1וכל שאמר לו הגבה וקנה שצריך הגבהה והיא בהמה גסה הרבה כמו פיל וכיוצא בו שאין אדם יכול להגביהה בשיעור הגבהתה לענין קניה שהוא שלשה טפחים כיצד יעשה יביא חבילי זמורות גבוהין ויעלה את הפיל עליהם ויש מפרשין שיעמוד הוא במקום גבוה ויביא זמורות לחות בידו והבהמה מגבהת עצמה ליטול מאותן הזמורות ואחר שהוא סבב את הגבהתה הרי הוא כהגביהה ממש על הדרך שאמרו במשיכה שכל שהלכה מחמת קולו קונה:2זה שכתבנו בהגבהה שצריך שתהא בשלשה טפחים כך כתבוה רוב פוסקים ואף גדולי הרבנים פירשו כן בבבא קמא בענין הופך את הגלל ואע"פ שבענין ערוב אמרו שדיו בהגבהת טפח שמא בערוב הקלו ויש מפרשים שכל שהוא מגביה את הדבר ממש בידיו דיו בטפח אבל כל הגבהה שעל ידי כלים אינה נכרת אלא בשלשה ועקר הדברים כדעת ראשון:3המשנה החמשית והיא מענין החלק השני גם כן במה שנתגלגל לבאר בדין קניית קרקעות ומטלטלין והוא שאמר נכסים שיש להם אחריות נקנים בכסף בשטר ובחזקה ושאין להם אחריות אינן נקנין אלא במשיכה נכסים שאין להם אחריות נקנים עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להם אחריות זוקקים את הנכסים שיש להם אחריות לישבע עליהם אמר הר"ם פי' נכסים שיש להם אחריות הם קרקעות ואמנם נקרא ככה לפי שאחריות עשוי הוא לטרוף והעשויים לטרוף הם קרקעות לבד והמשל בו שראובן מוכר שדה לשמעון והיה על ראובן חוב ללוי קודם לזאת המכירה הנה על לוי שיגבה קרקע הנמכר מיד שמעון כאשר לא ימצא לראובן מה שיפרע חובו וזהו ענין האחריות ושאין להם אחריות הן המטלטלין כלן לפי שאין ללוי שיוציא מיד שמעון המטלטלין אשר מכר אליו ראובן דרך משל אחר שלקח החוב מלוי ואמרם היות הקרקע נקנה בנתינת כסף הוא אמרו שדות בכסף יקנו ובתנאי שלא נהגו בזה המקום שיכתבו שטר אמנם במקומות שנהגו לכתוב שטר מקח וממכר לא קנה עד שיכתוב את השטר אם לא שיפרש במכר שהוא נקנה בנתינת כסף לבד ואופן קניית הקרקע בשטר הוא שיכתוב באיזה דבר שיהיה שדי נתונה לך שדי קנויה לך או מה שדומה לזה וזה במתנה לבד הוא שיקנה בשטר אבל במכר לא קנה עד שיתן את הדמים אם לא שיהא מוכר שדהו מפני רעתה והביאו ראי' על קנין השטר וכתוב בספר וחתום והחזקה יקנה בו לבדו לעולם והנה נתבאר דרכה במקומות בגמ' ומזה שיבנה מעט או שיסתור שיעור מועט בקרקע אשר רצה לקנות בפני בעליה וכאשר ישתמש מעט בגופה של קרקע ובעל הקרקע לא יחלוק עליו הנה נתקיים המכר והמקח ואם היה שלא בפניו יצטרך שיאמר לו אז לך חזק וקני והראיה על הקנייה בחזקה באמרו וירשתם אותה וישבתם בה במה ירשתם בישיבה ושאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה ראי' על זה אמרו וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנו מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד שלא יתקיים קנייתו שלא בנתינה מיד ליד ואמרו שמטלטלין נקנין עם נכסים שיש להם אחריות כמו שימכור ראובן לשמעון ככר פלפלין ובית אחד בכך וכך הנה כאשר קנה שמעון הבית באחד משלשה פנים אשר נקנה בהם קרקעות קנה כבר הפלפל עם זה הבית אע"פ שלא משך אותו ואפי' הי' הפלפל במדינה אחרת ובתנאי שיאמר לו קני הני אגב מקרקעי והראיה על זה אמרו ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערים בצורות אשר ביהודה וכבר זכרנו בזה הסדר במסכת כתובות כי כשנאמרה שבועה במשנה אמנם היא שבועת התורה או שבועה בתקנת חכמים כעין דאורייתא ולא יתחייב שבועה בטענת קרקעות והוא יתבאר בשבועות במקומו ואמנם ישבע שבועת התורה על המטלטלין לאמרו ית' כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים ואמר ונקרב בעל הבית אל האלקים וכבר זכרנו שמודה מקצת ישבע שבועת התורה אמנם אם הוא כופר הכל פטור אבל ישבע שבועת היסת כמו שביארנו בסוף כתובות ואם יטען ראובן דרך משל על שמעון ובית והודה לו במקצת חוב חייבו שבועת התורה על מה שכפר מן המעות וישבע גם כן על כפירת הבית על ידי גלגול וגלגול שבועה מן התורה שאמרו בסוטה אמן אמן ובאה הקבלה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר כמו שביארנו במקומו ולזה כל מי שיתחייב עליו שבועה על המשביע אותו שיגלגל עליו כל מה שירצה ממה שיתלה בטענה הראשונה או לא יתלה ומכח דברנו יתבאר לך שמי שטען על חבירו כלל קרקע והודה במקצתו או טען עליו כלים וקרקעות והודה בכלל המטלטלין וכפר בקרקעות כולם או קצתם או הודה בקרקעות כולם או קצתם וכפר במטלטלין כלן הנה בכל החילוקין פטור משבועת התורה וחייב שבועת היסת בכל מה שיטענו עליו וכן מי שטען על חבירו כלל במטלטלין והביא קצתם ואמר לו זהו מה שיש לך אצלי וקח אותו לא נחייבהו זולת שבועת היסת ושמור אלו העקרים ודי בהם:4אמר המאירי נכסים שיש להם אחריות ר"ל קרקעות נקנין בכסף ר"ל שנתן לו הדמים שקנאו על דעת שיקנהו בכך לא על דעת פירעון לבד או אפילו שלא נתן לו דמי הקנין אלא מקצתם אפילו שוה פרוטה הואיל ונתנו על דעת גמר קנין קנה כלו ומה שאמרו במכר לו עשר שדות בעשר מדינות שלא אמרו כיון שהחזיק באחת זכה בכולן אלא בשנתן דמי כלם מפני שאין אותם הדמים נתונים לכונת גמר קנין שהרי בחזקה הוא קונה אלא שנתנם לפירעון כמו שביארנו במציעא פרק הזהב ואין חזקת שדה אחד מועיל לחברו אלא בשפרע דמיו אבל כל שבא לקנותו בכסף אף בפרוטה קונה כל אותם שהוא מזכיר באותו קנין אלא שאם לא הזכיר את כלם לא קנה אלא אותו שהזכיר כמו שנתבאר למטה ומכל מקום בגמרא פירשו שלא אמרו בכסף שקונה אלא במקום שאין נוהגין לכתוב שטר ר"ל לגמר קנין אבל במקום שכותבין את השטר לא קנה עד שיכתוב ומכל מקום אם התנה לקנות בכסף לבד הואיל וקנין בפני עצמו הוא אף במקום שכותבין את השטר קנאו בכסף וכמו שאמרו בסוגיא ואי פריש פריש ואלו לא היה הכסף קנין לא היה תנאי מועיל לו שאלו התנה לקנותו בדבור בעלמא אינו כלום למדת שבמקום שאין כותבין שטר לגמר קנין קנאו בכסף הנתון על דעת גמר קנין ואף במקום שכותבין את השטר כן אם התנה ובזמן הזה כתבו גדולי צרפת שמקום שאין כותבין את השטר הוא שאין שטר שלנו עשוי לגמר קנין אלא לראיה והודעה וזכרון לדורות הבאים על גמר הקנייה שהשטר העשוי לכונת גמר מכירה הוא שכתוב בו שדי מכורה לך ואף בלא עדים כמו שיתבאר ושטרות שלנו אינן כן אלא שמודה שנטל מעות מפלוני ושמכר לו בהם קרקע פלוני והרי מטלטלין שאין נקנין בשטר ובזמן הזה עושין מהם שטר לראיה שנקנו בקנין הראוי להם ואף המטבע שעושין ממנו שטר חוב מן הלוה למלוה דרך הודאה שהלוהו כך והשטר מזכיר הענין ומודיעו וכן שהשטר והחליפין שבו מועיל לשעבוד הנכסים וגדולי פורבינצא משיבים עליהם ששטר שלנו שטר הקנאה הוא וממה שאמרו בפרק חזקת הבתים ולא לאשה בנכסי בעלה כלומר שאין לה בהם חזקה והקשו הא ראיה יש כלומר שאם כתב לה שטר עליהם זכתה בהם ואימא לגלויי זוזא הוא דעבד כלומר לא נתכונו אלא לידע מעות שבידה ותירץ הכא במאי עסקינן בשטר מתנה שאין כאן דמים עד שתאמר שלברר מעות שבידה הוא עושה אמר רב נחמן אף במוכר קנתה ולא אמרינן לדלויי זוזא הוא דעבד ושאלו שם ודל זוזא מהכא תקני בשטרא כלומר שאלו לא כתב לה שטר אלא שקנתה במעות לבד היה מקום לומר לגלויי זוזי עבד אבל מאחר שכתב לה קנתה בשטר וכדתנן נכסים שיש להם אחריות וכו' ואם כדבריהם היה לו לתרץ התם בשטרי הקנאה הכא בשטר ראיה ולדעתי אין זו ראיה שסתם שטרותיהם לכונת גמר קנין היו ומכל מקום זה שאמרו שבמקום שנהגו לכתוב את השטר לא קנה עד שיכתוב יש מפרשים לא שיכתוב ממש אלא שמצוה לסופר לכתוב ולעדים לחתום ולא יראה לי כן הואיל ויכול לחזור בו ואם תאמר בקנין היאך אתה מפרשו אם שיקנה לכתוב קנין דברים הוא ואם שיקנה על גוף המכר הרי קנאו בקנין ואין צריך דבר אחר שהחליפין קנין גמור הוא בלא שום דבר אחר והשטר אינו אלא הודעת הקנין ומכל מקום רבותי פירשו שמאחר שעכשיו כל שנהגו לגמר קניה הוא קנין החליפין אין כסף קונה עד שיקנו שהחליפין אצלנו כמקום שנהגו לכתוב השטר אצלם והדברים נראין:5ומכל מקום כל שיש שם קנין אין צריך כסף כלל וכן בחזקה כך היא שטתנו וכן כתבוה חכמי צרפת אבל גדולי פורבינצה כתבו בחבורם שחזקה וחליפין אין קונין אלא במתנה אבל במכר דוקא עד שיתן דמים שאין כחם גדול מן השטר ואף בשאלתות כתבוה כן בחזקה בפרשת בהר סיני ואף שם כתבו שבמקום שנהגו להחזיק לא קנה אף בשטר וכסף עד שיחזיק ואין הדברים נראין שאם כן לא נשמט בעל התלמוד להזכירה ואע"פ שהמקראות שהחזקה והחליפין יוצאין משם מתנה הוא אין זה כלום שהמקראות אסמכתא בעלמא הם אלא שאף הם מביאים ראיה ממה שאמרו במציעא הרי שמכר שדהו באלף זוז ופרע לו מהם חמש מאות מלמדין אותן שלא יחזרו בהן והוא שיזקוף הנשאר עליו מלוה ואם איתא יקנה בחליפין ולדעתי אינה ראיה שלא דברו אלא על אותו קנין בעצמו ר"ל קנין דמים ואף הם מביאים ראיה ממה שאמרו בפרק חזקת הבתים במה דברים אמורים בחזקה שיש עמה טענה כגון לוקח אומר לקחתי ומוכר אומר לא מכרתי אבל בחזקה שאין עמה טענה כגון נותן מתנה והאחין שחלקו נעל וגדר הרי זו חזקה ומדשבקיה למכר ונקט מתנה שמע מינה דחזקה דמכר אינו קונה בלא דמים ואף זו לדעתי אינה ראיה שלא דברו שם אלא באותם שנקנות בחזקה בלא דמים שמן הסתם כל שמוכר בדמים אינו רוצה לקנות אלא בדמיו ולא עוד אלא שבמשנה אמרו אבל המוכר ונותן מתנה וכו' וזו פשוטה כדברינו ואף כל הסוגיות מעידות כן שלא חלקו באלו בין כותבין לאין כותבין בין נתן דמים ללא נתן אלא שיש קצת ראיה לדבריהם במה שאמרו יפה כח חזקה משניהם שלדברינו היה להם להוסיף במדרגות שבה שחזקה קונה בלא כסף ושטר ואף זו אני אומר שאינה ראיה שמאחר שאף הכסף והשטר אי פריש פריש לא פסיקא ליה ואף הם מביאים עוד ראיות חלושות שאין בהם הכרח כלל והדברים ברורים כמו שכתבנו:6ואמר אחר כן שהקרקע נקנה בשטר ופירושו שטר העשוי לגמר קנייה ר"ל שדי מכורה לך ולא שטר ראיה העשוי להצניעו ופירשו בגמרא דוקא במתנה אבל במכר עד שיתן דמים אלא שאף בזו אי פריש פריש ואם מכר שדהו מפני רעתה קנה אף בשטר לבד בלא דמים שגומר להקנות הוא ושטר זה העשוי לקנייה אינו קונה עד שיגיע השטר לידו ואינו כשטר העשוי לראיה ששטר העשוי לראיה צריך עדי חתימה מחשש כפירה וכן שיהא בדבר המתקיים ושאי אפשר להזדייף אבל זו אפילו על הנייר או על החרס ובלא חתימת עדים אלא שיש מצריכים לה עדי מסירה שאין זה אלא לגמר קנייה ואם רצה החוזר לומר אחר כן אין שטר זה כלום אינו רשאי הואיל ומודה שכתבו הא אם כפר שלא כתב אין זה כלום שאין שטר ראיה אלא בכתב ידו או בעדי חתימה ובדבר המתקיים ושאין יכול להזדייף ומעתה אין לתמוה על מה שאמרו בשני של כתבות ודוקא אחספא שמשמען של דברים שכתיבה בחרס אינה כלום שהרי בכתב העומד לראיה היא נאמרת ומי שמפרש זו שבכאן בחזקה בחוקק אינו כלום שהרי כתב שנינו וכבר אמרו במסכת גיטין וכתב ולא וחקק וזה שכתבנו בשטר שאינו קונה בלא דמים ובדמים שאינן קונין בלא שטר מכל מקום יש ביניהם קצת הפרש שבדמים בלא שטר עומד החוזר במי שפרע ובשטר בלא דמים אפילו מי שפרע אין בו וגדולי ההר כתבו שאף שטר בלא דמים יש בו מי שפרע:7ואמר אחר כן שהקרקע נקנה בחזקה והוא נעל או גדר או פרץ כל שהוא במה שיועילו מעשיו ודוקא שיחזיק בפניו או שיאמר לו לך חזיק וקני ושאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה ולא למעט הגבהה ומסירה ושאר קניות שהזכרנו אלא למעט מהם כסף ושטר וחזקה ואמר אחר כן שנכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות והוא שיקנה לו קרקע בכסף או בשטר ויאמר שיקנה כלים כך וכך עם אותו קרקע ופירשו בגמרא שאין צריך שיהיו אותם הכלים צבורים בה אלא נקנין בכל מקום שהם והילכך אף בארבע אמות קרקע או בטפח על טפח או אף בכל שהו יכול להקנות אלף צאן ואלף גמל אבל מכל מקום אגב וקני בעינן כלומר שיאמר קנה כלים הללו אגב קרקע שהקניתי לך ולא לשון אגב ממש שכל שיאמר עם הקרקע הרי הוא כאגב שהרי עקר המקום שקניה זו יצאה לנו משם הוא אמרו ויתן להם אביהם מתנות וכסף וזהב ומגדנות עם ערים בצורות אשר ביהודה וגדולי הרבנים פירשוה באגב ממש והביאוה ממה שאמרו בסוגיא זו תשמע דתני כל הני ולא תני אגב והרי ששנה באחת מהם ועמו מאה צאן אלמא אגב ממש בעינן ומכל מקום אנו מפרשין דתני כל הני ולא תני אגב ממעשה של רבן גמליאל וזקנים ומשטר הנזכר בזכה שדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר ומכל מקום כל שאומר עם קרקע פלוני הרי הוא אגב אלא שזה לשון ארמי וזה לשון עברי והדברים פשוטים ואמר אחר כן שכמו שהמטלטלין נגררין אחר הקרקעות לענין קניה כך הקרקעות נגררין אחר המטלטלין לענין שבועה והוא שידוע שאין נשבעין על הקרקעות ואם היה חייב לו שבועה על המטלטלין מגלגלין עליו אף שבועת קרקעות:8זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:9זה שביארנו שכסף בלא שטר ושטר בלא כסף אם התנה קנה כל שהתנו שניהם או אחד בשביל שניהם והודה האחר אין אחד מהם יכול לחזור אבל אם התנה האחד לבדו ולעצמו ואמר אי בעינא בכספא אקנה אי בעינא בשטרא אקנה ידו על העליונה כל שרצה לחזור חוזר עד שיעשו שתיהן כל שרצה לקיים אין האחר יכול לקיים לחזור:10כל שנתן מתנה לחברו ועשאה בלשון מכר אע"פ שהודה לו חברו שמתנה היתה חייב באחריתו ואע"פ שאין אחריות כתוב בשטר שזה שכתב לו לשון מכר לאחריות נתכוון וחוזר עליו ועל לקוחות הבאות אחר המתנה ודבר זה גדולי ההר פירשוהו בשהזכיר סך דמים בשטר ואין נראה לי כן אלא אף בשלא הזכיר האחריות בשווי הקרקע או כשל עכשו או כשעה שנתן על הצדדין שהוא במכר:11זה שביארנו שמעות אינן קונות במטלטלין מדברי סופרים הוא ומתקנת שמא יאמרו נשרפו חטיך בעליה אבל מן התורה קונות הם והיוצא לנו מענין זה עם שאר דברים המתגלגלים בה כבר ביארנו במציעא פרק הזהב:12כבר ביארנו בקניית אגב שאין צריך שיהיו הדברים הנקנין צבורין בתוכה ושמא תאמר לעקר השאלה מיהא היאך נסתפק אי בעינן צבורין אם לאו והלא אם היו צבורין בתוכה מתורת חצרו הוא קונהו אין זה כלום שאיפשר שהוא חצר שאינה משתמרת:13קרקע כל שהו חייב בפיאה ובבכורים ובודוי שלהם ר"ל קריאת הפרשה ואי אתה מפרשה בודוי מעשר שאין ודוי מעשר תלוי בקרקע שאפילו לקח טבל מן השוק מתודה עליו וכן ראוי לכתוב עליו פרוסבל כמו שידעת שאין כותבין פרוסבל אלא אם כן יש לו ללוה קרקע כל שהו וכן ראוי להיות מטלטלין נקנין על גבו כמו שביארנו וכבר כתבנוה בשני של בתרא:14קנין חליפין יש מי שאומר שאינן כלום אלא אם כן הקונה לשם שהרי צריך הוא להקנות סודרו ואע"פ שעכשו נוהגין לעשות כן בסודר העד מכל מקום הואיל ובפני הקונה הוא שליחותו הוא עושה וראיה להם בסוגיא זו הכא נמי דליתיה למקבל מתנה ואין זה כלום שכל שיש שם קונה בשבילו יכול להקנות סודרו במקומו והוא שפירשו כאן גדולי הרבנים שלא היה שם אחד משתדל בזכותו של זה ליתן כליו בשבילו שמנהגם היה להניח הכלי אצל המקנה כמו שביארנו במקומו וכן היה יכול לזכות לאחר שיזכה בשבילו אלא שלא רצה להאמין בו ואין להקשות ליקנינהו ניהליה באודיתא שלא היה רוצה להודות מה שאינו או שרצה לפרסם נדיבותו ושמתורת חסד הוא עושה ומכל מקום אלו עשה כן הועיל וכתבנו דבר זה להוציא ממה שכתבו גדולי הדורות שאין הודאה מועלת אלא בדבר המסויים כלומר שמעות הללו הם של פלוני אבל כשאומר שיש לי כך וכך מעות מפלוני לא קנה ואין זה נראה כלל:15יראה מסוגיא זו שקניית אגב מועלת אע"פ שאין הקרקע שהוא מקנה לו מסויים וכמו שאמרו טפח על טפח ולא סיים אי זה ומכל מקום יש מי שכתב שצריך שיהא המקום מסויים ר"ל הקרקע שמתוכו הוא מקנה לו השיעור שרצה כגון ארבע אמות או טפח ואף גדולי פורבינצה כתבו בחבוריהם שצריך לסיים הצד ר"ל שיאמר בצפונו או בדרומו אלא שאין זה נראה ומכל מקום לכלם אין צריך לומר שצריך שיהא לו קרקע ומה שסומכים על ארבע אמות שבארץ ישראל דברים בטלים הם אלא שקצת גאונים תקנוה שלא יהא כל אחד ואחד תוקף בממונו של חברו:16ומה שאמרו כאן שחלה בירושלם כר' אליעזר פירושו שר' אליעזר סובר שאף שכיב מרע צריך הקנאה ואין אומרין שדבריו ככתובים וכמסורים ומכל מקום אין הלכה כן אלא זו בבריא היא שנויה והוא שאמרו שהיה בירושלם כרבנן כלומר שאלו היה שכיב מרע לא היה צריך לאחת מדרכי הקניות אלא כל דבריו ככתובים וכמסורים כמו שיתבאר במקומו:17הוזכר בסוגיא זו מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה ואמר להם רבן גמליאל עשור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו ר"ל מעשר ראשון שהוא ניתן ללוי ויהושע זהו ר' יהושע בן חנניה שהיה לוי וכמו שאמרו במסכת ערכין מעשה בר' יוחנן בן גודגדא שהלך לסייע את ר' יהושע בן חנניה בהגפת דלתות ואמר לו חזור בך שאתה מן המשוררים ואני מן השוערים וצריך היה שיהא שם עמו כדי שאף הוא יזכה תרומת מעשר שבה לכהן כמו שנאמר בה בסמוך ושמא תאמר והיאך נותנו ללוי והרי קנסם עזרא ויש מתרצים שלא קנסם עזרא אלא לדורו ואין זה כלום שבכמה מקומות בתלמוד מצינו לבתר דקנסינהו עזרא אלא עקר הדברים שהיא לשטת ר' עקיבא שנחלקו הוא ור' אליעזר במסכת כתבות שלדעת ר' אליעזר קודם קנס היה מי שרוצה נותנו לכהן ומי שרוצה נותנו ללוי ואחר הקנס לכהן ולא ללוי ולדעת ר' עקיבא קודם קנס ללוי לבד ואחר הקנס לכהן או ללוי ולפיכך נתנו ללוי שהיה עמו לשם והיה תלמיד חכם והגון ונזכר במשניות מעשר שני שאף הוא ר"ל ר' יהושע פתח ואמר עשור שאני עתיד למוד ר"ל תרומת מעשר נתון לר' אלעזר בן עזריה שהיה לשם עמהם והיה כהן עשירי לעזרא ומקומו מושכר לו ואע"פ שאין השוכר רשאי להשכיר זו ברשות בעלים נעשית או שמא לענין הקנאה רשאי ולפי דרכנו למדנו מכאן דין אחר שאע"פ שאין הקרקע שלו הואיל והיא שכורה בידו מקנה אגבה ונראה שבשאלה אינו כן ולא עוד אלא שאף הבעלים אין מקנין באגב בשאילת קרקע אע"פ שלענין שכירות מקום שאלה כשכירות שאם כן דיו שישאיל להם את מקומם:18ונשוב לענין השמועה והוא שחזר רבן גמליאל ואמר עשור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף שהוא גזבר עניים שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו שהיתה שנה שלישית שמעשרין בה מעשר עני ונתקבלו זה מזה שכר ר"ל שנטל מהם את שכרו וכן שר' יהושע נטלו מר' אלעזר בן עזריה ובא ללמוד מכאן שקניית אגב צריכה צבורין שאם לא כן יקנם מיד מצד אחר ויקנה להם המעשרות אגבו ומה ענין שיקנה להם מקום המעשר עד שנטעה ללמוד מדבריו דצבורין בעינן אלא שתירץ שעשה כן כדי שלא יטריחם לפנות ויש לשאול ושמא לא הקנאת אגב היתה אלא הקנאת שוכר את מקומו שצריך שיהא הדבר הקנוי בתוכה ותירצו גדולי המפרשים שאלו כן היה להם להזכיר תחלה שכירות המקום ואחר כך יקנה להם הפירות שבתוכו הא מאחר שתחלה הקנה להם הפירות ואחר כך הוא מזכיר שכירות הקרקע אלמא קניית אגב היתה ויש לפרשה שביתו של אחד אינו משתמר אצל אחר ואם כן ביתו של רבן גמליאל לא היה משתמר אצל אלו ואין שכירות מקום קונה אלא בחצר המשתמרת לקונה אלא קנית אגב היתה וכן נראה בראשון של מציעא ואע"פ ששם אמרו וכי ר' יהושע ור' עקיבא בצד שדהו של רבן גמליאל היו עומדין דמשמע שבשדה היו הפירות לא כי שאלו כן הרי עדין לא היה חייב הואיל ולא ראו פני הבית אלא שהוא כשדה אצלם לענין שמור ואם כן על כרחנו קניית אגב היתה:19ולענין השמועה לידע מה היתה מהירותו של רבן גמליאל ולא המתין עד שיהא בביתו יש מפרשים שפירותיו טבלים היו וחשש על בני ביתו שיאכלו מהם בחזקת מתקנים ואף הוא לא נתן רשות לתרום ולעשר ומכל מקום תרומה לא הוזכרה כאן שחטה אחת פוטרתה ושאף היא נטלת באומד ובמחשבה ואינה צריכה מדידה ומתוך כך נראה שכבר נתנה קודם שיכנס בים או שנתן בה רשות אבל המעשרות שהם שיעור גדול וצריכים מדידה לא רצה לסמוך עליהם והיה דעתו לחזור קודם גמר הקציר ונתאחר וחשש על בני ביתו שיאכלו ואף בתלמוד המערב פירשו כיוצא בה שהתרומה בגורן היו מפרישין אותה אחר מירוח מיד אבל שאר מעשרות משנכנסו לבית ולכשירצה ויש שואלים לפי זה והלא לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף וזו אינו קושיא שאין דין מן המוקף נאמר אלא כשהתבואה זו במקום אחד והתבואה שמעשר עליה במקום אחר ומצד שמא ישרף המעשר והתבואה קיימת וכסבור שנתקנה ולא נתקנה הא כל שהתבואה במקום אחד אע"פ שהוא אינו לשם אין זה שלא מן המוקף וכן שואלים היאך נחשד רבן גמליאל להשהות בביתו תבואה שאינה מתקנת ואף זו יראה לי שיצא מביתו בתחלת הקציר והיה סבור לחזור תכף שיגמר הכל ותכנס התבואה בבית ונשתהא וקרא להם שם וכן יש שואלים אם כן היאך אמר למוד שמשמעו שמופרשים היו ואין צריך אלא מדידה מצד שהיו מוקפים זה אצל זה ואחר שטבלים היו היה לו לומר להפריש אף זו אצלי אינה שאלה שאף למוד פירושו להפריש דהא תלמוד תרומת מעשר ודאי צריך היה הפרשה ונאמר בו למוד גם כן אלא שיש כאן קושיא חזקה שהרי אמרו בלוקח יין מן הכותיים שכל כיוצא בזו אין ברירה ואם כן היאך היו אוכלין בני ביתו על סמך זה עד שפירשו שמכל מקום חשש לעון מיתה שבתרומת מעשר ויש ברירה מיהא לסלק עונש מיתה וממה שמסייע לפירוש זה הוא ממה שאמרו בראש משנה זו מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו צריך לקרות להם שם ומעשה ברבן גמליאל וכו' ופירותיו משמע שהם טבל וכן שאמרו שצריך לקרות להם שם ואין קריאת השם אלא במה שאינו מופרש ואע"פ שבמקומה נשנית משנה סמוך למשניות של ביעור לפניה ולאחריה שמא זו מיהא לא לענין ביעור נאמרה שאלו כן היה לו לומר בה מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו צריך לקנות להם שם אלמא לענין טבלים נאמרה וכפשוטה של שמועה שנאמרה בה פירותיו וצריך לקרות להם שם:20ומכל מקום יש למדין דבר מענינו ומפרשים אותה לענין ביעור והוא שנאמר מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך וכו' כלומר שבשנה שלישית וששית לשמטה צריך להוציא כל מעשרותיו מביתו וליתנם לראוי להם ומה שהוא חייב לאכול בירושלם כגון מעשר שני ונטע רבעי שורפו וכן בכורים אע"פ שאינו אוכלם הואיל ואין מקום אכילתם אלא בירושלם ומתודה ואומר בערתי הקדש וכו' וגם נתתיו וכו' וודוי זה בערב יום טוב אחרון של פסח של רביעית וששית ואע"פ שהיה דינו בסכות של תחלת שביעית וששית נתן שיעור זה מצד קצת דברים שגמר שלהן למעשר אחר סכות והוא שאמרו מקצה שלש שנים ונאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות מה להלן חג אף כאן חג יכול מה להלן סכות אף כאן סכות ת"ל כי תכלה רגל שכל מעשרות השנה כלים בו ועל זו אמרו במשנה זו מי שהיו פירותיו ר"ל מעשרותיו רחוקים ממנו ושהגיעה שעת הביעור צריך לקרות להם שם ולא קריאת שם דוקא כדבר שאינו מופרש אלא הזכרת שמות המעשרות לזכותם לראוי להם וללמד שלא די לו כשיאמר דרך כלל יהיו כל המתנות קנויות לראוי להם ומקומם מושכר להם ומעשה ברבן גמליאל וכו' שהשהא מעשרותיו והגיעה שעת הביעור ואמר וכו' ושמא תאמר והיאך אמר שאני עתיד למוד והלא כל אחד מופרש ומדוד היה במקומו פירשוה שנתערב ואינו נראה כלל אלא שאיפשר שסמוכים היו זה בזה או שמא כל שבשעת נתינה סתם הדברים דרך מדידה אדם נותנו לבעליו ותרומה גדולה מיהא שלא נזכרה יש אומרים מפני שאינה טעונה ביעור וכמו שאמרו יש במעשר שני ובכורים מה שאין בתרומה שהם טעונין ביעור ולא תרומה ואע"פ שאמרו וגם נתתיו לרבות את התרומה ההוא מדברי סופרים ואין זה כלום ומה ענין שלא יהיו התרומות נתנות לבעליהם כשאר המתנות אלא זו שאמרו שאינה טעונה ביעור פירושה ביעור מן העולם אלא הוצאה מן הבית ליתנה לכהן ומעשר שני ובכורים טעונין שריפה ואם כן זה שלא הוזכרה הוא מטעם שהזכרנו תחלה שכבר נתנה והרי שנתישבה המשנה אלא שפירותיו משמען טבלים ואף לשון קריאת השם ולשון מדידה אין נופלים יפה אע"פ שיישבנו ענינם כפי היכולת וכן שבבבא מציעא אמרו שבשדה היו כמו שביארנו ואע"פ שפירשנוה שכל בית של אחרים כשדה הוא אצל אחרים מכל מקום אין הדבר מוכיח כן:21ומתוך כך נראה לי לצאת ידי כלם שפירותיו היו טבלים ושכונתו היתה לביעור ולא ליראת בני ביתו שמאחר שלא היה הוא לשם אין כאן חזקת חבר לטעות בה ורבן גמליאל לא היה רגיל להשהות מתנותיו וכל שכן בשנה זו שהיתה שנה שלישית אלא הענין היה שרבן גמליאל יצא מביתו בתחלת הקציר ונראה שתרם תרומה גדולה ונתנה שאלמלא כן אף הוא היה מזכירה והיה סבור לחזור קודם סכות ואירע שנשתהא בים ומצות ביעור אף על פי שעקרה וודוי שבה לפסח הבא מכל מקום תחלת מצותה בחג הסכות שנאספה כל התבואה ולא רצה לאחר וקרא שם לכל מתנותיו ולא לכונת האכילה לבני ביתו שהרי אין ברירה אלא לכונת קיום מצות ביעור והוא הוא אצלי אותו הפרק האמור בסכה מעשה ברבן גמליאל ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא שהיו באים בספינה ולא היה להם לולב וכו' ואע"פ שאין ברירה דוקא לאכילה אבל לכונת קיום מצות ביעור ודאי יש ברירה וכן איפשר שהפירות היו בשדה שלרוב תבואותיו היו משתהין הרבה לשם וראיית פני הבית אינה מעכבת שאם רצה להפריש מיהא שלא יהא מעשר ובזה נסתלקו כל הקושיות והדברים ברורים:
