהם והיא מיטפלת בצערה וסובלת חירופיה וגדופיה כדי שלא תתגרש ומכל מקום היה הוא מרגיל עמה קטטה ומחזר עליה לגרשה ומוציא עליה שם רע ברוב ענין ונמצא שקרן במקצתם ונזדמן לו פריץ שנטען עליה ושמח לו והתעלס עמו באהבים כדי לפרסמה בזנות ולהוציא עליה שם רע וכששמע אביה בדבר בא לידי כעס עם הפריץ ולהכעיס הלך לו אצל הבעל ואמר לו בהדיא שנזדקק לבת זוגו ושמח הבעל עליו וטען בב"ד שהיא אסורה לו ושיאסרוה בית דין עליו בחתם ידיהם כדי שיראהו למלכות ותהא מרשתהו לגרש היה מחבירינו מי שהיה סבור לאסרה מטעם אין אדם משים עצמו רשע שטעם זה ר"ל אין אדם משים עצמו רשע עושה עדותו עדות אצל האשה ולא אצל עצמו וסתרתי את דבריהם מטעם שכבר בררתי בראשון של סנהדרין ולא עוד אלא שדנתי עליו שאפילו היה אחר מצטרף עמו אינו כלום שאין דבר שבערוה פחות משנים וזה פסול הוא וחשוד על העריות וכן היו באים לאסרה מצד שדעתו סומכת להאמין במה שזו אומר וסתרתי את דבריהם שכתבתי למעלה וכן נסמכתי להתיר ממה שראיתיו מרגיל קטטה ומחזר לגרשה ונמצא שקרן בהרבה דברים שטען עליה וכבר אמרו ביבמות בקטטה בינו לבינה שאם אמרה מת בעלי אינה נאמנת ואמרו שם מאי טעמא דקטטה משום דמשקרא אלמא שהקטטה מחזיקתה בשקרנית וכן בזה כל שאינו רשאי לגרש אלא מדעת וראינוהו מרגיל קטטה הרי הוא מוחזק בענין זה בשקרן ואין סומכין על דבריו כל שכן להיות דעתו סומכת וחזר לומר שראה עליה דברים מכוערים ואף מזו היו חבירי נוטים לאיסור והוריתי שאפילו כן לא נאסרה לו ולא אמרו מכוער הדבר תצא אלא מבועל שכנסה אם גירשה זה הא מבעל לא ואפילו פיו על פיה כמו שיתבאר בתלמוד המערב שבפרק המדיר ואין אוסרין ואין מלקין על היחוד ואין האשה נאסרת אלא על ידי קנוי וסתירה ואפילו קנא לה ונסתרה בעד אחד כמו שביארנו ואף לאחר כן כשראה שכלתה אליו הרעה מתוך הוראתנו חזר וטען שראה להדיא שזינתה והיה הדבר פשוט בעיני חבירי לאיסור ואף בזו הוריתי שאין לנו לאוסרה מצד שכבר הודה בראשונות שאינו יודע עוד עליה דבר ועכשו חוזר ומגיד על מה שכבר טען שלא היה יודע בה דבר אחר והרי זה כעין מה שכתבנו למעלה בטהרות דאשכחיה ולא אמר ליה ולא מידי וכו' ואין לנו עדות יתירה על של עדים ואלו עדים שהעידו בחתכה זו שהיא מותרת או באשה זו שהיא פנויה וחזרו ואמרו שאסורה היא או שאשת איש היא אינם נאמנים וכן מצד מה שכתבנו שיש לחוש שמא עיניו נתן באחרת והרי תקנתו בכלל תקנת האשה ולא עוד אלא שגדולי הדור נתחזקו בטעם זה עד שכתבו לי שתקנת טמאה אני לך שאינה נאמנת אף דין גמור הוא שאין אדם נאמן בדבורו להפקיע מה שנשתעבד לחברו ולא תלו את הענין בתקנה אלא שבראשונה היו נוהגים לאסור מחשש חומר אשת איש ולפנים משורת הדין ותקנו להעמידה על הדין ואף בזו הרי הוא משועבד לה ואינו נפקע בדבורו אלא שמכל מקום אין כופין אותו בעונה אלא שהוא מותר בה מכל מקום יקיים על כרחו ויפרנס בשאר וכסות אחר שאף היא אינה כופתהו בענין עונה וכן הרביתי בזו דברים ונענו לי חבירי ואף גדולי הדור נסכמו לדברי ומפני שהדברים מחדשים וצריכים להתלמד ראיתי לכתבם וכן הסכמתי עמהם לומר שאין דין אין אדם משים עצמו רשע נאמר במי שהוא מפקיעו מעליו ומכניס עצמו בכלל רשעים כגון זה שהוא נטען וחשוד והרי החשוד דרך כלל אינו נאמן בעדות אשה לאפוקה כמו שהתבאר בסנהדרין כל שכן באותה שנחשד בה שיש לומר שלזה הוא מכוין ואף לדעת האומר שאם כנס יוציא כל כי האי גונא לאו דינא גמירי וכן הסכמנו שלא נאמר אלא במתכוין להעיד הן בבית דין הן שלא בבית דין אבל כל שלא אמרה דרך עדות אלא דרך כעס או לאי זו סבה אינו כלום וגדולי הרבנים רמזוה בשני של יבמות:6השבויה אסורה לכהנה מספק זונה ואם באו שני כתי עדים שנים אומרים נשבית ושנים אומרים לא נשבית בדרך שלא נאמר בו לא ראינוה אינה ראיה מעמידין אותה על חזקתה אם לפסול אם להכשיר ואע"פ שאמרו כאן מאי חזית דסמכית אהני וכו' כלומר ואמאי אמר ויבוקש הדבר ולא נמצא ואין אומרים אוקי תרי וכו' בזו אינה אלא מפני שלא היתה היא בכאן וינאי שהיה בן כהן לא היה לעולם בחזקת כשרות שהרי על תחלת לידתו העידו בפסול ומתוך כך כשראו שנים כנגד שנים היו אומרים להעמידו בחזקת פסול ובשני של כתבות במשנה חמשית שבו פירשנו בה בשם חכמי התוספות דרך אחרת שעליה ראוי לסמוך יותר ומכל מקום אם אלו שאמרו נשבית הוזמו על ידי שנים אחרים אין עדות הראשונים כלום וכן אם העידו שנים שנשבית ושנים אחרים העידו שתכף שנשבית נגנבה מהם והוכנסה שפחה תחתיה קודם שנתיחדה עם השבאי נאמנין ועד אחד שהעיד שהיא שבויה אינו כלום שאין דבר שבערוה פחות משנים:7זה שביארנו באשת ישראל שכל שזינתה ברצון אסורה לבעלה ובאונס מותרת הקטנה מיהא כל פתוי שלה אונס הוא כמו שיתבאר ביבמות פרק הבא ובתלמוד המערב שבסוגיא זו אמרו קטנה שזינתה אין לה רצון ליאסר על בעלה:8כל ספק שאירע בטבילה הן אם טבל אם לא טבל הן שהמקוה שלם הן שהמקוה חסר הרי הטמא בחזקתו עד שיודע בבירור שטבל כראוי וכן מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו למפרע בין ברשות הרבים בין ברשות היחיד טמאות עד שיודע זמן שנמדד בו והיה שלם שלא נאמר ספק טומאה ברשות הרבים טהור אלא בספק טומאה כגון נגע או לא נגע וכיוצא בו אבל זה שהיה טמא בודאי ואתה בא לטהרו אי אתה מטהרו מספק:9ומקוה פסולו ביחיד ר"ל שכל שהעיד אחד שמדדו ומצאו חסר נאמן לפסלו ולטמא כל טהרות שנעשו על גביו למפרע:10כהן שבדקוהו ונמצא על פי שני עדים שהוא בן גרושה ובן חלוצה שהוא חלל מונעין אותו מלעבוד ומכל מקום אם עבד עבודתו כשירה אף במזיד ויש שפירשוה דוקא בספק חלל אבל חלל ודאי ישראל הוא וכן ראיתיה לחכמי הדורות מפני שהם תמהים על משל דר' טרפון היאך דומה אחד לחברו שהרי בן גרושה ובן חלוצה אע"פ שנודע בבירור עבודתו כשירה ואלו גבי מקוה אם נודע שהוא כן טהרותיו טמאות למפרע אלא שפירשוה בספק חלל הא ודאי חלל לא אבל בעל מום שעבד אפילו בשוגג עבודתו פסולה בין מום קבוע בין מום עובר במה דברים אמורים במום הפוסל באדם מלהקריב ובבהמה מליקרב אבל מום הפוסל באדם ולא בבהמה על הדרך שיתבאר במקומו אין עבודתו פסולה אלא שמכל מקום אם עבד במזיד לוקה ויש מומין שאין בהן איסור עבודה אלא מפני מראית העין ובאלו אף מלקות אין בו וכל שהעיד אחד על כהן שהוא בעל מום נאמן ומונעין אותו מלעבוד שהרי אם שקר הוא מעיד יכול הוא להראות:11המשנה הארבע עשרה והכונה לבאר בה ענין החלק הרביעי והוא שאמר כל מי שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר ואי זו כהנת ולויה וישראלית שנשאו לכהן וללוי ולישראל וכל מקום שיש קדושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום שבשניהם ואי זו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לממזר ולנתין וכל מי שאין לה עליו קדושין אבל יש לה קדושין על אחרים הולד ממזר ואיזה זה שבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה וכל מי שאין לה עליו ולא על אחרים קדושין הולד כמוה ואיזה זה ולד שפחה ונכרית אמר הר"ם פי' כבר ידעת שאלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט הולד חלל ולא נאמר בזה הולד הולך אחר הפגום וממה שיתחייב שתדענו שמצרי שני שנשא מצרית ראשונה הולד שלישי לפי שהן קדושין בלא עבירה והולד הולך אחר הזכר וכן אילו נשא אדומי ראשון אדומית שנית היה הולד שני אמר השם בשפחה האשה וילדיה ואמר בגויה כי יסיר את בנך מאחרי בנך קרוי בנך ולא בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה:12אמר המאירי כל מקום שיש קדושין ואין עבירה בנשואיהן כגון כהנים לויים וישראלים זה בזה הולד הולך אחר הזכר בת ישראל לכהן הולד כהן בת כהן לישראל הולד ישראל וכן כלם וכל מקום שיש קדושין ויש עבירה ר"ל שקדושין תופשין שם אלא שיש בהם עבירה כגון חייבי לאוין כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל או בת ישראל לנתין ולממזר הולד הולך אחר הפגום שאין צריך לומר בבת ישראל לנתין ולממזר שהולד נתין וממזר ולא אף ממזרת ונתינה לישראל הולד נתין או ממזר ונתינים הם מבני הגבעונים שנתגיירו דרך שקרות והניחום לחוטבי עצים והשאירום שלא להחזיקם בגרים גמורים לענין אסור חתנות אלא שהם חייבים בתרי"ג מצות ועליהם אמרו בתלמוד המערב נתינים יהושע רחקם ומה שנאמר בתלמוד שלנו דוד גזר עליהם שמא נשתכח וחזר ורחקם או שמא יהושע רחקם לכל זמן בית המקדש ודוד לעולם ובפסלות כהנה כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אתה מפרש שהולד הולך אחר הפגום ממה שהדבר ידוע שכל אשה הפסולה לכהנה שנבעלה לכהן בין ברצון בין באונס הן במזיד הן בשוגג בין כדרכה בין שלא כדרכה בין דרך זנות בין דרך נשואין תכף שהערה בה נעשית חללה מיד אבל הכהן עצמו לא נתחלל אפילו נשאה אלא שאומר לו עמוד והוצא ואמר עכשו שאם נשא אחד מן הפסולות לו והוליד ממנה בן הולד חלל כאמו ולפי דרכך למדת שקדושין תופסין בחייבי לאוין והולד כשר אלא שהולך אחר הפגום וכל מקום שאין לו עליה קדושין כלומר שאין קדושיו