1כל הראוי לכהנים בקדשים לא סוף דבר לאותם שמקריבים את הקרבן אלא כל אנשי בית אב חולקין עמו אף אותם שלא הקריבו וזה שנאמר בתורה באשם הכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה ובמנחה הכהן המקריב אותה יאכלנה לא נאמר אלא לומר שלא יחלוק בה אלא הראוי להקריב אבל טמא או קטן אע"פ שהוא מותר באכילת קדשים אין חולקין בקדשים אלא אשה ואנדרוגינוס ואע"פ שבעל מום חולק כמו שיתבאר במקומו בזה מאחר שהכתוב התירו באכילתם שנאמר לחם אלהיו מקדשי הקדשים וכו' ראוי הוא לאכול שאף הוא מסייע לתלע בעצים ולהפשיט ולנתח אבל טמא או קטן לא הא כל שאר אנשי בית אב שבאותו היום חולקים והוא שנאמר במנחת הסלת לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו וכשהם חולקים צריך שיחלקו כל קרבן וקרבן ליתן חלק ממנו לכל אחד ואחד לא שיהא אחד נוטל מזה והאחר כנגדו בקרבן אחר ולא סוף דבר שלא יחלקו מנחות כנגד זבחים שהרי אינם מין אחד שזה ממין דבר הנשחט וזה ממין הקמחים וכן שהמנחות אינן קמות תחת הזבחים בדלות שהרי יש בנתים קרבן העוף ר"ל שאם לא השיג בבהמה מביא עוף ואם לא השיג לעוף מביא מנחה אלא אף מנחות כנגד עופות אינן חולקים אע"פ שהמנחה קמה תחת עופות לדלי דלות ולא סוף דבר באלו שמכל מקום הללו מיני דמים והללו מיני קמחים אלא אפילו עופות כנגד זבחים ולא סוף דבר באלו שמכל מקום הללו מעשיהם ביד ר"ל במליקה והללו בכלי ר"ל בסכין ובשחיטה אלא אפילו מנחות כנגד מנחות או עופות כנגד עופות או זבחים כנגד זבחים ולא סוף דבר במנחת מחבת כנגד מרחשת ומרחשת כנגד מחבת שזו מעשיה קשין וזו מעשיה רכין אלא אף מחבת כנגד מחבת ומרחשת כנגד מרחשת ולא סוף דבר בקדשי קדשים אלא אף בקדשים קלים שכל אלו אינם ממון שלהם כדי לחלוק עד שלפעמים יצטרך לעלות בדמים זה על זה אלא ממון גבוה הוא ומה שאמרו בלחם הפנים כשנשתלחה בו מארה שלא היו שבעים בה באכילה מועטת כמו שהיו רגילים בזמן שהיתה הברכה משלחת בו שאמרו עליה שבאכילת כזית יש אוכל ושבע ויש שבע ומותיר וכשנשתלחה בו מארה אמרו שהצנועין מושכין ידיהם ומניחים חלקם לחבריהם והגרגרנים חולקים והרי זו ודאי לא לחלוקה חלק כחלק היא אמורה שהרי אינה כלום לכל אחד ומתוך כך היה ראוי לפרש שחולקים ונוטל כל אחד כדי שבעו ומעלה לחברו בדמים אינו כן אלא מאי חולקים חוטפים ר"ל שנוטלין בזרוע והצנועים לא היו קפדים בכך והיו מניחים להם מקום ומכל מקום יש דברים שאין חולקים דבר אחר כנגדם ואעפ"כ מה שבא לחלקו ממנו הוא כממון שלו לעשות בו כל דבר ומהם גזל הגר שאין כהנים שבאותו משמר חולקים אותו כנגד דבר אחר כמי שביארנו בבבא קמא פרק הגוזל קמא ואעפ"כ כשבא חלקו לידו עושה ממנו את חפציו כמו שביארנו במסכת חלין פרק לחיים ובאחרון של סכה התבאר שבעצרת שחל להיות בשבת שיש שם שתי הלחם חמץ ולחם הפנים מצה אין חולקין זה כנגד זה אלא אומרים לכל אחד הי לך חמץ הי לך מצה:2כבר ביארנו שלדעת ר' יהודה שהלכה כמותו כל שהוציא מעות הקדש בשוגג מעל ואם קדש בהם מקדשת וכן אם קנה בהם חפץ מקחו קיים והנהנה אחריו פטור שהרי יצא לחולין ובמזיד אינו מביא קרבן מעילה אלא שלוקה ומתוך שאינך מביא קרבן מעילה לא נתחלל ההקדש אלא הרי הוא בהוייתו ואם בא אחר ונהנה בו בשוגג מעל:3המפקיד מעות של הקדש אצל שולחני ולא הודיעו שהם של הקדש אם צרורים בקשר משונה או חותם על הדרך שביארנו במציעא אין הנפקד רשאי להשתמש בהם לפיכך אם הוציא מעל הנפקד ואם מותרים ר"ל שאינם קשורים בקשר משונה או חותם יש לו רשות להשתמש בהם לפיכך אם הוציא מעל המפקיד ומכל מקום גדולי המחברים כתבו שלא מעל לא מפקיד ולא נפקד לא מפקיד שלא הרשוהו ולא נפקד שהרי הוא כמורשה מאליו ונראה שהם גורסים במשנה זו במעילה בזו אם הוציא שולחני לא מעל אצל בעל הבית בין כך ובין כך לא ישתמש בהם לפיכך אם הוציא בעל הבית מעל וחנוני דינו כשולחני וכבר ביארנוה גם כן במציעא פרק שלישי: