1אע"פ שביארנו בהשחתת זקן והקפת פאת הראש שהנשים פטורות בקרחה על המת אינו כן אלא אף הנשים חייבות בה וכן בגדידה ושריטה ואיסור קרחה בכל הראש ואע"פ שבישראל נאמר לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת הרי בכהנים נאמר לא יקרחו קרחה בראשם לחייב על כל הראש כבין העינים ודנין ישראל מכהנים בגזירה שוה של קרחה קרחה וכן למדים מזו שאף בכהנים לא נאסרה אלא על מת הא על ספינתו שטבעה או על ביתו שנפל וכיוצא באלו פטור ואע"פ שבכהנים מיהא סתם נאמרה הרי נאמר בישראל בין עיניכם למת וכן הדין בכהנים וכן הדין בשריטה וגדידה אלא שבאלו על ע"ז חייב כמו שביארנו במסכת מכות:2ואם קרח כמה קרחות על מת חייב על כל אחת ואחת אם בזו אחר זו ובהתראה על כל אחת מהן אם בהתראה אחת וכגון שקרח בבת אחת בחמש אצבעותיו או שסך חמש אצבעותיו בסם המשיר והשיר כמו שביארנו באחרון של מכות ולפי דרכך למדת שהקרחה במקום שער אבל שריטה וגדידה שתיהם ענין אחד וענינם בין במקום שער בין שלא במקום שער בין ביד בין בכלי וכבר ביארנו ענינים אלו כולם במסכת מכות ולא הוצרכנו כאן אלא ללמד שאף הנשים חייבות בהם ובתלמוד המערב אמרו רב המנונא מקפיד לחבריא פקדון לנשיכון כד תהון קיימן על מיתייא לא ליתלשן בשעריהון דלא ליתו לידי קרחה שנאמר כי עם קדוש אתה אחד אנשים ואחד נשים:3ושיעור קרחה נחלקו בה בתלמוד המערב והוא שאמרו שם עד כמה היא קרחה אי תנאי תני בגריס ואי תנאי תני כל שהו מאן דתני כל שהו כמשמעו שנאמר קרחה ומאן דתני כגריס נאמר כאן קרחה ונאמר בנגעים קרחה מה קרחה האמורה להלן כגריס אף קרחה האמורה כאן כגריס:4המשנה התשיעית והכונה בה בענין החלק השלישי גם כן והוא שאמר בדיני הקרבנות שיש בהם פרטים שאין נוהגים בנשים בקרבנות שלהם והם הסמיכות והתנופות וההגשות והקמיצות וההקטרות והמליקות והקבלות וההזיות נוהגות באנשים ואינן נוהגות בנשים חוץ ממנחת הסוטה והנזירה שהן מניפות אמר הר"ם כל אלו הנמנין בכאן באו בלשון זכר ואמר וסמך ידו והניף והגיש וקמץ ומלק את ראשו ואמר והקריבו בני אהרן ואמר בתורת כהנים והקריבו זו קבלת הדם ואמר והזה מן הדם ואמר במנחת סוטה ולקח הכהן מיד האשה ואמר באשר יביא קרבן ידיו תביאנה את אישי יי' את החלב על החזה להניף אותו תנופה לפני יי' מה שלמים תנופה בבעלים ותואר התנופה בבעלים כמו שזכרו כהן מכניס ידו תחת יד בעלים ומניף ולמדנו נזיר מסוטה לפי שאמר בסוטה ונתן על כפיה ואמר בנזיר ונתן על כפי ודין הנזיר והנזירה בקרבן שוה לאמרו בתחלת הפרשה איש או אשה כי יפליא לנדור נדר והוא אמרם כף כף מסוטה:5אמר המאירי הסמיכות שאדם סומך על קרבנו כדכתיב וסמך ידו והוא נאמר בקרבן בהמה שכל קרבנות בהמה בין של חובה בין של נדבה סומך על ראש הבהמה בעודה חייה בכל כחו חוץ מבכור ומעשר ופסח ובשעת סמיכה מתודה אם הוא חטאת או אשם או עולה אבל בשל שלמים אינו מתודה אלא שאומר דברי שבח ואין סמיכה אלא בבעלים ושל נשים אין בו סמיכה דכתיב דבר אל בני ישראל וסמך בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות ואחר אינו סומך בשבילו שנאמר וסמך ידו ולא יד חברו אפילו יד אשתו או עבדו אך שלוחו והתנופות והוא בקרבן שלמים שמביאין הבעלים חזה ושוק בידיהם וכהן מניח ידו תחת יד בעלים ומניף לפני י"י במזרח בהולכה והבאה והעלאה והורדה ושל נשים אף הוא טעון תנופה אלא שתנופתה נעשית על ידי כהן ואין אשה מניפה אלא סוטה במנחתה ונזירה בקרבנה וההגשות והוא נאמר בקרבן או במנחה בקרבן שאחר התנופה היה הכהן מגיש האמורין למזבח להקטירן ובמנחה שאחר שנתנה בכלי שרת ונתן עליה שמן ולבונה מוליכה אצל הכהן והכהן מוליכה אצל המזבח ומגישה בקרן דרומית מערבית והגשה זו אינה אלא בכהן ובא ללמד במשנה זו שאינה בכהנת דכתיב במנחה הקרב אותה בני אהרן ולא בנות אהרן וכן הקמיצות והוא נאמר במנחת הסולת דכתיב והביאה אל בני אהרן וקמץ משם וכו' וההקטרות והוא נאמר גם כן במנחה דכתיב והקטיר הכהן את אזכרתה וכו' וכן נאמר דין הקטרה גם כן בקרבן בהמה כדכתיב באימורין והקטירו בני אהרן וכן מליקה שבחטאת העוף דכתיב והקריבו הכהן ומלק הקבלות ר"ל קבלת הדם דכתיב והקריבו בני אהרן ומפי השמועה למדו והקריבו זו קבלת הדם וההזאות פירשו בגמרא על הזאה של עוף שנאמר בו והזה מדם החטאת שאלו על הזאה של יום הכפורים או של חטאות הפנימיות של פרה הרי כל אלו אינן אלא בכהן גדול אלא שלא נאמרה אלא בהזאת עוף והביאוה בגמרא מקל וחמר ומה קרבן בהמה שלא קבע כהן לשחיטתו שהרי השחיטה כשירה בזר קבע כהן להזאתה ולזריקת דמה עוף שקבע כהן למליקתו אינו דין וכו' וממילא למדנו שזריקת הדם גם כן בנשים שהזריקה בבהמה כהזאה בבן עוף וכן נתינת אש במזבח ועריכת עצים ועריכת אימורין כלם בכלל הקטרה הם:6ולענין ביאור מיהא יש לשאול מה הוצרכנו להוציא נשים מכל אלו והרי זמן גרמא הם שאין מעשה הקרבן אלא ביום ואין זה כלום שאין זמן גרמא נאמר אלא להפקיע החיוב אבל ליפסל הדברים על ידן לא שהרי שחיטה צורך עבודה וכשירה בנשים אלא שראוי לשאול והרי כל אלו טעונות בגדי כהנה ואשה מנין לה ושמא הייתי אומר שלא נאמר חיוב בגדי כהנה אלא לאנשים:7זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא אלא שיש חולקים בסמיכה לומר שהנשים סומכות מתורת רשות וכבר ביארנוה במסכת חגיגה ולא נתחדש על משנה זו בגמרא דבר:8המשנה העשירית ואינה מכונת הפרק אלא שבאה על ידי גלגול כמו שביארנו בתחלת הפרק והוא שאמר כל מצוה שאינה תלויה בארץ נוהגת בארץ ובחוצה לארץ וכל שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ חוץ מן הערלה והכלאים ר' אליעזר אומר אף החדש אמר הר"ם פי' הם המצות אשר אינם נתלות בקרקע ואמנם הם חובת הגוף ושהיא תלויה בארץ הם אשר הם חובת קרקע וכבר ביארנו בסוף מסכת חלה שאסור ערלה בחוצה לארץ הלכה למשה מסיני וכלאי הכרם מדרבנן אמנם כלאי זרעים הנה מותר לזרעם בחוצה לארץ והלכה כר' אליעזר שאמר החדש אסור מן התורה בכל מקום ואע"פ שהיא תלויה בארץ כמו שנתבאר בסוף מסכת ערלה:9אמר המאירי פירשו בגמרא שאינה תלויה בקרקע אלא שהיא חובת הגוף ר"ל שהיא מוטלת על גוף האדם ולא על קרקע או גדוליו נוהגות אף בחוצה לארץ אפילו באותם שכתוב בהם ביאה ר"ל כי יביאך כגון תפלין ופטר חמור ואין צריך לומר אותן שאין כתוב בהם ביאה כגון שבת וע"ז ודומיהן ושהיא תלויה בארץ ר"ל שאינה חובת הגוף אלא שהיא מוטלת על הקרקע או גדוליו כגון תרומות ומעשרות לקט שכחה ופיאה ושביעית ודומיהן אין נוהגות אלא בארץ אפילו מדברי סופרים חוץ מן הערלה והכלאים ר"ל כלאי הכרם שאע"פ שהם חובת קרקע נוהגים אף בחוצה לארץ ומכל מקום דוקא בשתיהם מדברי סופרים ר' אליעזר אומר אף החדש שאע"פ שהוא חובת קרקע נוהג בחוצה לארץ ואיסורו מן התורה אף בחוצה לארץ ואף בזמן הזה וכן הלכה ובתלמוד המערב שאלו מפני מה לא הוציאו אף חלה מן הכלל שהיא חובת קרקע ונוהגת בחוצה לארץ מדברי סופרים והיא השאלה בתרומות שנוהגות בחוצה לארץ במקומות הקרובים לארץ ותירצו בה לא תני מתניתין אלא דברים שנוהגים בישראל ובגוים אבל חלה אינה נוהגת בעיסת גוי דכתיב עריסותיכם והיא החשובה בתרומות דכתיב דגנך ולא דגן גוי ולפי דרכך למדת שהערלה נוהגת בנטיעת גוי וכן פסקוה גדרלי המחברים בין כשנטעה נכרי לעצמו בין שנטעה לישראל ומה שאין נמנעין עכשו לקנות ענבים מגפניהם אע"פ שמבריכין בהם והברכה חייבת בערלה שמא מפני שספק הוא וספק ערלה שלהם מותר או שמא הברכה שנוהגין בה עכשו אינה חייבת בערלה שכשיש לשרש שני ראשים או שלשה או כמה עושין חפירות ארכות וכל אחת סמוכה לשרש ומבריכין ומכסין עלה עפר היין מן הראש היוצא ואינו נפסקת מן השרש לעולם וכן לעולם יונק מן השרש ואין בזה איסור ערלה ומכל מקום קצת חכמי צרפת הקשו בה ממה שאמרו במסכת ערלה נכרי שנטע פטור מן הערלה ופירשו שכל שהנכרי נוטע בשלו פטור אבל נטע בשל ישראל חייב בין שנטע בשכירות בין שנטע באריסות ואין קושיא ממה שאמרו במסכת ע"ז מפני שמעמידין אותה בשרף ערלה שמאחר שלשרף ערלה הוא צריך אף הוא מביאה מנטיעות של ישראל או מאריסותו שעם ישראל וכן מה שאמרו בסיפרי ונטעתם כל עץ מאכל פרט לגוים פירושו בנטיעת גוי בשלו ויש נוטים לאסור אף בשלו והם מפרשים אותה של ספרי להוציא נטיעות שמצאו ישראל נטועות מיד גוים כשבאו לארץ אף בשדה שהחזיקו ישראל בהם אחר כן וכן מה שאמרו פירות הללו של ערלה הם שאינו נאמן מפני שלא נתכוון אלא להשביח מקחו אלמא שערלה נוהגת בשל גוים אף זו בשדה ישראל ויגיד עליו רעו ר"ל של עזיקה הם ונראה לומר משדה המשומר ר"ל שעשה בה גדר בשביעית ואם של גוי מה לנו שנאמר שלהשביח מקחו נתכוון הא נטיעת גוי בשל ישראל ובשליחותו חייב:10ואם כן אתה צריך לפרש מה שאין כן בחלה ובתרומה שמרוח גוי אף בשל ישראל פוטר מן התרומות ומן המעשרות וגלגול גוי אף בשל ישראל פוטר מן החלה ואף במסכת מנחות שנאוה כן כמו שנבאר בסמוך ומכל מקום יש מחייבין במרוח גוי וגלגול גוי הואיל ובשל ישראל הוא ואף גדולי הפוסקים סוברים כן ומה שאמרו במסכת מנחות פרק ר' ישמעאל שלדעת ר' יוסי מירוח גוי וגלגול גוי פוטר הם מפרשים אותו שהגוי מירח וגלגל בשלו ולקח ישראל אחר כן הימנו ומה שאמרו שם במירוח גוי שהחמירו בו שלא לפטור משום בעלי כיסין והיו גאונים מפרשים בה מפני עשירים שהיו להם תבואות הרבה והיו ממרחין אותם על ידי גוים לפטרן מן המעשר אלמא מירוח גוי בשל ישראל פוטר והוא הדין לגלגול הם מפרשים מגזירת בעלי כיסין שהיו מקנים תבואותיהם לגוים ואחר כך לוקחים מהם ומצד שהגוי קונה בכסף היו עושין כן בלא פרהסיא אלמא מירוח גוי בשל ישראל אינו פוטר ואף בראשון של בכורות אמרו הלוקח טבלים מן הגוי ממורחים מעשרם וכו' והקשו דאמרחינהו מאן אי אמרחינהו גוי דגנך אמר רחמנא ולא דגן גוי אלא דאמרחינהו ישראל ברשות גוי ומעשרן דאין קנין לגוי וכו' ופירשו כל המפרשים דאמרחינהו ישראל ברשות גוי שקבל ישראל שדה מן הגוי למחצה לשליש ולרביע ופירוש זה מוכיח להדיא שגלגול ישראל אינו מחייב בשל גוי ואם כן אף של גוי אינו פוטר בשל ישראל וכן נראה ממה שאמרו במסכת חלה נכרי שנתן לישראל לעשות לו עיסה פטורה נתנה לו משגלגלה פטור והרי להדיא שגלגול ישראל אינו מחייב בעיסת גוי ואם כן אף של גוי אינו פוטר בשל ישראל וכן אמרו שם העושה עיסה עם הנכרי אם אין בשל ישראל כשיעור פטורה מן החלה הא אם יש בה כשיעור חייבת מה נפשך אם גוי גלגלה למדת שגלגול גוי בשל ישראל חייבת אם ישראל גלגלה למדת שגלגול ישראל בשל גוי אינו מחייב ואם כן קושיא שבתלמוד המערב חוזרת שהיה לו להוציא חלה מן הכלל שהרי חלה נוהגת בגוי שגלגל מיהא בשל ישראל ואם כן על כל פנים אתה צריך לומר שדעת גדולי הפוסקים בערלה שנוהגת בגוי אף בנטע שלהם מה שאין כן בחלה ומכל מקום איפשר שהערלה והכלאים חיובן מכח הלכה וכמו שאמרו עליהם בגמרא הלכתא גמירא לה וכן אמרו הערלה הלכה ואע"פ שבזו אמרו הכלאים מדברי סופרים איפשר שמתוך שרגילות הלשון להזכירם תמיד עם ערלה הוזכרו כאן ובערלה מיהא אמרו הלכה והוא כעין תורה ודומיא דחדש שהוא מן התורה אבל חלה אינה אלא מדברי סופרים לגמרי:11זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