של זה תופשין בה אבל יש לה קדושין על אחרים כלומר שקדושיה תופסין עם אחרים כגון אחותו או אחת מן העריות שבחייבי כריתות ומיתות בית דין הולד ממזר וכל מי שאינה בתורת קדושין כלל לא לזה ולא לאחרים ר"ל שאין קדושין תופסין בה כלל כגון שפחה ונכרית שקדשן ישראל או עבד וגוי שקדשו בת ישראל הולד כמוה לעולם בין לגריעותא בין למעליותא ר"ל שישראל שהוליד מן הגויה ומן השפחה הולד גוי ועבד וגוי ועבד שהולידו מבת ישראל הולד כשר בקהל ישראל ומכל מקום בשפחה שלו כתבו הגאונים שהולד כשר חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ודאי שחררה ומהם שהיו אומרים שאלו היה לו בן משפחתו לא תתיבם אשתו ואע"פ שהולד הבא משפחה ונכרית אינו פוטר מן החליצה ומן היבום שהרי כמי שאינם הם ואינן נדונין כשאר זרע פסול לפטור מכל מקום חוששין שמא שחררה תחלה והולד כשר וגדולי המחברים מרחיקים דברים אלו לומר שלא נאמרה חזקה זו אלא באשתו שגירשה או במקדש על תנאי ובעל סתם שחזקה בתורת אישות בעל עד שיפרש שעל סמך תנאו הוא בועל אבל שאר הנשים כל ביאה לשם זנות עד שתתברר שלשם קדושין היא וכן הדברים נראים לי ממה שאמרו בבריתא של מסכתא זו פרק ראשון כל ביאה שהיא לשם קדושין מקודשת ושאינה לשם קדושין אינה מקודשת:13ר' טרפון אומר יכולים ממזרים ליטהר כיצד ממזר בא על שפחה הולד עבד שחררו נמצא הבן בן חורין ר' אליעזר אומר הרי זה עבד וממזר אמר הר"ם לא חולק ר' טרפון בעבד שנשא ממזרת שהולד ממזר לפי שאין חייס לעבדים ואין הבדל בין שהיא שפחתו או שפחת חבירו ור' טרפון מתיר זה לכתחלה והלכה כר' טרפון:14אמר המאירי ליטהר ר"ל לטהר את זרעם לעשותם ישראלים גמורים בלא שום פסול אע"פ שאמרה תורה שהממזרות אינו נפקע וכדכתוב עד עולם וכיצד הוא דבר זה שנשא שפחה הרי בנו הולך אחריה ולא אחר האב כלל ונמצא עבד ודבר זה אף לכתחלה כן שהממזר מותר בשפחה שלא נאמר לא יהיה קדש ר"ל לא יסב גברא מבני ישראל אתתא אמה אלא בישראל הכשר הא ממזר מותר ויש לו בה הויה ואין צריך לטרוח ולמכרו בעבד עברי להתירו בשפחה שאף בלא כן מותר הוא בה ולמדת בדין זה שאף לאחר חורבן הוא ואף בזמן הזה ואלו היינו אומרים דוקא כשנמכר לעבד לא היה כן לאחר חורבן ולא אף במקדש אלא בזמן שכל יושביה עליה שאין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג אלא לכתחלה קאמר ובכל זמן ומכל מקום בנו כמוה ואחר שבנו עבד ישחררהו אם הוא שלו או ישתדל בשחרורו והרי הוא בן חורין וישראל גמור וכן עבד מותר בממזרת אפילו לכתחלה אלא שהולד כמוה ונמצא ממזר ואין הולכין אחר האב אע"פ שהוא הפגום מצד שהעבד אין לו חייס ור' יהודה אומר הרי זה עבד וממזר עבד מצד האם ומדין וולדה כמוה וממזר מפני שפסול ממזרות אינו נפקע לעולם דכתוב עד עולם כלומר הלך אחר פסולו לעולם ומכל מקום הלכה כר' טרפון וכן הדין בממזר שבא על הנכרית והוליד ממנה בן וגיירו אלא שביאתו אסורה לכתחלה:15זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
