מאירי על קידושין כ״ה

1 סרסו רבו בביצים ר"ל שנתקן ונשארו נתוקים בתוך הכיס או חתך את לשונו לא יצא לחירות מפני שאין אלו דבר שבגלוי:

2 גדולי הפוסקים ראיתי שהביאו בהלכותיהם דין יציאת ראשי איברים ונראה דעתם שאף היא נוהגת בזמן הזה ואע"פ שהוא קנס וכן שאינו דבר המצוי הואיל ודין קנס אי תפש לא מפקינן אף בזו תפוש ועומד הוא שאינו יכול עוד להשתעבד בו:

3 שלשה סימני טומאה יש בצרעת שתים אף בתחלת ראיית הנגע והם שער לבן ומחיה שבאמצע הבהרת ואחד לאחר ההסגר והוא פשיון כמו שביארנו בראשון של מועד קטן כל שהיתה הבהרת בראש האבר והמחיה באמצע הבהרת אינה סימן טומאה מפני שהמחיה חולקת את הנגע ונמצא קצתו שופע ויורד מכאן וקצתו שופע ויורד מכאן עד שאין הנגע נראה כאחד וכתוב וראהו הכהן עד שיראהו כלו כאחד והוא הדין בפרחה בכלו שטהור ושאם נראה אחר כן בו מחיה טמא שצריך שתהא המחיה במקום הראוי לשאת דכתוב ומחית בשר חי בשאת במקום הראוי לשאת והוא מקום הנראה כלו כאחד:

4 ואלו הן ראשי איברים שאין מטמאין משום מחיה ראשי אצבעות ידים ורגלים וראשי אזנים וראש החוטם וראש הגויה וראשי דדים שבאשה אבל דדים שבאיש אין בהם שפוע ומטמאין:

5 כל שנטמא במת צריך הזיה וכיון שנגעה בו הזאה באי זה מקום של עור בשרו עלתה לו אפילו על ראש אצבעו אבל אם נגע בלשונו אינו כלום שצריך הוא שיגע במקום גלוי והלשון לענין הזיה אינו כאיברים שבגלוי נגע על שפתו ואע"פ שפעמים הוא מדבקם זו עם זו וסותמם הואיל ורוב פעמים מגלות גלוי הוא אצל הזיה וטהור:

6 לענין טומאה אמרו שמגע בית הסתרים אינו מטמא ולשון לענין טומאה גלוי הוא ומיטמא הן במגע שרץ הן בזב הן בכל הטמאות המטמאות במגע:

7 מומין הפוסלין לעבודה אינם מומין אלא אם כן הן באיברים שבגלוי אבל מומין שבחלל כגון ניטלה הכוליא או נקבו מעיו אע"פ שנעשה טריפה עבודתו כשירה ולשון לענין זה גלוי הוא ומשנטל רוב המדבר בלשונו והוא ממקום הפרש דבוקיה ואילך הרי הוא בעל מום ואף בבהמה לענין קרבן דנין בה כן אבל לענין טבילה אינה כגלוי אלא כטמון ואינו צריך שיבאו בה מים והוא הדין לשן ומכל מקום אע"פ שאין לשון ושן צריכין לביאת מים צריכים הם שיהיו ראוים לכך שלא יהא בהם דבר חוצץ מעשה היה בשפחתו של רבי שטבלה ונמצא עצם בין שניה והצריכה רבי טבילה אחרת ולאו דוקא לטהרות כעין טבילת שפחתו של רבי אלא אף לבעלה הדין כן וכמו שאמרו ביבמות פרק חולץ כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה ונדה ודאי לא לענין טהרות נאמרה שאם לטהרות אינו חוצץ לאי זה דבר הוא חוצץ וכי גרעה נדה משאר טמאים אלא ודאי לבעלה קאמר וכן ראיה ששנאה דומיא דגר ועבד משוחרר שלא נאמרו לטהרות ומתוך כך כל הטובלת לנדתה צריכה לחטט בין שניה ואם נמצא בהם עצם מן הסתם מקפדת היא עליו כמו שביארנו באחרון של נדה וצריכה טבילה פעם אחרת ויש מפרשים שמכל מקום זו אינה אלא מדברי סופרים והוא שאמרו והצריכה רבי ולא יראה כן שהרי אמרו ראוי לביאת מים בעינן ולשון זה מוכיח שמן התורה הוא אומר כן שכך אמרו בענין מנחות כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ושאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו ופוסל וכבר ביארנו ביאור הענין ראוי לבילה ושאינו ראוי לבילה בבתרא פרק ספינה:

8 מעוך וכתות שאסר בתורה לענין מומין פירושו אף בביצים ואין צריך לומר בגיד אבל נתוק וכרות דוקא בגיד אבל בביצים לא ולמדת מזו אף לענין איסור שהנותק וכורת בביצים אינו חייב משום ובארצכם לא תעשו וכן כתבוה חכמי ההר ומעוך הוא שמיעך ביציו ביד וכתות הוא שכתשן והוא יותר ממעוך אלא שהכל מין אחד ונתוק הוא שתלושין ביד ונפסקו החוטין שהם תלויין אלא שהם נתונים בכיס והכיס לא נתלש וכרות הוא ממין הנתוק והוא שכורתין החוטים שהביצים תלויים בהם בסכין אלא שעדין מעורים בקצת ר"ל שאינם נתוקים לגמרי וכמו שאמרו להביא נותק אחר כורת שחייב ונמצא מעוך וכתות אבר אף בביצים אבל נתוק וכרות שבבצים אינו נכר כל כך:

9 המשנה הרביעית והוא מענין החלק השני במה שנתגלגל לבאר בעניני הקנאת בהמות והוא שאמרו בהמה גסה נקנית במסירה ובהמה דקה בהגבהה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אף בהמה דקה נקנית במשיכה אמר הר"ם מסירה הוא שימסור לו בהמה או דבר ר"ל יוליך בו הבהמה ותעורר לו בהליכה ופסק ההלכה בין בהמה דקה בין בהמה גסה נקנית במשיכה וכ"ש בהגבהה ומן העקרים אשר יתבארו בתחלת זה שהמשיכה קונה בסימטה ובחצר של שניהם ומסירה קונה ברה"ר ובחצר שאינה של שניהם והגבהה קונה בכל מקום וכל מה שדרכו בהגבהה אע"פ שאמרו בו שיקנה במשיכה ואשר הביא שקניית בהמה דקה במשיכה ואע"פ שאפשר בהגבהה היותה קיימת בארץ ואינה נוחה להעתיקה והוא אמרם משום דמסרכה והמקומות שאמרנו שיקנו בו הדברים במסירה לא תועיל בה משיכה ואשר יועיל בו משיכה לא תועיל בה מסירה ושמור אלו העיקרים תמיד:

10 אמר המאירי צריך שתדע שהמטלטלין אינם נקנין לא בכסף ולא בשטר ולא בחזקה וכמו שאמרו בכמה מקומות מעות אינן קונות וכן מטלטלי לא בני שטרא אינהו ר"ל שטר העשוי לגמר קנין וחזקה אין צריך לומר שאין לה מקום אצל מטלטלין מכל מקום נקנין הם בהרבה דרכים מהם שנקנין בלא נגיעת הקונה בגופו של דבר הקנוי והם ששה דרכים כגון שכירות מקום לקניית מה שבתוכו וחליפין ואגב קרקע בכל מקום וכליו של לוקח בקצת רשויות וחצירו למה שבתוכו וקניית חפץ לזה במשיכת חבירו את חליפיו ואלו אין בהם הפרש בין דבר לדבר אלא כל מיטלטל נקנה באחד מאלו על הצדדין שקנייתם מועלת כגון שתאמר בכליו של לוקח שאינו קונה ברשות מוכר ובחצר אם אינה משתמרת וחליפין אם הם בכליו של מקנה וכן שאין נעשה במטבע וכן בכלם כמו שיתבאר דין כל אחד מהם במקומו הראוי לו אבל מכל מקום בצדדין שקנייתם מועלת הן מצד המקום הן מצד דרך הקנייה כל מיטלטל נקנה בהם חוץ מן המטבע אצל החליפין ויש מין קנייה אחרת במטלטלין שהיא בנגיעת הקונה גופו של דבר הנקנה והם שלש הגבהה משיכה ומסירה ובכלל הקניות זכוי על ידי אחר שיקנה בשביל זה שרוצה להקנותם לו ומתוך כך אין אנו מונין אותה בפני עצמה וכן אין אנו מונין אודיתא שאין אנו עסוקין אלא במקנה את שלו ואלו השלש מיהא ר"ל הגבהה משיכה ומסירה יש בהם חלוק בין דבר לדבר שיש דברים נקנין בזו ואין נקנין בזו וענין דבר זה הוא ששלש קניות אלו האחד גדולה מחברתה והוא שהגבהה גדולה מכלם ולמטה הימנה משיכה והמסירה פחותה מכלם וכל שדרכו של דבר במה שהוא קניה מעולה אינו נקנה בפחותה הימנה ר"ל שאם הוא דבר שהגבהתו נוחה בו אינו נקנה במשיכה וכל שכן במסירה ואם הוא דבר כבד שאין הגבהה נוחה בו אבל המשיכה נוחה בו נקנה במשיכה ולא במסירה ואם הוא דבר שאף המשיכה כבדה בו ושאין דרכה בכך כגון ספינה ותיבה גדולה וכיוצא בו נקנה במסירה מכל מקום כל שנקנה בפחותה אם רצה לטרוח לקנות בגדולה הימנה רשאי יקנה וכן צריך שתדע שהדברים הנקנין בפחותה אם הזכיר לו הלוקח הקנייה המעולה כגון שאמר לו הגבה וקנה קפידא הוא ולא קנה אלא באותה שהזכיר אבל אם הוא דבר הנקנה בהגבהה לבד אפילו אמר הלוקח משוך וקנה אינו כלום כך יראה לי אלא שבזו האחרונה חלקו רבים וגדולי עולם כתבוה בהפך כמו שכתבנו בבתרא פרק ספינה וכן צריך שתדע שקניות אלו יש בהם חלוק במקום קנייתם שההגבהה קונה בכל מקום ואף ברשות מוכר והמשיכה אינה קונה ברשות מוכר ולא ברשות הרבים ולא בחצר שאינה של שניהם אלא בסימטא או בחצר של שניהם או שימשכם מרשות הרבים לאלו והמסירה קונה ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם וכל שכן בסימטא ובחצר של שניהם לדעתנו אלא שברשות מוכר אינה קונה ויש אומרים שאינה קונה בסימטא ובחצר של שניהם הואיל ומקום משיכה הוא ואין נראה כן ומעתה צריך שתדע שכל שאתה אומר נקנה בקנין פלוני פירושו במקום הראוי לאותה קניה ר"ל שכל שאתה אומר נקנה בהגבהה אתה מפרש בכל מקום אף ברשות מוכר וכל שאתה אומר נקנה במשיכה אתה מפרשו בסימטא או בחצר של שניהם וכל שאתה אומר במסירה פירושו בכל מקום חוץ מרשות מוכר לדעתנו ולדעת קצת דוקא ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם ולמדת שהדברים הנקנין במשיכה אינן נקנין ברשות הרבים לא במשיכה מפני שאינה מקומה ולא במסירה מפני שאין אותו דבר נקנה במסירה ומה שאמרו בבתרא פרק ספינה משיכה קונה בסימטא ובחצר של שניהם ומסירה קונה ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם שפשוטו של דבר מוכיח שהדבר שקנייתו במשיכה אלו היה בסימטא או בחצר של שניהם הוא בעצמו נקנה ברשות הרבים במסירה אחר שאינו מקום משיכה אינו כן שלא אמרו שם אלא בדבר שקנייתו במסירה כגון ספינה ומכל מקום גדולי המפרשים כתבו שכל הנקנה במשיכה שהוא ברשות הרבים שאינו מקום משיכה אם אמר לו המקנה לך חזיק וקני קנאה במסירה וראיה להם ממה שאמרו בבבא בתרא פרק ספינה נקנית במסירה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים לא קנה עד שימשוך אמר רב אשי אי דאמר לך חזיק וקני אפילו רבנן מודו הכא דאמר לך משוך וקני מר סבר קפידא וכו' אלמא אף למי שהוא סובר שקנייתה במשיכה כל שאמר לך חזיק וכו' מודה שקונהו במסירה במקום שאין המשיכה קונה בו אבל במקום משיכה אף בלך חזיק אין המסירה כלום ואף במקום שאינו מקום משיכה אם לא אמר לו לך חזיק אין המסירה כלום וחוץ מכבודם אין כאן ראיה שלא בא רב אשי לומר אלא שלא הטעינו חכמים משיכה בספינה אלא כשהמקנה הזכירה אבל כל שלא הזכירה אלא שאמר לו לך חזיק ורוצה לומר כראוי לה נקנית במסירה והוא הדין בסתם הא כל שדינו במשיכה אף בלך חזיק אינו נקנה במסירה אף במקום שאינו ראוי למשיכה כך נראה לי וכל שכן שנתרחקנו מסברת גדולי הראשונים שבקטלונייה שכתבו שאף דבר הנקנה במשיכה כל שאמר לו לך חזיק וקני נקנה במסירה אף במקום משיכה:

11 ומעתה נחל בביאור משנתנו ולא עסקנו בה אלא בשלש קניות שהקונה נוגע בגוף הדבר הנקנה והם הגבהה ומסירה ומשיכה ואמר שבהמה גסה כגון סוסים ופרדים וחמורים ושוורים נקנית במסירה מפני שהגבהה ומשיכה כבדות בה וטורח יתר וקונה במסירה במקום הראוי לה יהדקה בהגבהה הואיל ואדם רגיל בה בהגבהה ומסירה זו פירשוה בגמרא אחזה בטלפה בשערה באוכף שעליה בשליף שעליה בפרומביא שבפיה בזוג שבצוארה ופירשו בה בקצת תוספות שאינה כלום עד שימסרנה המקנה ליד הקונה והביאו ראיה ממה שאמרו בראשון של מציעא מוסירה מחברו קונה אבל במציאה ובנכסי הגר לא קנה דמאי לשון מוסרה כאדם שמוסר דבר לחברו ובמציאה ונכסי הגר מאן מסר ליה דליקני ולדעת זה אתה צריך לפרש אחזה בטלפה שהמקנה מסרה לו וכן בכלם ומכל מקום גדולי הרבנים מפרשים אחיזה מאליו אלא שהיא במצות המוכר ומה שאמרו שם מאן מסר ליה דליקני פירושו מי אומר לו כך וכן נראה ממה שהזכירו בפרק ספינה בענין מסירה לך חזיק וקני ואם הוא צריך למסירה לידו היה לו לומר תא חזיק וקני ואע"פ שלענין פסק אינך צריך לה שהרי אף הגסה אינה נקנית במסירה כמו שיתבאר מכל מקום אתה למד דין זה לדברים הנקנין במסירה וחכמים אומרים בהמה דקה אף במשיכה שמתוך שהיא מסתרכת הגבהתה קשה אבל המשיכה קלה בה ולענין פסק אין הלכה כאחד מהם אלא כחכמים דבריתא שאמרו אחד זו ואחד זו במשיכה שאף הגסה משיכתה קלה והילכך בין גסה בין דקה אין צריכות הגבהה ואינן נקנות במסירה אף במקום שאינו ראוי למשיכה ואף בלך חזיק וקני לדעתנו אלא במשיכה הראויה על הדרך שפירשנוה למעלה ובמקום הראוי למשיכה גם כן וגדולי הדורות מסכימים שדקה מן הדקה כגון גדיים וטלאים אין נקנין אלא בהגבהה וכן אווזים ותרנגולין ממה שאמרו פרק ספינה לא שנו אלא בדברים שאין דרכן להגביה אבל בדברים שדרכן להגביה בהגבהה אין במשיכה לא:

12 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

13 מקצת רבני צרפת כתבו שהמסירה גדולה מן המשיכה הואיל וקונה ברשות הרבים ופוסקין מתוך דבריהם שבהמה גסה נקנית במשיכה וכל שכן במסירה הואיל ודרכה גם כן בכך אבל בדקה שאין דרכה במסירה כלל אינה נקנית במסירה ולדעתם אתה צריך לומר שכל שדרכו בפחותה אינו קונה בגדולה ודברים זרים הם וראיה לסתירת דבריהם מה שאמרו בראשון של מציעא מנהיג מי איכא למימר דלא קני אי איכא למימר דלא קני ברכוב הוא דאיכא למימר ומנהיג הוא משיכה ורכוב הוא ענין מסירה אלמא שהדבר פשוט יותר להיות המשיכה קונה יותר מן המסירה אלא שהם מתרצים בה שזו נאמרה במציאה ונכסי הגר שאין דעת אחרת מקנה אותם וכל שאין דעת אחרת מקנה אין מסירה חשובה כמשיכה מכל מקום הדברים סתם נאמרו לומר שבכל מקום מנהיג הוא ראוי לקנות יותר מן הרכוב וכן בפרק ספינה וחכמים אומרים לא קנה במסירה עד שימשוך ולשון זה מראה מקום לומר שהמשיכה גדולה ועוד שהרי בכאן השוו את המדות בין גסה לדקה ואמרו אחד זו ואחד זו במשיכה מה דקה במשיכה ולא במסירה אף גסה כן וכן הדברים ברורים בלא שום פקפוק:

14 שכירות מקום אף הוא קונה במטלטלין כמו שכתבנו במשנה ושכירות נקנה בכסף בשטר ובחזקה כמכירה ושמא תאמר והלא במסכת ע"ז אמרו שכירות לא קניא כבר ביארנו שם שלא נאמר אלא לענין איסור אבל לענין הדין קנה ויש מפרשין שכירות קניא לענין שיקנה השוכר מה שבתוכו שהרי על דעת כן השכירו ואף אם לא השכירו על דעת כן הואיל והשכירו לו כבר נתן לו רשות להעמיד שם את מקחו והילכך הרי הוא כרשותו לקנות מה שבתוכו אבל לקנין גוף הדבר המושכר לא קניא ואין זה כלום אלא כל שלענין הדין קנה אף לגוף הקרקע ולענין זה לא סוף דבר שוכר אלא אף שואל כן וכמו שאמרו לענין גט דאושלה מקום בחצרה אלא שהשואל אינו קונה עד שיחזיק או שיכתוב לו שטר שהרי אינו נותן דמים שיקנה בהם והשוכר קונהו בכספו בכל מקום שהוא וקנה לו משם מה שבתוכו כשגמר את מקחו ואמר לו המוכר הרי הוא ברשותך קנהו:

15 כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח מכל מקום אם אמר לך המוכר קני קנה שמאחר שהכלי של לוקח ואמר לו קני הושאל לו מקומו ואם הוא בסימטא קנה אף בלא אמר לו קני הואיל ועל סמך גמר הדברים שביניהם עשה וברצון המוכר ומכל מקום בזו יש קצת תנאים כמו שביארנו בבתרא פרק ספינה ואם תאמר אחר שכן כשהקשו כאן שמעת מינה כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח היאך לא העמידה באמר ליה קני אין זה כלום שאם כן לא היה מחדש כלום שכל שאמר לו קני והכלי שלו הושאל לו מקומו ותורת שכירות מקום או שאלה עליו וכבר תירצה חבירו בשוכר את מקומו:

16 קניית הבהמה מתורת כליו הוא שיביא ארבעה כלים ויניח תחת רגליה שהרי עכשו כל הבהמה בכליו: