מאירי על קידושין מ״ט

1 גט פשוט עדיו מתוכו והמקשר עדיו מאחוריו פשוט שכתבו עדיו מאחוריו ומקשר שכתבו עדיו מתוכו שניהם פסולין פשוט שכתבו עדיו מאחוריו מתורת מוקדם שהרי רגילים היו לכתוב במקושר על ראשונה שניה ומקשר שכתבו עדיו מתוכו שמא לא הרגיש המלוה באיחורו ולא מחל ואין הלכה כדברי האומר במקשר שכתבו עדיו מתוכו שכשר הואיל ויכול לעשותו פשוט ר"ל שיכול להודיעו שבתורת פשוט כתבו ובכונת איחור אלא שניהם פסולים:

2 נצטוה הסופר לכתוב ולא הזכירו לו לא פשוט ולא מקשר אלא שמנהג המקום באחד מהם אפילו עשה הסופר מעצמו פשוט במקום שנוהגין במקשר או מקשר במקום שנוהגין בפשוט כשר הואיל ומכל מקום עשה פשוט כתקנו ומקשר כתקנו אבל כל שנצטוה לכתוב פשוט או מקשר אין לו לשנות ממה שנצטוה ואפילו היה מנהג המקום בשניהם או אפילו היה המנהג הפך הצווי שכל צווי קפידא היא ולא מראה מקום וכבר ביארנו ענין זה באלו בכדי היכולת באחרון של בתרא:

3 האשה שאמרה לשלוחה התקבל לי גיטי במקום פלוני וקבלו במקום אחר פסול וכן הדין בקדושין כמו שיתבאר למטה ובהבא לי גיטי אינו כן אלא אף אם אמרה לו הבא לי גיטי במקום פלוני ונתנהו לה במקום אחר כשר כמו שיתבאר במקומו:

4 האומר לאשה הרי את מקדשת לי על מנת שאני קורא או על מנת שאני יודע לקרות אין אומרים כל שיודע לקרות שלשה פסוקים בבית הכנסת ר"ל בלא הבנה אלא עד שידע לקרות ולתרגם ולא שיתרגם מדעתו שמא יכשל בדבריו:

5 והקורא פסוק כצורתו ר"ל שאינו קורא כדרך נקודו אלא כעין מי שקורא להגיה והמתרגם פסוק כצורתו בלא שום תוספת במקום הראוי לכך כגון וזבחת פסח לי"י אלהיך צאן ובקר שמשמעו שאף קרבן הפסח בא מן הבקר ואינו כן אלא שעל שלמי שמחה הוא חוזר וכמו שתרגם אנקלוס וניכסת קודשיה מן תוריה ואם כן הרי זה בדאי והמוסיף עליו במקום שאינו ראוי כגון ויאמר אלהים ואמרו מלאכיא די"י הרי זה מחרף ומגדף ואף במתרגם כצורתו לפעמים מחרף ומגדף כגון ויראו את אלהי ישראל שיתרגם בלא שום תוספת אלא שידע לתרגם בתרגום הידוע בה ר"ל של אנקלוס הגר:

6 ומכל מקום אם אמר על מנת שאני קורא אין שם זה מונח עליו אלא אם כן יודע לקרות בכל עשרים וארבעה ספרים בדקדוק:

7 על מנת שאני שונה שיודע לקרות הלכות של משנה ואם אמר לה על מנת שאני תנא אין שם זה מונח עליו עד שידע לקרות משנה וסיפרא וסיפרי ותוספתא:

8 על מנת שאני תלמיד אין אומרין כבן זומא וכבן עזאי אלא כל ששואלין אותו דבר בתלמודו ואומרו ואפילו בדברים הקלים שרוב העם יודעים בהם קצת ענינים כגון הלכות החג בחג ושל עצרת בעצרת ושל פסח בפסח והוא הרמוז כאן בהלכות כלה מלשון דרשה שהיו דורשים בזמנים אלו ויש מפרשים אותו לחומרא כלומר במסכת כלה שהיא מסכתא זרה ושאינה מתלמוד שלנו ואין הדברים נראין:

9 על מנת שאני חכם אין אומרים כר' עקיבא וחבריו להיות מעמיק במה שאין יד הבריות שולטות לשאול בו אלא כל ששואלין אותו דבר חכמה בכל מקום והוא אומר:

10 על מנת שאני גבור אין אומרים כאבנר בן נר וכיואב בן צרויה אלא כל שחבריו יראין ממנו מפני גבורתו וכן על מנת שאני עשיר אין אומרים כר' אלעזר בן עזריה וכר' אלעזר בן חרסום אלא כל שבני עירו מכבדין אותו מפני עשרו:

11 על מנת שאני צדיק אפילו היה רשע גמור הרי זו מקדשת שמא הרהר תשובה בלבו על מנת שהוא רשע אפילו צדיק גמור מקדשת מספק שמא הרהר ע"ז בלבו וכתוב למען תפוש את בני ישראל בלבם:

12 מי שמכר את ביתו וכבר הוציא קול וגלה דעתו להדיא שאינו מוכר אלא מפני שדעתו לעלות לארץ ישראל ונתפשט הקול הרבה אלא שמכל מקום לא הזכיר הוא גלוי הדעת זה בשעת המכירה מכרו קיים אע"פ שלא עלה ואע"פ שהיה בדעתו דוקא על דעת לעלות שאין דברים שבלב כלום התנה בדבר זה תנאי גמור בשעת המכר ר"ל שאמר הריני מוכר זה על מנת שאעלה לארץ ישראל אע"פ שאין כאן כפל תנאי דבריו קיימין שאין צריך כפל תנאי בעל מנת ואפילו באם הדין כן לדעת האומרים שאין צורך תנאי כפול בממון כמו שיתבאר ולדעת הפוסקים שאף בממון צריך תנאי כפול אתה מפרשה בעל מנת או בכפל תנאי וכל שהתנה מיהא דרך תנאי אם בכפל תנאי אם שלא בכפל תנאי כל אחד לשיטתו אינו מכר ואע"פ שהוא יכול לעלות שהרי מכל מקום מכר דרך תנאי שאם לא יעלה לא יהא מכר ואע"פ שמרצונו הוא מתעכב ולא מחמת אונס מכל מקום אין זה מכר ואין אומרים לו לא קום סליק ולא אי בעית סלקית הואיל והתנה מכרו על מנת לעלות לארץ ישראל אם בתנאי כפול או בעל מנת או שלא בתנאי כפול ואפילו באם כל אחד לשטתו ועלה אלא שלא מצא שם דירה או שראה שאינו יכול לדור שם מפני היוקר או שאר סבות וחזר וירד אף זה מכר שלא התנה אלא על דעה לעלות וכבר עלה ואע"פ שבלבו היה לעלות ולדור דברים שבלב אינם דברים לסתור מה שנאמר בפה לא הזכיר עלייה זו דרך תנאי אלא שאמר בשעת המכר שהוא מוכר על דעת לעלות או שאינו מוכר אלא על דעת זו ואין זה תנאי אלא גלוי דעתו שעליו הוא מוכר ונשתנית רצונו ואינו עולה הואיל ואין כאן תנאי אלא גלוי הדעת והוא יכול לעלות אומרים לו קום סליק ואפילו היה עכשו אונס בדרך ואינו יכול לעלות הואיל ומכל מקום כשמכר היה יכול לעלות אומרים אי בעית הות סלקת ואת הוא דפשעת היה אונס מתחלה ועד סוף ועדין האונס שם וניכר שהוא אונס קבוע או שקבע זמן בגלוי דעתו ועבר הזמן יש אומרים המכר בטל אע"פ שאין כאן תנאי גמור הואיל וגלה דעתו בשעת המכר ושאינו יכול לעלות ושאין צד פשיעה במה שלא עלה ויש אומרים שאף זה הואיל ולא התנה אין כאן אלא דברים שבלב ונראה לי כדעת ראשון שאם לא כן מה הוצרכנו לקום סליק ולאי בעית סלקת הרי מכל מקום מצד דברים שבלב אתה מקיים את המכר ועוד מה הוצרכו גדולי הפוסקים להביאה אלא שהדברים נראין כן:

13 ושלש מעשים שהוזכרו כל אחד למדנו ממנו דין בפני עצמו וכלל הדברים שכל שמכר ולא גלה דעתו בשעת המכר אע"פ שגלהו בשוקים וברחובות אף לפני הלוקח הואיל ולא גלהו בשעת המכר אפילו היה שם אונס מתחלה ועד סוף מכרו קיים וזהו ענין מעשה הראשון התנה בתנאי גמור בשעת המכר אפילו נתעכב מרצונו מכרו בטל ואם עלה ואע"פ שלא מצא דירה מכרו קיים וזהו ענין המעשה השני לא התנה בתנאי גמור אלא שגלה דעתו בשעת המכר הדבר תלוי באונס על הדרך שכתבנו וזהו ענין המעשה השלישי:

14 וממה שכתבנו למדת במעשה שהיה באחד שנתן את ביתו מתנה גמורה לבנו מחיים על מנת שלא יצטרך הוא למזונות ועמד והפקיר כל נכסיו והרי הוא צריך פרנסה וקצת חכמים דנו בו שאין לו על הבן כלום ואומרים לו את הוא דפשעת ואי בעית לא אפקרת לניכסך אינו כן שמאחר שתנאי גמור הוא אע"פ שהוא סבב בעצמו כן חוזר מכח תנאו וכן אתה לומד דבר זה ממה שאמרו בפרק קורדיקוס התקין הלל שיהא חולש מעותיו ללשכה וכו' אלמא שאלמלא תקנות אע"פ שבפשיעתו של זה נשאר הפירעון אין חושבין אותה בנגזלת:

15 אע"פ שפסקנו שדברים שבלב אינם דברים לסתור מה שנאמר או מה שהותנה בפירוש אין הדבר מוחלט כל כך אלא כל שיש שם אומדנא דמוכח דנין אחריו כדין האמור במברחת שכתבה שטר מתנה לאחד מבניה ואחר כך מת בעלה ואמרו שלא נתנה אלא להבריח נכסיה מבעלה וכן במה שאמרו באחד ששמע שמת בנו והניח כל נכסיו לאחרים ואחר כך בא בנו ואין אלו שהזכרנו בסוגיא זו דומות לאלו לדון בהם כן מצד אומדנא דמוכח שכל מה שבסוגיא זו אין האומד אלא מתוך דבריו הא כל שלא גלה את דעתו אין כאן אומד אבל זו שבהברחה ושמע שמת בנו אף בלא שום דבור יש שם אומד מאליו ולא עוד אלא שבאלו שהוזכרו כאן המעות מפקיעין את האומד שאיפשר שהמעות גורמין לו להתרצות אף כנגד מה שהיה בדעתו וכן בפרק מרובה אמרו באשה אחת שהיה בנה מיצר לה קפצה ונדרה כל מי שיבא איני מחזירתו קפצו עליה בני אדם שאינן מהוגנין לה ואמרו לא נתכונה זו אלא להגון לה שאף זו האומד בא מאליו וכן שכיב מרע שכתב כל נכסיו והבריא וכן בתלוה ויהיב שאין מתנתו מתנה אפילו אמר רוצה אני שלא אמר כן אלא מחמת אונס ובתלוה וזבין זביני זביני מטעם שכתבנו שהמעות עושין אותו מרוצה אף כנגד מה שבלבו וכן בענין נודרין להרגין שנודרין יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם אינן של בית המלך ומבטל בלבו אונס שאני ואעפ"כ צריך שיקיימנו יום אחד ושיאמר בלבו יאסרו וכו' היום שבמקום איסור החמירו בו קצת ומה שאמרו במסכת כלה נשבע לה ר' עקיבא ובטל בלבו אע"פ שלא היה שם אונס אלא כדי לברר את דבריו אף זו אינה אלא ללמוד הלכה שלא ליכשל בה לדורות וכן שאף השבועה עצמה יש לדון בה שאינה כלום שהרי אינה בידו ונדנוד סרך שבועה לבטלה אפשר שדברים שבלב מעבירין אותה ואף לענין חמץ בפסח לא אמרו בטול בלבו אלא במקום שיש שם סרך אונס כגון תלמיד היושב לפני רבו או חור שבין יהודי לארמאי או הולך להציל מן הגייס או שהולך למצותו או שמא בזו נראה לי שלא אמרו אינן דברים אלא במקום שיש בו טענה עם אחרים אבל שבועה ובטול חמץ דברים שבלב דברים ועוד שזו שבבטול אין כאן דברי פה שיהיו דברים שבלב סותרות אותם ולא אמרו אינן דברים אלא לענין סתירת מה שנאמר בפה ומה שאמרו במתכוין לומר תרומה ואמר מעשר או מעשר ואמר תרומה עולה ואמר שלמים או שלמים ואמר עולה שלא אמר כלום עד שיהו פיו ולבו שוים אינה ראיה לומר שדברים שבלב דברים שזו אף הוא אינו מתכוין לומר כן ולישניה הוא דאיתקיל ליה ואף דבור שבפה אין כאן ודברים שבלב שאינן דברים פירושו שאומר הדבר בפיו ומתבטל בלבו או שמא כל שבקדשים יצא מכלל זה וכמו שאמרו בהקדשות גמר בלבו מנין תלמוד לומר כל נדיב לב כמו שביארנו בשבועות ועוד שבאלו אין כאן דבור כנגד דברים שבלב ומתוך מה שכתבנו אתה למד להרבה שבתלמוד וילמוד סתום מן המפורש ובקצתם אתה רשאי לפרש שלא בלבו דוקא אלא שהוא קורא בלבו כל שאין קולו נשמע לאזניו הא כל שבלב ממש איפשר בקצתם שאינו כלום:

16 זה שרמזנו במחלוקת מפרשים בממון אם צריך תנאי כפול אם לאו יש מביאין ראיה משמועה שבסוגיא זו שאינו צריך תנאי כפול שלא הזכירו כאן אלא אדעתא למיסק ומכל מקום איפשר לפרשם בתנאי כפול כמו שביארנו אלא שיש ראיה ממה שאמרו במסכת כתבות פרק אלמנה זבין ולא איצטריכו ליה זוזי הדרי זביני וזו ודאי בשאין שם תנאי כלל אלא שאמר בשעת המכר שמתוך צורך מעות הוא מוכר ואם תמצא לומר שהתנה ודאי לא כפל תנאו שאם כן האיך נחלקו בה אלא ודאי בשלא כפל ופסקו בה דהדרי זביני ומכל מקום גדולי המחברים כתבוה אף בממון כמו שביארנו במציעא ויש אומרים דרך כלל שאין ר' מאיר מצריך תנאי כפול בממון אלא במה שאדם רוצה שיתקיימו המעשה והתנאי ואם אינו כן אין כח בתנאי להפקיע המעשה אלא בתנאי כפול אבל זו אנן סהדי שאין הוא רוצה בגוף המכר כלל אלא מצורך המעות וכל שלא נצטרכו לו אין צורך לתנאי כפול וקשה לזה גיטא דשכיב מרע שאינו נותן הגט אלא כדי שלא תזקק ליבם והרי הוא רוצה שיתרפא ויבטל הגט אלא איפשר שבגט החמירו והוא שאמרו בתלמוד המערב חומר הוא בעריות כמו שיתבאר במשנת תנאי בני גד ובני ראובן: