מאירי על קידושין מ״ו

1 כבר ביארנו לשיטתנו שכל שנתקדשה שלא לדעת האב אינה מקדשת כלל ומה שנשאו ונתנו בשמועה זו בקטנה או נערה שנתקדשה שלא לדעת אביה אם יכולין בין היא בין אביה לעכב אם דוקא אביה ולא היא אין לה מקום לשיטתנו שהרי אין כאן קדושין כלל ומתוך כך לא הביאוה גדולי הפוסקים והמחברים ומכל מקום לדעת הפוסקים שכל שנתרצה האב מקדשת אם בשדיך אם בלא שדיך כל אחד לשיטתו אם נתקדשה שלא לדעת אביה ואף היא מיחת' בהן קודם שיתרצה האב אע"פ שנתרצה האב אחר כן אין הקדושין קדושין שמאחר שמיחת' קודם ריצוי האב הרי בשעת הריצוי אין כאן קדושין כלל שהרי הקדושין לא היו חלים עד שעת הריצוי וכל שקודם הריצוי אף היא היה בידה לעכב וכבר עכבה ומיחת' ויש מבלבלין שמועה זו בקושיות ותירוצין וכשתפרשה על הדרך שכתבנו אין צורך בכך כלל:

2 המפתה את הנערה ישנו בדין מהור ימהרנה לו על הדרך שיתבאר ואם מיאן האב בכך משלם קנס אפילו רצה האב כל שהיא מעכבת משלם קנס ואין אומרים הואיל וברצונה היה לא יהא בידה לעכב אלא אף היא מעכבת לענין שהוא חייב קנס בעכובה אע"פ שהאב רוצה בכך ושיכול לקבל קדושין ממנו בשבילה אם ירצה ואם פיתה לשם אישות ובעדים לשיטתנו צריכה קדושין אחרים ולשיטות שהזכרנו הכל תלוי ברצון האב אם בשדיך ואם בלא שדיך כל אחד לשיטתו אלא שיש אומרים אף לשיטה זו שדרך חלול הוא ואנן סהדי שלא נתרצה על הדרך שכתבנו למעלה:

3 המשנה השניה והכונה בה לבאר ענין חלק השני והוא שאמר האומר לאשה התקדשי לי בתמרה זו התקדשי לי בזו התקדשי לי בזו אם יש באחת מהן שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת בזו ובזו ובזו אם יש בכלן שוה פרוטה מקדשת ואם לאו אינה מקדשת היתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה אמר הר"ם עד שיהא באחת מהן שו"פ בתנאי שתהיה האחת אשר בה שוה פרוטה נשארה האחרונה ויהיה כל מה שאכלה כאילו היא מלוה והעיקר אצלנו מלוה ופרוטה דעתה אפרוטה ואם היתה הנשארת פחותה משוה פרוטה אינה מקודשת לפי שאין קידושי מלוה דין קידושין:

