מאירי על קידושין י״א

1 ולענין הדין אין בהם טענת מקח טעות מחמת מום שאם בגלוי הוא הרי ראה וניפס ואם בסתר הוא כגון שומא או נשיכת כלב או ריח הפה וחוטם מה לו בכך והרי למלאכה הוא רוצהו ואין בזה בטול מלאכה ואם הוא נכפה לזמן קבוע שהוא כמומין שבסתר ויש בו בטול מלאכה לא שכיח ומכל מקום גדולי המחברים פסקו שכל שיש בו שחין רע או חולי שמתיש כחו או נכפה או משועמם וכיוצא בכאלו מדברים המלוכלכים הרי זה מום וכן בצרעת שהרי אינו סובל שיהא עוסק במלאכת אכילה ושתיה וכל אלו כמומין שבסתר נמצא גנב או קוביוסטוס ר"ל גונבי נפשות הגיעו שסתם עבדים כך הם ואין כאן טעות וכן בזולל וסובא וכיוצא בהם ליסטים מזוין או מוכתב למלכות קול יש לו ומתוך הקול אי אפשר שלא ידע והרי זה כסביר וקביל ושמא תאמר והלא בבבא בתרא פרק פירות אמרו המוכר עבדו לחברו ונמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו ליסטים או מזוין או מוכתב למלכות אומר לו הרי יש לך לפניך ר"ל והלה מחזיר לו מעותיו בדין תירצוה חכמי הדורות כשהביאו מעיר אחרת וזו שבכאן באותה העיר ושמא תאמר לדעת זה הביאו מעיר אחרת מיהא לא יאכל בתרומה משום סמפון לדעת החושש לסמפון אע"פ שאין הלכה כן לקיחה מעיר אחרת דבר שאינו מצוי הוא ולא גזרו בו ויש מפרשים שזו של בתרא בשלא פרעו עדין ואומר לו הרי שלך לפניך שהרי נעשית מוציא ועליך הראיה שנודע לי בקול אבל כל שפרעו אינו ואע"פ שהיה לך לומר גם כן לדעת החושש לענין תרומה לסמפון היה לנו לאסור בשלא פרעו לא פלוג רבנן ויש מפרשים שאף בלקחו בעיר וכן אף בשלא פרעו הוי מקח טעות ובזו כך אומר קלא אית להו ואין לחוש בהם לאכילת תרומה ומכל מקום כשימצא כן נעשה זר למפרע ויש מפרשים שהמוכר אומר ללוקח הרי שלך לפניך כלומר שהרי נודע לך מצד הקול וכן כתבוה גדולי המפרשים בהגהותיהם והדברים נראים כדעת האמצעי:

2 ולענין ביאור סוגיא תדע שבדברי רבינא ראוי לגרוס אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים אין ארוסה וכו' משום דעולא ואין גורסין בה אי משום דעולא אי משום סמפון ופירוש הדברים שמעתי שאתה אומר ארוסה אוכלת כל שאין לחוש למזיגה ואי אתה חושש לסמפון והשיבו ואתה אי אתה אומר כן והרי קל וחומר הוא אבל מה אעשה וסתם ארוסה מיהא אסורה משום דעולא:

3 כבר ביארנו במשנה בקדושי כסף ששעורן בפרוטה שכל פחות מכן אינה מקנה עצמה בכך ואפילו פחותה שבפחותות ואפילו פירשה ואמרה הריני רוצה להתקדש לו בדבר זה אע"פ שאין בו שוה פרוטה אינו כלום סתם הדברים אין שום אשה מקנה עצמה בלא כלום ואפילו פירשה וכן כלך לדרך זו אפילו ידענו בה שהיא גדולה בכבוד ומעלה יתירה ומשתררת שהדברים מוכיחים בה שאינה מקנה עצמה בפרוטה מתקדשת היא בפרוטה ומכל מקום כל שפירשה ואמרה שאינה רוצה להתקדש אלא בשעור כך דבריה קיימין הא כל שבסתם מקדשת בפרוטה הן על ידי עצמה הן על ידי שלוחה הן שהבחינה באותו דבר שהוא שוה פרוטה הן שלא הבחינה כגון שקדשה בלילה הואיל ואינה מוטעית בגופו של דבר ושהוא שוה פרוטה מכל מקום למדת שהסתם בפרוטה הואיל והוא ממון אפילו לנכבדות ביותר ואם פירשו תהא כפירושן ופחות מפרוטה אינה כלום אף לפחותות ואף בפירשו:

4 ולענין ביאור זה שאמרו בדינר פירשו תחלה טעם שלהם שכן אשה מקפדת על עצמה ואינה מתקדשת בפחות מדינר והקשה אלא מעתה וכו' כלומר הואיל ולא מתורת ממון אתה בא אלא מתורת קפידא נהי אף בשאינה מקפדת משערין בכך ואין שום אשה מתקדשת בפחות הא כל שרגילות מתוך הקפדתם בקדושין יתירים נימא דאי פשטה ידה וקבלה חד זוזא לא כלום הוא והשיבו פשטה ידה לא קאמינא כלומר שמאחר שאף היא מראה שאינה מקפדת בכך מקדשת אחר שיש שם ממון ומדקאמר לא קאמינא נראה דאף מפרוטה הוא אומר כן הא כל שלא בידיעתה שיעור הממון סתם נשים אינן מקדשות בפחות מדינר ואף בנתיה דר' ינאי כל שלא ידעו בשיעור הממון אחר שלא התנו בו כלום הרי הן כשאר הנשים שאם מתורת הקפדתם היה להם לפרש וחזרו ופירשו הטעם דכסף של תורה כסף צורי ופרוטה אינה של כסף ואם כן אף בפשטה ידה וקבלה פרוטה אינה מקדשת ומדאפיקתה מפרוטה ואוקמתה אכסף אוקמה אדינר אע"פ שיש מטבע כסף פחותה ממנה והיינו מעה ומכל מקום הלכה בפרוטה על הדרכים שביארנו:

5 הודאת מקצת שבית דין משביעין עליה צריך שתהא הטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה ופירשוה במקומה על כפירת הטענה ר"ל שתהא כפירת הטענה שתי כסף כלומר שתהא התביעה שתי כסף ופרוטה או יותר עד שתהא הכפירה בשתי כסף וההודאה בפרוטה ושתי כסף אלו פירושו שתי מעין שהם שליש דינר ואע"פ שכסף כתוב והיה לנו לומר כן בכפירת מעה הוקש כסף לכלים מה כלים שנים אף כסף שנים ובכלים אינו כן אלא כל שהתביעה בשני כלים וכפר באחד והודה באחד נשבע אפילו במחטין אע"פ שאין בהם שוה פרוטה מפני שהכלי דבר חשוב ואינו צריך ערך שיווי וזה שאמרו מה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב אינו נאמר דרך הצרכה ר"ל שיהא צריך שהכלים יהו חשובין אלא דרך הודעה הוא נאמר כלומר כשם שכסף דבר חשוב כך הכלי ואפילו פחות שבפחותים חשוב הוא ואין צריך בו לכפירת שוה פרוטה הואיל ומכל מקום בכלי הוא כופר ויש מחליפין בגירסא כלומר ומה כלים דבר חשוב שהרי סתמם חשובים הם ואפילו קלים שבהם אף כסף כל שהוא חשוב קצת אע"פ שהוא מטבע קל שבכסף דהיינו מעה ואין צורך בכך כמו שביארנו במקומו:

6 ולענין ביאור סוגיא זו מיהא זה שהיו מביאים לבית שמאי טעם הצרכת דינר לקדושי כסף מטעם שכל כסף האמור בתורה כסף צורי לא שהדינר הוא מטבע פחות שבצורי שהרי יש מעה ושאר מטבעות אלא שהפרוטה מכל מקום אינה כסף צורי ומדאפקיתיה מפרוטה אוקמה אדינר ומה שהקשו וכללא הוא והרי טענה וכו' ותנן הטענה שתי כסף כך פירושו כלומר אם תאמר שכל כסף האמור בתורה כסף צורי דוקא ולא כסף אחר בשום מקום ומצד שאתה סובר שכסף של תורה בא בלשון מדוקדק וכלם בענין אחד יש לך לדון גם כן בכל כסף סתם אחד ולא שנים שהרי כסף לשון יחיד הוא והאיך אמרו שהטענה שתי כסף נהי שהמעה כסף צורי ואין צורך בדינר שנים מיהא למה אלא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים ולא כיונה תורה אלא לממון בעלמא וניתן השעור לחכמים לפי מה שיראו פעמים באחד פעמים בשנים והוא הדין שפעמים בצורי פעמים בשל מדינה לפי הענין ולפי הזמן וכעין מה שהיו סבורים לומר למטה פרוטה כל דהו כלומר היוצאת באותו מקום שהענין לשם ותירץ בה משום דאיתקש לכלים והקשה ממעשר שכתוב בפדיונו כסף ואדם רשאי לחללו על פרוטות וכדתנן הפורט סלע ממעות מעשר שני כלומר שחללו על סלע ורוצה להחליף הסלע בפרוטות כדי להוציאן או שחללו על פרוטות ורוצה להחליפן בסלע להקל משאן שהרשות בידו וכן בהקדש כתוב בפדיונו ויסף חמשית כסף ערכך עליו וקם לו ואמרו על הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה שהוא מחולל שאין דין אונאה ובטול מקח בהקדש בעמיתו הוא דכתיב ולא הקדש וכן קדושי אשה שלמדנו מכסף השדה וכבר פסקנו שהם בפרוטה והשיב שלא נאמרו הדברים בכסף סתם אלא בכסף קצוב כלומר כל כסף קצוב האמור בתורה כגון חמשים של אונס ומפתה ומאה של מוציא שם רע שלשים של עבד חמש סלעים של פדיון הבן כלם בכסף צורי שארבעה דינרין מהם הוא סלע של תורה ושל דבריהם אף בקצוב כגון המבייש את חברו שלא נזכר בו כסף בתורה אלא שחכמים הזכירו בו לשון מטבע פירושו כסף מדינה ואם כן התוקע לחברו באזנו שחייבוהו על הבשת בסלע פירושו סלע מדינה שהוא שמינית שבסלע צורי והוא פלגא דזוזא והוא הקרוי בלשון מדינה איסתירא ר"ל סלע מדינה הא כסף סתם של תורה פעמים בצורי פעמים בשל מדינה לפי הענין ולפי מה שנמסר לחכמים:

7 אמה העבריה נקנית בכסף והאדון רשאי ליעדה מדעתה וכשמיעדה אינו צריך בה קדושין אחרים אלא שאומר לה הרי את מקדשת לי בכסף שקבל אביך בדמיך וכל מכירת אמה שאי אפשר ללוקח ליעדה לא לו ולא לבנו אינה מכירה ומתוך כך אין יכול למכרה לבנו אבל מוכרה הוא לאביו שאע"פ שאין אביו יכול ליעדה הרי בנו מכל מקום יכול ליעדה:

8 וכן אמה העבריה ועבד עברי קונין עצמם בגירעון כסף ר"ל שאם נזדמן להם לפדות את עצמן פודין ומחשבין זמן שעבדו ופוחתים מדמי המקח כפי השעור כמו שיתבאר מעתה אינם נקנים בפרוטה מפני שצריך לקנותה בדמים הראוים לגירעון כסף וכל פחות מפרוטה אינו כלום הא כל שקנהו בשתי פרוטות הואיל ויש בהם תורת גירעון מכירתם מכירה גמורה ואין אומרים בהם הואיל ואפיקתה מפרוטה אוקמה אדינר ויש אומרים שלא נאמר דבר זה אלא באמה וממה שהוקש גירעון כסף שלה לייעוד מה ייעוד כל היכא דלא מצי מיעד לא הוו זביניה זביני כמו שכתבנו אף בגירעון כל היכא דלא מציא מיגרעא לא הוו זביניה זביני אבל עבד עברי נקנה בפרוטה וכל דיהיב ליה יותר מפרוטה גורע עד פרוטה וכל היכא דיהיב ליה פרוטה אינו גורע כלל: