מאירי על קידושין כ״ז

1 זה שביארנו שקניית מטלטלין הנקנין אגב קרקע אין צריך לצבורין בתוכה דוקא בכל מטלטלין ומכל מקום עבדים הנקנין אגב קרקע צריך שיהו בתוכה כמו שביארנו בראשון של קמא ויש אומרים כן בכל בעלי חיים ואינו כן שהרי במעשה הנזכר בסוגיא זו אמרו טפח על טפח ועמו מאה צאן וכן בפרק חזקת הבתים בפרה וטלית אמרו דילמא מטלטלי אגב מקרקעי אקנינהו אלא לא נאמרה שם אלא בעבדים אבל שאר דברים אין צריך לצבורים ומכל מקום אגב וקני בעינן כמו שהתבאר ומאחר שאין קפידא בצבורים אף בצבורים אנו צריכים לאגב וגדולי המחברים שכתבו שבצבורים אין צריך לומר אגב תמה הוא אלא שכבר הרגישו בהם גדולי המגיהים:

2 ראובן שרצה ליתן או למכור שדה אחת לשמעון ואין שמעון בכאן ואמר לשנים זכו בשדה זו לפלוני ר"ל בחזקה וכתבו לו שטר על זה והלכו במצותו והחזיקו בשביל שמעון ולא כתבו את השטר או שכתבוהו ולא בא ליד הלוקח שכל שטר שאינו בא לראיה אלא בתורת קנין אינו כלום עד שיגיע ליד מי שנעשה לו אם רצה חוזר בשטר הואיל ולא בא עדין ליד הלוקח ואין אומרין שכבר זכו בעבורו בשטר אחר שהחזיק בשדה או שנכתב השטר אלא חוזר אבל אינו חוזר בשדה אחר שהחזיקו בו אע"פ שלא החזיק הוא בעצמו אחר שלא תלה קנין השדה בהגעת השטר לידו ומה שיש לי לפקפק בזה מה הועילה לו חזרת השטר אם לענין אחריות או לאי זה ענין אחר כבר ביארנוהו בבתרא פרק ספינה וכן ביארנו שם שזה שביארנו בענין זכו בשדה זו וכו' בחזקה ולא פירשנוה בקנין סודר מפני שאלו היה שם קנין סודר לא היה חוזר אף בשטר שסתם קנין לכתיבה עומד וגדולי צרפת פירשוה בקנין ונמשכים לשיטתם שפירשו סתם קנין לכתיבה עומד בשלא מיחה ואין הדברים נראין כמו שהתבאר שם:

3 אמר לעדים אלו זכו בשדה זו לפלוני על מנת שתכתבו לו את השטר הואיל ותלה הקניה בשטר אע"פ שהחזיקו אינו כלום עד שיגיע השטר לידו וכל שלא הגיע השטר לידו חוזר אף בשדה שכך היתה כונתו שלא יקנה אלא בשטר ומה שיש לפקפק בזו מה שאמרו כל האומר על מנת כאומר מעכשו דמי כבר ביארנוהו בבתרא פרק ספינה:

4 היה צריך למעות ונמלך למכור שדה משדותיו ומצא הסופר ואמר לו כתוב לי שטר שאני מוכר לפלוני קרקע פלוני כדי שיהא השטר מזומן לי ליתנו ללוקח כל זמן שארצה שהרי רשאי לעשות כן כמו שאמרו כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו הואיל ואין כאן חשש אלא למוכר עצמו אם תפול מידו והלה מוצאה מכל מקום כל שעשה כן ואין השטר בידו שיהא יכול למסרו לו כיון שהחזיק זה בקרקע ואמר לו שיקנה השטר אגבו נקנה לו בכל מקום שהוא והוא הדין בכל שטר ר"ל שאם הקנה ראובן לשמעון על גב קרקע שטר חוב שיש לו על לוי קנאו שמעון ויראה לי דוקא כשיקנה לו השטר וכל שיעבוד שבו אבל חוב שבעל פה הואיל ואינו דבר מסויים כתבו גדולי המחברים שאינו נקנה אגב קרקע ומכל מקום בנוסח הגאונים מצינו שאדם מקנה אגב קרקע כל כח וזכות וטענה ודין ודברים על אי זה צד שיהיו לאדם על חברו:

5 ולענין השמועה מיהא למדת שלשה דינין בשטר שלא הגיע ליד המקבל אחד שחוזר בשטר לבד ואחד שחוזר בין בשטר בין בשדה ואחד שאינו חוזר לא בשטר ולא בשדה:

6 כל קנין מטלטלין אגב קרקע לא סוף דבר שהקרקע והמטלטלין שניהם מכר או שניהם מתנה אלא אפילו האחד מכר והשני מתנה קנה אבל אם הקנה השדה לאחד והמטלטלין לאחר אם קנה זה האחד המטלטלין כשקנה חברו את הקרקע יש אומרים שהוא ספק והילכך אין גובין לו ואם תפס אין מוציאין מידו והדברים נראין שלא קנה הלה את המטלטלין שהרי מה שהביאוה מר' עקיבא שהמעשר לעניים והמקום מושכר לר' עקיבא כבר תירצוה בשני פנים ושניהם טעמי תריצי נינהו אחד מושכר לו למעשר ואחד שאני ר' עקיבא דיד עניים הוה ומכל מקום נראה לי שאם הקנה לאפטרופוס קרקע ומטלטלין אגבו ליתומים שקנו היתומים שהאפטרופוס גם כן יד היתומים הוא לכל זכות שלהם:

7 מטלטלין אגב קרקע אינן נקנין אלא בצד שלא יהו המטלטלין צריכים פירעון כגון שהיו המטלטלין מתנה או אם הם במכר שכבר נתן לו דמי כלם הא אם הוא מכר ולא נתן דמים אינן נקנין אגב קרקע ואם פרע מקצתן קנה כנגד מעותיו לבד ויראה לי דוקא כשאין צבורין בה אבל צבורין בה קנה בלא פירעון:

8 מכר לו קרקע והחזיק בה קנאה אע"פ שלא נתן דמים והדמים חוב על הלוקח ולדעתנו אפילו היה המוכר עייל ונפיק אזוזי ומה שאמרו בפרק השוכר את האמנין האי מאן דמזבין מידי לחבריה ועייל ונפיק אזוזי לא קני פירושו בשפרע המעות סתם שלא בגמר קנין הא בשקנה הקרקע באי זו מדרכי הקנין או אם משך במטלטלין אין הדמים מעלין או מורידין ויש חולק להעמידה בדלא עייל ונפיק אבל עייל ונפיק לא קנה אע"פ שקנאה בדרכי הקנין ויראה לי ראיה לדבריהם מדקאמר האי מאן דמזבין מידי לחבריה ומידי דמיטלטל משמע ודאי בשמשך היה שאלו לא משך אין מעות קונות אלא שמשך ואפילו הכי עייל ונפיק לא קני ומשיכה במטלטלין וחזקה או אחת משאר דרכי ההקנאה בקרקע אחת היא וכן אמרוה שם בההוא דזבין חמרא לחבריה אלא שיש לפרשה בלא משך ושפרע מקצת הממון ולענין מי שפרע אבל חזקת שדה אחד על חברו אינה מועלת אלא בנתינת דמים כיצד מכר לו עשר שדות בעשר מדינות הואיל וסדנא דארעא חד הוא אפילו היה האחד הר והאחד בקעה ושרחוקים זה מזה כמה החזיק באחד מהם קנה כלם ובלבד כשנתן דמי כלם ולא בתורת קנייה אלא בתורת פירעון שאלו בתורת קנין אין צורך לחזקה כמו שביארנו ואם לא נתן דמי כלם לא קנה מאותם שלא החזיק בחזקת אותו שהחזיק אלא כנגד מעותיו ואפילו לא הוה עייל ונפיק אזוזי ואם היו כלם מתנה הואיל ואין כאן חסרון פירעון קנה כלם וכן בשכירות לכל זמן השכירות שאין כאן חסרון פירעון שאינה לשכירות אלא לבסוף אבל אם מכר לו עשר בהמות והקנהו האחת לא קנה חברותיה כלל עד שיקנם אחת אחת או שימשכם באפסר אחד או שיקנה את כלם על גב קרקע:

9 היו מקצת השדות מכר ומקצתן מתנה ונתן דמי המכר וכן מקצתן שכירות ומקצתן מכר ונתן דמי המכר יראה שקנה הכל ומכל מקום כל שקנה עשר שדות בכסף ר"ל שיהא הכסף לעיקר קנין לא קנה אחד בקנין חברו אלא אם כן הזכיר את כלם וכן אחד בשטר העשוי לגמר קנין לא קנה האחר ואע"פ שנתן דמי כלם הואיל ובירר שלא נתנם לגמר קנין ומכל מקום כל מן הסתם אע"פ שבתורת פירעון הוא נותנם אנו דנין אותו בגמר קנין לכנגד מה שפרע ולמדת לשיטתנו שבשמועה זו לא חלקנו בין עייל ונפיק אזוזי ובין לא עייל ונפיק ומה שיש לחלק בה ביניהם מפורש אצלינו במציעא פרק האמנין וקצת חכמי הדורות ראיתי שחלקו בה אף בשמועה זו כמו שכתבנו ואין בידינו להכריע:

10 דברים אלו שכתבנו במטלטלין אגב קרקע שלא קנאם אלא בזמן שאין שם חיסרון פירעון כך כתבנוה לפי שיטתנו ולפי קבלתנו ולגרסת כל ספרינו שאנו גורסין ואמר רבא לא שנו אלא שנתן לו דמי כלם ועל כל פנים אתה צריך לפרשה על ענין מטלטלין אגב קרקע ואחר כך אמרו תניא כותיה דרבא יפה כח הכסף וכו' ויפה כח חזקה שהחזקה מכר לו עשר שדות בעשר מדינות והחזיק באחת מהן קנה כלם במה דברים אמורים בשנתן דמי כלם וכו' ומטלטלין אצל קרקע כשדות הרחוקים זה מזה הם וכל שכן למה שפירשתיה בשאין צבורין בה ואחר כך אמרו מסייע ליה לשמואל דאמר שמואל מכר לו עשר שדות וכו' קנה כלן ומכל מקום בדברי גדולי המחברים לא מצינו קניית מטלטלין אגב קרקע שתהא צריכה לנתינת דמים כלל אלא במכירת עשר שדות בעשר מדינות ומתוך כך טרחתי ומצאתי בהלכות ספרדיות לגדולי הפוסקים שדברי רבא סמוכות לדברי שמואל ודברי שמואל קודמין להם והוא שראיתי שם אמר שמואל מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כלם אמר רבא לא שנו אלא שנתן לו דמי כלם וכו' תניא כותיה דרבא יפה כח הכסף וכו' ויפה כח חזקה שהחזקה מכר לו עשר שדות וכו' קנה כלם במה דברים אמורים בשנתן לו דמי כלם וכו' ואין גורסין אחר כן מסייע ליה לשמואל ולשיטה זו לא נאמר ענין זה בהקנאת מטלטלין אגב קרקע כלל שודאי הקנאה זו אינה צריכה דמים ואע"פ שאמר לא שנו ולשון זה אינו מוסב אלא על משנה או בריתא ושמואל לאו תנא הוא אומר אני שכך פירושו מה שאמר שמואל במכר לו עשר שדות שכיון שהחזיק באחת מהן קנה כלם ברייתא היא ולא נשנית אלא בדרך זה והזכירו הברייתא אחריו ואמרו עליה תניא כותיה והנאוני הדברים:

11 מי שקנא לאשתו ונסתרה משקה אותה מי המרים ומשביעה אם זינתה עם איש זה שקנא לה עליו על הדרך שיתבאר במקומו ורשאי לגלגל עליה בשבועתה אם זינתה עם אחר משנתארסה לו או משנשאה שנאמר אמן אמן אמן על האלה ר"ל שתהא ירכה נופלת ובטנה צבה אמן על השבועה שלא זינתה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר אמן שלא שטיתי ארוסה אמן שלא שטיתי נשואה שהרי כל זמנים אלו אם זינתה נאסרה לו ורשאי לגלגל עליה כל חשד ביאה שאלו עשאתה תאסר לו בה הא כל חשד ביאה שאלו עשאתה לא נאסרה לו בה אינו מגלגלה ומעתה אינו מגלגל עליה אם שטית קודם שנתארסה או אם גירשה והחזירה וקנא לה ונסתרה אינו מגלגל הזמן שעמדה בו גרושה ואם היא יבמתו אינו מגלגל עליה אם זינתה בעוד שהיא שומרת יבם שהרי שומרת יבם שזינתה לא נאסרה ליבמה ולא הוזכרה כאן אלא לדעת ר' עקיבא שאומר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין אבל מגלגל עליה אם זינתה תחת אחיו שהרי אותה ביאה אוסרתה אף על אחיו היבם אע"פ שביארנו שכל קנא לה משנשאת ונסתרה שמגלגל עליה אם זינתה כשהיא ארוסה מכל מקום אם קנא לה ונסתרה בעודה ארוסה אינה שותה כלל ואין צריך לומר כן בשומרת יבם שהרי בעודה ארוסה או שומרת יבם אף לר' עקיבא אין יכול להשקותה אלא שאסורה לו ארוסה לדברי הכל ושומרת יבם לר' עקיבא אבל אינן שותות שהרי נאמר תחת אישך פרט לארוסה ושומרת יבם שאינן תחת איש ולא נוטלות כתבה אף בכתב לה שהרי הן גרמו ליאסר לו וזהו שאמרו כאן האי ארוסה היכי דמיא כלומר אם אתה סבור לפרשה בלא גלגול ותנא מילי מילי קתני כלומר שלא שטיתי ארוסה אם הקנוי והסתירה בזמן אירוסין ונשואה אם הקנוי והסתירה בזמן נשואין השתא ליעיין מר במיליה האי ארוסה היכי דמיא אי דקני לה כשהיא ארוסה ואיסתתרא כשהיא ארוסה ומשקה לה כשהיא ארוסה אי אפשר שהרי תחת אישך אמר רחמנא פרט לארוסה ואם תאמר שישקה אחר שנשא ובעל על קנוי וסתירה שבזמן אירוסין הרי כל כיוצא בזה אין המים בודקין את אשתו שנאמר ונקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה מעון ר"ל שלא בא עליה אחר חשד הסתירה אז המים בודקין את אשתו אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו וגדולי המחברים פירשו שיהא האיש מנוקה מעון מכל ביאה אסורה שבימיו אף מדברי סופרים והדברים זרים כמו שביארנו בראשון של שבועות ואם תאמר שישקה משנשא קודם שיבעול על קנוי וסתירה שבזמן אירוסין והרי אף זו אין המים בודקין בה אלא שהיא אסורה לו שנאמר ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך מי שקדמה שכיבת בעל לבועל ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל ומכל מקום אם קנא לארוסתו בזמן אירוסין ולא נסתרה ונשאה ונבעלה ואחר כך נסתרה הרי זו שותה שבזמן אירוסין אף הוא זמן קינוי הוא ואין צריך לקנוי אחר ומתוך כך יש שגורסין כאן אלא לאו דקני לה כשהיא ארוסה ולא איסתתרא ונכנסה לחפה ונבעלה ואיסתתרא ונמצא מגלגל אירוסין ואע"פ שלא היה שם סתירה וכל שאין סתירה אין בה שבועה בפני עצמה והוא משביעה על ידי גלגול ומכל מקום יש גורסין דקני לה כשהיא ארוסה ונכנסה לחפה ונבעלה וקני לה ואיסתתרא כלומר שאין קנוי שבזמן אירוסין מעלה ומוריד כלל להצטרף עם סתירה שאחר נשואין להשקותה ומכל מקום אין הגירסא מחוורת ואף הראשונה אינה לפי שיטתנו מפני שהדברים מראין שאלו לא קנא לה בעודה ארוסה אינו מגלגלה וזה אינו כמו שכתבנו אלא הגירסא המחוורת אלא דקני לה כשהיא נשואה ואיסתתרא ושמע מינה על ידי גלגול כלומר שמגלגל עליה זמן אירוסיה אע"פ שלא קנא לה ולא כמו שהיית סבור דמילי מילי קתני אלא שמגלגל בנשואין אף זמן האירוסין על הדרך שאתה מפרש באיש אחר שהוא מתגלגל ואע"פ שלא קנא לו:

12 ומכל מקום גדולי המפרשים שאלו והרי איפשר להעמידה שלא על ידי גלגול כגון שבא עליה ארוס בבית אביה וקנא לה בזמן אירוסין ונסתרה בזמן אירוסין גם כן ונכנסה לחפה ולא נבעלה שנמצא כאן תחת אישך וקדימת בעל ונקוי עון ואע"פ שלדעת גדולי המחברים אין זו קושיא שהרי ביאה אסורה מדברי סופרים היא ובפירוש כתבוה אפילו בא על ארוסתו בבית חמיו מכל מקום לדעת גדולי המפרשים אין זו הלכה כמו שביארנו במסכת שבועות וסוטה והם פירשו בקושייתם שלא היה יכול לפרשה כך שאם פירשה כן היה לך לומר דכותה גבי שומרת יבם שבא עליה יבם בבית חמיה ואם כן אין זו שומרת יבם שהרי קנאה לגמרי וכן היא ביבמות פרק הבא ומכל מקום יש מפרשין שקדימת שכיבת בעל פירושה קדימת שכיבה של היתר וביאה שבבית חמיו מכל מקום ביאה אסורה היא וסתירת דבריהם מבוארת במסכת סוטה פרק ארוסה כמו שביארנו שם ושמא תאמר לענין ביאור מיהא לפשוט ליה גלגול מאיש אחר אף אתה היית אומר דוקא בדברים שעקר שבועה חלה עליו שהרי איש אחר אם קנא לה חלה עליו שבועה בשבילו אבל דבר שאין עקר שבועה חלה עליו בפני עצמו מהיכן ראינו לגלגלו לפיכך הביאוה מארוסה שאין עליה עקר שבועה והוא שאמרו בתלמוד המערב מנין לגלגול שבועה מדאוריתא תשמעינה מן הדה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר עד כדון דברים שנשבע עליהם דברים שאין נשבעין עליהם מנין מן הדה אמן שלא שטיתי ארוסה וכו':