4 אמר המאירי מאחר שבכל אחת מהן אמר התקדשי אין אחת מהן מצטרפת עם חברתה ואם יש באחת מהן שוה פרוטה מקודשת באותה תמרה ששוה פרוטה ואם אין באחת מהן שוה פרוטה אינה מקדשת אלא קדושי ספק מחשש שווי פרוטה שבמדי אע"פ שיש בין כלן שוה פרוטה שהרי אינן מצטרפות זו לזו ואין שם קדושין אלא על אחת מהן והשאר כעין מתנה או פקדון ואין חלוק בזו בין אוכלת ראשונה ראשונה בין שהיא מנחת שהרי אין שם קדושין אלא לאחת וכן הדין אם אומר התקדשי לי בזו או בזו שכל אלו דבורים חלוקים הם התקדשי לי בזו ובזו ובזו או שאמר בזו ועוד בזו או באלון וברמון ובאגוז הרי אלו מצטרפות אחת עם חברתה וכל שיש בין כלן שוה פרוטה מקדשת וכן הדין בלא וא"ו ר"ל התקדשי לי בזו בזו בזו שכל אלו כלל הם ובכל אלו יש חלוק בין אוכלת למנחת שזה שכתבנו שכל שיש בין כלם שוה פרוטה מקדשת פירושו במנחת שנמצאו באחרונה כלם בעין וקדושין מתחילין בראשונה וגומרת באחרונה שהרי דעתו לקדש בכלם וכל שאוכלת ראשונה ראשונה כגון שאמר התקדשי לי בזו והיא לוקחת ואוכלת ובזו והיא אוכלת הרי משאכלה נעשית עליה מלוה עד שיגמרו הקדושין ונמצאת בשעת הגמר מתקדשת במלוה שהרי אין בשעת הגמר שוה פרוטה בעין ואם כן אינה מקדשת עד שיהא שוה פרוטה באחת מהן ופירשוה בגמרא דוקא באחרונה ואפילו היה באחת מן הראשונות שוה פרוטה מכל מקום לא גמרו הקדושין עד האחרונה ונמצאת מלוה והמקדש במלוה אינה מקדשת אבל כשיש באחרונה שוה פרוטה אע"פ שמכל מקום אין הקדושין אלא בכלם הרי נמצאת באחרונה שהיא שעת הגמר שוה פרוטה בעין ונמצאת מתקדשת במלוה ופרוטה והמקדש במלוה ופרוטה מקודשת שדעתה על הפרוטה ומכל מקום יתבאר בגמרא שאם אמר לה התקדשי לי באלו הואיל וכללן במלה אחת אפילו נתן לה אחת אחת והיא אוכלת מקדשת דכי קא אכלה מדנפשה קא אכלה כלומר שאע"פ שהן בידו ברשותה הם אלא שנוטלתם אחת אחת כדי לאכלם ומכל מקום למדת שסוף משנה זו ר"ל היתה אוכלת ראשונה ראשונה אסיפא דמתניתין קאי ר"ל בזו ובזו ובאחת מהן פירושו באחרונה:

5 ולמדת ממשנתנו שהמקדש במלוה אינה מקדשת והמקדש במלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה כמו שפירשנו וכן למדת שמעות בעלמא חוזרין כלומר מעות הנתנין לשם קדושין ואין נגמרין לקדושין כגון מקדש אשה הידועה לו באשת איש או נכרית שהמעות חוזרין שאינן אלא כפקדון אצלה ומתוך כך אף במשנתנו כשנותן לה את הראשונות הואיל ואין הקדושין נגמרין פקדון הם וכשאוכלתם נעשין מלוה ואלו היית אומר בעלמא מעות מתנה בזו כל שהיה אף באחת מן האחרות שוה פרוטה היתה מקודשת שהרי מאחר שאינה פקדון במנחת אינה מלוה באוכלת וקדושין גמורים הם והאומר בעלמא מעות מתנה דוקא במקדש אחותו וכיוצא בה שאין שם תפיסת קדושין כלל אבל זו כל שאתה מפקיעם ממלוה קדושין הם ואף אנו הצרכנו בה טעם אחר ברביעי של גיטין ופסקנו שם במקדש אחותו מעות מתנה אלא שיש חולקים כמו שיתבאר שם וגדולי המפרשים האריכו בביאור דבר זה הרבה:

6 ויש שואלים במשנה זו ממה שאמרו הרי את מקדשת לי לאחר שלשים ובא אחר וקדשה בתוך שלשים מקדשת לשני ואם לא בא אחר וקדשה מקדשת לראשון אפילו נתאכלו המעות והיה לנו לומר גם כן הואיל והמעות לא נגמרו לקדושין עד שלשים יום הרי הם פקדון וכשאכלתם נעשה מלוה ומתרצים שבזו אין הקדושין חסרים לא נתינה ולא אמירה ואינם חסרים אלא זמן והזמן מאליו בא אבל זו שבמשנתנו מחסרים הם נתינה ואמירה שבשעת אכילתה לא השלים עדין לא נתינה ולא אמירה ואם אמר לה התקדשי לי באלו אע"פ שלא נתנם לה כאחת אלא שמונה והולך אחת אחת וכן אע"פ שהיתה אוכלת ראשונה ראשונה כל שיש בין כלן שוה פרוטה מקודשת שהרי אף בזו אין בה חסרון אמירה ואע"פ שיש כאן חסרון נתינה הואיל ואמר לה באלו והתחיל ליתן כנתון דמי שבודאי על דעת קיום דבריו הוא נותן ומכל מקום אם בא אחר וקדשה קודם גמר הנתינה יראה שמקדשת לשני וכל שכן בהתקדשי בזו ובזו ובזו והתחילה לקבל וקדשה אחר קודם גמר הנתינה ומכל מקום לקצת מפרשים ראיתי שאף בהתקדשי בזו ובזו ובזו אינה מקדשת לשני שהם דנין אותה כמעכשו ולאחר שלשים ואין נראה לי כן:

7 זהו ביאור המשנה וכלה עם מה שגלגלנו בביאורה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

8 חיוב חלה היא בעיסת חטים משעת גלגול ומכל מקום אם קדם והפריש משנתערב הקמח עם המים הרי זו חלה שכל שנתערבו הקמח והמים עיסה היא וגדולי המחברים כתבו ששיעור גלגול הוא עירוב הקמח עם המים ואין הדברים נראין שאם כן במה יאמרו שאוכלין ממנה עראי עד שתתגלגל בחטים ותטמטם בשעורים אלא שיעורה בחטים משנתגלגל ובשעורים משתטמטם העיסה הפריש את חלתו קמח אינה חלה שהרי עריסותיכם אמר רחמנא ואע"פ שאף בתרומה דגנך כתוב ואע"פ כן הרימה בשובלין תרומה היא בזו אף בשובלין שם דגן עליו אבל קמח אין שם עיסה עליו והילכך אינה חלה והרי היא גזל ביד כהן וצריך שישיבנה לבעלים והעיסה הנילושה מן הקמח שנטל משם את החלה חייבת בחלה ואותו הקמח שהופרש לשם חלה אם השלים בו מקמח שלו מדת עומר כשילושנו יתחייב בחלה כשאר קמחים:

9 הכהן אף הוא חייב בתרומות ומעשרות ובחלה שנאמר אתם לרבות הלויים גם אתם לרבות את הכהנים ומכל מקום אין מוציאין מידם כלום ליתנו לכהן אחר או ללוי שלא אמרו בהם לתרום אלא שלא יאכלו פירות בטבלם והילכך תורמין ומפרישין תרומה ומעשר ותרומת מעשר ואוכלין את התרומה בטהרה והמעשר כחלין וכן בחלה וזהו שאמרו כאן זימנין דאית ליה לכהן וכו' ושמא תאמר מעשר ראשון מיהא למה הפרישו שאם משום קדשה הרי אין לו קדשה כלל כמו שכתבנו שלא אמרו טבל ועלה אוכל במעשר אלא במעשר שני הא מעשר ראשון אין לו שום קדשה תדע שלא הוזקק להפרישו אלא כדי להפריש ממנו תרומת מעשר לאכלה בטהרה:

10 כשם שאין תורמין מן החיוב על הפטור ולא מן הפטור על החיוב כך אין תורמין מדבר שחיובו מן התורה על דבר שאין חיובו אלא מדברי סופרים ולא מן המחוייב מדבריהם על המחוייב מן התורה תרם מעציץ שאינו נקוב על הנקוב תרומתו תרומה לענין שאין הכהן חייב להחזירה ויחזור בעל הבית ויתרום מן הנקוב שהוא מחוייב ואף הכהן יוציא תרומה משאינו נקוב אלא שלא חש להזכירה אחר שאין בה חיוב תורה:

11 תרם מן הנקוב על שאינו נקוב הרי היא תרומה ר"ל שאין הכהן חייב להחזירה ולא תאכל אותה תרומה אחר שהיא מחוייבת עצמה עד שיפריש עליו הכהן ממקום אחר שהרי טבל היא בידך ולאו דוקא ממקום אחר אלא אף מניה וביה ואף הישראל צריך לחזור ולתרום את שאינו נקוב אלא שמאחר שאין בו חיוב תורה לא חש להזכירו או שמא בכיוצא באלו לא גזרו לתרום משאינו נקוב:

12 התורם קישות ונמצאת מרה אבטיח ונמצא סרוח הרי נמצא שתרם מן הרעה על היפה והרי היא תרומה מן התורה שנאמר ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו ומאחר שהוא אומר שכשהוא תורם מן היפה אין בו נשיאות חטא אלמא שאם לא תרם מן היפה אלא מן הרעה יש כאן נשיאות חטא ואם אינו קדוש נשיאות חטא למה אחרי שאין כאן לאו או עשה שיעבור עליו ושלא הועילו מעשיו שאלו היה בו לאו היה עובר על לאו ואע"פ שלא הועילו מעשיו כגון מוכר לצמיתות שלוקה ואין ממכרו קיים כמו שביארנו במקומו וכן הרבה כיוצא בו אבל כשלא עבר על לאו ולא הועילו מעשיו נשיאות חטא למה אלא ודאי תרומתו תרומה ומכל מקום חכמים הצריכו להיותו חוזר ותורם והוא שאמרו תרומתו תרומה ויחזור ויתרום ושמא תאמר מה בין קישות מרה שאתה מחייבו בתרומה לשקדים המרים שהם פטורין כמו שביארנו בראשון של חלין יראה הטעם ששקדים המרים מין בפני עצמו הוא שתולדתו בכך אבל קישות תולדה שלו מתוקה אלא שלאי זו סבה נתחדש בה מרירות והראיה מה שחבר עמה אבטיח ונמצא סרוח ולפיכך חייבין ואינו מן הפטור על החיוב אלא שהוא מן הרעה על היפה ותרומתו תרומה אלא שחוזר ותורם ואע"פ שדרך כלל אמרו במסכת תרומות בתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה ולא שנינו בה שיחזור ויתרום פירשו בו שכל שהוא מתכוין לכך תרומתו תרומה ואינו צריך לחזור ולתרום אבל כל שדעתו לתרום מן היפה ונמצאת רעה הואיל ובטעות הופרש צריך לחזור ולתרום וזהו לשון ונמצאת מרה אלא שמכל מקום תרומתו תרומה שהרי כשידע בכך גם כן תרומתו תרומה ויש שואלין אם כן היאך אמרו במסכת תרומות בתורם חבית של יין על יין ונמצאת חומץ שאם ידע שהיתה חומץ עד שלא נתרמה אינו תרומה והלא יין וחומץ מין אחד הוא ואם תאמר שחומץ ויין שני מינים הם כמו שביארנו לענין תערובות יין נסך באחרון של ע"ז ומה תאמר לדעת גדולי המחברים שעשאוהו לענין יין נסך שני מינים ולענין תורם מזה על זה כתבו בהן בפירוש שמין אחד הם ואעפ"כ פסקו שאם היתה חומץ בשעת הפרשה אינה תרומה ואין זה אלא מן הרעה על היפה ונראין הדברים שהיין כבר בדקו ומצאו יין והיה סבור שבשעת ההפרשה היה יין ומאחר שבדק וגלה בדעתו שאינו רוצה אלא ביפה וטעה ונזדמן לו רע אינה תרומה אבל בקישות אע"פ שמכל מקום הוא היה סבור בה שאינה מרה מכל מקום לא גלה דעתך בכך שאין הדבר מצוי לבדוק ובזו אמרו שהוא תרומה:

13 ונמצא הענין חלוק לשלשה דרכים כל שגלה דעתו שאינו מתכוין אלא ליפה ונזדמן לו רעה אינה תרומה וכל שלא גלה דעתו בכך אלא שמכל מקום מן הסתם הוא סבור שהיא מן היפה ונמצאת מן הרעה תרומתו תרומה ויחזור ויתרום ואם כיון לתרום מן הרעה תרומתו תרומה ואינו חוזר ותורם: